חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

הלכות שבת

שלום וברכה, לפני כמה שבתות הלכתי ברחוב ונתקע לי בחצאית ענף גדול. לא ידעתי מה לעשות והסרתי אותו, אך איני יודעת אם הדבר מותר בשבת. מצד אחד לא נראה לי הגיוני להמשיך להסתובב איתו והוא גם יכול לשרוט אותי, ומצד שני להבנתי יש בעיית מוקצה וגם הוא היה עלול לקרוע לי את החצאית. אשמח לדעת א'- אם אכן היה מותר לי להסיר אותו וב'- אם לא, האם יש בעיה שאלבש מכאן והלאה את חצאית כי אולי יש כאן סוג של הנאה מחילול שבת? וג'- במקרים אחרים קרה לי שסנדלי שורש נתקעו גם הם בבגדי (סנדלים של אנשים אחרים שהיו על הרצפה, כך שבעייתי להסתובב איתם כל השבת..), השאלה מה הדין גם במקרה כזה מבחינת חשש לקריעה? תודה רבה מראש

א. אמנם ענף כזה הוא מוקצה מחמת גופו שאין בו ההיתר של צורך גופו ומקומו כשם שיש בכלי שמלאכתו לאיסור, אבל יש כלל שאומר שמוקצה שאין לו חשיבות שדבוק לבגד, כמו למשל שערה שנפלה על הבגד, הוא טפל לבגד, ולכן אף שהוא מוקצה מותר להסירו, וכל עוד הוא בידו, כיוון שהגיע לידו בהיתר, יכול להניחו במקום שצריך, כגון בפח, ולא צריך לזורקו ברחוב על הרצפה וכד'.

כלל זה מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור. ספר זה מביא את כל הפסקים שמובאים בספרי פניני הלכה בספר אחד:

הלכות שבת פרק כג סעיף יב – מוקצה שאין לו חשיבות, שמונח באופן הטפל לחפץ של היתר, מותר לסלקו מעליו. כגון להסיר זבוב או גרעין לימון מהכוס או הקערה (באופן שאין איסור בורר), וכגון להסיר חוט או שערה שנפלו על הבגד, או לגרד חתיכת בוץ שדבוקה לכיסא (עי' בפרק יג, ט).

ב. גם אם היה אסור להסיר את הענף, הבגד לא נאסר בשימוש, שכן הבגד היה בר שימוש גם עם הענף. דומה הדבר למי שפתח את המקרר באיסור למרות שידע שהנורה שבו עובדת, שאמנם אסור לו להנות מאור המנורה, אבל אין עליו איסור להנות מתכולת המקרר.

דין זה מובא בספר הקיצור פרק כו סעיף ז – כאשר על ידי המלאכה האסורה נעשתה פעולה אחרת מותרת, מותר ליהנות ממנה. כגון שתיקנו באיסור כלי לפיצוח אגוזים, ועברו ופיצחו בו אגוזים – מותר לאוכלם, כיוון שבפעולת הפיצוח עצמה אין איסור. וכן כאשר הביאו מפתח באיסור ופתחו את הדלת, מותר להיכנס בה. וכן כאשר פתחו באיסור דלת של מקרר שהנורה שלו עובדת, מותר להוציא מהמקרר מאכלים (ולגבי סגירתה עי' בפרק יז, יא).

ג. אני מבין שאת מתכוונת לכך שבעת שמסירים את הסקוטצ מהבגד, הוא עלול לתלוש חלק זעיר מהבד. דבר זה מותר כדין 'אינו מתכוון', או כדין פסיק רישא דלא ניחא ליה בדרבנן.

אביא לך את הדברים מספר הקיצור פרק ט:

דבר שאינו מתכוון ופסיק רישא

ז. המתכוון לעשות דבר מותר, אך ייתכן שתיעשה מלאכה אסורה שאין כוונתו לעשותה וגם אין ודאות שתיעשה – מותר לו לעשות את הדבר המותר. לפיכך, מותר לגרור בשבת ספסל על קרקע קשה כדי להעבירו ממקום למקום, למרות שרוב הסיכויים שרגלי הספסל יעשו חריץ בקרקע. וכן מותר לרוץ על גבי עשבים גם במקום שרוב הסיכויים שיגרום לעקירתם. כלל זה נקרא 'דבר שאינו מתכוון', והוא מותר בכל התורה כולה ולא רק בהלכות שבת.

ח. כאשר ברור שתוך כדי גרירת הספסל יֵעשה חריץ בקרקע, אסור לגרור את הספסל. וכן אם ברור שתוך כדי ריצתו יֵעקרו עשבים, אסור לרוץ שם. כלל זה נקרא 'פסיק רישא' (פס"ר), והוא אסור בכל התורה כולה. אם נוח לו בתוצאה האסורה (פס"ר 'דניחא ליה') והיא אסורה מהתורה – עבר על איסור תורה. ואם אין לו עניין בתוצאה האסורה (פס"ר 'דלא ניחא ליה'), כיוון שלא התכוון לעשותה, עבר על איסור מדברי חכמים. וכאשר גם האיסור שיֵעשה אסור רק מדברי חכמים וגם אין לו עניין בו (פס"ר דלא ניחא ליה בדרבנן), אפשר להקל במקום הצורך.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-21 14:20:52

פאת הראש

שלום האם מותר לגלח את השערות שכנגד מקום הפאות אבל לא במקום עיקר הפאה כגון שערות אחדות הגדלות על הלחי?

כן. מותר להתגלח במכונת גילוח בכל מקום בפנים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-17 11:40:27

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת נשא וחג השבועות – האחידות, הייחוד והיחד – בתורה, בתפילה ובעבודת ה'

אנו עומדים בהתרגשות לקראת קבלת התורה מחדש בזמן מתן תורתנו, אחרי ציפייה דרוכה, אחרי ספירת הימים עד הרגע הגדול.

התנאי הבסיסי לקבלת התורה הוא האחדות והיחד, להיות ניצבים מול ההר, כאיש אחד בלב אחד, כמה אנו כמהים השנה במיוחד לחוש את האחדות הזאת, להרגיש את היחד, היחד שהוא המוליד את המלכות, כמו שאומרת התורה כהקדמה לברכתו של משה את שבטי ישראל לפני מותו:

וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.

והפסוק מתפרש בשלושה צדדים, שכולם עולים יחד לפירוש אחד:

האבן עזרא כותב:

מלך – הוא משה , ששמעו ראשי עם התורה מפורשת מפיהו; והטעם , כי הוא היה כמלך , והתאספו אליו ראשי השבטים…

ויאמר רבי יהודה הלוי מנוחתו כבוד , כי המלך – רמז לתורה; וכן היה מפרש "אין מלך בישראל".

האבן עזרא מביא שני פירושים:

האחד שהמלך המודבר הוא משה, ובזכות שיש מנהיג שמאחד את כל האומה, משה רבנו יכול ללמד את התורה, לעם ישראל.

ורמז יש כאן גם למלכות העתידה, מלכות הנצח שהרי 'יחד שבטי ישראל', ר"ת ישי, רמז למלכות דוד.

השני שהתורה היא המלכות שמו שכתוב על התורה: 'בי מלכים ימלוכו', כדברי הגמרא ביומא:

א"ר יוחנן שלשה זירים הן של מזבח ושל ארון ושל שלחן של מזבח זכה אהרן ונטלו של שלחן זכה דוד ונטלו של ארון עדיין מונח הוא כל הרוצה ליקח יבא ויקח שמא תאמר פחות הוא תלמוד לומר: 'בי מלכים ימלוכו'

שהרי כל הכוח להנהיג ולהוביל הוא בשל היותנו מחוברים לערכי הנצח, לעוצמתה של תורה כלשון המהר"ל בתפארת ישראל:

אשר יש לו התורה, כאילו זכה בכולם, כיון שנמצא הכול מכוח המדרגה העליונה הזאת, הרי זכה בכל הכתרים…ותדע כי כתרך גדול מכתרם. כי התורה היא כתרנו ותפארתנו וכוחנו.

אך יש תנאי מתי התורה יכולה להתקיים בישראל רק בהתאסף ראשי העם, רק שיחד שבטי ישראל.

ר' יוסף בכור שור, מביא פירוש שלישי, שהמלך, הוא הקב"ה (כ"כ גם הרמב"ן):

ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם – כלומר: מתי נעשה (הקב"ה) מלך עליהם? בהתאסף ראשי עם; כשאמר הקדוש ברוך הוא: "הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי"…

והפירושים השונים עולים להבנה אחת, יסודית, מלכות ישראל, מלכות ה' והתורה, השלישיה שהזוהר מגלה לנו שהם דבר אחד, שמתגלה בצדדים שונים – 'קוב"ה וישראל ואורייתא חד הוא', שחיבור שלושתם הוא הדבר השלם, יכול להתגלות רק שעם ישראל מאוחדים ומחוברים.

ההסבר הפשוט הוא שכדי שתחול הקדושה, שהיא התורה ומלכות ה', זה דורש שהגוף יופיע, והגוף הלאומי הוא עם ישראל כולו, והופעת האומה כגוף לאומי אחדותי היא הופעת המלכות, לכן חז"ל חיברו לנו את התורה והמלכות.

אבל אני רוצה להעמיק יותר, יש לפי דעתי שלושה רבדים מרכזיים:

הרובד הראשון הוא שהתורה היא אחת, כל ישראל מקבלים ולומדים את אותה התורה.

הרובד השני הוא שכל אחד שלומד תורה, נפגש עם תורה אחרת, תורה שונה, כפי שכותב הרב קוק:

וְהִנֵּה כָּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה הוּא מוֹצִיא מֵהַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל אֶת מְצִיאוּת חָכְמָתָהּ מִצַּד נַפְשׁוֹ, וּבְוַדַּאי אֵינוֹ דּוֹמֶה הָאוֹר הַמִּתְחַדֵּשׁ מִצַּד חִבּוּר הַתּוֹרָה לְנֶפֶשׁ זוֹ לָאוֹר הַנּוֹלָד מֵהִתְחַבְּרוּתָהּ לְנֶפֶשׁ אַחֶרֶת, וְאִם-כֵּן הוּא מַגְדִּיל הַתּוֹרָה מַמָּשׁ בְּלִמּוּדוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה שֶׁיַּגְדִּיל תּוֹרָה, הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר הוּא שֶׁיִּלְמַד הָאָדָם מִצַּד אַהֲבָתוֹ אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל, שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּגִלּוּי מְצִיאוּתוֹ, שֶׁיִּתְגַּדֵּל יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וּמִכָּל-שֶׁכֵּן לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, שֶׁהוּא וַדַּאי הַגְדָּלַת הַתּוֹרָה מַמָּשׁ בְּאוֹר כָּפוּל.

אומר הרב קוק כל אחד שלומד את התורה מתגלת תורה אחרת, תורה שונה.

וכבר קדם לרב קוק הרמח"ל, בספרו אדיר במרום:

…ולכן התורה אין לה שינוי כלל. כי הכלים נראו בהם שינוי מהנהגה להנהגה, אך האין סוף יתברך שמו הוא אחד בלא שינוי כלל…והנה לגילוי גדול כזה צריך נשמה מוכנת, ורק נשמת משה היא זאת… ולכן נאמר, “משה ידבר והאלוקים יעננו בקול”. כי כך צריך להתחבר סיני במשה, ומשם יוצאת כל התורה לכל ישראל. ותדע שאפילו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה בסיני. והיינו כי מה שהוא אמת בתורה, צריך הכול לצאת כך בסוד סיני ומשה. והנה באותו הזמן, ניתן בגילוי לישראל החלק שהיה ראויה להם. ובכל הדורות יש חלק שראוי להתגלות על ידי התלמידי חכמים. והכל צריך להיות על ידי משה, בסוד, “זכרו תורת משה עבדי”, כי הוא מתלבש בנשמות התלמידי חכמים ועל ידו מתחדש התורה, והוא סוד, הדברים שמחים כנתינתן מסיני. ואודיעך בכאן סוד גדול. כי הנה ודאי כל אחד נוטל חלקו בתורה, ונמצא שסיני אינו נשלם אלא כשכל אחד בא לעולם וגילה את חלקו. וא”כ מי שבא לעולם ולא נשתדל בתורה לגלות חלקו, אין התורה נשלמת.

התורה לא שלימה בלי החיבור המיוחד שלך לתורה.

אולי זו כוונת המדרש:

בוא וראה היאך הקול יוצא אצל כל ישראל כל אחד ואחד לפי כוחו: הזקנים לפי כחן הבחורים לפי כוחן והקטנים לפי כוחן והיונקים לפי כחן והנשים לפי כחן ואף משה לפי כוחו …"קול ה' בכוח", בכוחו לא נאמר אלא בכוח בכוחו של כל אחד ואחד…

הרובד השלישי הוא שכל ישראל הם באמת נשמה אחת, ולכן כל הלימוד של כולם, מתחבר ליצירה אחת, כל הלימוד של כל אחד ואחד מישראל, כל הלימוד של כל הדורות הולך ובונה קומה של תורה שמופיעה במציאות, שהולכת ומתבררת, הולכת ונחשפת.

את שלוש הרבדים האלו אנו פוגשים, גם בתפילה, הרובד הראשון, שכל ישראל מתפללים, את אותה התפילה, אותו הנוסח.

הרובד השני, הוא שכל אחד ואחד מתפלל את תפילתו, כפי שכותב הרב סולובייצ'יק:

במה מתבטאת יחידותו של אדם? בשאיפה המרכזית שלו, ביעד האחד שלנכחו הוא מכוון כל מיתרי נפשו. יחידותו של אדם – בתפילת חייו…לכל אחד געגוע וכמיהה למה שנקרא בפסיכולוגיה מודרנית "מימוש עצמי"… , מתי מוצא אדם התמלאות עצמית זאת? כשהוא מממש את תפילתו המקורית, את חלומו הפרטי…

כולם אומרים את אותה התפילה, אבל כל אחד עם רצונותיו, עם חלומותיו, ואותם המילים מתפרשים אחרת.

הרובד השלישי, כל התפילות מתאחדות, כל התפילות מתחברות יחד ועולות ומרוממות את העולם ואת המציאות.

שלוש הרבדים האלה מופיעים גם בפרשת השבוע, מצד אחד כל הנשיאים מביאים את אותו הקורבן, אך התורה חוזרת על כך שוב ושוב ושוב.

מדוע, כי ברובד השני, כל אחד מקריב מכוונות אחרות, כפי שאומר המדרש:

מה ראו הנשיאים להקריב קרבנות בענין הזה? רבנן אמרין: אע"פ שקרבן שוה הקריבו כולם על דברים גדולים הקריבו וכל אחד ואחד הקריבו לפי דעתו…

והמדרש מאריך להסביר כל נשיא ונשיא את כוונתיו.

והרובד השלישי, שכל קורבנות הנשיאים מתחברים יחד, לחנוכת המשכן, על ידי עם ישראל כולו.

ואנו שזוכים ללמוד תורה בארץ ישראל, יכולים יותר בקלות לגלות כל אחד את החיבור שלו לתורה כדברי הרב קוק:

אי אפשר לאדם מישראל שיהיה מסור ונאמן למחשבותיו הגיונותיו, רעיונותיו ודמיונותיו, בחוץ-לארץ, כתכונת הנאמנות הזאת בארץ-ישראל.

שנזכה ללמוד בחג השבועות הזה ובכל השנה את התורה המיוחדת שלנו, להתפלל את התפילה המיוחדת שלנו, ולעבוד את עבודת ה' המיוחדת שלנו, ולא לשכוח לרגע שהכול מתחבר לשירה הגדולה לקב"ה יחד עם כל ישראל.

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן