חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

אבטחת גוי בשבת

שלום הרב רציתי לשאול האם מותר לאבטח גוי חשוב (הכוונה לשר או נשיא גוי) בשבת, האבטחה נעשית כחלק מצוות של ישראלים כך שבמקרה של אירוע יש שמירה אחד על השני. תודה הרב

ההיתר לחלל שבת עבור גוי הוא רק במקום שאין שם גוי אחר שיעשה זאת.

עיין בדברים בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/01-27-03/#_te01ftn27_2

ובספר הקיצור לפניני הלכה מובא כך: "מחללים שבת עבור גוי, שהואיל ואנו רוצים שגויים יצילו יהודים, גם אנו צריכים להציל אותם. אבל כשיש שם גוי אחר עדיף שהוא יציל, ולכן בבתי חולים עדיף לקבוע בשבת תורנות לרופאים ואחיות גויים שיטפלו בגויים."

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 08:43:39

בשר וחלב

שלום אשמח לקבל מידרג של גיל ושעות לילדים לשמירת בשר וחלב לדוג' עד גיל 6 שומרים כך שעות עד גיל 9 שומרים כך שעות

עניין זה מובא בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/17-26-07/

ובתמצות בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/) כך:

קטנים

ט. אסור להאכיל אפילו תינוק מאכלים אסורים, ובכלל זה נתינת המאכל בידו. ומשהגיע לגיל שלוש, על ההורים להתחיל לחנכו שלא לאכול מאכלים אסורים, כיוון שמגיל זה הוא מסוגל להתרגל לכך שהדבר אסור תמיד (ועי' הלכות שבת כד, א-ג). לפיכך אסור להאכיל תינוק בבשר וחלב יחד. אבל לגבי שהיית הזמן, הדבר תלוי בהבנתו ובמצבו הגופני והנפשי:

עד גיל שלוש בערך, הקטן לא מבין את ההבדל בין בשר לחלב, ולכן מותר להאכילו חלב אפילו מיד אחרי בשר, ובלבד שפיו וידיו נקיים משאריות בשר. מגיל שלוש עד חמש בערך, הקטן מבין את ההבדל שבין בשר לחלב, אבל עדיין לא מסוגל להבחין בין זמנים ארוכים לקצרים, ולכן נכון כשאפשר שימתין כשעה בין בשר לחלב. וכאשר יש צורך מיוחד לתת לו מאכל חלבי, אפשר לעשות זאת לאחר ניקוי פיו וידיו בלא להמתין שעה.

מגיל חמש עד תשע בערך, הילד מתחיל להבחין מעט בזמנים, ולכן מתחילים להרגילו להפסיק כשלוש שעות בין בשר לחלב. ומגיל תשע, הוא כבר יודע לחשב את השעות ומסוגל להמתין יותר זמן, ולכן נכון כשאפשר להרגילו להמתין כשש שעות. ובשעת הצורך, כגון כאשר הוא אוכל עם אחיו הקטנים, וקשה לתת לו אוכל אחר כך, אפשר שימתין רק שלוש שעות בין הסעודות. וכשנה לפני שיגיע למצוות, יתרגל להמתין שש שעות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 09:40:21

דיבור או הרהור?

1) האם האזנה לשיעור מוקלט עם אוזניות נחשבת דיבור בתורה או הרהור בתורה? 2) האם מותר להאזין לשיעור מוקלט עם אוזניות אם הוא רואה נשים לבושות לא צנוע? 3) האם מותר להאזין לשיעור מוקלט עם אוזניות בחדר רחצה שאין בו אסלה?

  1. מצב ביניים.
  2. לא. אמנם אם הוא עושה ריצה, ובדרכו הוא חולף על פני נשים לא צנועות, זה מסדר, משום שאינו מסתכל בהן, אלא רק רואה אותן וממשיך בדרכו.
  3. בזמן הרחצה עצמה נכון להחמיר בזה מפני כבוד התורה, אבל אם הוא רק עובר שם, כגון שהוא צריך משם משהו לרגע או שנכנס לשם תוך כדי שטיפת הבית, אינו צריך לסגור את השיעור בזמן שנכנס לחדר הרחצה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 06:44:30

נטילת ידיים אחר תרומת דם

האם יש דין של חובת נטילת ידיים אחר תרומת דם כמו הדין של נטילת ידיים אחר הקזת דם?

כיוון שנטילת הידיים היא פעולה פשוטה , נכון להחמיר, ואם שם נטלה, יסתפק בשטיפת הידיים. אין צורך להמנע מלשתות ולאכול לפני הנטילה, כל עוד הוא שוכב על המיטה כדי להחזיר לעצמו את הכוחות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-18 18:42:20

נופש וטיול מישפחתי בימי בין המיצרים

אנחנו רוצים לעשות נופש מישפחתי, קשה לנו למצוא תאריך שמתאים לכולם. האם בסדר לצאת לנופש מישפחתי ( במיוחד השנה נחוץ כי רובינו היו מגוייסים ללחימה) בימים שבין יז תמוז לא' אב? האם יש דינים מיוחדים?

במקרה שלא מוצאים זמן אחר, אפשר להקל. דינים מיוחדים – הדינים הרגילים של שלושת השבועות, כגון לא לשמוע מוזיקה שמחה.

אביא לך את עקרי הדינים הנוגעים לעניין זה מתוך מפניני הלכה, כפי שהם מופיעים בספר הקיצור שיצא כעת לאור – 'קיצור הלכה' (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

ח – מנהגי שלושת השבועות

ימי בין המצרים

א. שלושת השבועות שמתחילים מליל י"ז בתמוז ונמשכים עד ט' באב, הם ימים של צער, שעליהם נאמר (איכה א, ג): "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". לכן נהגו ישראל להימנע בימים אלו מדברים משמחים, ושלוש מדרגות ישנן: מי"ז בתמוז עד ראש חודש אב, נמנעים מדברים חגיגיים ומשמחים במיוחד. מראש חודש אב, ממעטים בכל דבר שיש בו שמחה. ובשבוע שחל בו תשעה באב, ממעטים יותר בשמחה.

בילוי ונופש

ב. עד סוף חודש תמוז מותר לטייל ולנפוש במלון וללכת לבריכה. אבל טיול שיש בו משתתפים רבים, לכתחילה אם אפשר עדיף שלא לקיימו בימים אלו, כי יש בו שמחה יתרה.

ומשנכנס אב, יש להימנע מטיולים ובילויים שעיקרם לתענוג ושמחה, אמנם מותר לצאת לטיול או לנופש שנועדו בעיקר לצורך לימודי או בריאותי. וכן מי שמסיבות בריאותיות הורו לו לשחות, מותר לשחות בתשעת הימים. ומי ששוחה כחלק מאורח חיים בריא, או מי שנמצא באמצע לימוד שחייה, נכון שיעשה הפסקה בשבוע שחל בו תשעה באב.

שמחה של רשות

ג. בכל שלושת השבועות אסור לנגן ולשמוע כלי נגינה, ואסור לערוך אירועים שיש בהם שמחה יתרה. לפיכך אסור להשתתף במסיבות, ערבי שירה וחוגי ריקוד. וכן אסור להשתתף בקונצרט אפילו שמנגנים בו מוזיקה עצובה.

ד. כאשר מקיימים אירוע תרבותי, מותר להשמיע בו נגינה עצובה לזכר ירושלים אפילו בתשעת הימים. וכן מותר ללמוד נגינה עד שבוע שחל בו תשעה באב, הואיל ואין בזה שמחה, וטוב שילמדו ניגונים עצובים. וכן מותר לקיים חוג אירובי עד סוף חודש תמוז, מפני שעיקרו לצורך התעמלות, וישתדלו להתאים מוזיקה שאינה שמחה.

ה. מותר לשמוע שירים שאינם שמחים דרך מכשירים אלקטרוניים ביתיים עד סוף חודש תמוז, מפני שאין בשמיעה כזו חגיגיות כשאינה בקול רם. ומראש חודש אב מותר לשמוע רק שירים עצובים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-18 20:17:59

יש לך שאלה?

פרשת אמור – שמחת ימי ספירת העומר

בחלק השני של פרשתנו, פרשת אמור, אנו עוסקים בענייני המועדות, "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש אלה הם מועדי". כלומר, הזמן איננו רצף אחד ארוך וחדגוני אלא ישנם מועדים, כלומר זמנים מיוחדים, שבכל מועד ומועד ישנה הדגשה של ערך אחד ועניין מסוים בעבודת ה' ובהתקרבות שלנו אליו.

המועדים הם יצירה הדדית כשמחד הינם מועדי ה', דהיינו שהקב"ה מקדש את הזמן ומשפיע עלינו שפע ממרום באותו העניין שעליו קבע המועד, "מועדי ה'". ומאידך, עם ישראל מקדש את הזמן ומגלה בחייו את הקדושה הטמונה בו על ידי מצוות עשה, כל מצווה במועדה כמצוות קידוש ואכילת מצה, וכן על ידי אי עשיית מלאכה.

למילה מועד שני פירושים, הפירוש הפשוט הוא 'זמן' והפירוש הנוסף הינו פגישה- מלשון התוועדות, שזהו פשוטו של השם 'אוהל מועד' שבו מתוועד הקב"ה עם משה רבנו. וכאמור, עניינם של המועדים כולם הוא הפגישה שלנו עם ריבונו של עולם, אלא שפגישה זו אינה אקראית וסתמית אלא פגישה עמוקה ורצינית, וממילא גם יש צורך לקבוע לה זמן מבעוד מועד.

על פי זה מובן היטב מדוע פרשת המועדות מופיעה בספר ויקרא, שעניינו הוא הקשר בין עם ישראל לקב"ה והעבודות והמלאכות שעלינו לעשות כדי להופיע את הקשר הזה במציאות.

אנו נמצאים כעת בעיצומם של ימי ספירת העומר וכיוון שהתורה חיברה בפרשיה אחת (ויקרא כג) את ספירת העומר וחג השבועות, הרי שגם אנחנו נכתוב על קשר זה, ובפרט שעל פי פשט הפסוקים, עניינו של חג השבועות הוא סיום הספירה, שנאמר "עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'… וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו…".

דבר זה עצמו מגלה לנו שימי הספירה הינם ימים שמחים מאוד, שהרי בסיומם ישנו מועד שנועד לחגוג את סיום הספירה, וכפי שכותבים הרמב"ן ואחריו רבנו בחיי ועוד שימי ספירת העומר הינם כחול המועד ארוך של חג הפסח.

חז"ל גילו לנו שחג השבועות הוא זמן מתן תורתנו, אולם לעניות דעתי, ע"פ מה שהקדמנו עד עתה, צריך לבאר שהשמחה הגדולה אינה על כך שהקב"ה נתן תורה לעם ישראל, שהרי זהו מהלך אלוקי שתלוי בחסדיו של הקב"ה וממילא אין לנו מה לשמוח בו אלא עיקר העניין הוא להודות עליו ולקבל את האחריות והחובה שמקופלת בתוכו. השמחה הגדולה היא על כך שהצלחנו, בהכוונה אלוקית, להביא עצמנו למצב בו נוכל לקבל את התורה,לקלוט אותה ולתקן את העולם באמצעותה.

ולכן גם אנו חוגגים את סיום ימי הספירה, את היכולת שלנו לעלות מהחירות הלאומית להיותנו עם סגולה, עם שמסוגל לקבל תורה. וכפי שכותב באופן נפלא בעל הכתב והקבלה:

"הנה אל כוונת ההשתעבדות למצוותיו קראה (התורה) מנחה זו בשם עומר שנכלל בו גם כן לשון ההשתעבדות, מן והתעמר בו ומכרו שעניינו עניין תשמיש העבודה, שאנו מודים בעומר התנופה שהצלחות הזמניות אינם לתכלית עצמותן כי אם להיותן אמצעים המביאים אל תכלית האמיתי להחזיק את ידינו להיות פנויים לעבודת ה'".

כלומר, בספירת העומר אנו נותנים משמעות לחירות הפיזית והמדינית, שהרי אין החירות ערך בפני עצמו אלא נועדה לשמש אותנו כדי שנהיה עובדי ה'.

"כי כל הימים שמפסח ועד עצרת הם באמת ימי הכנת ההשתעבדות, להיות מוכשר וראוי אל ההשתעבדות האמיתי והוא יום מתן תורה, אשר לתכליתו הייתה היציאה ממצרים, כמו שכתוב 'בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון את אלוקים על ההר הזה'… ונצטוונו על ספירת יום יום מימי הכנת השתעבדותנו , והוא הנקרא ספירת העומר. ואין המכוון בזה לידע כמות הימים לבד… אבל עיקר מכוונו ההשגחה והעיון על איכות הימים… על איכות השתעבדותנו אליו יתברך, להכין לבבינו להתקדש ולהטהר יום יום בימים האלה". (ומומלץ לעיין בכללות דבריו הנפלאים בעניין ספירת העומר).

ולכן השמחה הגדולה היא על השלמת העבודה וההתכוננות לקבלת התורה, כשקבלת התורה הינה תוצאה של אותה עבודה, עבודת ספירת העומר. ולכן, בשונה מכל חג, לחג השבועות אין זמן, שכן החגיגה אינה על איזו נקודה בזמן אלא על תהליך שלם שאנו עוברים.

יהי רצון שנזכה להתעלות יום יום מימי הספירה, לשעבד את ליבנו לקב"ה ואז נוכל לשמוח שמחה אמיתית ושלמה ביום קבלת התורה.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן