חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

אבטחת גוי בשבת

שלום הרב רציתי לשאול האם מותר לאבטח גוי חשוב (הכוונה לשר או נשיא גוי) בשבת, האבטחה נעשית כחלק מצוות של ישראלים כך שבמקרה של אירוע יש שמירה אחד על השני. תודה הרב

ההיתר לחלל שבת עבור גוי הוא רק במקום שאין שם גוי אחר שיעשה זאת.

עיין בדברים בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/01-27-03/#_te01ftn27_2

ובספר הקיצור לפניני הלכה מובא כך: "מחללים שבת עבור גוי, שהואיל ואנו רוצים שגויים יצילו יהודים, גם אנו צריכים להציל אותם. אבל כשיש שם גוי אחר עדיף שהוא יציל, ולכן בבתי חולים עדיף לקבוע בשבת תורנות לרופאים ואחיות גויים שיטפלו בגויים."

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 08:43:39

בשר וחלב

שלום אשמח לקבל מידרג של גיל ושעות לילדים לשמירת בשר וחלב לדוג' עד גיל 6 שומרים כך שעות עד גיל 9 שומרים כך שעות

עניין זה מובא בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/17-26-07/

ובתמצות בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/) כך:

קטנים

ט. אסור להאכיל אפילו תינוק מאכלים אסורים, ובכלל זה נתינת המאכל בידו. ומשהגיע לגיל שלוש, על ההורים להתחיל לחנכו שלא לאכול מאכלים אסורים, כיוון שמגיל זה הוא מסוגל להתרגל לכך שהדבר אסור תמיד (ועי' הלכות שבת כד, א-ג). לפיכך אסור להאכיל תינוק בבשר וחלב יחד. אבל לגבי שהיית הזמן, הדבר תלוי בהבנתו ובמצבו הגופני והנפשי:

עד גיל שלוש בערך, הקטן לא מבין את ההבדל בין בשר לחלב, ולכן מותר להאכילו חלב אפילו מיד אחרי בשר, ובלבד שפיו וידיו נקיים משאריות בשר. מגיל שלוש עד חמש בערך, הקטן מבין את ההבדל שבין בשר לחלב, אבל עדיין לא מסוגל להבחין בין זמנים ארוכים לקצרים, ולכן נכון כשאפשר שימתין כשעה בין בשר לחלב. וכאשר יש צורך מיוחד לתת לו מאכל חלבי, אפשר לעשות זאת לאחר ניקוי פיו וידיו בלא להמתין שעה.

מגיל חמש עד תשע בערך, הילד מתחיל להבחין מעט בזמנים, ולכן מתחילים להרגילו להפסיק כשלוש שעות בין בשר לחלב. ומגיל תשע, הוא כבר יודע לחשב את השעות ומסוגל להמתין יותר זמן, ולכן נכון כשאפשר להרגילו להמתין כשש שעות. ובשעת הצורך, כגון כאשר הוא אוכל עם אחיו הקטנים, וקשה לתת לו אוכל אחר כך, אפשר שימתין רק שלוש שעות בין הסעודות. וכשנה לפני שיגיע למצוות, יתרגל להמתין שש שעות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 09:40:21

דיבור או הרהור?

1) האם האזנה לשיעור מוקלט עם אוזניות נחשבת דיבור בתורה או הרהור בתורה? 2) האם מותר להאזין לשיעור מוקלט עם אוזניות אם הוא רואה נשים לבושות לא צנוע? 3) האם מותר להאזין לשיעור מוקלט עם אוזניות בחדר רחצה שאין בו אסלה?

  1. מצב ביניים.
  2. לא. אמנם אם הוא עושה ריצה, ובדרכו הוא חולף על פני נשים לא צנועות, זה מסדר, משום שאינו מסתכל בהן, אלא רק רואה אותן וממשיך בדרכו.
  3. בזמן הרחצה עצמה נכון להחמיר בזה מפני כבוד התורה, אבל אם הוא רק עובר שם, כגון שהוא צריך משם משהו לרגע או שנכנס לשם תוך כדי שטיפת הבית, אינו צריך לסגור את השיעור בזמן שנכנס לחדר הרחצה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 06:44:30

נטילת ידיים אחר תרומת דם

האם יש דין של חובת נטילת ידיים אחר תרומת דם כמו הדין של נטילת ידיים אחר הקזת דם?

כיוון שנטילת הידיים היא פעולה פשוטה , נכון להחמיר, ואם שם נטלה, יסתפק בשטיפת הידיים. אין צורך להמנע מלשתות ולאכול לפני הנטילה, כל עוד הוא שוכב על המיטה כדי להחזיר לעצמו את הכוחות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-18 18:42:20

נופש וטיול מישפחתי בימי בין המיצרים

אנחנו רוצים לעשות נופש מישפחתי, קשה לנו למצוא תאריך שמתאים לכולם. האם בסדר לצאת לנופש מישפחתי ( במיוחד השנה נחוץ כי רובינו היו מגוייסים ללחימה) בימים שבין יז תמוז לא' אב? האם יש דינים מיוחדים?

במקרה שלא מוצאים זמן אחר, אפשר להקל. דינים מיוחדים – הדינים הרגילים של שלושת השבועות, כגון לא לשמוע מוזיקה שמחה.

אביא לך את עקרי הדינים הנוגעים לעניין זה מתוך מפניני הלכה, כפי שהם מופיעים בספר הקיצור שיצא כעת לאור – 'קיצור הלכה' (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

ח – מנהגי שלושת השבועות

ימי בין המצרים

א. שלושת השבועות שמתחילים מליל י"ז בתמוז ונמשכים עד ט' באב, הם ימים של צער, שעליהם נאמר (איכה א, ג): "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". לכן נהגו ישראל להימנע בימים אלו מדברים משמחים, ושלוש מדרגות ישנן: מי"ז בתמוז עד ראש חודש אב, נמנעים מדברים חגיגיים ומשמחים במיוחד. מראש חודש אב, ממעטים בכל דבר שיש בו שמחה. ובשבוע שחל בו תשעה באב, ממעטים יותר בשמחה.

בילוי ונופש

ב. עד סוף חודש תמוז מותר לטייל ולנפוש במלון וללכת לבריכה. אבל טיול שיש בו משתתפים רבים, לכתחילה אם אפשר עדיף שלא לקיימו בימים אלו, כי יש בו שמחה יתרה.

ומשנכנס אב, יש להימנע מטיולים ובילויים שעיקרם לתענוג ושמחה, אמנם מותר לצאת לטיול או לנופש שנועדו בעיקר לצורך לימודי או בריאותי. וכן מי שמסיבות בריאותיות הורו לו לשחות, מותר לשחות בתשעת הימים. ומי ששוחה כחלק מאורח חיים בריא, או מי שנמצא באמצע לימוד שחייה, נכון שיעשה הפסקה בשבוע שחל בו תשעה באב.

שמחה של רשות

ג. בכל שלושת השבועות אסור לנגן ולשמוע כלי נגינה, ואסור לערוך אירועים שיש בהם שמחה יתרה. לפיכך אסור להשתתף במסיבות, ערבי שירה וחוגי ריקוד. וכן אסור להשתתף בקונצרט אפילו שמנגנים בו מוזיקה עצובה.

ד. כאשר מקיימים אירוע תרבותי, מותר להשמיע בו נגינה עצובה לזכר ירושלים אפילו בתשעת הימים. וכן מותר ללמוד נגינה עד שבוע שחל בו תשעה באב, הואיל ואין בזה שמחה, וטוב שילמדו ניגונים עצובים. וכן מותר לקיים חוג אירובי עד סוף חודש תמוז, מפני שעיקרו לצורך התעמלות, וישתדלו להתאים מוזיקה שאינה שמחה.

ה. מותר לשמוע שירים שאינם שמחים דרך מכשירים אלקטרוניים ביתיים עד סוף חודש תמוז, מפני שאין בשמיעה כזו חגיגיות כשאינה בקול רם. ומראש חודש אב מותר לשמוע רק שירים עצובים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-18 20:17:59

יש לך שאלה?

מצווה ששכרה בצידה – לפרשת פנחס

פרשת השבוע פותחת בשכרו של פינחס:

"וידבר ה' אל משה לאמור, פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי. לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם".

נדיר מאוד שהתורה מציינת מפורשות שאיש מסוים יזכה לשכר על מעשיו. מצאנו דוגמא נוספת לכך בפרשת שמות, שהתורה אומרת "ויהי כי יראו המיילדות את האלוקים ויעש להם בתים", ובפרשת דברים שכלב בן-יפונה זכה לשכר "ולו את הארץ אשר דרך בה ולבניו, יען אשר מילא אחרי ה'".

יתר על כן יש כאן ציווי מפורש של הקב"ה אל משה, להודיע לבני ישראל את שכרו של פינחס, "וידבר ה' אל משה לאמור" – אני אומר לך שתגיד לבני ישראל. וצריך להבין מדוע כל כך חשוב להודיע את שכרו של פינחס, וכן יש לנסות לאפיין את המקרים בהם התורה נותנת שכר אישי לאדם על מעשה מסוים.

אם ננסה לאפיין את המקרים שהבאנו (המיילדות, פנחס וכלב) נראה שכאשר האדם עושה מעשה של גבורה ואומץ, מעשה בו הוא הולך נגד החברה ונגד הזרם המקובל, תוך סיכון אישי של חייו, הוא זוכה לשכר.

המוכנות להסתכן ובעצם לאבד את העולם הזה, המתבטאת גם בהתעלות מעל הנורמות המקובלות של האנושיות הנורמאלית, היא העושה את ההבדל. וכך אפשר לראות בשלושת המקרים שהבאנו, הנפשות הפועלות היו מוכנים להניח את חייהם הפרטיים ולהיות עבדים לה', הם הפסיקו להסתכל בעיניים אנושיות והחלו להסתכל במבט אלוקי – במקום לחשוב על האינטרס האישי והפרטי הם הסתכלו על האינטרס האלוקי. כך אצל המיילדות – "כי יראו את האלוקים", כך אצל כלב – "אשר מילא אחרי ה'", וכך אצל פינחס – "בקנאו את קינאתי… תחת אשר קינא לאלוקיו".

השכר ממשיך את המעשה הטוב

השכר הוא בעצם המשך לאותו המעשה שעשה האדם. בשלושת המקרים שהבאנו, כיוון שהאנשים התעלו לעשות את רצון ה' הם התברכו בכך שיזכו להמשיך לעשות את רצון ה' באופן יותר גדול ויותר שלם.

אצל המיילדות שכרן היה שהקב"ה עשה להם בתים, ומסבירים חז"ל "ויעש להם בתים – בתי כהונה ולויה ומלכות שקרויין בתים". כלומר, בשכר שהמיילדות יראו את ה' וקיימו את רצונו ודברו, זכו שצאצאיהם יהיו ממונים על עשיית דבר ה' בעולם: הלווים והכוהנים המשרתים בבית ה', והמלכים שתפקידם להנהיג את העם ביראת ה' – כפי שכתוב בפרשת המלך (דברים יז, יח) "והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת… וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' אלוקיו…".

וכן כלב, בשכר שעמד נגד המרגלים, שיבח את ארץ ישראל וחיזק את העם לבוא לרשת את הארץ – "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה" – זכה שבניו יקבלו חלק ונחלה בארץ ויהיו ממונים על המקום ממנו שאב כלב את כוחו, מערת המכפלה ובה קברי האבות.

וכמובן כך גם פינחס, כיוון שקינא לשם ה' זוכים הוא ובניו להיות כהנים שתפקידם להעיר ולהאיר את רוח הקדושה בעם ישראל.

ברית שלום?

אלא שיש לשאול, כיוון שפינחס עשה מעשה קנאות, מעשה דין, מדוע הוא זוכה ל"ברית שלום"? לכאורה אין זה מתאים למעשהו…

והתשובה פשוטה. השלום האמיתי איננו מתוך ויתור על החוקים, הכללים והאידיאלים. להפך, במקום בו תהיה ותרנות, במקום בו לא יהיו אידיאלים ולא יעמידו את הערכים על מקומם, המוסר יתמסמס, החברה תתפרק וודאי שלא יהיה שלום. רק במקום בו האנשים אמיצים דים ומוכנים למסור את נפשם כדי להעמיד את החוקים והסדרים על תילם יוכל לשכון השלום. לא לחינם התנ"ך מחבר פעמים רבות את השלום והאמת – "והאמת והשלום אהבו". לכן דווקא פינחס שמתוך אהבה גדולה לקב"ה ולתורתו, לאידיאלים ולמוסר, מוכן לסכן את חייו, כדי להעמיד את עקרונות יסוד אלו, הוא זה שיזכה לעשות שלום אמיתי. "ה' עוז לעמו יתן", ומתוך העוז והעוצמה "ה' יברך את עמו בשלום".

יהי רצון שנזכה שהקב"ה ייתן בליבנו ובלב מנהיגנו את העוז והעוצמה ללכת אחר דבר ה' ולעשות שלום אמיתי.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן