חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

אבטחת גוי בשבת

שלום הרב רציתי לשאול האם מותר לאבטח גוי חשוב (הכוונה לשר או נשיא גוי) בשבת, האבטחה נעשית כחלק מצוות של ישראלים כך שבמקרה של אירוע יש שמירה אחד על השני. תודה הרב

ההיתר לחלל שבת עבור גוי הוא רק במקום שאין שם גוי אחר שיעשה זאת.

עיין בדברים בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/01-27-03/#_te01ftn27_2

ובספר הקיצור לפניני הלכה מובא כך: "מחללים שבת עבור גוי, שהואיל ואנו רוצים שגויים יצילו יהודים, גם אנו צריכים להציל אותם. אבל כשיש שם גוי אחר עדיף שהוא יציל, ולכן בבתי חולים עדיף לקבוע בשבת תורנות לרופאים ואחיות גויים שיטפלו בגויים."

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 08:43:39

בשר וחלב

שלום אשמח לקבל מידרג של גיל ושעות לילדים לשמירת בשר וחלב לדוג' עד גיל 6 שומרים כך שעות עד גיל 9 שומרים כך שעות

עניין זה מובא בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/17-26-07/

ובתמצות בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/) כך:

קטנים

ט. אסור להאכיל אפילו תינוק מאכלים אסורים, ובכלל זה נתינת המאכל בידו. ומשהגיע לגיל שלוש, על ההורים להתחיל לחנכו שלא לאכול מאכלים אסורים, כיוון שמגיל זה הוא מסוגל להתרגל לכך שהדבר אסור תמיד (ועי' הלכות שבת כד, א-ג). לפיכך אסור להאכיל תינוק בבשר וחלב יחד. אבל לגבי שהיית הזמן, הדבר תלוי בהבנתו ובמצבו הגופני והנפשי:

עד גיל שלוש בערך, הקטן לא מבין את ההבדל בין בשר לחלב, ולכן מותר להאכילו חלב אפילו מיד אחרי בשר, ובלבד שפיו וידיו נקיים משאריות בשר. מגיל שלוש עד חמש בערך, הקטן מבין את ההבדל שבין בשר לחלב, אבל עדיין לא מסוגל להבחין בין זמנים ארוכים לקצרים, ולכן נכון כשאפשר שימתין כשעה בין בשר לחלב. וכאשר יש צורך מיוחד לתת לו מאכל חלבי, אפשר לעשות זאת לאחר ניקוי פיו וידיו בלא להמתין שעה.

מגיל חמש עד תשע בערך, הילד מתחיל להבחין מעט בזמנים, ולכן מתחילים להרגילו להפסיק כשלוש שעות בין בשר לחלב. ומגיל תשע, הוא כבר יודע לחשב את השעות ומסוגל להמתין יותר זמן, ולכן נכון כשאפשר להרגילו להמתין כשש שעות. ובשעת הצורך, כגון כאשר הוא אוכל עם אחיו הקטנים, וקשה לתת לו אוכל אחר כך, אפשר שימתין רק שלוש שעות בין הסעודות. וכשנה לפני שיגיע למצוות, יתרגל להמתין שש שעות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 09:40:21

דיבור או הרהור?

1) האם האזנה לשיעור מוקלט עם אוזניות נחשבת דיבור בתורה או הרהור בתורה? 2) האם מותר להאזין לשיעור מוקלט עם אוזניות אם הוא רואה נשים לבושות לא צנוע? 3) האם מותר להאזין לשיעור מוקלט עם אוזניות בחדר רחצה שאין בו אסלה?

  1. מצב ביניים.
  2. לא. אמנם אם הוא עושה ריצה, ובדרכו הוא חולף על פני נשים לא צנועות, זה מסדר, משום שאינו מסתכל בהן, אלא רק רואה אותן וממשיך בדרכו.
  3. בזמן הרחצה עצמה נכון להחמיר בזה מפני כבוד התורה, אבל אם הוא רק עובר שם, כגון שהוא צריך משם משהו לרגע או שנכנס לשם תוך כדי שטיפת הבית, אינו צריך לסגור את השיעור בזמן שנכנס לחדר הרחצה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 06:44:30

נטילת ידיים אחר תרומת דם

האם יש דין של חובת נטילת ידיים אחר תרומת דם כמו הדין של נטילת ידיים אחר הקזת דם?

כיוון שנטילת הידיים היא פעולה פשוטה , נכון להחמיר, ואם שם נטלה, יסתפק בשטיפת הידיים. אין צורך להמנע מלשתות ולאכול לפני הנטילה, כל עוד הוא שוכב על המיטה כדי להחזיר לעצמו את הכוחות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-18 18:42:20

נופש וטיול מישפחתי בימי בין המיצרים

אנחנו רוצים לעשות נופש מישפחתי, קשה לנו למצוא תאריך שמתאים לכולם. האם בסדר לצאת לנופש מישפחתי ( במיוחד השנה נחוץ כי רובינו היו מגוייסים ללחימה) בימים שבין יז תמוז לא' אב? האם יש דינים מיוחדים?

במקרה שלא מוצאים זמן אחר, אפשר להקל. דינים מיוחדים – הדינים הרגילים של שלושת השבועות, כגון לא לשמוע מוזיקה שמחה.

אביא לך את עקרי הדינים הנוגעים לעניין זה מתוך מפניני הלכה, כפי שהם מופיעים בספר הקיצור שיצא כעת לאור – 'קיצור הלכה' (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

ח – מנהגי שלושת השבועות

ימי בין המצרים

א. שלושת השבועות שמתחילים מליל י"ז בתמוז ונמשכים עד ט' באב, הם ימים של צער, שעליהם נאמר (איכה א, ג): "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". לכן נהגו ישראל להימנע בימים אלו מדברים משמחים, ושלוש מדרגות ישנן: מי"ז בתמוז עד ראש חודש אב, נמנעים מדברים חגיגיים ומשמחים במיוחד. מראש חודש אב, ממעטים בכל דבר שיש בו שמחה. ובשבוע שחל בו תשעה באב, ממעטים יותר בשמחה.

בילוי ונופש

ב. עד סוף חודש תמוז מותר לטייל ולנפוש במלון וללכת לבריכה. אבל טיול שיש בו משתתפים רבים, לכתחילה אם אפשר עדיף שלא לקיימו בימים אלו, כי יש בו שמחה יתרה.

ומשנכנס אב, יש להימנע מטיולים ובילויים שעיקרם לתענוג ושמחה, אמנם מותר לצאת לטיול או לנופש שנועדו בעיקר לצורך לימודי או בריאותי. וכן מי שמסיבות בריאותיות הורו לו לשחות, מותר לשחות בתשעת הימים. ומי ששוחה כחלק מאורח חיים בריא, או מי שנמצא באמצע לימוד שחייה, נכון שיעשה הפסקה בשבוע שחל בו תשעה באב.

שמחה של רשות

ג. בכל שלושת השבועות אסור לנגן ולשמוע כלי נגינה, ואסור לערוך אירועים שיש בהם שמחה יתרה. לפיכך אסור להשתתף במסיבות, ערבי שירה וחוגי ריקוד. וכן אסור להשתתף בקונצרט אפילו שמנגנים בו מוזיקה עצובה.

ד. כאשר מקיימים אירוע תרבותי, מותר להשמיע בו נגינה עצובה לזכר ירושלים אפילו בתשעת הימים. וכן מותר ללמוד נגינה עד שבוע שחל בו תשעה באב, הואיל ואין בזה שמחה, וטוב שילמדו ניגונים עצובים. וכן מותר לקיים חוג אירובי עד סוף חודש תמוז, מפני שעיקרו לצורך התעמלות, וישתדלו להתאים מוזיקה שאינה שמחה.

ה. מותר לשמוע שירים שאינם שמחים דרך מכשירים אלקטרוניים ביתיים עד סוף חודש תמוז, מפני שאין בשמיעה כזו חגיגיות כשאינה בקול רם. ומראש חודש אב מותר לשמוע רק שירים עצובים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-18 20:17:59

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת קרח – נזקי הציניות

אחת המידות הקשות ביותר, היא מידת הליצנות, או כפי שהיא מכונה היום הציניות, ננסה להתבונן במידה זו, דרך דברי חז"ל על קרח, שעל פי חז"ל היה אחד הציניקנים הגדולים בהיסטוריה[1].

חז"ל דורשים:

'ובמושב לצים לא ישב' – זה קרח שהיה מתלוצץ על משה ואהרן. מה עשה? כינס עליהם כל הקהל שנאמר 'ויקהל עליהם קרח את כל העדה', התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות. אמר להן אלמנה אחת היתה בשכנותי ועמה שתי נערות יתומות והיה לה שדה אחת. באת לחרוש, אמר לה משה 'לא תחרוש בשור ובחמור יחדו'. באת לזרוע, אמר לה 'שדך לא תזרע כלאים'. באת לקצור ולעשות ערימה, אמר הניחו לקט שכחה ופאה. באת לעשות גורן, אמר לה תני תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני, הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו, מה עשתה עמדה ומכרה את השדה ולקחה שתי כבשות כדי ללבוש גיזותיהן וליהנות מפירותיהן. כיון שילדו, בא אהרן ואמר לה תני לי את הבכורות, שכך אמר לי הקב"ה 'כל הבכור אשר יולד וגו" הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו את הולדות. הגיע זמן גזיזה וגזזה אותן, אמר לה תני לי ראשית הגז שכן אמר הקב"ה 'וראשית גז צאנך תתן לו' אמרה אין בי כח לעמוד באיש הזה הריני שוחטתן ואוכלתן, כיון ששחטה, אמר לה תני לי הזרוע והלחיים והקיבה. אמרה אפילו אחר ששחטתי אותן לא נצלתי מידו, ואמרה הרי הן עלי חרם, אמר לה כולו שלי הוא, שכך אמר הקב"ה 'כל חרם בישראל לך יהיה', נטל והלך לו והניחה בוכה היא עם שתי בנותיה, כדין כולהון עבדין להא ביזתא עלובתא ותולין בהקב"ה (=כך כולם עושים לעלובה זו, ותולין בהקב"ה).

דרשה נוספת ומפורסמת של חז"ל:

מה כתיב למעלה מן הענין 'ועשו להם ציצית', אמר לו קרח למשה רבינו טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית, אמר לו משה חייב בציצית. אמר ליה קרח טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה וארבעה חוטין פוטרין אותה. בית שמלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה, אמר לו חייב במזוזה אמר לו כל התורה כולה רע"ה פרשיות יש בה אין פוטרות את הבית ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית. אמר לו דברים אלו לא נצטוית עליהם אלא מלבך אתם בודאם.

קורח ציניקן היה. הוא איננו מתמודד עם משה בטיעונים שכליים הגיוניים, אלא מספר סיפור תמים כביכול, שממנו יוצאת רשעותו וחוסר צדקותו של משה.

אף בדברי דתן ואבירם המופיעים בכתוב, אנו יכולים לשמוע את הציניות של עדת קרח:

וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה. המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר. אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה.

משה מבטיח פעמים רבות לעם ישראל כי יגיעו לארץ ישראל, ארץ זבת חלב ודבש. דתן ואבירם, לא מתווכחים עם משה על ענין זה, אלא בדבריהם הם מכנים דווקא את מצרים – "ארץ זבת חלב ודבש", ובעצם הם אומרים למשה – 'בניגוד להבטחותיך, יצאנו ממצרים, היא הארץ הטובה, וכעת אנו במדבר השומם הזה ארבעים שנה – הזוהי ארץ זבת חלב ודבש שהבטחת לנו?!'. דתן ואבירם משתמשים בביטוי של משה בצורה הפוכה, ובכך מציגים אותו בצורה נלעגת.

אכן, קורח ועדתו ציניקנים גדולים היו. מהי בדיוק ציניות, מדוע היא כה שלילית, וכיצד מתמודדים איתה?

על עמלק נאמר "אשר קרך בדרך" ודורשים חז"ל "קרך – ציננך", התלהבות גדולה הייתה לישראל ולעולם ביציאת מצרים. עמלק צינן את ההתלהבות.

הציניות היא אויב לכל דבר שבקדושה, לכל רגישות ורצון להעמיק. הציניות היא זילזול, דרך צחוק וגיחוך, שהופך את החשוב לקל, את הדבר המשמעותי למזולזל,.

מתנות כהונה הם דוגמא לערך של נתינה וקישור אל הקודש. קורח הציניקן מצייר אותן כניצול "כבשת הרש" לטובת הכוהנים השליטים והעריצים. על ידי ציור ציני הוא שם ללעג מצוות וערכים חשובים ויסודיים.

כל תמונה אפשר לתאר בצורה צינית. נוף נפלא אינו אלא כמה עצים ואבנים, נתינת צדקה אינה אלא סחיטה וספר תורה אינו אלא עור של עגל שאיזה יהודי זקן שפך עליו דיו…

את עם ישראל ההולך במדבר אפשר לראות כחזון הגאולה, וצעידה אל עבר עצמאות וחיים מתוקנים. ואפשר גם לצלם את המצב העכשווי של שממה סביב ולשאול האם זו ארץ זבת חלב ודבש לה ציפינו על פי הבטחותיו של משה.

אסור לנו להתעלם מן הציניות. היא לובשת פעמים צורה של חשיבה שכלית קרה והרי היא כ"מגן המשוח בשמן" שאינו נותן לתביעות מוסריות ולשאיפות רוחניות לחדור לתוכנו.

כבר אמרו חז"ל, ש'ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות', וכך כותב הרמח"ל במסילת ישרים:

ותראה קושי הלצון והשחתתו הרבה, כי כמו המגן המשוח בשמן, אשר ישמיט ויפיל מעליו החצים ומשליכם לארץ, ולא יניח אותם שיגיעו אל גוף האדם, כן הלצון מפני התוכחה והמרדות, כי בליצנות אחד ובשחוק קטן יפיל האדם מעליו ריבוי גדול מן ההתעוררות וההתפעלות מה שהלב מתעורר ומתפעל בעצמו, מדי ראותו או שומעו ענינים שיעירוהו אל החשבון והפשפוש במעשים, ובכח הליצנות יפיל הכל לארץ ולא יעשה בו רושם כלל. ולא מפני חולשת הענינים ולא מפני חסרון הבנת הלב, אלא מפני כח הלצון ההורס כל עניני המוסר והיראה.

וזוהי בדיוק הציוניות שהיא מחלה מדבקת, היא מדכאת כל התלהבות, כל רצון לחיבור ולעומק.

קשה להתמודד עם הציניות היא מבוססת על עובדות, אך היא גם מקצינה את העובדות והופכת אותן לקריקטורה, וגם מתעלמת מרבדים עומק ומשמעות שנמצאים בתוך העובדות.

הציניקן מסתכל על העולם בחוסר אמון, הוא בטוח שאף אחד לא באמת צדיק, מהציניקן תשמעו משפטים כמו, הכול אינטרסים, קשה לציניקנים להאמין שיש אנשים שפועלים מתוך אידיאליסטיות, אכפתיות וערכיות.

אנשים ציניים מגלים חוסר אמון כללי במניעיהם של בני האדם מתוך הבנתם שאין באמת ערכים, הם יסתכלו על קבוצת מתנדבים וינסו להבין מה יוצא להם מזה, או יסננו מתחת לשפם: "כמה חמודים ותמימים הם". הם חשדנים מטבעם, חדי מחשבה ומסתובבים בעולם פקוחי עיניים ודרוכים, כדי שאף אחד לא יעבוד עליהם.

יש רווחים בלהיות ציני[2], הסיכוי של אנשים שכאלה ליפול ברשתם של נוכלים נמוך מזה של יתר האוכלוסייה "המאמינה", הם משלמים לא מעט מחירים אחרים,

אבל הציני מפסיד את הערכים, את עומק, את האמת העמוקה, את יכולת ההתחברות וההתקשרות, מכיוון שהציני מחוסר בחיבור עמוק לאנשים ולערכים, הוא חשדן ומנותק, לכן מחקרים מראים שציוניות פוגעת מאד בבריאותו של הציניקן, בקרב ציניקנים יש יותר מחלות לב, ציניות משלשת את הסיכון לדמנציה, הציניים מרוויחים פחות כסף, ההסבר שהוצע לכך הוא שציניים נוטים פחות לשתף פעולה בפרויקטים, פחות מסתערים על הזדמנויות עסקיות ופחות מבקשים עזרה, מפני שהם חוששים שמישהו יחבל בעבודתם, ולענ"ד יש להוסיף, הציניים לא מחוברים לערכים ואידאלים, לא מונעים על ידי חיבור פנימי לדברים וממילא היכולות שלהם להשקיע ולהתמסר פחותות.

אוסקר ויילד אמר פעם: "ציני הוא מי שיודע את מחירו של כל דבר, אך אינו יודע את הערך של שום דבר".

יהי רצון שנזכה להשתחרר מהציניות שבסופו של דבר מונעת מאיתנו להיות מחוברים לעצמנו, ונזכה להיות פתוחים ומאמינים, מחוברים ותמימים.

[1] בדבריי נעזרתי בדברים שכתב הרב יהושע וייצמן.

[2] את המחקרים על הפגיעה של הציניות בבריאות, בכלכלה וביחסים הבאתי מתוך מאמרה של יהודית כץ, https://www.judithkatz.me/post/__190

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן