יצחק רצה לברך את עשו מפני שחשש שיעקב לא יוכל לעמוד לבדו מול כוחות הרשעה בעולם, ולכן חשב שעשו יוכל לעמוד לצידו • התחבולה שעשה יעקב בעצת אמו גרמה ליצחק להבין כי שני הכוחות יכולים לשכון כאחד אצל יעקב ממשיכו • היות שהתברר שאין כל סכנה באכילת דגים יחד עם חלב, גם ההולכים על פי הוראת מרן יכולים להקל ואין זה ביטול מנהג קדמונים
מדוע רצה יצחק אבינו עליו השלום לברך את עשו הרשע? וכי לא ידע שיעקב צדיק ותמים ועשו רשע? וכי אפשר להעלות על הדעת כי אדם גדול כמו יצחק אבינו יעדיף את בנו הרשע על פני הצדיק? אומנם ברור שגם את יעקב אהב וגם אותו רצה לברך בברכות מיוחדות לפי אופיו, אבל היאך חשב להעניק לעשו ברכות חשובות? כל כך הרבה ייסורים ומרורות סבלנו מעשו ומיורשיו, ויצחק אבינו רצה לברכו?!
יצחק הכיר לעומק את הרשעה
אלא כפי הנראה ידע יצחק אבינו שיעקב צדיק ותמים ואילו עשו רשע. אולם הוא גם הכיר את עומק הרשע שבעולם, וידע שיש רשעים שאין להם גבולות והם מוכנים לרצוח את כל מי שעומד בדרכם וליהנות מזה. רשעים אלו מוכנים לפגוע בכל היקר והקדוש כדי לקדם את מטרותיהם. הם מסוגלים לכרות ברית, ולמחרת, אם יהיה הדבר לתועלתם, להפר אותה בלא להניד עפעף. ברשעים אלו אסור לזלזל, הם מוכשרים להרע, וכשיראו אנשים שבאים להציג תפיסת עולם מוסרית שמאיימת על מעמדם יעשו הכול כדי לחסלם.
החשש שמא בני יעקב לא ידעו להילחם ברשעים
וחשש יצחק שמא בני יעקב התמימים והצדיקים לא יוכלו לעמוד מולם. אומנם גם ליעקב יש גבורה וחוכמה, אבל שמא לא יהיה לבניו מספיק עזות ואכזריות כדי לחתור לניצחון על אויביהם. אולי כשיראו רשעים מצליחים, מרוב צדיקות יקבלו על עצמם את הדין ויאמרו: "מן השמיים העמידום עלינו", ולא יתחבלו תחבולות כיצד להורידם ולהכניעם.
ואף אם ישכילו להבין את העולם האכזר שבו הם חיים, ובזכות צדיקותם וחוכמתם יצליחו להתגבר על אויביהם, שמא לא ימצאו בקרבם רצון לנקום ברשעים ולהשיב להם כגמולם ולהכריתם כפי שהם זממו להכרית את ישראל. אולי יחשבו שיש אצילות ויופי ברחמנות על הרשעים, ויותירום בחיים ואף יסכימו ברוחב לב להעניק להם שטחים וסמכויות. ויום אחד, כשהרפיון יתפשט מעט בישראל, כפי שקורה מעת לעת, ינצלו אויביהם את חולשתם ויכחידום מגוי וח"ו לא ייזכר שם ישראל עוד. אולי חשש יצחק שמא התמימות והרחמנות של יעקב מצביעה על איזו חולשה ברצון, על חוסר דבקות במטרה ובחזון תיקון העולם. והקב"ה לא יעשה ניסים למי שאינו משתדל בכל כוחו לעמוד על נפשו ולנצח. וכמו שאמרו חכמים: "כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם" (יומא כג, א).
כדי לנצח את הרשעים בעולם מוכרחים לעיתים להתעטף באכזריות ובערמומיות, לתחבל תחבולות ולחתור לניצחון מלא, כפי שנהג אברהם אבינו. שאף שהיה חסיד שבחסידים, רחמן ומכניס אורחים מאין כמוהו, בשעה שנצרך ידע להילחם בארבעת המלכים הרשעים, לנצחם ולהכותם. יפי נפשו ואצילותו לא עמדו לרשעים שנלחמו בו. הם לא הצליחו לסדוק את ביטחונו בצדקת דרכו ובמחויבותו לנצחם ולהכותם. אבל חשש יצחק אבינו שאם יעקב וזרעו ימשיכו לבדם, לא יוכלו לעמוד כנגד הרשעה, יפוצו ויתבטלו והעולם יחזור לתוהו ובוהו.
אולי עשו ישלים את יעקב
ואולי לשם כך, חשב יצחק אבינו בליבו, נתן ה' לו שני בנים. יעקב צדיק ותמים. ועשו, שאומנם נראה עתה כרשע, צד ציד, גונב וגוזל, ואף מוכן לרצוח לשם כך, אבל מי יודע, אולי בשורשה זו אכזריות וערמומיות שנועדה לסייע לקדושה. הרי כפי שאמרו חכמים (בראשית רבה סה, טז), מי שלבסוף נקם את נקמת אברהם מנמרוד על שהפילו לכבשן האש היה עשו, שאחר שראה את בגדיו המיוחדים חמד אותם והרג את נמרוד ונטלם.
ואולי בזכות האמון והברכה שייתן לו יצחק יקבל על עצמו עשו את החזון הגדול ויפעל יחד עם יעקב הצדיק והתמים להנחלת ערכי האמונה, הצדק והחסד בעולם. ואת כישרונו לרצוח ולהערים יפנה כנגד הרשעים הממלאים את העולם, וכך תוכל האמת לנצח (על פי מלבי"ם ואור החיים הקדוש לבראשית כז, א).
גם ברוך יהיה
והנה התחלפו הבנים, ובעצת רבקה אמנו יעקב נטל את הברכה. והפלא הגדול, שאחר שיצחק אבינו הבין שלא את עשו בירך אלא את יעקב, הוא אומנם חרד חרדה גדולה אבל לא כעס על יעקב אלא אמר: "גם ברוך יהיה" (בראשית כז, לג).
כפי הנראה הסיבה הראשונה לכך שביקש לברך את עשו הייתה מפני שהיה בכור, והאמין שאם כך יצא מאת ה' הרי שכנראה יש סיבה לכך. אולם עדיין ניקר החשש בליבו שמא רשעותו של עשו חסרת תקנה והוא אינו ראוי לברכה. וכשהבין שיעקב הצליח להערים על עשו וליטול את ברכתו, הבין שגם זה מאת ה' וגם זה לטובה. ועוד הבין שאם יעקב הצליח לרמות את עשו, משמע שהוא גם יודע להסתדר בעולם ויוכל לעמוד כנגד רשעים ולנצחם. ואם כן, "גם ברוך יהיה".
דוד המלך
ימים רבים עברו וכשעמד שמואל, גדול הנביאים אחר משה רבנו וממשיכם הגדול של משה ואהרן, לייסד את המלוכה בישראל והגיע בשליחות ה' למשוח את בן ישי, מצא את דוד שהוא אדמוני כעשו. "נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו, אמר לו הקב"ה: עם יפה עיניים, עשו מדעת עצמו הוא הורג אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג" (בראשית רבה סג, ח). אכן לא היה מלך גדול כדוד, ששילב באופן מופלא תכונות שונות. מצד אחד היה לומד תורה בעדינות מופלגת, מתרפק אל ה' בתפילה ובכיסופים ועושה צדקה ומשפט לכל עמו. ומאידך, לחם בגבורה ובאכזריות נגד שונאי ישראל. וכפי שאמר בשירתו: "ארדפה אויביי ואשמידם ולא אשוב עד כלותם. ואכלם ואמחצם ולא יקומון וייפלו תחת רגליי. ותזרני חיל למלחמה תכריע קמיי תחתני. ואיוביי תתה לי עורף משנאי ואצמיתם. ישעו ואין מושיע אל ה' ולא ענם. ואשחקם כעפר ארץ כטיט חוצות אדקם ארקעם" (שמואל ב' כב, לח-מג).
מכיוון שאת הכול עשה לכבוד השם ולכבוד ישראל, התכונות המנוגדות הללו לא רק שלא הפריעו זו לזו אלא העצימו זו את זו. בזכות דבקותו באמונה, בצדק ובמשפט ידע דוד להילחם ברשעים ולא לוותר להם, ועל כן זכה הוא להקים את מלכות ישראל ולבנות את ירושלים. אומנם לבנות את המקדש לא היה יכול, מפני שנאלץ לשפוך דמים רבים מדי, אולם במסירות נפשו הכין את בניינו.
האם אסור לבשל ולאכול דגים עם חלב
שאלה: שמעתי שכבוד הרב אמר שעל סמך עמדת הרופאים גם יוצאי ספרד רשאים לאכול כיום דגים עם חלב. וכי היאך יכול כבוד הרב לבטל איסור חמור שכתב מרן רבי יוסף קארו ונהגו בו כל יוצאי ספרד?
תשובה: ראשית נברר את ההלכה ממקורה. התורה אסרה לבשל בשר עם חלב, וגזרו חכמים שלא לאכול בשר וחלב גם אם לא בושלו יחד. וכן אסרו לאכול עוף עם חלב, כי העוף דומה לבשר. אבל לא גזרו חכמים על דגים להחשיבם כבשר, הואיל והם שונים מאוד במראם, וגם דינם שונה, שאינם צריכים שחיטה ודמם מותר באכילה. וכן מבואר במשנה (חולין קג, ב), שמותר לבשל דגים עם חלב. וכן מבואר בתלמוד, שהיו רגילים לאכול דגים טבולים בכותח, שהוא רוטב חלבי (חולין קיא, ב). וכן כתבו הראשונים. הרי שמעיקר הדין מוסכם על הכול שמותר לאכול דגים עם חלב. וכן נהגו רוב ככל ישראל עד סוף ימי הראשונים.
חומרת הבית יוסף ומנהג יוצאי ספרד
אומנם מרן רבי יוסף קארו כתב בספרו 'בית יוסף' (יו"ד פז, ג), שאין לאכול דגים עם חלב מפני חשש סכנה. ויש פוסקים שתמהו עליו, היאך אסר דבר שהותר במפורש בתלמוד (ש"ך פז, ה). לכן היו שטענו שנפלה טעות סופר בדבריו, וכוונתו שאין לאכול בשר עם דגים (ט"ז פז, ג; פר"ח ו).
אולם בפועל, רבים בארצות המזרח וצפון אפריקה נהגו להחמיר בזה (יחו"ד ו, מח). והיו שאמרו שרק מאכילת דגים עם חלב צריך להיזהר, אבל לא מאכילתם עם חמאה (זבחי צדק).
הלכה כדעת יוצאי ספרד המקילים
אולם גם מבין פוסקי הספרדים היו שהתירו לאכול דגים עם חלב (פר"ח, חיד"א, שלחן גבוה). וכן כתבו בדורות האחרונים הרב שלום משאש (שמש ומגן ד, יו"ד יב) והרב חיים דוד הלוי (מים חיים ג, כד).
ומכיוון שבימינו כל הרופאים מסכימים שאין בכך שום סכנה, וכל טעם המחמירים הוא רק מפני חשש הסכנה הרפואית שבדבר, העיקר להלכה כדעת המקילים ואפשר לכתחילה לסמוך עליהם.
אפשר שגם המחמירים מסכימים לכך
בנוסף לכך, מסתבר שגם המחמירים בעבר שלא לאכול דגים וחלב מפני הסכנה, לו היו שומעים את הרופאים שבימינו היו מורים כיום להיתר. ואין בכך הטלת דופי במנהג הדורות הקודמים שהחמירו בזה וחששו לסכנה, כי ייתכן שבעבר באזורים מסוימים היו מצויים בחלב חיידקים שבפגישתם עם דגים התעוררו לגרום מחלות, ומתוך הניסיון הורו הרופאים שבאותם המקומות להימנע מאכילת דגים עם חלב. ומכיוון שמצווה להיזהר מסכנות, גם הרבנים שבאותם המקומות הורו לשמוע בקול הרופאים. אבל כיום שנוהגים לפסטר את החלב, גם הם היו מסכימים לעמדת כל הרופאים שאין בכך סכנה, והיו מתירים לאכול דגים עם חלב.
