חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

הלכות שבת

שלום וברכה, לפני כמה שבתות הלכתי ברחוב ונתקע לי בחצאית ענף גדול. לא ידעתי מה לעשות והסרתי אותו, אך איני יודעת אם הדבר מותר בשבת. מצד אחד לא נראה לי הגיוני להמשיך להסתובב איתו והוא גם יכול לשרוט אותי, ומצד שני להבנתי יש בעיית מוקצה וגם הוא היה עלול לקרוע לי את החצאית. אשמח לדעת א'- אם אכן היה מותר לי להסיר אותו וב'- אם לא, האם יש בעיה שאלבש מכאן והלאה את חצאית כי אולי יש כאן סוג של הנאה מחילול שבת? וג'- במקרים אחרים קרה לי שסנדלי שורש נתקעו גם הם בבגדי (סנדלים של אנשים אחרים שהיו על הרצפה, כך שבעייתי להסתובב איתם כל השבת..), השאלה מה הדין גם במקרה כזה מבחינת חשש לקריעה? תודה רבה מראש

א. אמנם ענף כזה הוא מוקצה מחמת גופו שאין בו ההיתר של צורך גופו ומקומו כשם שיש בכלי שמלאכתו לאיסור, אבל יש כלל שאומר שמוקצה שאין לו חשיבות שדבוק לבגד, כמו למשל שערה שנפלה על הבגד, הוא טפל לבגד, ולכן אף שהוא מוקצה מותר להסירו, וכל עוד הוא בידו, כיוון שהגיע לידו בהיתר, יכול להניחו במקום שצריך, כגון בפח, ולא צריך לזורקו ברחוב על הרצפה וכד'.

כלל זה מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור. ספר זה מביא את כל הפסקים שמובאים בספרי פניני הלכה בספר אחד:

הלכות שבת פרק כג סעיף יב – מוקצה שאין לו חשיבות, שמונח באופן הטפל לחפץ של היתר, מותר לסלקו מעליו. כגון להסיר זבוב או גרעין לימון מהכוס או הקערה (באופן שאין איסור בורר), וכגון להסיר חוט או שערה שנפלו על הבגד, או לגרד חתיכת בוץ שדבוקה לכיסא (עי' בפרק יג, ט).

ב. גם אם היה אסור להסיר את הענף, הבגד לא נאסר בשימוש, שכן הבגד היה בר שימוש גם עם הענף. דומה הדבר למי שפתח את המקרר באיסור למרות שידע שהנורה שבו עובדת, שאמנם אסור לו להנות מאור המנורה, אבל אין עליו איסור להנות מתכולת המקרר.

דין זה מובא בספר הקיצור פרק כו סעיף ז – כאשר על ידי המלאכה האסורה נעשתה פעולה אחרת מותרת, מותר ליהנות ממנה. כגון שתיקנו באיסור כלי לפיצוח אגוזים, ועברו ופיצחו בו אגוזים – מותר לאוכלם, כיוון שבפעולת הפיצוח עצמה אין איסור. וכן כאשר הביאו מפתח באיסור ופתחו את הדלת, מותר להיכנס בה. וכן כאשר פתחו באיסור דלת של מקרר שהנורה שלו עובדת, מותר להוציא מהמקרר מאכלים (ולגבי סגירתה עי' בפרק יז, יא).

ג. אני מבין שאת מתכוונת לכך שבעת שמסירים את הסקוטצ מהבגד, הוא עלול לתלוש חלק זעיר מהבד. דבר זה מותר כדין 'אינו מתכוון', או כדין פסיק רישא דלא ניחא ליה בדרבנן.

אביא לך את הדברים מספר הקיצור פרק ט:

דבר שאינו מתכוון ופסיק רישא

ז. המתכוון לעשות דבר מותר, אך ייתכן שתיעשה מלאכה אסורה שאין כוונתו לעשותה וגם אין ודאות שתיעשה – מותר לו לעשות את הדבר המותר. לפיכך, מותר לגרור בשבת ספסל על קרקע קשה כדי להעבירו ממקום למקום, למרות שרוב הסיכויים שרגלי הספסל יעשו חריץ בקרקע. וכן מותר לרוץ על גבי עשבים גם במקום שרוב הסיכויים שיגרום לעקירתם. כלל זה נקרא 'דבר שאינו מתכוון', והוא מותר בכל התורה כולה ולא רק בהלכות שבת.

ח. כאשר ברור שתוך כדי גרירת הספסל יֵעשה חריץ בקרקע, אסור לגרור את הספסל. וכן אם ברור שתוך כדי ריצתו יֵעקרו עשבים, אסור לרוץ שם. כלל זה נקרא 'פסיק רישא' (פס"ר), והוא אסור בכל התורה כולה. אם נוח לו בתוצאה האסורה (פס"ר 'דניחא ליה') והיא אסורה מהתורה – עבר על איסור תורה. ואם אין לו עניין בתוצאה האסורה (פס"ר 'דלא ניחא ליה'), כיוון שלא התכוון לעשותה, עבר על איסור מדברי חכמים. וכאשר גם האיסור שיֵעשה אסור רק מדברי חכמים וגם אין לו עניין בו (פס"ר דלא ניחא ליה בדרבנן), אפשר להקל במקום הצורך.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-21 14:20:52

פאת הראש

שלום האם מותר לגלח את השערות שכנגד מקום הפאות אבל לא במקום עיקר הפאה כגון שערות אחדות הגדלות על הלחי?

כן. מותר להתגלח במכונת גילוח בכל מקום בפנים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-17 11:40:27

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת קדושים – תוכחה מאהבה

בפרשת קדושים, 'פרשה שרוב גופי תורה תלויין בה', אנו מוצאים את הפסוקים שהם יסוד התורה כולה, פסוקים שמהווים את יסוד חיינו, כדברי הלל הזקן שאמר לאותו הגר שרצה ללמוד את התורה כולה על רגל אחת – מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, והשאר זה פירוש של הכלל היסודי הזה, ולאור הכלל הזה לך ולמד את התורה כולה.

את הפסוק עליו אמר רבי עקיבא שהוא הכלל הגדול בתורה, וכאשר הוא לא מתקיים אין קיום לתורה, ובשל אי קיומו נהרגו עשרים וארבע אלף תלמידי ר"ע במגיפה, הוא "לא תלך רכיל בעמך, לא תעמוד על דם רעך, אני ה'. לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את אמיתך, ולא תשא עליו חטא. לא תיקום ולא תיטור את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך, אני ה'". פסוק זה מהווה את היסוד לאיסור שנאת החינם שבגללה נחרב ביתנו וגלינו לאלפיים שנות גלות.

ננסה היום לראות את הפסוקים בהקשרם (על פי דרשתו הנפלאה של הרב אליעזר מלמד):

יש שרצו לומר שדווקא הרכילות ולשון-הרע הם שמאפשרים קיום חברה דתית, שהרי דווקא הידיעה, שאם תעשה דברים רעים, ידברו עליך, ירכלו עליך, היא הגורמת לאדם לא לצאת מהגבולות ולשמור על הנורמות, לכן, דווקא לשון הרע ורכילות הכרחיים לקיום ולשמירת החברה הדתית. אבל התורה מצווה אותנו הפוך 'לא תלך רכיל בעמך'.

כך ניתן לפרש גם את הפסוק 'לא תעמוד על דם רעך' – אל תהיה ממלביני הפנים, ממדברי לשון הרע, ששופכים את דם חבריהם.

אז מהי הדרך לשמירה על החברה? מהי הדרך שכל יחיד יושפע לטובה מחבריו – 'הוכח תוכיח את אמיתך' – כל מי שרואה בחבירו דבר גנאי מחוייב לומר לו, בשפה נעימה, מתוך רצון אמיתי וכנה לתקן. אין המטרה להלבין פניו ולביישו כפי שכתוב 'לא תשא עליו חטא', אלא להפנות את תשומת ליבו לקילקול והטעות.

אנו יודעים שהאדם רוצה לעשות טוב, אלא שלעיתים יש לחצים וטעויות והדרך שלנו לתמוך ולעזור היא 'הוכח תוכיח'. הכוונה בלהוכיח היא להראות את האמת, להסבירה ולחזקה. ולכן הדגש הוא 'לא תשא עליו חטא' – אין המטרה לבייש ח"ו, אלא להועיל ולקדם.

באופן הזה, התיקון הוא עמוק, הוא לא נורמה חברתית חיצונית אלא חתירה אמיתית לתיקון. כשהאדם שומע מחבריו דברים באופן מכבד, בדיסקרטיות, הוא חש שהדברים באים מאהבה גדולה והם מתקבלים על ליבו. וממילא התיקון איננו חיצוני, זהו תיקון שלא נובע מפחד ובושה אלא מרצון להיות טוב יותר.

מצוות התוכחה מוטלת על כל אחד, וכך כשהאדם שומע את התוכחה מעוד ועוד אנשים, ומבין שיש אמת וצדק בדבריהם, אזי אם רצונו לעשות טוב הוא יתקן את דרכיו.

זוהי הדרך לקיום חברת מופת, לא בשמירת נורמות חיצוניות, אלא בחתירה מתמדת לתיקון אמיתי.

והתורה מדגישה: 'לא תשנא את אחיך בלבבך' – אל תתמלא בשנאה, אלא אמור לו, כך וכך עשית לי. התוכחה היא התרופה לשנאה, אל תשמור בבטן – דבר בכנות, הוכח!

והיזהר, לא לנקום ולא לנטור טינה וכעס, אלא הוכח. ואם כך תנהג אזי תזכה להגיע למעלה העליונה – 'ואהבת לרעך כמוך!'

בשל מגבלות הזמן והמקום לא נכנסתי לכל הציווים בפרשה המשלימים את העניין, כדוגמת הציווי 'בצדק תשפוט עמיתך'- שהאדם מצווה לדון את חברו לכף זכות, להבין שוודאי רצונו לטוב.

כשנקיים את הדברים הפשוטים הללו, נזכה לחברת 'קדושים תהיו'.

יהי רצון שנתאזר גבורה, שכן בכדי להוכיח יש צורך להתגבר על אי הנעימות הכרוכה באמירת התוכחה, הן מצד הפגיעה האפשרית במוכח, והן כי האדם לא רוצה להראות קטנוני, ולעיתים כשיאמר לחברו שדבריו או מעשיו פגעו בו הוא עלול להיתפס כרגיש מדי… ויהי רצון שנזכה לסגל עין טובה, שהרי הבסיס לתוכחה הוא להבין ולהאמין שהחבר ודאי רוצה לעשות טוב ולהיות טוב, ולכן, יש מקום לדבר עימו ולהוכיחו. נוכיח את חברנו מאהבה גדולה, והם יקבלו זאת ויתקנו את דרכיהם, וגם אנו נזכה לתוכחות בונות, וכך נעלה ונתעלה עוד ועוד.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן