חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

סירוס כלב

שלום הרב הייתי השבוע אצל הוטרינר ושאלתי אותו למה הכלב שלי לא רגוע הוא כבר בן כמעט שנתיים ועדיין הורס את הבית מלא באנרגיות וכדו' הוטרינר אמר לי לסרס אותו ואמר שבשלב מסויים בחיים הכלב גם יהפוך להיות תוקפני כלפי כלבים אחרים ויכול להיות גם כלפינו בגלל שהוא לא מסורס בנוסף אם יראה כלבה מיוחמת ויהיה עוד כלב שיריח את הטוטסטרון שלו ( כשמסרסים כבר אין ריח כזה ) הכלב השני יתקוף אותו והשניהם יפגעו במיוחד הכלב שלי שהוא קטן האם אפשר להקל ולסרס את הכלב ( מדובר בזכר ) ? ואם כן באיזה אופן ( סירוס כימי הוא בעייתי גם יותר צער בעלי חיים וגם יקר מאוד וצריך לעשות אותו פעם בחצי שנה ) ? תודה מראש

יש כמה פתרונות למצב כזה שהוא שעת הדחק :

  1. ברבנות של מועצה אזורית שומרון, ניתן למכור את הכלב לגוי, והוא נותן אותו לוטרינר גוי כדי לסרסו. צריך ליצור איתם קשר ולהביא אליהם את הכלב.
  2. אם אין הדבר באפשרותך, אתה יכול בעצמך למכור את הכלב לגוי כמו שמוכרים חמץ או כלי שצריך טבילה ולא ניתן להטבילו. צריך היינו להעביר את הכלב לידיים של הגוי, תוך הסבר שהוא קונה אותו בכך, ואתה לוקח אותו אחר כך בהשאלה בלבד, ואז אתה בעצם נותן את הכלב של הגוי לוטרינר גוי שיסרס אותו.
  3. אם אין לך גוי למכור לו את הכלב, אפשר לסרסו על ידי וטרינר גוי בגרמא, כלומר לא בהתעסקות עם איבר הרביה, אלא על ידי זריקה וכדומה.
  4. אם אין וטרינר גוי, אזי אם אכן מדובר על שעת הדחק, מותר על ידי וטרינר יהודי שיעשה סירוס זמני על ידי כדורים או שבב.
  5. אם גם זה לא אפשרי, יעשה סירוס קבוע בגרמא. אם אין גוי ואין אפשרות לסרס בגרמא – אסור.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-21 19:28:07

בין בשר לחלב

אם סיימתי לאכול ארוחה עם בשר. עברו 6 שעות מסיום אכילת הבשר, אך לא בירכתי ברכת המזון. מותר אז לאכול חלב?

מונים שש שעות מסיום אכילת הבשר ולא מברכה אחרונה, כמו כן צריך לברך ברכה אחרונה על הארוחה הבשרית לפני שאוכלים מאכל חלבי.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-23 12:15:20

התרת נדר בלימוד תורה

שלום, בערך בכיתה ו' התחלתי ב"ה ללמוד כל יום פרק אחד בתנ"ך. ב"ה זכיתי לעבור על התנ"ך כמה פעמים, ועכשיו אני עומד לסיים שוב ומרגיש שאני לא רוצה להמשיך את הלימוד הספציפי הזה עוד, משום שכבר ביצעתי אותו הרבה מאוד שנים, ואולי אעבור ללימוד בספר אחר או אמשיך ללמוד לפעמים אבל לא בתור חובה או פעם ביום. כשקיבלתי על עצמי, זה היה לפני הרבה מאוד זמן, ואני לא זוכר בוודאות שאמרתי שזה בלי נדר. האם זה נחשב לי כנדר? אם כן, איך מתירים? תודה רבה!

לפני ראש והשנה ולפני יום כיפור, אנו עושים התרת נדרים על כל השנה, ומודיעים שבכל השנה הקרובה מה שנעשה יהיה בלי נדר. לכן זה לא נחשב לך לנדר. יחד עם זאת, כיון שמדובר על לימוד תורה, מן הראוי שהזמן שהקדשת ללימוד בכל יום, ימשיך להיות מוקדש ללימוד (כל לימוד תורה), שכן הראת במשך השנים שאתה מסוגל ללמוד זמן מסוים בכל יום, ולכן נכון להמשיך בזה.

עלה והצלח

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-25 17:31:36

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת השבוע כי תבוא

את פרשת כי תבוא, אותה אנו קוראים השבת, ניתן גם לכנות "פרשת השמחה".

המילה הפותחת את הפרשה היא "והיה", עליה אומרים חז"ל ש"אין 'והיה' אלא לשון שמחה", וכדברי 'אור החיים' הקדוש:

"אין שמחה אלא בישיבת ארץ ישראל". דברי השמחה בפרשה ממשיכים בציווי "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך ולביתך, אתה והלוי והגר אשר בקרבך", וכן בפסוק הנסתר בתוככי הקללות, שסיבת כל הקללה היא "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל".

ממילא ניתן ללמוד מפרשתנו את התנאים בהם מופיעה השמחה, ובכוונה דייקתי בלשוני ואמרתי "התנאים בהם מופיעה השמחה" ולא "הדרכים להגיע לשמחה", כי השמחה, כמו חלק גדול ממידות הנפש איננה דבר שהאדם מתייגע ומתאמץ להשיג, אלא היא דבר המופיע כאשר מתקיימים תנאים מסוימים. ולהפך, ככל שאדם ינסה להיות בשמחה, להביא עצמו לידי שמחה, כך היא תרחק ממנו, אבל אם יעשה את המעשים הטובים והנכונים תבוא השמחה מאליה בלבבו ויהיה שרוי בשמחה תמיד.

וננסה לראות מתוך הפרשה כמה תנאים בסיסיים שמתוכם צומחת השמחה:

שמחת ישיבת הארץ

כמובא לעיל, 'אור החיים' אומר כי הביאה לארץ גורמת לשמחה, וכפי שאף ניתן לדייק בפסוק "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה", שההכרה שהקב"ה הוא המנחיל לנו את הארץ, המצטרפת לירושתה וישיבת הקבע בה, הם הגורמים לשמחה.

ביאור העניין הוא שאחד הדברים היסודיים המביאים לידי שמחה היא התחושה וההכרה שהאדם נמצא במקומו. השייכות, הקביעות ונחת הרוח למקום בו נמצא האדם, במובנו הרחב, הן הפיזי, הן במצבו הנפשי, האישי והמשפחתי והן בעיסוקו, יוצר שמחה.

כלומר, הדברים המופיעים בפסוק הינם שלושה:

  1. ההכרה שהארץ, המקום בו האדם נמצא, הוא המקום אותו הנחיל לך ה', ולכן ודאי שהוא המקום המתאים והנכון לך.
  2. אתה עמל וטורח לקנות, למלא תוכן וליצור את המקום המיועד, "וירישתה".
  3. יצירת הקביעות על ידי ההתמדה וההשתקעות במקום, "וישבת בה".

כשהאדם, מתוך אמונה גדולה, מכיר בעניין הראשון ויוצר את השניים הנוספים, ממילא מתמלא ליבו בשמחה.

שמחה של נתינה

דבר בולט ביותר הוא ששמחה מופיעה מתוך נתינה. לאחר שהאדם מביא את הביכורים ונותן מפרי אדמתו, מיד זוכה לשמחה בכל הטוב, שגם היא בתנאי שהוא משתף בשמחה זו את הלוי והגר אשר בקירבו.

דבר נפלא מצאנו ב'בעל הטורים' שאומר:

"'ושמחת בכל הטוב' וסמיך ליה 'כי תכלה לעשר', שבשביל המעשר תשמח בכל הטוב כמו שדרשו 'עשר בשביל שתתעשר". וממשיך בעל הטורים ואומר "הטוב עולה כ"ב בשביל התורה שנתנה בכ"ב אותיות".

וניתן לבאר את הדברים בשני אופנים, ושניהם אמיתיים:

  • בזכות נתינת המעשרות יזכה האדם לשפע חומרי ולכן ישמח. וכך יש לבאר גם את המשך דבריו "ושמחת בכל הטוב" שבזכות מה תזכה לטובה הגשמית? בזכות שמירת התורה. אלא שכמובן על פי זה היה צריך להקדים את ניתנת המעשר לשמחה, ולכן נביא גם את הביאור השני.
  • היכולת לשמוח בטוב הגשמי היא על ידי שימוש בו לדברים רוחניים. אם תיתן מעשר מרכושך תהיה לך בו שמחה אמיתית, כיוון שיהפוך להיות מדבר מגושם ונמוך לדבר רוחני ועליון בעל משמעות נצחית וכללית. וממילא כך ניתן גם להסביר את המשך דבריו, שהשמחה בכל הטוב תהיה בתנאי שהשימוש בו על פי תורה.

אכן כך אנו רואים במציאות, שהשמחה האמתית של האדם היא כאשר הוא עושה מעשים בעלי תוכן, אידיאלים ומרגיש בכך שיש משמעות וערך לחייו.

ויהי רצון שנזכה לשמחה אמיתית מתוך ענווה ואמונה שהקב"ה שם אותנו במקום הנכון ובזמן הנכון, ומתוך שנדע לנצל את מקומנו ואת כוחותינו לתרומה ועשייה אידיאליסטית.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן