הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות אחרונות

קניית אקדח מכספי מעשרות

הוצאתי רישיון נשק בגלל המצב הביטחוני, האם ניתן לקנות אקדח מכספי מעשרות שאני נותן?

לא. כספי מעשר נועדו לעזרה לאנשים אחרים, שבראשם עניים ולומדי תורה. לא עבור צרכי האדם עצמו גם אם הם חשובים מאוד עד כדי שנועדו להצילו מסכנות. הלכות מעשר הובא בפניני הלכה ליקוטים ב' פרק ו. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2022-10-30 17:43:21

תפילת הדרך

שלום רציתי לדעת איך יודעים מתי צריך להגיד תפילת הדרך בנסיעה? האם לפי מרחק או לפי זמן נסיעה? והאם מרחובות לירושלים צריך להגיד תפילת הדרך?

הלכות תפילת הדרך מבוארים בפניני הלכה ברכות פרק יח. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וזהו קיצור הדברים:

יח – תפילת הדרך

הדרך

א. היוצא מחוץ למקום יישוב למרחק של יותר מפרסה (3.648 ק"מ), צריך לומר את 'תפילת הדרך' להצלחת דרכו והצלתו מסכנות. וכיום שסכנת תאונות הדרכים קיימת גם בתוך העיר, הנוסע בתוך העיר יותר משיעור פרסה, טוב שיאמר את תפילת הדרך בלא הזכרת ה' בסופה. ואם יוצא מהעיר לדרך של יותר מפרסה, נכון שיאמר את תפילת הדרך בהזכרת ה' מיד כשמתיישב במכוניתו בתוך העיר לקראת נסיעתו.

ב. שכח לומר את תפילת הדרך ועדיין רחוק יותר מפרסה מהכניסה למקום היישוב שנוסע אליו, יאמר אותה מיד כשנזכר. ואם נשאר פחות מפרסה, יאמר אותה בלא הזכרת ה' בסופה.

ג. בכבישים שנחשבים למסוכנים מחמת התנכלויות הערבים, יש לומר את תפילת הדרך גם בדרך של פחות מפרסה.

ד. הנוסע כמה נסיעות ביום, יאמר את תפילת הדרך בפעם הראשונה, ויכוון על כל הנסיעות שיעשה באותו היום. אבל אם תכנן רק נסיעה אחת, ולאחר מכן נמלך בדעתו והחליט לנסוע פעם נוספת, עליו לאומרה שוב. וכאשר הדרך נמשכת כמה ימים, בכל בוקר צריך לומר את תפילת הדרך.

הברכה

ה. הנוסח שתקנו חכמים לתפילת הדרך מתאים לכל סוגי הסכנות שבדרכים, ולכן אין חובה להוסיף בה את סכנת תאונות הדרכים, והרוצה להוסיף רשאי.

ו. כיון שתפילת הדרך אינה פותחת ב'ברוך', נכון אם אפשר להצמידה לברכה אחרת. לכן אם לפני שמברך את תפילת הדרך נזדמן לו לאכול או לשתות, יברך ברכה אחרונה ומיד אחר כך יאמר את תפילת הדרך.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2022-10-30 17:22:05

תפילת נשים

שלום רב, אם אני מתפללת 3 תפילות ביום (שחרית מנחה וערבית), באופן קבוע, האם אני צריכה להתפלל תשלומין אם פספסתי תפילה כמו הגברים? תודה!

כן.

פניני הלכה תפילת נשים פרק יג סעיף ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה) :

ו – סדר השלמת תפילה שנשכחה

הנוהגת להתפלל תפילה אחת בכל יום, ולא הספיקה להתפלל עד שהגיע חצות היום ונסתיים זמן תפילת שחרית (כמבואר לעיל ח, א), תמתין עד חצי שעה אחר חצות, ותתפלל מנחה. ואם לא הספיקה להתפלל מנחה ושקעה החמה, תתפלל תפילת ערבית.

ומי שנוהגת להתפלל בכל יום שחרית ומנחה, תקנת התשלומין חלה עליה. ואם שכחה להתפלל שחרית, תתפלל מנחה פעמיים, בפעם הראשונה לשם תפילת מנחה, ובפעם השנייה לתשלומי שחרית.

ואם שכחה להתפלל מנחה והיא רגילה להתפלל ערבית, תשלים את תפילת מנחה אחר תפילת ערבית. ואם אינה רגילה להתפלל ערבית, אם תרצה תוכל להתפלל ערבית ותתפלל אח"כ תפילה נוספת לתשלומי מנחה. אבל אינה חייבת בזה, הואיל ואין היא רגילה להתפלל ערבית, וכיוון שלא תתפלל ערבית ממילא גם לא תתפלל לתשלומי מנחה. ואחר תפילת שחרית, ברור שלא תוכל להשלים את תפילת המנחה, מפני שתקנו חכמים תשלומין לתפילה הסמוכה בלבד, אבל אחר שעבר זמן התפילה שאחריה, כבר אין לה תשלומין (פניני הלכה תפילה יח, ט).

ואם שכחה להתפלל מנחה בערב שבת, וברצונה להשלים את תפילתה אחר תפילת ערבית של שבת, גם את תפילת התשלומין תאמר בנוסח ערבית של שבת (ע' פניני הלכה תפילה יח, י).[1]

תפילת ההשלמה צריכה להיות אחר תפילת החובה, ואם התכוונה להתפלל את התפילה הראשונה כתשלומין ואת השנייה כתפילת החובה, לא יצאה בתפילתה הראשונה לשם תשלומין, ועליה לחזור להתפלל בשלישית לשם תשלומין (שם יח, ח).

יש להפסיק בין תפילת החובה לתפילת התשלומין כדי שיעור מהלך ארבע אמות. ובדיעבד, מי שהיתה צריכה להשלים את תפילת שחרית, ושכחה להתפלל תשלומין מיד אחר תפילת מנחה, כל זמן שלא עבר זמן תפילת מנחה, כלומר כל זמן שלא שקעה החמה, תתפלל תשלומין עבור תפילת שחרית (שם יח, ח).

לתפילת מוסף אין תשלומין, מפני שאין מקריבים את קרבנות המוספים אלא ביומם. וכן מי ששכחה להתפלל שחרית ביום שמתפללים בו מוסף, אינה יכולה להשלים את תפילת שחרית אחר מוסף, אלא אחר מנחה בלבד (שם יח, ט).

תשלומין נתקנו רק למי שלא התפללה באונס או שגגה, אבל מי שלא התפללה במזיד, אין לה תשלומין (שם יח, ט).

[1]. עניין השלמה לנשים מבואר במ"ב רסג, מג, וכה"ח רסג, סה. ושם נתבאר לעניין תשלומי מנחה של ערב שבת בערבית של שבת. ואף שבהליכות שלמה תפילה יג, הערה י, דייק מהמ"ב, שאפילו אשה שאינה רגילה להתפלל ערבית אם היא רגילה להתפלל מנחה, כאשר שכחה להתפלל מנחה, עליה להתפלל ערבית כדי להשלים אח"כ את תפילת המנחה. וכ"כ בהליכות ביתה ו, ח, ובהערה יג, ובפס"ת רלד, ד. מ"מ נראה יותר, שכוונת המ"ב להציע את הדרך הטובה ביותר, אבל אין בכך חובה. ואולי נשים רבות נהגו להתפלל ערבית בליל שבת, ולכן הציע המ"ב להשלים אחר ערבית את תפילת מנחה, אבל לא התכוון לחייב בכך נשים. (וע' בהליכות בת ישראל ב, כ, ובאש"י ל, הערה ו, שכתבו גם הם שאין בזה חובה, ותלו דבריהם בגרש"ז אויערבאך, שלא כפי שמובא בהליכות שלמה).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2022-10-18 16:45:13

יש לך שאלה?

שבת שירה- פרשת בשלח – מהיכן באה השירה?

השבת אנו זוכים לשבת המכונה בפי ישראל 'שבת שירה' שבה אנו זוכים לשמוע את שירת הים,. וכל כך גדולה מעלת שירה זו בעיני חז"ל עד שקבעו לנו לאומרה בכל יום.

כשאנו מתבוננים בצורת כתיבת השירה בתורה אנו רואים ששירה בנויה 'אריח על גבי לבנה', ובולטים המרווחים הגדולים שבין משפט למשפט.

נראה שזוהי מהותה של השירה, שהרבה מעבר למה שנאמר יש כאן, שהרי הלבן תמיד מבטא את מה שמעבר למילים. בד"כ בשיחתנו הרגילה אנו מחשיבים מאוד את המילים, אולם האמת היא שהדברים שמעבר למילים הרבה יותר משפיעים ומהותיים.

כך הדברים בשיחה רגילה וקל וחומר בשירה בה ברור לכולם שהעיקר הוא מה שמעבר למילים, ולכן התורה כתבה את השירה באופן זה.

האומנות והתבונה להצליח לראות את מה שמעבר למילים היא התכונה המרכזית הנדרשת למי שרוצה לרדת לעומקה ופנימיותה של תורה, כמו גם לעומק ופנימיות הנפש של כל אחד ואחד.

זאת הסיבה ששירה זו, על פי חז"ל, כל כך עמוקה ויסודית ובעצם משלימה את יציאת מצרים ונרמזת בה גם הגאולה העתידה שבה ה' ימלוך לעולם ועד ובה ישראל יהיו נטועים בארץ,
"תביאמו ותטעמו בהר נחלתך      מכון לשבתך פעלת ה'       מקדש ה' כוננו ידך".

הרווח מאפשר לאדם להתבונן בתוך נפשו פנימה, בעומק נשמתו ולדלות משם אוצרות אדירים המחכים לגאולתם. ובאמת, עיקר דרישת התורה צריכה להיעשות בדרך זו, כפי שכותב הרב בהקדמתו לעין איה, "דברי חז"ל באגדות המה לנו ראש פינה לבנין בית חוכמת המוסר, לדלות על ידם רב פנינים מעומק דברי תורה וכתבי קודש, ומעומק חוכמת הנפש אשר בטבע יצירתה נפח בה ה' רוח חכמה והשכל. ועל האדם רק להרחיב רעיונותיו, לגלות את האצור בסתרי נפשו פנימה מאור כי טוב…".

הרב מגלה לנו שאור נמצא בתוכנו, שהבינה העמוקה טמונה בעומק נשמתנו והפגישה עם דברי חז"ל תפקידה להוליד ולהצמיח, לחשוף ולגלות, את מה שכבר נמצא בתוכנו, ולכן דווקא השירה במילותיה הסתומות מעט וברווחים הגדולים שבה מאפשרת לנו לדלות את הנמצא בתוכנו.

השירה מעצם טבעה מכילה לא רק רעיונות המבוטאים במילים ומלל אלא גם מנגינה, כשהמנגינה היא זו שמצליחה לעורר בתוכנו את העומקים שבנו. וכפי שמצאנו בדברי הנביאים שבכדי להגיע לנבואה, לדבר ה' שמתגלה מתוך האדם עצמו, היו זקוקים לנגינה, כפי שמבקש אלישע "ועתה קחו לי מנגן, והיה נגן המנגן ותהי עליו רוח ה'".

השירה מבטאת את ההשתוקקות העצומה שיש בנו לקב"ה, ולכן רק ישראל ראויים לומר שירה. וכפי שכותב המהר"ל (גבורות ה' פמ"ז):

"כי עניין השירה כי העלול (=הנוצר, נברא) אשר נמצא מן העילה (=שנוצר ע"י היוצר) משתוקק אל עילתו אשר הוא בה ונמצא ממנו, ולכן משתוקק אל עילתו אשר בראו. ודבר זה כאשר הוא עלול ונברא בעצם, רצה לומר שהוא עלול בעבור עצמו ואינו בריאה שנברא בשביל דבר זולתו… כמו הבעלי חיים שאינם מדברים כיוון שאינו עלול בעצם שהם נבראים בשביל האדם אין עליו שם עלול שיהיה משתוקק אל העילה, שלא נברא מצד עצמו. ולפיכך אין ראוי לומר שירה רק ישראל מה שהם נקראים בנים אל ה' יתברך והם עלולים בעצם ממנו, לא כמו העכו"ם שהם נבראים בשביל ישראל".

כלומר, רק מי שהוא מטרת הבריאה ורצונו הישיר של הקב"ה מתעורר בו רצון והשתוקקות לקב"ה. ולכן ישראל, שהם תכלית הבריאה, "בראשית ברא אלוקים"- בשביל ישראל שנקראו ראשית', מתעוררת בהם השתוקקות עצומה לקב"ה והשתוקקות זו היא המכונה 'שירה', מלשון ישר, שפונים ישראל, שכל מהותם שיר-אל, באופן ישר אל ריבונו של עולם ומביאים את כמיהתם וציפייתם להידבק בו יתברך.

לכן, רק כשעם ישראל מגיעים לים, ורואים את מצרים טובעים בים סוף, ונשלמת יצירת ישראל כעם בן חורין שמתייצב אל מול ריבונו של עולם ורואה גילוי אלוקי עליון. ואמרו חז"ל: ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי, כמה שנאמר "זה אלי ואנווהו". אז בוקעת השירה מאליה. זוהי לא החלטה של ישראל האם לומר שירה, אלא מתוך ההתעלות העליונה וההשתוקקות העצומה בוקעת השירה מאליה.

וכפי שמתאר זאת מרן הרב זצ"ל בעולת ראיה:

"הרגש הלבבי, המתעמק בעומק הנפש, הצפון בחגווי החיים, שהתפרצותו הביטויית אינה יכולה להתלבש בביטויים כי אם בתנועות קוליות מסודרות שמהן בא הזמר, וכשהוא הולך ומתפשט, הולך ומתגלה, הולך ומתחבר אל המחשבה המיושבת, אוצר הדיבור והביטוי בגובה גודלה, מקום אשר השירה אצורה, משני אלה התכנים ביחד יבוא העניין המורכב של מזמור שיר". "הזמר בא בתור הביטוי של הרגש הנפשי ההולך ומתעמק במעמקי החיים הרוחניים בתור תוצאה רבת הכוח, הבאת מתוך ההסתכלות הבהירה המצמחת את השירה..".

דהיינו, כפי שאמרנו, החיבור שבין ההשתוקקות העצומה להתבוננות הבהירה יוצר שירה.

יהי רצון שנזכה בשבת זו, ובכל יום ויום להתחבר לנהרות הרגש שבתוכנו ולחברם לנחלי הדעה והבינה ומתוך כך שכל חיינו יהיו שירה לריבונו של עולם. "שירו לה' שיר חדש, שירו לה' כל הארץ, שירו לה', ברכו שמו, בשרו מיום ליום ישועתו".

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן