שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

ברכות

מילקשייק עם תמרים ברכה ראשונה שהכל ברכה אחרונה מברכים גם על העץ?(היו יותר מכזית תמרים) אשמח להסבר ולמקורות

אם ברכה ראשונה היתה שהכל, זה אומר שלפי כללי עיקר וטפל החלטת ששאר המרכיבים עיקר והתמרים טפל, אז גם ברכה אחרונה מברכים על העיקר ופוטרים את הטפל.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-04-14 07:05:32

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת חיי שרה- יפה שיחתן של עבדי אבות

תוכן עניינים

חז"ל (בראשית רבה ס, ח) לימדו אותנו כי "יפה שיחתם של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשת אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה".

התורה מאריכה מאוד בכל הפרשיה של בחירת רבקה להיות אשתו של יצחק: בכל הדברים שעברו על אליעזר עבד אברהם במעשי רבקה ודבריה, בהתנהגות משפחתה וקרוביה ובמסעם של אליעזר ורבקה חזרה לארץ ישראל.

וחז"ל תמהים מדוע התורה כה האריכה בדברים אלו, והרי ישנם פרשיות יסודיות בתורה כפרשת שבת שהרריה תלויים בשערה, והלכות נדברים שפורחים באוויר (= הלכות שבת נלמדו ממעט מאוד פסוקים כך שדרך משל הר שלם של הלכות מבוסס על שערה אחת), ומדוע בחרה התורה להאריך דווקא כאן?

ומתרצים שיש משהו ייחודי וחשוב ביותר בשיחת עבדי האבות, שהרי שיחה סתמית של אדם הדבוק כולו בקב"ה, אדם שבטל כל כולו לאברהם אבינו, ומכונה בכל מקום 'עבד אברהם' היא בבחינת שימוש תלמידי חכמים- כלומר, הדגמה חיה בחיים המעשיים, בזרימה השוטפת איך חיים אמונה וביטחון, כיצד מממשים בפועל את האידיאלים האלוקיים.

גם כאשר רבקה פוגשת את יצחק כותבת התורה "ויצא יצחק לשוח בשדה". שיחה היא סוג מיוחד של תפילה- תפילה המגיעה מתוך שיחה מתוך החיים עצמם, מתוך המציאות עצמם. על פי חז"ל כשיצחק יוצא לשוח בשדה הוא מתקן את תפילת המנחה. ומסביר המהר"ל שעניינה של תפילת המנחה הוא להתפלל מתוך החיים ובתוך החיים, שהרי זמן תפילת מנחה הוא באמצע שאנשים עוסקים בעבודתם ובעסקיהם.

ישעיהו הנביא (נא,א-ב) אומר שיש מצווה גדולה להתבונן במעשי האבות. "שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה' הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם, הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו".

כלומר, הנביא פונה אל כל מי שרוצה לעשות צדק, אל כל מי שרוצה להתקרב ולהידבק בה', ואומר להם שהצורה בה הם ידעו מהי הדרך האמיתית להשיג את מבוקשם, היא על ידי התבוננות באבות והאמהות בכלל, ובאברהם ושרה בפרט. שהרי, מתוך ההתבוננות בדרכם ובמעשיהם, באמונתם ובמסירותם, מקיים האדם 'שימושה של תורה' (הגדול מלימודה), ומפתח רצון ויכולת להידבק בדרכם הגדולה והישרה.

והנביא ישעיה ממשיך ואומר שבזכות אותה התבוננות יזכו לגאולה שלימה, וכפי שאומר הפסוק העוקב "כי ניחם ה' ציון ניחם כל חרבותיה, וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה".

ונסיים בדבריו של הרב אליעזר קשתיאל שליט"א:

"בדורות אחרונים, כותב הרב קוק באורות, אנחנו רוצים דווקא יותר ויותר את שיחתם של עבדי אבות, אנחנו כל כך רוצים לראות את התורה כחיה, כפורחת בקרבנו, כמשמחת אותנו. בעז"ה נזכה לא רק לדברי תורה, אלא לחיים של תורה, לשיחה . "שיח", כותב הרב קוק, ראשי תיבות- שכל, יכולת, חיים. אנחנו רוצים שהתורה תהיה זורמת, לא רק אמירות, משפטים חכמים, ידיעות עליונות, אלא חיים מלאים- טבעיים".

אולי יעניין אותך

הרב אליעזר מלמד בשיעור עם דגלים ברקע

להודות, להלל ולנצח

מצווה לקבוע יום טוב לשמחה והודאה לה' ביום שנעשית תשועה לישראל • כך קבעה מועצת הרבנות הראשית, בעת שכיהנו בה פאר גדולי הרבנים בארץ • הגאון רבי משולם ראטה כתב שמצווה לומר ביום העצמאות הלל עם ברכה, וכן הורה מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל • ביום העצמאות, חובה להעלות על נס את חיילינו הגיבורים שמחרפים את נפשם על הגנת העם והארץ • ראוי להזכיר לכל החוגגים את הקמת היישובים החדשים, וכן לחוגגים את שיקומם של היישובים שחרבו, כדוגמת חומש ושא־נור
ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן