חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת שלח לך – מגמת התורה-תיקון כל החיים

פרשת שלח עוסקת בחטא המרגלים ובחטא המעפילים שהגיע בעקבותיו, אך בסופה של הפרשה ישנם כמה מצוות שלא ברור מה הקשרם לפרשה בפרט ולספר במדבר בכלל, מצוות ניסוך היין על המזבח ומצוות הפרשת חלה, שהינן מצוות השייכות לכאורה לספר ויקרא, ספר הקרבנות והקדושה, גם מצוות הציצית לא מובן מדוע היא מופיעה כאן.

ננסה היום ללכת על פי דברי השפת האמת, ונביא את דבריו, ונבארם:

בעניין ניסיון המרגלים. כי הם היו הדור שקיבלו התורה מהר סיני. וכניסת ארץ ישראל היה תיקון הבריאה… וזה הארת התורה שהיא תוך מעשה בראשית והיא מעלה רמה וע"ז נאמר: 'מה רב טובך אשר צפנת', ולכן קשה מאוד לתקן מלה דקיימא בעובדא (קשה לתקן את הדברים שנמצאים בתוך החומריות)…
והראיה שהרי היו מוכנים לקבלת התורה ברצון שלם שהקדימו נעשה לנשמע ולבחינת ארץ ישראל היה קשה להם לבוא. ובאמת עדיין הייתה הארץ תחת יד כנען ולכן היה עוד הקליפה מסתרת הקדושה. ולכן נראה כי לא השיגו המרגלים לראות טוב הארץ כדכתיב: 'אם יראו…', משמע שהמרגלים לא ראוה זולת יהושע וכלב אמרו: 'טובה הארץ…אם חפץ בנו…ונתנה לנו', דייקא. הגם שעדיין אינו בהתגלות הבינו שיש בה טוב הגנוז. 'אך בה' אל תמרודו'

תפקיד דור המדבר היה לקבל תורה מן השמים, ובכוח קדושת התורה, לתקן את המציאות כולה ולחשוף את הקדושה שנמצאת בה, אלא שהרבה יותר קל לקבל תורה, והרבה יותר מורכב וקשה לתקן ולחשוף את הקדושה שבמציאות, כי הקדושה במציאות היא קדושה נסתרת, החומריות והארציות במבט ראשון לא נראים כקדושים, ויש צורך במאמץ גדול כדי לחשוף את הקדושה שבמציאות, והמרגלים לא הצליחו לראות איך מתוך הארציות והחומריות ניתן להגיע לקדושה.

וממשיך השפת אמת וכותב:

כי בוודאי אמרו המרגלים אמת כי בהיותם במדבר היה טוב להם, ונראה להם שחס וחלילה יהיה ירידה בכניסתם לארץ. אכן באמת בני ישראל נבראו בעולם להעיד על הבורא יתברך ולתקן כל הבריאה…

המרגלים צדקו, עם ישראל כולו נמצא כעת במצב רוחני עליון, הם רואים במדבר יום יום את פני השכינה. עמוד האש ועמוד הענן מהלכים לפניהם, הם אוכלים בכל יום לחם מן השמים ושותים ממי הבאר הניסית. חיי הגלות במדבר הם לכאורה החיים האידאליים לעובד ה', ניתן לשבת כל היום בישיבה של משה רבינו וללמוד תורה. אין צורך לעבוד, אין צורך להתפרנס ואין שום הזדקקות לעולם הגשמי הנחות לכאורה. הכניסה לארץ כרוכה בסכנות רבות, לא רק גשמיות כי אם גם ובעיקר רוחניות. המרגלים לא מפקפקים כלל ביכולתו של הקב"ה לנצח את האויבים היושבים על אדמת ישראל. הם לא פחדו מעמי הארץ החזקים ומיכולת ההתגברות עליהם, שהרי כולם ראו "את מצרים מת על שפת הים". עם זאת, מטילים הם ספק ביכולת העם לשמר את מדרגתו הרוחנית בארץ ישראל, המרגלים חששו מעצם הצורך להקים צבא בכניסה לארץ – דבר שיוביל לביטול תורה עצום! החשש מפני "ארץ זבת חלב ודבש" נבע מהציווי "כי תבואו אל הארץ ונטעתם…" – אם נתחיל לבנות מדינה הכוללת מערכות של חקלאות, צבא, כלכלה, משטרה – תורה מה תהא עליה? מי יישאר ללמוד תורה? האם העוסקים ביישוב הארץ, יישארו באותה דרגת קדושה?

אך הטעות הנוראה היא שזה עיקר ייעודם של ישראל, לתקן את כל המציאות, את כל מערכות החיים להאיר את אור ה', את הערכים והאידאליים של התורה בכל המציאות כולה.

וממשיך השפת אמת וכותב:

וזהו שסמך הכתוב מצות חלה לנחמם שלא יקבלו תרעומת המרגלים כי בהיות שבמדבר היה להם לחם מן השמים ובארץ היה להם לחם הארץ עם כל זה כתיב 'והיה באכלכם כו' תרימו כו'. וזה החלק שחל עליו שם שמים מרים כל הלחם והוא חשיב לפניו ית'. וכתיב 'והיה' לשון שמחה כשמרימין לחם מן הארץ. דאיתא על ה' יתברך עשיר ושמח בחלקו. שזה רצונו יתברך בבני ישראל שבחר לחלקו מן התחתונים עם היות שנשמתן למעלה מן המלאכים היה שמחה לפניו בירידתן לעוה"ז ולהרים חלק הקדושה מתוך זה התערובות. ובכוח זה נצח משה רבנו ע"ה את המלאכים והוריד התורה לעוה"ז כדאיתא בגמ' מה כתיב בה לא תגנוב כו'. שזה כחן של ישראל שנשמתן גבוה מאוד ומתלבשין בגופות בעוה"ז וע"י מגביהין הכל. וסמיכות הפרשיות חלה ונסכים וציצית אחר פרשת מרגלים. כי היה להם במדבר ג' מתנות הטובות מן ובאר וענני כבוד. ולכן קשה להם לצאת מן המדבר. וניחם הקב"ה אותנו כי נשאר הארה מאלה הג' מתנות. וחלה ונסכים הוא זכר ממן ובאר. וציצית בחינת החסד ענני הכבוד…

המצוות שמגיעות בסופה של הפרשה מסביר השפת אמת, הם הגילוי שניתן לקדש את כל המציאות החומרית בארץ ישראל.

מצוות חלה, מגלה שלא צריך מן – לחם אלוקי – אלא מהלחם היוצא מן הארץ – תרימו חלה – תקדשו, תתנו לכוהנים מלמדי התורה ועובדי עבודת ה', ובזה כל הלחם, כל העבודה העצומה שעשיתם עד שהצלחתם להגיע ללחם הכול מתקדש ומקבל משמעות, ומדגיש השפת אמת – יש שמחה אלוקית בכל שאנו מקדשים את המציאות החומרית.

מצוות הנסכים, שאנו מביאים יין יחד עם הקורבנות, היא מגלה שלעומת המים הניסיים ששתינו בבארה של מרים, אנו מצליחים לקדש גם את היין, עם כל מורכבותו וסכנותיו, את היין שיש לו עוצמה של שמחה וחיוניות, אנו גם אותו מקדשים לעבודת ה', כביטוי לכך שאת כל עוצמות החיים והחיוניות אנו יכולים לכוון לשם שמיים.

הציצית היא התחליף לענני הכבוד שהקיפו אותנו, בארץ ישראל, שלובשים את הציצית הקב"ה מקיף כל אחד ואחד מאיתנו באהבה גדולה.

כלומר אם נרצה לחדד, שורש הטעות ע"פ השפת אמת היא שהתורה ניתנה לנו בכדי שמכוחה נקדש את כל המציאות, הקב"ה רצה שנחיה חיים לאומים שלמים, ונקדש את כל החיים ואת כל המציאות, "כי חשוב לפניו יתברך מה שמרוממין בחינת השפלות אליו… שבעבור זה היתה כל ירידת האדם מעולם העליון לעולם הזה", המרגלים חטאו דווקא בשל גדולתם הרוחנית, ורצונם העליון לא לוותר על הקדושה, אך הם טעו, כי כל מטרתו של עם ישראל, כל מגמת התורה היא לקדש את החיים והמציאות.

בשל התנגדותם הנחרצת גרמו רבני אותו הדור לעם ישראל להישאר בגלות, גזירה שהובילה למותו הטראגי של כל הדור ההוא במדבר…

לצערנו, חטא המרגלים עדיין קיים, בכל דור ודור, קמים גדולים אשר מנתקים את התורה מהמציאות. מתוך כוונות טובות וטהורות, מתוך פחדים אמיתיים וחששות, מתוך חוסר הבנה של מגמת התורה, מתעסקים הם רבות ב"לחם מן השמים" ושוכחים את ה"לחם מן הארץ". פרשת המרגלים להזכיר לנו מה מגמת התורה.

יהי רצון שנזכה לעמוד באתגר הגדול לקדש את כל המציאות ואת כל החיים.

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן