הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

יחסי אישות בתחילת הנישואין

בעזה"י אני מתחתן עוד מעט אחד הדברים שהכי היו קשים לי ברווקות היה נושא של שמירת נגיעה ברוך ה' עמדתי בו בהצלחה. אני רוצה לדעת האם מחמת זה שבביאה ראשונה הכלה נאסרת מותר להקל שהאישה תוציא לבעלה זרע ביד או כל דרך אחרת שלא תיגרום לנו להאיסר זה ממש יעציב אותי אם נצטרך על ההתחלה לשמור נגיעה

התשובה מובאת בפניני הלכה טהרת המשפחה פרק ח – יש אומרים שעדיף להזדרז בקיום בעילת המצווה, למרות שעל ידי כך הכלה תיטמא. אולם על פי הניסיון נראה שההדרכה הנכונה כיום היא לדחות את בעילת המצווה לסוף שבעת ימי המשתה, כדי שהחתן והכלה יוכלו להרבות בשמחת אהבתם. ובינתיים יקיימו חיבור על ידי מגע קל של האיבר באזור פתח הנרתיק, באופן שהזרע ייצא בלא שום לחץ של האיבר על הבתולים.

כדאי מאוד לחתן ולכלה ללמוד לפני החתונה ואחריה את שני ספרי פניני הלכה – טהרת המשפחה ושמחת הבית וברכתו. אם אין לכם את הספרים, אפשר לקרוא אותם דרך האתר של פניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-12-05 07:52:05

אישות

איך אפשר לקיים אישות לפי ההלכה אם הבעל משקל כבד ואשה אינה יכולה לסבול המשקל ?

שלוש אפשרויות: 1. שהבעל לא ישכב על אשתו, אלא יתמוך בגופו בעזרת שתי ידיו. 2. שהאישה תשכב מעל בעלה.  3. שהבעל יחדור לנרתיק מאחורי האישה כשהוא עומד.

בפניני הלכה שמחת הבית וברכתו סוף פרק ב מבואר שאמנם יש אומרים שנכון שהחיבור ייעשה באופן שהאיש למעלה והאישה למטה, פנים מול פנים. אמנם מצד הדין כל התנוחות מותרות, ובתנאי שהדבר ייעשה ברצון שניהם. ובחיבור שמקווים שממנו יהיה הריון, עדיף שיתחברו באופן המובחר. וכן כאשר אין רצון מצד אחד מבני הזוג לשנות, עדיף שלא לשנות. (אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-11-29 18:58:22

1. ספר תורה. 2. תנ"ך בשירותים

1. אספתי תרומות לכתיבת ספר תורה וכנראה אשאר עם עודף. מה אפשר לעשות ביתרה? 2. לאחרונה אני רואה פרסומים על תכשיטים שמשולב בהם רבוע קטן, בגודל כמה מ"מ שמודפס עליו כל התנ"ך. משהו כמו מיקרופילם. האם אפשר להכנס עם זה לשרותים? תודה

  1. או לעטר את ספר התורה בכתר יפה, או במשהו אחר. או לתת את התרומה לישיבה המתאימה לרוח התורמים.
  2. מצד הדין מותר להסתובב עם תכשיט כזה, אבל כיון שאסור להיכנס איתו לשרותים בלא שום כיסוי, כגון להכניסו מתחת החולצה, או לשים אותו בתוך התיק, ויש חשש סביר שההולכת עם תכשיט כזה תשכח לכסותו כל פעם כשנכנסת לשירותים, עדיף שלא ללכת איתו אם הכתב שעליו אינו מכוסה באופן קבוע. סיבה נוספת להחמיר בזה היא משום שיש אומרים שצריך שני כיסויים.

    סוגיה זו מבוארת בפניני הלכה ליקוטים א פרק ו סעיף ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה):

    ו – אין להיכנס לבית הכסא עם כתבי קודש

    מכבודו של ספר התורה המקודש, הכתוב בדיו על הקלף, שלא יכנסו עימו לבית הכסא או לבית המרחץ, ואפילו אם הוא עטוף בכמה כיסויים ונתון בתוך התיק שלו (שו"ע יו"ד רפב, ד).

    השאלה מה דין כתבי קודש מודפסים, האם מותר לאדם להיכנס לשירותים כאשר בכיסו סידור קטן או ספרון קודש או חידושי תורה שכתב על דף?

    תשובה: כיוון שדין סידורים וספרי קודש מודפסים אינו חמור כדין ספר תורה הכתוב בדיו על הקלף, מותר להיכנס עמהם לשירותים כשהם מכוסים בכיסוי אחד. וכיוון שהסידור מונח בכיס, הרי שהכיס מכסה אותו, ומותר להיכנס עמו לשירותים. וזאת בתנאי שהספר נכנס לתוך הכיס ואינו נראה כלפי חוץ.

    ויש מחמירים שרק אם הסידור או ספר הקודש עטוף בשני כיסויים מותר להיכנס עמו לשירותים. כלומר, יש להכניס את הסידור או ספר הקודש לתוך שקית ניילון או נייר, וכשהוא בשקית מניחים אותו בכיס, ועל ידי כך הוא מונח בתוך שני כיסויים. אמנם העיקר כדעה המקילה, הואיל ובנוסף לכך שלדעת רוב הפוסקים די בכיסוי אחד, יש סוברים שכריכת הסידור נחשבת לכיסוי, וממילא עם הכיס עצמו יש שני כיסויים.

    לגבי חידושי תורה שכתובים על נייר, גם החוששים לדעה המחמירה, רשאים להקל ולהיכנס עמהם לשירותים כשהם בכיס, מפני שאין בהם שמות קדושים, וגם הכתב שבו הם כתובים אינו ככתב אשורי שכותבים בו ספר תורה.

    ביאור הסוגיה:

    לגבי סידורים וחומשים ושאר ספרים שיש בהם שמות קדושים, רוב הפוסקים סוברים שדי לכסותם בכיסוי אחד כשנכנסים לשירותים, וכך דעת מ"א או"ח מג, יד, שאם הם בתוך כיס מותר להיכנס עימם לשירותים. וכ"כ הרדב"ז ח"ג תתקמ"ח, וכ"כ ברכי יוסף יו"ד רפב, ו, עפ"י שבות יעקב ח"א פב, שכמו שמותר להיכנס בקמיעים מכוסים בעור לשירותים, כך מותר אם הם מכוסים בבגד, וכתב שכך דעת מהריק"ש בשם הרדב"ז. וכ"כ ר"ש איגר בהגהתו שם. וק"ו אם הם כתובים באותיות רש"י או כתב אחר שאינו אשורי. גם המ"ב או"ח מג, כה, כתב כדעה עיקרית, שמותר להיכנס לשירותים עם כתבי קודש המכוסים בכיסוי אחד. אמנם הזכיר דעות מחמירים שצריך שני כיסויים. לפי זה, הרוצה להחמיר, כשלוקח בכיסו סידור או ספר קודש אחר, יכסנו בכיסוי אחד, וכיס הבגד יהיה הכיסוי השני.

    אמנם יש עוד צד להקל, שיש סוברים שכריכת הספרים נחשבת לכיסוי, וכ"כ בכף החיים או"ח מ, יד, בשם חסד לאלפים רמ, ח (בעניין תשמיש המיטה בחדר שיש שם ספרים, שצריך שני כיסויים). אמנם לדעת הפמ"ג מ, א"א ב, ושו"ת אהל יוסף ב, כריכת הספר אינה נחשבת לכיסוי, וצריך שני כיסויים אחרים. בנוסף לכך יש עוד סברה להקל, שכתב כה"ח או"ח מ, טז, שיש אומרים שספרים מודפסים אינם קדושים כל כך, ומספיק להם כיסוי אחד (לעניין תשמיש המיטה בחדר שהם נמצאים). הספק לעניין ספרים הנדפסים נובע משתי סיבות, א' שיש בהדפסתם פחות כוונה, ב' אותיות הדפוס שונות מהכתב האשורי שכותבים בו את ספר התורה. (עי' בפניני הלכה שמחת הבית וברכתו ב, יז).

    מכל מקום לעניינינו, אם יניח את הסידור או החומש בכיסו, לדעת כמה פוסקים ייחשב הדבר כשני כיסויים, האחד הכריכה, והשני כיס הבגד. (אם מעל הכיס לובשים סוודר או חליפה, הרי שזה כיסוי נוסף). וזאת בנוסף לדעת רוב הפוסקים שסוברים שדי בכיסוי אחד. ועוד, שיש סוברים שגם במקום שצריך שני כיסויים לספרי קודש, אם הם מודפסים די בכיסוי אחד. לכן מן הדין מותר להיכנס לשירותים עם סידור שיש לו כריכה והוא מונח בתוך כיס. ולעניין חידושי תורה הכתובים על נייר, גם המהדרים שרוצים לחשוש לדעת המחמירים רשאים להקל, מפני שאין בהם שמות קדושים, והכתב העגול שלנו שונה לחלוטין מכתב אשורי שכותבים בו ספר תורה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-12-02 16:15:41

שטיפת כלים בשבת

האם מותר בשבת בצהריים לשטוף כלים אחרי הארוחות? ביום יום אנחנו לא משאירים כלים בכיור וזה לא נעים לנו להשאיר ככה את הכלים.

אם נשאר עוד לפחות שעתיים עד צאת שבת – מותר. אם לא נשאר שעתיים – זה נראה כהכנה משבת לחול כדי להקל על השטיפה של מוצ"ש.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-12-01 13:49:49

יש לך שאלה?

עצמאות כבסיס למימוש היכולות – יום העצמאות ופרשת בהר

כבודו של העבד העברי

התורה אוסרת לעבוד באיש ישראל עבודת עבד, וכדברי הפסוק "וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך, לא תעבוד עבודת עבד, כשכיר כתושב יהיה עמך, עד שנת היובל יעבוד עימך. ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחזת אבותיו ישוב. כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד… ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבותיכם מהם תקנו עבד ואמה…".

כלומר, כיוון שהאיש הישראלי הינו עבד ה' אזי התורה אוסרת עליו להשפיל את כבודו ולעבוד בו עבודת עבד, דהיינו (ע"פ רש"י שם), עבודה של גנאי שיהיה ניכר בה שהוא עבד כגון לנעול לרבו את מנעליו. וכן אסור לתת לו לעשות מלאכה שלא לצורך, המכונה "פרך"- ונראה שגם איסור זה קשור לכבודו של האיש הישראלי, שכל עבודה שיעשה צריכה להיות עבודה שיש בה תועלת והגיון, תיקון העולם ויישובו, ולכן אין לתת לו לעשות עבודות סתמיות.

כמו כן אין לו מחויבות תמידית אלא בשנת היובל, או לאחר שש שנים, הקודם מביניהם, הוא יוצא לחירות. ולא זו בלבד אלא אף בניו יוצאים עימו, דבר שמלמד אותנו שני דברים:

  1. גם כשהעבד ברשות רבו עדיין יש ביכולתו ואחריותו להגדיל ולגדל את משפחתו.
  2. שרבו חייו במזונות בניו של העבד- דבר שמרומם את קרנו של העבד, שממשיך להיות המכלכל והמפרנס של משפחתו.

בנוסף, מיד בתום שנות העבדות חוזר העבד לא רק אל חיק משפחתו, אלא גם אל אחוזת אבותיו, וכפי שמבאר רש"י "אל כבוד אבותיו", וכפי שמוסיף ביאור השפתי חכמים "כי ישוב למשפחתו בכבוד ולא יזלזלוהו מה שהיה עבד".

גם בעת מכירתו לעבד צריך להיזהר בכבודו ולא למכור אותו 'ממכרת עבד' ולכן אין מכריזים בקול "כאן יש עבד למכור" וכן אין מעמידים אותו על אבן הלקח (חלון הראווה).

כלומר, אנו רואים שהתורה אוסרת עלינו לגרום לאיש הישראלי לאבד את כבודו ואת חירותו הנפשית, וכל זאת אפילו באדם שנמכר לעבד. וחז"ל לומדים שאדם שלא נמכר לעבד, אלא רק הלך לעבוד כשכיר יום, יכול לחזור בו אפילו בחצי היום, שהרי הוא בן חורין והינו עבד רק לריבונו של עולם.

עבדות רוחנית

מפשט הפסוקים נראה שחלק מתכונת העבדות היא גם העבדות הרוחנית-תרבותית, שהרי הפרשה מסיימת במילים "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, אני ה' אלוקיכם. לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה, כי אני ה' אלוקיכם. את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה'".

מתוך שבני ישראל הם רק עבדי ה', ממילא אסור להם לגרום לעצמם להשתעבד לאלילים, והם מחויבים לשמור את השבת, ובכך להראות שאינם משועבדים לכסף ולזהב, לטרדות הפרנסה ועבודות היום יום. וזה מתאפשר רק על ידי כך שהאדם מבין שהדבר היחיד שהוא תלוי בו הינו הקב"ה, ולכן גם הסיום של הפרשה הוא במילים "ומקדשי תיראו אני ה'".

(כמובן שעל פי רעיון זה ניתן להבין את כל מהלך הפרשה שמתחילה במצוות השמיטה המנתקת את האדם מהשעבוד לקרקע ומהעבודה החומרית, ממשיכה בפרשת היובל בה מצויים "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה"- כשבאופן זה האדם לא משועבד לתהפוכות החיים אלא בכל חמישים שנה חוזר כל אדם לנחלתו, וממילא גם למעמדו הכלכלי והחברתי. ומתוך פרשת היובל מצטווים ישראל על איסור אונאה, שכיוון שבסופו של דבר הכל יחזור, הרי שאין טעם ואין סיבה להונות. וכך ממשיכה ומתבארת הפרשה כולה).

חירות הכלל

היסוד שמתגלה כאן הוא ערך החירות שמחייב כל אדם ואדם מישראל, וכמובן שהדברים אמורים גם לגבי הכלל כולו. "אומה משועבדת אינה יכולה לגלות סגולותיה וגנוזותיה, הללו מתגלים ומתפתחים כשהעם מגיע לעצמאותו, הולך קוממיות בארצו…" (הרב נריה זצ"ל ) וכפי שכותב המהר"ל (נצח ישראל ל) "כי אין לאחר מציאות כאשר הוא תחת יד אחר". וכך כותב המהרש"א "שלא באו ישראל לידי חירות גמורה עד אחרי שכבשו ארץ ישראל, שניטלה יד האויבים לגמרי מעלינו", ורק באופן זה יכול עם ישראל להיות עובד ה', וכפי שדורשים חז"ל על הפסוק "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים…" ש"כביכול איני מעמיד ואיני משליט עליכם אחרים אלא אני. 'ממלכת'- איני ממליך עליכם אחרים אלא מכם".

וכפי שכותב הרמב"ם (מורה נבוכים) שכאשר עם ישראל משועבדים הרי שלא יכולה להיות מציאות של נבואה, "שזאת היא הסיבה העצמית הקרובה בהפסק הנבואה בזמן הגלות בלא ספק, כלומר עצלות או עצבות שיהיה לאדם בעניין מן העניינים, ויותר רע מזה היותו עבד נקנה נעבד".

וכה גדול ערך החירות עד שה'מגילת אסתר' מבאר שאין מצוות ישוב ארץ ישראל מתקיימת רק כאשר לא נהיה משועבדים לאומות. וכן כתב גם רבי צדוק הכהן מלובלין ש"אין נקרא יישוב אלא בישיבה בשלווה… דהיינו שהם ישראל, אדוני הארץ… בשלווה ובממשלה, שזה נקרא ישיבה". וכן כתב גם בשו"ת ישועות מלכו ש"גם לפי דעתם הרמב"ן ש"חשב זאת למצוות עשה, מכל מקום, בעיקר המצווה אינה אלא הירושה והישיבה, כאדם העושה בתוך שלו, לכבוש ארץ ישראל שתהיה תחת ירושתנו".

ממילא מובן מדוע גאולתנו תלויה בעצמאותנו, ויותר מכך, כפי שכותב הרב שרקי (בסידורו בית מלוכה) שכל מקום בו כתוב "גאולה" הכוונה היא יציאה מעבדות לחירות, הן בלשון חז"ל והן בלשון הפסוקים. ועל פי פשט דברי הרמב"ם אלו ימות המשיח שהרי "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד" וכי "ימות המשיח הוא זמן בו תשוב המלכות לישראל".

דבר זה מחייב אותנו:

  1. כאומה- לפעול עוד ועוד להחלת שלטוננו העצמי, למשול ולמלוך על כל מרחבי ארץ ישראל ביד תקיפה. וככל ששלטון זה יביע את האידיאלים הישראלים ולא יהיה מושפע מדברים חיצוניים שאינם אלא שאריות של השעבוד ששועבדנו ב 2000 שנות הגלות, כך ממילא גם תופיע הגאולה יותר ויותר.
  2. כיחידים- ככל שהאדם יותר חופשי לומר את דעותיו ולגלות את כישרונותיו, כך הוא יותר ויותר עבד ה' ומשתחרר מכל עבדות חיצונית.

יהי רצון שנזכה להופיע את חירותנו וגאולתנו, שהרי רק מתוך כך אפשר להגיע ליום מתן התורה.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן