אחרי שבוע עמוס במיוחד, בשיא ההכנות אנו נכנסים לשבת. אולי זו סיבה נוספת מדוע נקראת שבת זו שבת הגדול, שכן אין שבת אליה משתוקקים יותר מהשבת לפני הפסח. וכאן המקום לעצור ולשאול, מה העבודה הזאת…? מדוע כל כך הקפידה התורה על איסור החמץ? מה הדבר שאנו למדים מאיסור החמץ?
יסוד כל חג הפסח הוא האמירה הבסיסית: הקב"ה הוא גואלנו, כל יצירת עם ישראל וקיומו איננה דבר רציונאלי, אנושי, הגיוני, אלא הוא נס אלוקי. וזהו היסוד לאיסור החמץ.
"מצה זו שאנו אוכלים, על שום מה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, וגאלם, שנאמר: ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות, כי לא חמץ, כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה, וגם צדה לא עשו להם".
הדגש הוא שהגאולה שהופיעה היא אלוקית, ולכן היא בחיפזון, שלא הספיק בצקם להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם. וכך אומר ריה"ל בספר כוזרי: "אמר הכוזרי: נשוב אל ענייננו והודיעני, איך קמה תורתכם ואיך פשטה ונראתה, ואיך נתחברו הדעות אחרי אשר היו חלוקות, ובכמה שנים נתייסדה האמונה ונבנתה עד שנתחזקה ונשלמה… אמר החבר: לא יקום ויגדל על הדרך הזה אלא הנימוסים השכליים אשר התחלתם מן האדם, וכאשר יגמר וייעזר יאמר כי הוא נעזר מן הבורא ומלומד והדומה לזה, אבל הנימוס אשר התחלתו מהבורא, הוא קם פתאום נאמר לו. היה ויהי, כבריאת העולם".
זהו יסוד כל עניינו של הפסח, ההבנה והאמונה שה' הוא המחולל את חיינו כולם. זו גם הסיבה שהמצה נקראת לחם האמונה, זו הבריאות המחשבתית והנפשית שאנו צריכים לחזור אליה בפסח. אחרי שדבר זה יקבע בנו, נוכל לעלות לשלב הבא ולשאול מה תפקידנו? – והתשובה תגיע אחרי חמישים יום במתן התורה. אבל אי אפשר להתחיל את הבירור של תפקידנו אלא אחרי העמדת היסוד, שהקב"ה הוא בעל הכוחות כולם, המחייה ומנהיג את העולם: 'הנותן לייעף כוח…', 'החונן לאדם דעת', 'ואתה מחייה את הכול…', 'שהכול נהיה בדברו'.
היסוד הזה כל כך משמעותי, להבין שהכול ללא יוצא מן הכלל ברצונו, שאנו עמלים לא להשאיר פירור של מחשבה שאנו עושים משהו, שאפילו באלף לא בטילה מחשבת הגאווה (שהיא יסודו של כל יצר הרע), שאנו עושים משהו, שיש דבר שלא ברצונו וחפצו.
יהי רצון שנזכה בחג הפסח הזה לבנות את היסוד הזה בקרבנו, כי הוא הנותן לנו כוח וגבורה לעשות חיל, שיש אמונה שלימה, יש כוח ועוצמה לפעול ולעשות ולפעול וליצור, ללא פחד ומורא, בעוצמה וגבורה, כפי מה שקרה בשבת הגדול, שלקחו ישראל את אלוהי מצרים, ושקרו לכרעי מיטתם, ללא פחד ומורא, מאמונה שלימה.
שבת שלום.