הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות אחרונות

קניית אקדח מכספי מעשרות

הוצאתי רישיון נשק בגלל המצב הביטחוני, האם ניתן לקנות אקדח מכספי מעשרות שאני נותן?

לא. כספי מעשר נועדו לעזרה לאנשים אחרים, שבראשם עניים ולומדי תורה. לא עבור צרכי האדם עצמו גם אם הם חשובים מאוד עד כדי שנועדו להצילו מסכנות. הלכות מעשר הובא בפניני הלכה ליקוטים ב' פרק ו. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2022-10-30 17:43:21

תפילת הדרך

שלום רציתי לדעת איך יודעים מתי צריך להגיד תפילת הדרך בנסיעה? האם לפי מרחק או לפי זמן נסיעה? והאם מרחובות לירושלים צריך להגיד תפילת הדרך?

הלכות תפילת הדרך מבוארים בפניני הלכה ברכות פרק יח. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וזהו קיצור הדברים:

יח – תפילת הדרך

הדרך

א. היוצא מחוץ למקום יישוב למרחק של יותר מפרסה (3.648 ק"מ), צריך לומר את 'תפילת הדרך' להצלחת דרכו והצלתו מסכנות. וכיום שסכנת תאונות הדרכים קיימת גם בתוך העיר, הנוסע בתוך העיר יותר משיעור פרסה, טוב שיאמר את תפילת הדרך בלא הזכרת ה' בסופה. ואם יוצא מהעיר לדרך של יותר מפרסה, נכון שיאמר את תפילת הדרך בהזכרת ה' מיד כשמתיישב במכוניתו בתוך העיר לקראת נסיעתו.

ב. שכח לומר את תפילת הדרך ועדיין רחוק יותר מפרסה מהכניסה למקום היישוב שנוסע אליו, יאמר אותה מיד כשנזכר. ואם נשאר פחות מפרסה, יאמר אותה בלא הזכרת ה' בסופה.

ג. בכבישים שנחשבים למסוכנים מחמת התנכלויות הערבים, יש לומר את תפילת הדרך גם בדרך של פחות מפרסה.

ד. הנוסע כמה נסיעות ביום, יאמר את תפילת הדרך בפעם הראשונה, ויכוון על כל הנסיעות שיעשה באותו היום. אבל אם תכנן רק נסיעה אחת, ולאחר מכן נמלך בדעתו והחליט לנסוע פעם נוספת, עליו לאומרה שוב. וכאשר הדרך נמשכת כמה ימים, בכל בוקר צריך לומר את תפילת הדרך.

הברכה

ה. הנוסח שתקנו חכמים לתפילת הדרך מתאים לכל סוגי הסכנות שבדרכים, ולכן אין חובה להוסיף בה את סכנת תאונות הדרכים, והרוצה להוסיף רשאי.

ו. כיון שתפילת הדרך אינה פותחת ב'ברוך', נכון אם אפשר להצמידה לברכה אחרת. לכן אם לפני שמברך את תפילת הדרך נזדמן לו לאכול או לשתות, יברך ברכה אחרונה ומיד אחר כך יאמר את תפילת הדרך.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2022-10-30 17:22:05

תפילת נשים

שלום רב, אם אני מתפללת 3 תפילות ביום (שחרית מנחה וערבית), באופן קבוע, האם אני צריכה להתפלל תשלומין אם פספסתי תפילה כמו הגברים? תודה!

כן.

פניני הלכה תפילת נשים פרק יג סעיף ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה) :

ו – סדר השלמת תפילה שנשכחה

הנוהגת להתפלל תפילה אחת בכל יום, ולא הספיקה להתפלל עד שהגיע חצות היום ונסתיים זמן תפילת שחרית (כמבואר לעיל ח, א), תמתין עד חצי שעה אחר חצות, ותתפלל מנחה. ואם לא הספיקה להתפלל מנחה ושקעה החמה, תתפלל תפילת ערבית.

ומי שנוהגת להתפלל בכל יום שחרית ומנחה, תקנת התשלומין חלה עליה. ואם שכחה להתפלל שחרית, תתפלל מנחה פעמיים, בפעם הראשונה לשם תפילת מנחה, ובפעם השנייה לתשלומי שחרית.

ואם שכחה להתפלל מנחה והיא רגילה להתפלל ערבית, תשלים את תפילת מנחה אחר תפילת ערבית. ואם אינה רגילה להתפלל ערבית, אם תרצה תוכל להתפלל ערבית ותתפלל אח"כ תפילה נוספת לתשלומי מנחה. אבל אינה חייבת בזה, הואיל ואין היא רגילה להתפלל ערבית, וכיוון שלא תתפלל ערבית ממילא גם לא תתפלל לתשלומי מנחה. ואחר תפילת שחרית, ברור שלא תוכל להשלים את תפילת המנחה, מפני שתקנו חכמים תשלומין לתפילה הסמוכה בלבד, אבל אחר שעבר זמן התפילה שאחריה, כבר אין לה תשלומין (פניני הלכה תפילה יח, ט).

ואם שכחה להתפלל מנחה בערב שבת, וברצונה להשלים את תפילתה אחר תפילת ערבית של שבת, גם את תפילת התשלומין תאמר בנוסח ערבית של שבת (ע' פניני הלכה תפילה יח, י).[1]

תפילת ההשלמה צריכה להיות אחר תפילת החובה, ואם התכוונה להתפלל את התפילה הראשונה כתשלומין ואת השנייה כתפילת החובה, לא יצאה בתפילתה הראשונה לשם תשלומין, ועליה לחזור להתפלל בשלישית לשם תשלומין (שם יח, ח).

יש להפסיק בין תפילת החובה לתפילת התשלומין כדי שיעור מהלך ארבע אמות. ובדיעבד, מי שהיתה צריכה להשלים את תפילת שחרית, ושכחה להתפלל תשלומין מיד אחר תפילת מנחה, כל זמן שלא עבר זמן תפילת מנחה, כלומר כל זמן שלא שקעה החמה, תתפלל תשלומין עבור תפילת שחרית (שם יח, ח).

לתפילת מוסף אין תשלומין, מפני שאין מקריבים את קרבנות המוספים אלא ביומם. וכן מי ששכחה להתפלל שחרית ביום שמתפללים בו מוסף, אינה יכולה להשלים את תפילת שחרית אחר מוסף, אלא אחר מנחה בלבד (שם יח, ט).

תשלומין נתקנו רק למי שלא התפללה באונס או שגגה, אבל מי שלא התפללה במזיד, אין לה תשלומין (שם יח, ט).

[1]. עניין השלמה לנשים מבואר במ"ב רסג, מג, וכה"ח רסג, סה. ושם נתבאר לעניין תשלומי מנחה של ערב שבת בערבית של שבת. ואף שבהליכות שלמה תפילה יג, הערה י, דייק מהמ"ב, שאפילו אשה שאינה רגילה להתפלל ערבית אם היא רגילה להתפלל מנחה, כאשר שכחה להתפלל מנחה, עליה להתפלל ערבית כדי להשלים אח"כ את תפילת המנחה. וכ"כ בהליכות ביתה ו, ח, ובהערה יג, ובפס"ת רלד, ד. מ"מ נראה יותר, שכוונת המ"ב להציע את הדרך הטובה ביותר, אבל אין בכך חובה. ואולי נשים רבות נהגו להתפלל ערבית בליל שבת, ולכן הציע המ"ב להשלים אחר ערבית את תפילת מנחה, אבל לא התכוון לחייב בכך נשים. (וע' בהליכות בת ישראל ב, כ, ובאש"י ל, הערה ו, שכתבו גם הם שאין בזה חובה, ותלו דבריהם בגרש"ז אויערבאך, שלא כפי שמובא בהליכות שלמה).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2022-10-18 16:45:13

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת תולדות – על מידת התמימות

 

התורה נותנת בפרשתנו הגדרה יסודית להבדל שבין עשו ליעקב: "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם יושב אהלים". בדברנו היום נעיין במידת התמימות בה מעטרת התורה את יעקב – המידה עליה מצווה התורה את כולנו "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", המידה שחקוקה על כיסא הכבוד (כפי שאומרים חז"ל שצורתו של יעקב "איש תם" חקוקה על כיסא הכבוד).

רש"י מבאר שתם הוא אדם שליבו ופיו שווים, אדם שלם שהחיצוניות והפנימיות שלו מתפקדים בהרמוניה ושלמות. הרב קוק מבאר במספר מקומות שמידת התמימות היא היכולת של האדם להתמסר באופן שלם, עד כדי מסירות נפש, לאידיאלים וערכים. והמהר"ל מבאר שמידת התמימות היא: 'שהולך בדרך הישר בעצמו בלי שום התבוננות רק הולך בדרכו בתמימות'.

וננסה לבאר את דבריהם. על כל אידיאל וערך בעולם ניתן להקשות ולהסתפק. על כל קשר וחיבור בעולם יש מקום לפקפק. לדוגמא, ניתן לשאול על אדם שיושב והוגה בתורה, האם התורה שהוא לומד היא תורת האמת? הרי יש הרבה שיטות וזרמים בתורה…? יתר על כן, הרי יש דתות רבות- האם האדם בחן את כולם לעומק? מי אמר שהתורה שהוא לומד היא תורת האמת?! אם נבחן את הדברים בשכל, במבט אובייקטיבי-מדעי, לא נוכל להגיע לוודאות…

דוגמא נוספת, האם בת זוגו של אדם הנשוי באושר, היא הטובה והראויה ביותר שאיתה הוא יכול להתפתח, לצמוח ולהועיל לעולם באופן מיטבי. ניתן לכאורה לפקפק בדבר, הרי הוא לא מכיר את כל הנשים בעולם, ובוודאי לא הייתה לו מערכת זוגית עם כל אחד מהן. ואולי אישתו היא לא האשה האידיאלית? אולי הייתה יכולה להיות מישהי אחרת טובה הימנה.

התם מתחבר לדברים באופן הרבה יותר פנימי ושלם, באופן שאין בו פקפוק וספקות. התם חי את החיים ולא חוקר, מתבונן ומנתח אותם מבחוץ. זה לא שאין לו את היכולות לעשות זאת, אלא שהוא בוחר להתחבר ברובד הרבה יותר עמוק. כמו ילד שיודע להתמסר ולהיות נאמן ללא גבול, מתוך אמון ואמונה תמימים ופשוטים.

כדברי חז"ל (חולין ה ב), על הפסוק בירמיהו (לא כו): 'וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה' – "אנשים ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה".

לעומת יעקב התם, עשו הוא איש צד, שעניינו לנצל את תמימות התמימים – הן את בעלי החיים שברוב תמימותם רצים לפיתיון, והן את בני האדם (כפי שמביא רש"י במקום: "לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו: אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן? כסבור אביו שהוא מדקדק במצוות"). האונקלוס מתרגם את המילים "איש יודע ציד"- "גבר נחשירכן" (איש הפועל כנחש). הצייד הראשון שמופיע בתורה הוא הנחש, אשר מפתה את האישה לנסות לאכול מעץ הגן, שלא תהיה תמימה פתייה ומאמינה, שאולי אם תאכל יהיה יותר טוב.

לעומת זאת דרכו של התם היא שהוא לא מוכן ולא רוצה לנסות לראות מה יהיה אם יעבור על הציווי האלוקי. הוא רוצה את התום. הוא לא רוצה לדעת, להכיר וחוות את הרע, כי מי שחווה את הרע לעולם לא יהיה תמים.

יצחק אבינו הוא 'עולה תמימה', כולו קדושה, כולו תמימות מופלאה, שאת שיאה ראינו בהליכתו התמימה והשלימה אחרי אביו לעקידה, ללא פקפוק, ספיקות או הטלת דופי.

יצחק לא מבין את הרמאות והשקר של עשו, איש הציד כדי לזכות בברכות נאלץ יעקב אבינו, האיש התם, לאחוז במידתו של עשו, בהדרכת רבקה אימנו שמבינה ברמאים המתהדרים בלובנם, הוא לומד את הדבר הנורא והכואב –  "עם נבר תתברר ועם עיקש תתפתל", הוא חייב להראות גם ליצחק שיש אנשי ציד. חז"ל אומרים שיעקב עשה זאת בבכי ובצער, אלא לעיתים אין ברירה.

צריך ללמוד להגן על התמימות. בעולם שבו יש כל כך הרבה שקר, כל כך הרבה רמייה והונאה, צריך ללמוד להיות תמימים, ללמוד לתת אמון, לתת אהבה בלב שלם בלא פחד מאכזבות, לדעת להתמסר ולהיות נאמנים באמת, וזה מאד לא פשוט!

יהי רצון שנזכה ניצור בתים מלאים בנאמנות ואמון, זוגי ומשפחתי, נבנה קהילות בהם האמינות והנאמנות הם ערך על, שבהן יוכלו לצמוח אנשים תמימים. זוהי דרכו של יצחק אבינו, העולה התמימה, זוהי דרכו של יעקב אבינו, איש תם, וזוהי דרכם של ישראל. יהי רצון שנזכה לכך.

 

בהמשך לדברים, אני מצרף שיר נאה שכתב ד"ר שלומי מדליון, שיר שמזכיר לנו כמה נפלאה ואהובה היא התמימות הילדותית:

שלום לתמימות

מתי זה קרה? זאת לא אדע. אבל לילה אחד היא חמקה לה והלכה, ואני

אפילו לא שמתי לב. אולי עוד הייתי קטן מכדי להבין, אבל בהחלט

מספיק גדול כדי שתיעלם לה.

היא בטח התכוננה במשך איזה זמן, אבל לבסוף, תמימות הילדות שלי

הפליגה לדרכה.

היא קמה בלילה ומתחה אבריה, אחר התלבטה איזה בגד תלבש בלכתה,

וכמו שאהבה, בחרה את שמלת השמחה הפשוטה, הכתומה עם הפרחים,

שהרי אם יוצאים למרחקים, כדאי לקחת שמחה והרבה מצב-רוח.

כיון שעמדה לפני הליכה ארוכה, נעלה את סנדליי הקלילות התכולות,

עם האבזמים האדומים, שמה גומייה ורודה בשיער, והחלה לארוז לה

תיק.

מן המזווה, כתרופה לרעב, היא לקחה לה קופסא שעליה כתוב "סקרנות

בריאה", ובתוכה, כמו שורות חיילים, היו מסודרות המוני שאלות

"למה" ו"איך".

כדי לשתות, לקחה היא את בקבוק המבט, זה עם תשומת הלב לפרטים,

ובתוכו התעופפה לה להקת ציפורים ענקית, עץ השיר עליו ברוח,

ומטוס הנמיך טוס במרחק, והכל בשלל צבעים נהדר.

ואז, היא הביטה ימינה ושמאלה שאין איש רואה, נעמדה על קצות

אצבעותיה ושלחה את ידה אל המדף העליון, שם ישבה לה צנצנת

הביישנות הילדותית הטהורה מלאה לגמרי, יקרה מכדי שהמבוגרים

יהינו להשתמש בה. לבסוף הצליחה למשוך אותה אליה, והכניסה אותה

לתיק.

בתוך שק השינה גלגלה את סיפורי הילדות של לפני השינה, את קולה

של אימא שר שיר ערש, ויד מלטפת, כדי להירדם.

וממש ממש לפני שיצאה, נכנסה למטבח אט אט, בשקט בשקט, וכמו ילדה

מחונכת היטב החלישה למינימום את הגז, שעליו בערה אש האהבה

הפשוטה, ובמקום להבות בוערות בעוצמה, נותרו להם רק כמה אודים

מסתתרים, לוחשים.

ואז יצאה לה ובחיוך משובב סגרה את הדלת.

ובבוקר כשבאתי אותה להעיר, ממש כמו שהילדים אוהבים, היא סידרה

כריות מתחת לשמיכה, כדי שיחשבו שהיא שם, ובמקומה שם מצאתי כרית

דאגות, וכרית מלאה נוצות של צביעות, ושמיכה חדשה שאותה לא

הכרתי, שמיכה שאיתה מכסים רגשות…

ואני נותרתי לי לבדי, בלי תמימות הילדות וללא פשטות השמחה

ואותה הקלילות הטבעית גם היא יחד איתן פרחה

וכבר לא שואלים "למה" כי כבר אין דברים חדשים

וממילא כבר לא שמים לב למיליוני פרטים רוחשים

ופחות נהנים למראה פרח פורח ונחל זורם

ולא רואים איך הפך חדר ילדותינו למדבר שמם

וכדי ליהנות מסיפור טוב, צריכים שיהיו בו טובים ורעים, רוצחים

ופושעים, ואי אפשר ליהנות מסתם סיפור על צבעים.

והכי כואב והכי מפחיד – ברז הגז לגמרי החליד

וכמה שניסיתי אותו לסובב – לא הצלחתי להגביר את האש שבלב…

ומתוך אותו עצב הורס, יצאתי לדרכי, אותה לחפש.

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן