Search
לוגו ישיבת הר ברכה
Search
Close this search box.


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

קניית מקרר

שלום אני צריך לקנות מקרר בימים הקרובים ראיתי שבמקררי סמסונג יש מנגנון שבת מובנה. האם אני יכול לסמוך על כך או לוודא שהדגם הספציפי מאושר על ידי אחד המכונים שמאשרים מקררים? הבנתי שככלל מקררי סמסונג מאושרים על ידי הרב הלפרין מהמכון הטכנולוגי להלכה ומצד שני הבנתי שמשמרת השבת אינה מאשרת את סמסונג ושהרב הלפרין אינו מקפיד על ניתוק חיישנים האם ניתן לסמוך על המקררים המאושרים על ידי המכון הטכנולוגי להלכה של הרב הלפרין למרות שאינם מקפידים על ניתוק חיישנים?

מותר, שכן ברגע שאין שום דבר בולט, כגון אור שנדלק, או שינוי טמפרטורה על הצג – מותר להשתמש במקרר זה בשבת גם אם יש בפנים חיישנים שפועלים, שכן כל פעולה שנעשית בקרבי המנוע ואינה ניכרת, אינה מלאכה, כפי שמובא בפניני הלכה פרק ט הערה 2 (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת יצא ספר קיצור לכל הפסקים המובאים בפניני הלכה – https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

פעולה שאינה דרך מלאכה כלל – מותרת. לפעמים מלאכה שנעשית בדרך של פסיק רישא מותרת לגמרי הואיל ואינה כדרך מלאכה כלל, וזאת כאשר לא ניכר כלל הקשר שבין פעולת האדם לתוצאה האסורה, ואף התוצאה האסורה אינה ניכרת. כגון לחתוך אשכולית או להוציא ממנה בכפית, למרות שנסחט ממנה מיץ (להלן יב, 15), וכפי שכתב במפורש בבית יוסף (שכ, י) לעניין שבירת קרח תוך התזת רסיסי מים. וכן לעניין מילוי מים קרים בכלי מתכת לוהט, שאם אין כוונה לצרוף את הכלי – מותר (בית יוסף שיח, יב, בשם המגיד משנה יב, ב; ועי' שו"ע שיט, ח, ונשמת אדם יח, ב, ובהרחבות ט, ה, ט-י; כ, ז, ב). וזה יסוד ההיתר לפתוח דלת מקרר שעובד על תרמוסטט, ודלת חדר שיש בו חימום על תרמוסטט, שהואיל ופתיחת הדלת אינה כדרך מלאכה, ולא ניכרת המלאכה הנגרמת מכך – מותר (להלן יז, ח). יסוד זה למדנו ב­כל המלאכות הנוגעות לאכילה, שכדרך מלאכה אסור וכדרך אכילה מותר (להלן בורר יא, ב, וטוחן יב, א-ב). מנגד, כאשר תוצאת המלאכה ניכרת מאוד, נוטים לכתחילה להחמיר אפילו בפסיק רישא דלא ניחא ליה בשני דרבנן (להלן יח, 2).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-17 10:03:17

הלכות שבת – מספריים ופותחן

מתי מותר להשתמש במספריים בשבת? האם מותר להשתמש בפותחן כדי לפתוח קופסת שימורים בשבת?

  1. כל דבר שמותר לחתוך אותו בשבת, מותר להשתמש לשם כך במספריים, כגון לחתוך אריזה של שקית אוכל, או מבגד חדש את חוט הפלסטיק עם התווית של בית החרושת.
  2. מותר להשתמש בפותחן בשבת. אביא לך את דין פתיחת אריזות מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

פתיחת אריזות

כד. מותר לפתוח כדרכן קופסאות שימורים ושקיות מאכלים, וכן לעשות פתח נוח לשקית החלב, שהואיל והן נועדו לשימוש חד פעמי עד שיסיימו את תכולתן, הן בטלות למאכל שבתוכן ואין להן חשיבות של כלי.

כה. מותר לקרוע גם אריזות חד פעמיות שיש בהן דברים אחרים הנצרכים בשבת, כגון אריזת מתנה ואריזת בגד. ובאריזות שעוד ישתמשו בהן מספר ימים באופן נוח, כאריזות טיטולים וממחטות נייר, טוב לעשות פתח גרוע מהמקובל בימות החול. והקורע מעטפה שיש בה מכתב שצריך לשבת, כיוון שיש לה יותר חשיבות, יקרע דרך קלקול באופן שלא ניתן להשתמש בה יותר.

כו. מותר לפתוח פקקי שעם עם חולץ פקקים, וכן פקקי פלסטיק, מפני שעוד לפני פתיחתם הראשונה, היו מוכנים לגמרי, וממילא בפתיחת הבקבוק בפעם הראשונה לא נעשים כלי חדש. והרוצה להקל גם בפקק מתכת, רשאי, ויש מחמירים לפתוח אותו מערב שבת, או לזורקו לאחר פתיחתו, כיוון שרק לאחר הצמדת המתכת לבקבוק במפעל, קיבל הפקק צורת הברגה, וממילא בפתיחת הבקבוק בפעם הראשונה נעשה לכלי חדש.

כז. מותר לפתוח לשונית של פחית שתייה ממתכת ולהפריד גביעי פלסטיק, והרוצה להחמיר ימזוג את המשקה לכוס או יפריד את הגביעים לפני שבת. וכן הדין לגבי קריעת שקית מאכל או שקית ממחטות נייר במקום הניקובים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-16 13:48:17

תכשיטים ושעון הוצאה בשבת לגברים

האם הגברים היו נכללים מקודם בהאיסור של הוצאת תכשיטים או לא? ומה הדין עכשיו בכלליות לגבי תכשיטים לגברים בהוצאה בשבת? ומה הדין ספציפי לגבי לילך בשעון לגברים? האם גם פה יש מחמירים ומקילים?

  1. מחלוקת כפי שמובא בשו"ע שא, ט
  2. מותר, קל וחומר מדין נשים.
  3. מותר
  4. כמעט בכל דבר יש מחמירים ומקלים. לשם כך נועדו ספרי ההלכה, כדי להכריע.אביא לך דינים אלו מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

    האסור והמותר בטלטול ברשות הרבים ובכרמלית

    ד. אסור ללכת ברשות הרבים או בכרמלית עם מאכל בפיו או דבר שמחזיק בידו או שנמצא בכיסו. אבל בגדים ונעליים, כובע ושעון, טפלים לגוף ומותר ללובשם. ואף מותר ללבוש בגד שאינו מתאים לעונתו, כגון מעיל בקיץ. וכן מותר ללבוש שני זוגות גרביים ושתי חולצות, גם אם עושה זאת כדי להעבירם לחברו. וכן מותר להתעטף במפה, שמיכה או מגבת כדרך לבוש, או להוציא מטפחת על ידי כריכתה סביב הצוואר כצעיף. והרוצה להקל, רשאי לצאת עם כיסוי ניילון מיוחד שנועד להגן על המגבעת מהגשם, למרות שעיקר ייעודו להגן על הכובע ולא על הגוף.

    ה. כל מה שרגילים לחבר לבגד מותר לצאת בו, כגון כובע שמחובר למעיל, תווית המפעל וכפתורי הרזרבה של הבגד, לולאה שתולים בה את הבגד אף שנקרעה בצד אחד. וכן הדין בדברים שרגילים לחבר לבגד כדי לקשטו, כגון כפתורים שבחפתי החליפות, ונוצה שמחוברת לכובע או לבגד.

    ו. אסור לצאת בלבוש רופף שעלול ליפול, שמא יטלטל אותו ד' אמות. אבל בכיפה מותר לצאת, מפני שאף אם תיפול לא יטלטלנה ד' אמות, כיוון שאין ללכת ד' אמות בלא כיסוי ראש. לגבי תכשיטים המנהג להקל ולא לחשוש שתסירם להראות לחברתה. וכן לגבי כפפות המנהג להקל, אך לכתחילה רצוי להחמיר, שמא יתחמם ויורידם.

    ז. מותר לצאת בדברים המשמשים את הגוף, כגון פלסטר ותחבושת המונחים על פצע כדי לרפאו או להגן עליו, צמר גפן באוזן כואבת, פלטה ליישור שיניים, מכשיר שמיעה ומשקפי ראייה. אבל אסור לצאת במשקפי שמש, שמא יורידם ויטלטלם כשיגיע לצל. אמנם הצריך להרכיבם גם בצל מפני חולשת עיניו, מותר לצאת בהם. וכן הדין כשהם מחוברים על ידי ציר למשקפיים רגילים, ובמקום מוצל מגביהים אותם בלא להסירם.

    ח. מי שלא יכול ללכת ללא מקל, כגון חיגר או עיוור שאינו מכיר את המקום שהולך בו, נחשב המקל כנעליו. אבל מי שיכול ללכת בלא המקל, למרות שהדבר קשה לו מאוד, אינו רשאי לצאת בו. וכן דין נכה שמרותק לכיסא גלגלים, נחשב הכיסא כנעליו ומותר לו להניעו בידיו ברשות הרבים, אבל אסור לאדם אחר להוליך אותו. ולצורך מצווה או לצורך גדול, מותר לבקש מגוי שיוליך אותו בכיסאו. גם ילד אסור לשאת בעגלה או בחיקו במקום שאין בו עירוב.

    ט. הנצרך לצאת עם מפתח לרשות הרבים, ישתמש בו כאבזם לחגורה. כלומר, ישחיל את המפתח על שרוך, ויקשרנו בקשר עניבה, ויחגור עצמו בו כך שהמפתח ישמש כאבזם.

    י. הנצרך לצאת מביתו עם תעודת זהות או תרופה, אם יוצא לצורך גדול או למצווה, יכול להוציאם בשינוי תחת כובעו או בתוך חולצתו באופן שלא יפלו (לעיל ט, יא). ונכון שילך ברציפות מרגע שיוצא מרשות היחיד עד שמגיע לרשות היחיד, בלא לעמוד כלל ברשות הרבים.

    יא. במקום שאינו מוקף עירוב ויש צורך ביטחוני שיהיו אנשים שצמודים לנשק ולטלפון נייד, מותר לצאת עמהם לתפילות ושמחות וכדומה, אך לא לטיול. את הטלפון יישאו לכתחילה בשינוי, ואת הנשק יישאו בלא שינוי מפני הסכנה שבנטילתו בשינוי (דיני הוצאה בבעלי חיים, לעיל כ, א-ד).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-15 23:13:08

הכשרת מכשיר נינג'ה

האם וכיצד ניתן להכשיר מכשיר "נינג'ה" חלבי שבטעות הונח בתוכו על המגש המחורר – לחימום קל כריך עם פרוסת בשר יבש. במגש נגע רק הלחם. ומשהוצא התבררה תכולתו. בתודה וברכה אברהם רוזנטל

כמו הכשרת תנור – לנקות ולחמם את המכשיר על החום הגבוה ביותר, וכשהוא מגיע לחום זה להשאירו כך עשר דקות.

דין תנור מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

תנור אפייה

כז. רבים נוהגים שלא להשתמש בתנור אחד לבשרי ולחלבי, אמנם הרוצה להשתמש בתנור אחד לשני המינים, רשאי, ובתנאי שתהיה תבנית לכל מין, ויקפיד להכשיר את התנור בין האפיות על ידי חימומו על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה מרגע הפעלתו, ונוהגים גם לנקותו לפני כן.

כח. לא הכשיר את התנור לפני האפייה של המין השני – המאכל כשר, והתנור צריך הכשרה. וגם אם בטעות אפה בשר על התבנית החלבית, אם היתה נקיה לגמרי – המאכל כשר, והתבנית צריכה הכשרה על ידי הפעלת התנור. וכן אם אפה בבת אחת מאכל בשרי ומאכל חלבי בתבניות שונות – המאכלים כשרים, והתנור והתבניות צריכים הכשרה.

כט. כאשר רוצים לאפות בתנור בשרי או חלבי מאכל פרווה שיהיה מותר לאוכלו עם שני המינים, רבים נוהגים להכשירו לפני כן. והרוצים להקל, רשאים לאפות את המאכל בלא הכשרת התנור, ולכתחילה ישתמשו בתבנית פרווה (לעיל, יד).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-16 05:57:29

ניקוי אסלה בשבת

האם מותר בשבת להשתמש במברשת אסלה ?

כן, שהרי מברשת זו עשויה משערות שאינן בולעות ואינן נסחטות, כמו מברשת שיניים, שכן אינך מעוניין בניקוי המברשת אלא בניקוי השיניים או האסלה, והוי דרך לכלוך. אביא לך דין זה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

עץ, פלסטיק וניילון:

יג. רהיטי עץ וכלי פלסטיק שאינם בולעים לכלוך, מותר לנקות ולשפשף במים ובחומר ניקוי. וכך הוא דין עדשות מגע, מוצץ ופטמת בקבוק. אמנם בגד גשם ומפה העשויים מיריעות פלסטיק וניילון, אף שעשויים מקשה אחת ואינם בולעים, הואיל ומשמשים כבגדים ומפות, מותר לשטוף ולשפשף קלות בלבד, אך לא בחוזקה כדרך כיבוס.

יד. בגד, מפה או גרביונים העשויים חוטים סינטטיים (פוליאסטר), אסור לנקותם בעזרת מים, כיוון שבין חוטי הפלסטיק נבלע לכלוך שיוצא על ידי המים, הרי זה כדרך כיבוס האסורה.

טו. מותר להשתמש על ידי מים במברשות לניקוי שיניים, כלים ואסלה, ומותר לאחר השימוש לנקותם במים, כיוון שאין שערותיהם צפופות, אך לא יסחטם כיוון שנראה ככיבוס.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-07-15 18:22:01

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת בלק – שלושה עקרונות מסיפור האתון

בלעם הולך בשמחה ובהתלהבות לקלל את ישראל, אמנם הוא יודע שכל מה שהוא ידבר הוא על פי ה', אך הוא בטוח בליבו שיוכל לתמרן את הקב"ה, ולקלל את ישראל.

ואז בדרך מתרחש אירוע מוזר, וכך מתארת אותו התורה:

וייחר אף אלוקים כי הולך הוא ויתייצב מלאך ה' בדרך לשטן לו והוא רוכב על אתנו ושני נעריו עמו, ותרא האתון את מלאך ה' ניצב בדרך וחרבו שלופה בידו ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה,
ויך בלעם את האתון להטותה הדרך.
ויעמד מלאך ה' במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה ותרא האתון את מלאך ה' ותלחץ אל הקיר ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר ויסף להכותה.
ויוסף מלאך ה' עבור ויעמד במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאול ותרא האתון את מלאך ה' ותרבץ תחת בלעם, ויחר אף בלעם ויך את האתון במקל.
ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים? ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך, ותאמר האתון אל בלעם הלוא אנכי אתונך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה ההסכן הסכנתי לעשות לך כה? ויאמר לא.
ויגל ה' את עיני בלעם וירא את מלאך ה' ניצב בדרך וחרבו שלפה בידו ויקד וישתחו לאפיו ויאמר אליו מלאך ה' על מה הכית את אתונך זה שלוש רגלים הנה אנכי יצאתי לשטן כי ירט הדרך לנגדי, ותראני האתון ותט לפני זה שלש רגלים, אולי נטתה מפני כי עתה גם אתכה הרגתי ואותה החייתי.
ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי כי לא ידעתי כי אתה ניצב לקראתי בדרך…

יש דברים רבים שניתן ללמוד מהסיפור שמספרת כאן התורה, ואני רוצה להתייחס לשלושה עקרונות יסוד:

העיקרון הראשון: הקב"ה רוצה לא רק שנקיים את הציווים האלוקיים, אלא שנרצה בכל ליבנו לעשות את הטוב והישר בעיניי ה'.

מדוע חרה אף אלוקים בבלעם הרי הוא מקיים את ציווי הקב"ה – 'ויאמר לו אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה'?

אלא שהקב"ה כבר אמר לו: 'לא תאור את העם כי ברוך הוא', הקב"ה גילה לבלעם שעם ישראל הוא ברוך, והמגמה האלוקית היא לברך את ישראל, ובלעם התעלם, וביקש פעם שנייה ללכת עם בלק, ועוד שכפי שאמרנו רצונו נשאר לקלל את ישראל והוא מייחל בליבו להצליח לתמרן את הקב"ה ולקלל את ישראל, אז אמנם בלעם עשה את הציווי האלוקי, אבל הוא לא מכוון את רצונו לרצון ה', הוא לא מחובר לערכים והאידאליים האלוקיים, והקב"ה לא רוצה רק שיעשו את הציווי, אלא שהאדם יהיה מחובר לרצון ה'.

יש את המילים ויש את מה שמעבר למילים, ומי שבאמת אוהב ה', לא מחפש רק את המילים אלא גם את מה שמעבר, גם את הכוונות והרצונות, כפי שמתאר זאת הרמח"ל:

הנה שורש החסידות הוא משאמרו חז"ל: אשרי אדם שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו. והעניין הוא כי הנה המצות המוטלות על כל ישראל כבר ידועות הן וחובתן ידועה עד היכן היא מגעת, אמנם מי שאוהב את הבורא יתברך שמו אהבה אמתית לא ישתדל ויכוון לפטור עצמו במה שכבר מפורסם מן החובה אשר על כל ישראל בכלל, אלא יקרה לו כמו שיקרה אל בן אוהב אביו שאילו יגלה אביו את דעתו גילוי מעט שהוא חפץ בדבר מן הדברים, כבר ירבה הבן בדבר ההוא ובמעשה ההוא כל מה שיוכל. ואע"פ שלא אמרו אביו אלא פעם אחת ובחצי דיבור, הנה די לאותו הבן להבין היכן דעתו של אביו נוטה לעשות לו, גם את אשר לא אמר לו בפירוש, כיון שיוכל לדון בעצמו שיהיה הדבר ההוא נחת רוח לפניו ולא ימתין שיצווהו יותר בפירוש או שיאמר לו פעם אחרת.

והנה דבר זה אנחנו רואים אותו בעינינו שיולד בכל עת ובכל שעה בין כל אוהב וריע, בין איש לאשתו, בין אב ובנו, כללו של דבר בין כל מי שהאהבה ביניהם עזה באמת. שלא יאמר לא נצטויתי יותר, די לי במה שנצטויתי בפירוש, אלא ממה שנצטוה ידון על דעת המצוה וישתדל לעשות לו מה שיוכל לדון שיהיה לו לנחת. והנה כמקרה הזה יקרה למי שאוהב את בוראו ג"כ אהבה נאמנת, כי גם הוא מסוג האוהבים ותהיינה לו המצות אשר צוויים גלוי ומפורסם לגילוי דעת לבד לדעת שאל הענין ההוא נוטה רצונו וחפצו ית"ש, ואז לא יאמר די לי במה שאמור בפירוש, או אפטור עצמי במה שמוטל עלי עכ"פ, אלא אדרבא יאמר כיון שכבר מצאתי ראיתי שחפצו ית"ש נוטה לזה, יהיה לי לעינים להרבות בזה הענין ולהרחיב אותו בכל הצדדין שאוכל לדון שרצונו יתברך חפץ בו, וזהו הנקרא עושה נחת רוח ליוצרו.

ועיקרון היסוד הזה נכון לא רק כלפי הציווי האלוקי אלא בכל החיים, לא די לעשות את מה שצריך, צריך האדם לפעול מהזדהות ואהבה, מחיבור עמוק והתקשרות, לערכים ולאידאליים של מה שהוא עושה.

העיקרון השני: האדם מאשים במה שקורה לו את כל מי שמסביבו חוץ מאת עצמו – 'איולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף ליבו'.

מסביר המצודות:

"אולת" – האיוולת שהאדם עושה היא מעקמת דרכו, כי על ידי איוולתו נכשל. ולבו לא כן ידמה, כי יזעף על ה' להרהר אחר מדותיו

בלעם נתקל בבעיה ומיד מאשים את אתונו ומכה אותה, הוא מחפש את האשמים בחוץ, ולא מפנה את מבטו פנימה.

זוהי תכונה שירשנו כבר מאדם וחווה, שכאשר יש בעיה מיד משליכים את האשמה החוצה, הנחש אשם!, האשה אשמה! – במקום לבחון היטב מה החלק שלנו, למרות שברור שזה הדבר החשוב ביותר, מה החלק שלנו, כי על החלק שלנו אנחנו אחראיים ואת החלק שלנו אנו יכולים לתקן!

העיקרון השלישי: אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו!

בלעם רואה את האתון עוצרת, והוא מיד 'יודע', שהאתון עוצרת ללא כל סיבה מוצדקת, הוא מסתכל קדימה ולא רואה כל סיבה הגיונית, אז כנראה הסיבה לכך היא איזו שהיא גחמה של האתון, וממילא כך הוא מתנהג, הוא מכה, כועס וצועק.

אבל האמת היא שאתה לא יודע מה האמת, אתה לא רואה ומרגיש כל מה שמי שלפניך רואה ומרגיש, אתה לא יודע מה עובר עליו, ולכן אתה לא יכול לדון אותו.

קל לחשוב שאתה נביא אלוקים, ומי שלפניך סתם חמור, ולכן ברור שאתה מבין ויודע מה נכון ומה טוב, והוא לא מבין ולא רואה.

אבל הרבה מאד פעמיים, אתה טועה, כי אתה לא רואה את כל התמונה, ודווקא מי שלפניך רואה את התמונה יותר טוב, לפעמיים אתה לא מכיר את כל הפרטים, והרבה פעמיים אתה פשוט לא יודע מה האיש שלפניך עובר.

יהי רצון שנזכה ליישם את שלושת עקרונות היסוד הללו בחיינו, לרצות בכל לב את רצון ה', לדעת לקחת אחריו מלאה עלינו ולתקן ולא לדון את מי שמולנו.

שבת שלום!

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן