הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

שבת

בס״ד שלום כבוד הרב, ברצוני לשאול 2 שאלות 1 בשבת אחת טיילתי עם אבי בלילה ובמהלך הטיול נדלקו אוטומטית אורות ברחוב אפילו בשבילים, לא נהנתי מאורות אלו וזה אפילו הפריע לי, האם מותר לעבור שוב במקומות אלו? כי בהתחלה לא ידעתי שילדק אך הבנתי שבהמשך השביל זה עלול לקרות שוב, אבל בכל מקרה לא היה לי צורך באורות אלו. 2 אם שערה מראשי נתקעת בטעות בכיסא או חפץ מותר לתלוש אותה כדי להזיז את הראש משם? לפעמים זה קורה מתוך אינסטינקט, השאלה אם מותר לעשות זאת בשינוי? תודה רבה ומועדים לשמחה

פניני הלכה שבת פרק יז –

פעילות חיישנים ברשות הרבים ובבית

מותר לעבור בשער שמותקנת בו מערכת לגילוי מתכות, וכן במקום שמותקנת בו מצלמה או חיישנים שקולטים את תנועות העוברים ואף נדלקת נורה קטנה, מפני שההולך שם לא מתכוון לגרום לפעילות החשמלית ואין לו הנאה ממנה. אמנם כאשר הדבר בולט, כגון כשעובר במקום שנדלק פנס, אף שאין לו כל עניין באור זה, מפני כבוד השבת עדיף ללכת בדרך אחרת. ואם הפנס מותקן בשביל הגישה לביתו, אם אין אפשרות אחרת להיכנס לבית, יעבור שם בזחילה, ואם האור נדלק, יעצום את עיניו באופן שרואה מעט רק כדי לא להיכשל בדרכו.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-10-01 02:14:25

מוקצה

יהודי אחד שאל אותי מה המקור למה שהרב מלמד כתב בעניין היתר נגיעה במוקצה: "האיסור הוא לטלטל מוקצה, כלומר להזיז אותו בידיים, אבל מותר לנגוע במוקצה בלא להזיז אותו".

נגיעה במוקצה.

 

שבת קנא. משנה– עושין כל צרכי המת, סכין ומדיחין אותו, ובלבד שלא יזיז בו אבר.

 

מהר"ם,ר' ירוחם-מכאן שמותר לנגוע במוקצה.

וכ"פ השו"ע (שח,מב) והרמ"א (שח,ג)-לגעת מותר,ובלבד שלא ינענעו.

 

 

ונחלקו כשהנגיעה היא לצורך המוקצה:

 

ירושלמי ביצה ה,א-ביצה שנולדה ביו"ט: שמואל אמר,כופין עליה כלי. א"ר מנא,ובלבד שלא יהא כלי נוגע בגופה

של ביצה.

והובא להלכה ברא"ש ובראב"ד.

 

וקשה,שלמדנו לעיל שמותר ליגע במוקצה ?  תירוץ:

תה"ד,סז-יש חילוק בין נגיעה לצורך המוקצה שבזה אסור אף שאינו מטלטל את המוקצה,לבין נגיעה שלא לצורך המוקצה

שבזה התירו (לפי"ז צ"ל בדעתו שסיכת והדחת המת אינה לצורך המת,מפני כבודו,אלא צורך כבוד החיים, וכדעת הרמב"ם והראב"ד שם).

מ"מ (שבת כה,כג)-גם נגיעה לצורך המוקצה מותרת,ובירושלמי אסר כי מדובר בביצה שמתנועעת ע"י הנגיעה בה.

 

שו"ע (שי,ו)-מותר לכפות כלי על מוקצה לשומרו,ובלבד שלא יגע בו.

מ"א (תקיג,ב),תו"ש,פמ"ג-דעתו לאסור כתה"ד.

וכ"פ להלכה המ"א והט"ז. ואע"פ שנוגע ע"י כלי והוי טלטול מן הצד,מ"מ אסור לצורך דבר האסור,וכדלקמן.

וכ"פ מנוח"א.

מ"ב (ע"פ הגר"א ובאר הגולה)-דעתו להתיר כמ"מ,אלא שאסר פה כיון שמדובר בביצה שמתנדנדת ע"י הנגיעה.

וכ"פ הרמ"א (תקיג,א. וכ"מ מסתימתו בסימן שח,ג). וכ"פ הגר"א,דה"ח,באר הגולה ומ"ב (שח,יז; שי,כב).

וכ"פ תורת שבת,ילקו"י (ח"ב עמ' שיט),שש"כ (כב,לב) ואורח"ש (יט,קצז).

וכן הלכה!

 

=> ביצה ושאר מוקצה העגולים אין לנגוע בהם וגם אין לכסותם בדבר הנוגע בהם, כיון שפס"ר שיזוזו עי"כ. [1]

אבל מכשירים חשמליים,כגון: טלפון,מחשב וכיוצ"ב,מותר לכסותם (אורח"ש,קצח),וכן מותר לכסות בשבת את מתג

החשמל בכיסוי המיוחד לו (שם,רא).

 

 

שימוש במוקצה ע"י נגיעה.

 

רמב"ן (שבת קכב.)-מותר לשבת על אבן, וזה הטעם שמותר לישראל לרדת בכבש שנוכרי עשה לעצמו בשבת ואין בו משום

מוקצה, משום שהוא רק משתמש בו ולא מטלטלו.  וכ"כ המרדכי,ריב"א ור' שמשון (ודלא כרשב"א שאסר).

וכ"כ המאירי (שבת קכה:)-"ישיבה בלא טלטול אינו כלום,ומעשים בכל יום שיושבים על האבנים,שאין זה טלטול אלא

נגיעה בעלמא כנגיעה בכותל או בקרקע… שאין הנגיעה כלום".

 

 

לסיכוםמותר לנגוע במוקצה.

[1] אף שהוא פס"ר דלא ניח"ל בדרבנן (ואינו תרי דרבנן, שטלטול מן הצד אינו שינוי גמור, כיון שנעשה ע"י ידיו).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-09-29 06:04:55

שניים מקרא ואחד תרגום

שלום לרבנים האם מותר לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום וזאת הברכה בשבת או שצריך לחכות להודיענו רבה? כל טוב

אפשר לקרוא וזאת הברכה מהשבת שבה קוראים פרשה זו במנחה (שבט הלוי י, עח; חוט שני ד, פז, א; פס"ת רפה, 56, בירור הלכה (זילבר), הרב אלישיב).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-09-28 16:20:01

סכך

סכך שמונח על הסוכה משנה לשנה כשרה או חייב להרים כלם (תעשה ולא מן העשוי)?

פניני הלכה סוכות ב, ה – לכתחילה צריך לחדש בה דבר לקראת החג, כגון להוסיף סכך של טפח על טפח (כ-8 ס"מ), או קנה דק על כל אורכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-09-27 06:24:14

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת מטות – כוח הדיבור

בפרשתנו אנו נפגשים עם אחד הכוחות האנושיים הכי חזקים, כוח הדיבור, כוח הדיבור הוא כל כך חזק, שכאשר יהודי יכול בדיבורו ליצור מצוות עשה ואיסור לא תעשה.

כפי שאומרת התורה בפרשת נדרים:

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר,  זה הדבר אשר צווה ה' איש כי ידור נדר לה' או השבע שבעה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה

צריך האדם להבין את עוצמת כוח הדיבור שלו, ולהיזהר לעשות את מה שיוצא מפיו, ולהיזהר לא לפוגע בכוח הדיבור, לא לחלל אותו.

כפי שכותב השפת אמת:

בעניין הנדרים ושבועות דכתיב: 'לא יחל דברו', לא יעשה דבריו חולין, מכלל שכוח הדיבור קודש והוא כוח הפה שזכו בני ישראל בכוח התורה. וכל ארבעים שנה שעסק עמהם משה רבינו ע"ה בתורה קבע בהם כוח הקול ולשון הקודש. לכן צווה להם על שמירת הדיבור.

כלומר, מכך שהתורה אומרת 'לא יחל דברו', מכאן לומדים שבמצב המתוקן והרגיל, דיבור האדם הוא קודש, והדיבור התקדש והתעלה בזכות התורה, שניתנה לישראל, שהאדם מדבר בדברי תורה, זה מרומם ומקדש את הדבור כמו שאומר המדרש:

אמר הקב"ה ראה לשונה של תורה מה חביבה שמרפא את הלשון, מנין שכן כתיב 'מרפא לשון עץ חיים', ואין עץ חיים אלא תורה שנאמר: 'עץ חיים היא למחזיקים בה'…

וכפי שאומרת הגמרא:

אמר רבי חמא ברבי חנינא: מה תקנתו של מספרי לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, שנא': 'מרפא לשון עץ חיים'.

וממשיך השפת אמת וכותב:

ונסמכה הפרשה לתמידין ומוספין להיות התפילות במקום תמידין כמו שכתוב: 'ונשלמה פרים שפתינו'. וזהו בכוח פיהם של ישראל כמו הראשונים שהתפללו בשם והיה ניתקן ע"י התפלה שיודעין איך להתפלל בשם היה זה עצמו תיקון הקרבן. וזה שאמר 'ככל היוצא מפיו יעשה', וכמו כן בתורה כמ"ש זאת התורה לעולה כו' העוסק כאלו הקריב כו'. וזה הקול קול יעקב קול בתורה קול בתפלה.

שאדם שומר על דיבורו לדיבור יש כוח, יש לו עוצמה, הדיבור שלו הוא דבר בעל ערך ומשקל, ולכן גם שהוא נושא את קולו, ןמתפלל לקב"ה תפילותיו נענות, כפי שממשיך השפת אמת וכותב:

"…וזהו תכלית האדם כמאמר 'כל עמל האדם לפיהו' – לתקן כוח הפה ואז יש בידו כוח החירות להיות נושע בעת צרה".

ובאמת ייחודו של האדם וגדולתו של האדם היא בפיו, כפי שכתב אונקלוס על הפסוק:

"וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה וייפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה"

"…ונפח באפוהי נשמתא דחיי והות באדם לרוח ממללא"

וכפי שכותב רש"י:

"לנפש חיה – אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה, אך זו של אדם חיה שבכולן, שנתווסף בו דעה ודבור"

כלומר גדולתו של האדם היא ביכולת הדיבור שלו, ביכולת שלו לבטא רעיונות, אבל אין הכוונה רק לומר את הרעיונות, אלא הכוונה היא גם ליצור התחייבויות כלפי עצמו וכלפי החברה.

זוהי תמציתה של פרשת נדרים, שהאדם מתחייב ובהתחייבות שלו הוא יוצר מצווה מן התורה, ואיסור מן התורה שאם הוא עובר עליו הוא חייב להביא חטאת, כפי שהעובר על דבר ה' חייב להביא חטאת.

כפי שכותב הרב אייל ורד:

"הדיבור הוא כלי אדיר ורב עוצמה בכוחו לברוא עולמות ולהחריבם, עלינו לדעת איך לשמור עליו, לא לדבר דיבורים נמוכים, סתמיים, לא לחינם הלשון נמצאת בקו האמצע של הגוף, שבו נמצא גם איבר הברית והיסוד, שניהם קשורים לאותו העניין – שמירת כוחות החיים מבזבוז ונזילה, מילה שיצאה מפינו היא ניצוץ מנשמת החיים שלנו שיש לשמור עליו שלא יאבד"

יהי רצון שנזכה לשמור את דיבורנו, לקדשו ולטהרו!

שבת שלום!

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן