חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת בהעלותך – הבחירה – להתלונן או לפעול?

הפער בין הדמיון למציאות!

 

בפרשת השבוע שלנו, אחרי הכנות משמעותיות ומרובות, מחנה ישראל מתחיל לנוע, לכיוון ארץ ישראל, ההכרזה החגיגית של משה רבנו, בדבריו אל יתרו מסמלת את הצפייה והתקווה, את העתיד הנפלא אותו רואה משה בדמיונו:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל…וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ.

אך מיד שמתחילים לנסוע מתחילות הנפילות, נפילה אחר נפילה, והסוף ידוע משה רבנו וכל דורו לא ייכנסו לארץ, עם ישראל יעבור ארבעים שנה במדבר ורק אז יגיעו אל המנוחה ואל הנחלה.

למה זה קורה? למה התיכנון נכשל כשלון חרוץ?

שתי תשובות בדבר,

התשובה האחת היא אמונית-רוחנית, שמגיעים למסע לארץ ישראל, עם ישראל נדרש ללכת מכוחו, ברור שכל המסע אפוף נס, אך את הרצון, ההתקדמות וההליכה עם ישראל נדרש לעשות בעצמו, וברגע שעם ישראל מתחיל לנסות ללכת, כמו תינוק בנסיונותיו הראשונים ללכת, הוא נופל ונופל ונופל, הנפילות הם חלק מתהליך הצמיחה והגדילה של התינוק, ולכן עם ישראל שנדרש ללכת לבד, לראשונה, נופל ונופל, כמו שאמרו חז"ל:

אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם

התשובה השנייה היא תשובה מציאותית, תמיד יש פער בין התיכנון לביצוע, תמיד יש הבדל בין הדימיון למציאות, העשייה איננה רק הביטוי של מה שהאדם תכנן היא למידה בפני עצמה, ולעיתים היא רוב הלמידה, אולי זהו עוד פירוש על דברי עם ישראל לקב"ה: נעשה ונשמע, מתוך העשייה יש למידה והבנה.

כדברי הבן איש חי:

אם יהיה האדם מקיים המצווה על ידי ציור שבלב בלבד, יהיה לפעמים דעתו מבולבלת, ולא יצייר הדבר כמו שהוא אלא יצייר אותו חסר או מהופך או מעורבב, דרך משל אם הוא אינו אוחז שופר בידו ותוקע, אלא יצייר בלבו שאוחז שופר בידו ותוקע תשר"ת, תש"ת ותר"ת, אפשר שיצייר הקולות חסרים או מהופכים ומעורבבים. אבל כיוון שנתלמד לאחוז שופר בידו ולתקוע הנה הוא תוקע הקולות כסדרן, כי מעשה שהיה עושה בשופר בעת שהיה אוחזו בידו תזכירהו לעשות בכל שנה הקולות כמנהגו אשר נהג לעשותם. סימן לדבר מה שאמרו "מצוות אנשים מלומדה", שהלימוד לא יהיה קיים אלא על יד מעשה…

הבן איש חי מתאר לימוד על ידי עשייה, ודיבר על כך שהדימיון והמחשבה אינם בהירים והמעשה מבהיר את הדברים.

בדרך כלל הדברים הם הפוכים, דווקא בדימיון- בתיכנון הדברים בהירים וברורים, נראים קלים להגשמה וליישום, אך שהם מגיעים למעשה הם נתקלים בסלעי המציאות, ומתרסקים, וצריכים בנייה מחודשת, הפער הזה הוא הפער של הפרשה שלנו.

ולמען האמת, הפער הזה הוא עבודת החיים שלנו.

שאנו מתבוננים בתהליך שעובר עם ישראל אני חושב שאנו יכולים לראות דבר מופלא, החטאים שאנחנו פוגשים שני חטאים – חטא המתאוננים וחטא המתאווים. שני אלו אינם חטא במובן הרגיל, לא נמצא לאו מדאורייתא שעליו עברו המתאוננים והמתאווים. לאור הנקודה הזו, עולה תמיהה על הפרופורציה שבין החטא לעונש –

הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף ה' חָרָה בָעָם וַיַּךְ ה' בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד.

חטא המרגלים הוא מרידה בה' ובתהליך יציאת מצרים, ממילא מובנת גם התגובה החריפה על החטא החמור. אך במקרה שלנו, אנו נפגשים עם עונשים של אש ומכה רבה מאוד, כאשר כלל לא ברור, במושגים שלנו, מה בכלל החטא.

מכאן אנו למדים שיש דברים שהם לעיתים גרועים מחטא ספציפי, מידות נפש, ערכים ואידאלים, שהם לא חטא ספציפי אבל הם גורמים לכל החטאים.

התאווה עצמה, הלך הרוח של התלוננות וראיית הרע, אינם עבירות אך הם הגורמים לכל העבירות.

כפי שכותב רעיון זה הרב חיים סבתו, הרמח"ל במסילת ישרים עומד על כך שלא מצאנו איסורים מפורשים על גאווה וכעס בתורה. אך למרות זאת, כאשר האישיות של האדם מקולקלת ודרך החיים שלו פגומה, הדבר חמור הרבה יותר. אפשר לעשות תשובה על מעשה עברה ספציפי, אך אם מידותיו של האדם מעוותות, הוא יעבור עברות רבות. בשעה שאדם מתגאה או כועס הוא אינו עובר על חטא ספציפי, אך למרות זאת 'כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה', משום שהוא יכול לבוא ולעשות הכל. אין זו עברה אחת, אלא דרך חיים שגויה. בדרך כלל, אנו חוזרים בתשובה על עברות ספציפיות. הרמב"ם, בהלכות תשובה, כותב שתשובה על חטאים היא יותר קלה, אך עיקר החזרה בתשובה צריכה להיות על המידות.

הפרשה אינה מציגה חטאים ספציפיים אלא דרך חיים קלוקלת של עם שלם. מי שזו אישיותו, ברור שיגיע לחטא המרגלים ולסדרה שלימה של עברות ומרידות. כאשר כל סדרי החיים משובשים האדם רואה דברים בצורה אחרת. מסיבה זו, שני החטאים הראשונים שמתוארים הם דרך החיים, להראות שהם שמביאים לשאר החטאים.

נתבונן בדברי הרמב"ן בפירושו לתורה:

ויהי העם כמתאננים – אמר ר"א מגזרת און, וכן מחשבות אונך (ירמיה ד יד), שדברו דברי און. ואיננו נכון, כי למה יכסה הכתוב על חטאם ולא יגידנו כאשר עשה בכל המקומות. והנכון בעיני, כי כאשר נתרחקו מהר סיני שהיה קרוב לישוב ובאו בתוך המדבר הגדול והנורא במסע הראשון היו מצטערים בעצמם לאמר מה נעשה, ואיך נחיה במדבר הזה, ומה נאכל ומה נשתה, ואיך נסבול העמל והענוי ומתי נצא ממנו, מלשון מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו (איכה ג לט), שהוא לשון כואב ומצטער על עצמו… והיה רע בעיני ה', שהיה להם ללכת אחריו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל טובה אשר נתן להם, והם היו כאנוסים ומוכרחין מתאוננים ומתרעמים על ענינם.

מדברי הרמב"ן עולה בבירור – לא מדובר על חטא ספציפי אלא על דרך חיים שגויה. לאחר כל הנפלאות של הקב"ה, העם צריך להיות מאושר. אך במקום זאת, העם מקטר ודואג על העתיד. כאשר אדם אינו שמח ואינו שבע רצון מעצמו, הדבר הראשון שאליו הוא פונה הוא התאווה, על מנת למלא את החסר. החטא הוא מצב הרוח הקודר של עם ישראל. כאשר אדם מאושר ובעל עין טובה, הסיכוי שיעשה עברות נמוך יותר מאשר מי שכל הזמן מתלונן.

אולם, אין זה החטא הראשון. חז"ל גילו לנו חטא קדום יותר:

וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.

שואלים חכמים, למה פסוקים אלו מוקפים בנו"ן הפוכה. רש"י מפנה לגמרא בשבת שפסוקים אלו מפסיקים בין המתאוננים למתאווים. מקשה הרמב"ן, והרי הפסוקים כלל לא מפסיקים בין החטאים הללו! לכן הרמב"ן מזהה את החטא בפסוק הקודם לשני הפסוקים הללו:

וַיִּסְעוּ מֵהַר ה' דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה.

מבאר הרמב"ן:

אבל ענין המדרש הזה מצאו אותו באגדה, שנסעו מהר סיני בשמחה כתינוק הבורח מבית הספר, אמרו שמא ירבה ויתן לנו מצות, וזהו ויסעו מהר ה', שהיה מחשבתם להסיע עצמן משם מפני שהוא הר ה', וזהו פורענות ראשונה. והפסיק, שלא יהיו שלש פורעניות סמוכות זו לזו ונמצאו מוחזקים בפורענות. וקרא החטא "פורענות" אע"פ שלא אירע להם ממנו פורענות. ושמא אלמלא חטאם זה היה מכניסם לארץ מיד.

עם ישראל רואים שכל יום שהם נמצאים בהר סיני, הם מקבלים מצוות נוספות ואיסורים נוספים. החטא הוא העובדה שעם ישראל רוצה לנסוע, לעזוב את הר ה', מקום השכינה. הניתוק מהתורה הוא שמביאה לסדרת החטאים הבאה.

את שלושת החטאים של הפרשה, לא ניתן למצוא בספר המצוות. אך שלושת הדברים האלה הם דרך חיים קלוקלת, והיא גרועה מחטאים ספציפיים. אישיות פגומה מובילה לעברות רבות אחרות. אדם צריך להיות קשור לתורה ולהצטער בעזיבתה; להתנהג בטוב לב ושביעות רצון; להמנע מהתאווה וההמשכות אחריה. זה החינוך של עם ישראל במדבר.

יהי רצון שנצליח לעבור את המשוכה הקשה שבין הרעיון להגשמה, בין הדמיון למציאות, וע"י מידות טובות ואישיות טובה נזכה להתקדם להגשמה משמעותית וגדולה.

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן