הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

שבת

בס״ד שלום כבוד הרב, ברצוני לשאול 2 שאלות 1 בשבת אחת טיילתי עם אבי בלילה ובמהלך הטיול נדלקו אוטומטית אורות ברחוב אפילו בשבילים, לא נהנתי מאורות אלו וזה אפילו הפריע לי, האם מותר לעבור שוב במקומות אלו? כי בהתחלה לא ידעתי שילדק אך הבנתי שבהמשך השביל זה עלול לקרות שוב, אבל בכל מקרה לא היה לי צורך באורות אלו. 2 אם שערה מראשי נתקעת בטעות בכיסא או חפץ מותר לתלוש אותה כדי להזיז את הראש משם? לפעמים זה קורה מתוך אינסטינקט, השאלה אם מותר לעשות זאת בשינוי? תודה רבה ומועדים לשמחה

פניני הלכה שבת פרק יז –

פעילות חיישנים ברשות הרבים ובבית

מותר לעבור בשער שמותקנת בו מערכת לגילוי מתכות, וכן במקום שמותקנת בו מצלמה או חיישנים שקולטים את תנועות העוברים ואף נדלקת נורה קטנה, מפני שההולך שם לא מתכוון לגרום לפעילות החשמלית ואין לו הנאה ממנה. אמנם כאשר הדבר בולט, כגון כשעובר במקום שנדלק פנס, אף שאין לו כל עניין באור זה, מפני כבוד השבת עדיף ללכת בדרך אחרת. ואם הפנס מותקן בשביל הגישה לביתו, אם אין אפשרות אחרת להיכנס לבית, יעבור שם בזחילה, ואם האור נדלק, יעצום את עיניו באופן שרואה מעט רק כדי לא להיכשל בדרכו.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-10-01 02:14:25

מוקצה

יהודי אחד שאל אותי מה המקור למה שהרב מלמד כתב בעניין היתר נגיעה במוקצה: "האיסור הוא לטלטל מוקצה, כלומר להזיז אותו בידיים, אבל מותר לנגוע במוקצה בלא להזיז אותו".

נגיעה במוקצה.

 

שבת קנא. משנה– עושין כל צרכי המת, סכין ומדיחין אותו, ובלבד שלא יזיז בו אבר.

 

מהר"ם,ר' ירוחם-מכאן שמותר לנגוע במוקצה.

וכ"פ השו"ע (שח,מב) והרמ"א (שח,ג)-לגעת מותר,ובלבד שלא ינענעו.

 

 

ונחלקו כשהנגיעה היא לצורך המוקצה:

 

ירושלמי ביצה ה,א-ביצה שנולדה ביו"ט: שמואל אמר,כופין עליה כלי. א"ר מנא,ובלבד שלא יהא כלי נוגע בגופה

של ביצה.

והובא להלכה ברא"ש ובראב"ד.

 

וקשה,שלמדנו לעיל שמותר ליגע במוקצה ?  תירוץ:

תה"ד,סז-יש חילוק בין נגיעה לצורך המוקצה שבזה אסור אף שאינו מטלטל את המוקצה,לבין נגיעה שלא לצורך המוקצה

שבזה התירו (לפי"ז צ"ל בדעתו שסיכת והדחת המת אינה לצורך המת,מפני כבודו,אלא צורך כבוד החיים, וכדעת הרמב"ם והראב"ד שם).

מ"מ (שבת כה,כג)-גם נגיעה לצורך המוקצה מותרת,ובירושלמי אסר כי מדובר בביצה שמתנועעת ע"י הנגיעה בה.

 

שו"ע (שי,ו)-מותר לכפות כלי על מוקצה לשומרו,ובלבד שלא יגע בו.

מ"א (תקיג,ב),תו"ש,פמ"ג-דעתו לאסור כתה"ד.

וכ"פ להלכה המ"א והט"ז. ואע"פ שנוגע ע"י כלי והוי טלטול מן הצד,מ"מ אסור לצורך דבר האסור,וכדלקמן.

וכ"פ מנוח"א.

מ"ב (ע"פ הגר"א ובאר הגולה)-דעתו להתיר כמ"מ,אלא שאסר פה כיון שמדובר בביצה שמתנדנדת ע"י הנגיעה.

וכ"פ הרמ"א (תקיג,א. וכ"מ מסתימתו בסימן שח,ג). וכ"פ הגר"א,דה"ח,באר הגולה ומ"ב (שח,יז; שי,כב).

וכ"פ תורת שבת,ילקו"י (ח"ב עמ' שיט),שש"כ (כב,לב) ואורח"ש (יט,קצז).

וכן הלכה!

 

=> ביצה ושאר מוקצה העגולים אין לנגוע בהם וגם אין לכסותם בדבר הנוגע בהם, כיון שפס"ר שיזוזו עי"כ. [1]

אבל מכשירים חשמליים,כגון: טלפון,מחשב וכיוצ"ב,מותר לכסותם (אורח"ש,קצח),וכן מותר לכסות בשבת את מתג

החשמל בכיסוי המיוחד לו (שם,רא).

 

 

שימוש במוקצה ע"י נגיעה.

 

רמב"ן (שבת קכב.)-מותר לשבת על אבן, וזה הטעם שמותר לישראל לרדת בכבש שנוכרי עשה לעצמו בשבת ואין בו משום

מוקצה, משום שהוא רק משתמש בו ולא מטלטלו.  וכ"כ המרדכי,ריב"א ור' שמשון (ודלא כרשב"א שאסר).

וכ"כ המאירי (שבת קכה:)-"ישיבה בלא טלטול אינו כלום,ומעשים בכל יום שיושבים על האבנים,שאין זה טלטול אלא

נגיעה בעלמא כנגיעה בכותל או בקרקע… שאין הנגיעה כלום".

 

 

לסיכוםמותר לנגוע במוקצה.

[1] אף שהוא פס"ר דלא ניח"ל בדרבנן (ואינו תרי דרבנן, שטלטול מן הצד אינו שינוי גמור, כיון שנעשה ע"י ידיו).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-09-29 06:04:55

שניים מקרא ואחד תרגום

שלום לרבנים האם מותר לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום וזאת הברכה בשבת או שצריך לחכות להודיענו רבה? כל טוב

אפשר לקרוא וזאת הברכה מהשבת שבה קוראים פרשה זו במנחה (שבט הלוי י, עח; חוט שני ד, פז, א; פס"ת רפה, 56, בירור הלכה (זילבר), הרב אלישיב).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-09-28 16:20:01

סכך

סכך שמונח על הסוכה משנה לשנה כשרה או חייב להרים כלם (תעשה ולא מן העשוי)?

פניני הלכה סוכות ב, ה – לכתחילה צריך לחדש בה דבר לקראת החג, כגון להוסיף סכך של טפח על טפח (כ-8 ס"מ), או קנה דק על כל אורכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-09-27 06:24:14

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת שלח לך – מגמת התורה-תיקון כל החיים

פרשת שלח עוסקת בחטא המרגלים ובחטא המעפילים שהגיע בעקבותיו, אך בסופה של הפרשה ישנם כמה מצוות שלא ברור מה הקשרם לפרשה בפרט ולספר במדבר בכלל, מצוות ניסוך היין על המזבח ומצוות הפרשת חלה, שהינן מצוות השייכות לכאורה לספר ויקרא, ספר הקרבנות והקדושה, גם מצוות הציצית לא מובן מדוע היא מופיעה כאן.

ננסה היום ללכת על פי דברי השפת האמת, ונביא את דבריו, ונבארם:

בעניין ניסיון המרגלים. כי הם היו הדור שקיבלו התורה מהר סיני. וכניסת ארץ ישראל היה תיקון הבריאה… וזה הארת התורה שהיא תוך מעשה בראשית והיא מעלה רמה וע"ז נאמר: 'מה רב טובך אשר צפנת', ולכן קשה מאוד לתקן מלה דקיימא בעובדא (קשה לתקן את הדברים שנמצאים בתוך החומריות)…
והראיה שהרי היו מוכנים לקבלת התורה ברצון שלם שהקדימו נעשה לנשמע ולבחינת ארץ ישראל היה קשה להם לבוא. ובאמת עדיין הייתה הארץ תחת יד כנען ולכן היה עוד הקליפה מסתרת הקדושה. ולכן נראה כי לא השיגו המרגלים לראות טוב הארץ כדכתיב: 'אם יראו…', משמע שהמרגלים לא ראוה זולת יהושע וכלב אמרו: 'טובה הארץ…אם חפץ בנו…ונתנה לנו', דייקא. הגם שעדיין אינו בהתגלות הבינו שיש בה טוב הגנוז. 'אך בה' אל תמרודו'

תפקיד דור המדבר היה לקבל תורה מן השמים, ובכוח קדושת התורה, לתקן את המציאות כולה ולחשוף את הקדושה שנמצאת בה, אלא שהרבה יותר קל לקבל תורה, והרבה יותר מורכב וקשה לתקן ולחשוף את הקדושה שבמציאות, כי הקדושה במציאות היא קדושה נסתרת, החומריות והארציות במבט ראשון לא נראים כקדושים, ויש צורך במאמץ גדול כדי לחשוף את הקדושה שבמציאות, והמרגלים לא הצליחו לראות איך מתוך הארציות והחומריות ניתן להגיע לקדושה.

וממשיך השפת אמת וכותב:

כי בוודאי אמרו המרגלים אמת כי בהיותם במדבר היה טוב להם, ונראה להם שחס וחלילה יהיה ירידה בכניסתם לארץ. אכן באמת בני ישראל נבראו בעולם להעיד על הבורא יתברך ולתקן כל הבריאה…

המרגלים צדקו, עם ישראל כולו נמצא כעת במצב רוחני עליון, הם רואים במדבר יום יום את פני השכינה. עמוד האש ועמוד הענן מהלכים לפניהם, הם אוכלים בכל יום לחם מן השמים ושותים ממי הבאר הניסית. חיי הגלות במדבר הם לכאורה החיים האידאליים לעובד ה', ניתן לשבת כל היום בישיבה של משה רבינו וללמוד תורה. אין צורך לעבוד, אין צורך להתפרנס ואין שום הזדקקות לעולם הגשמי הנחות לכאורה. הכניסה לארץ כרוכה בסכנות רבות, לא רק גשמיות כי אם גם ובעיקר רוחניות. המרגלים לא מפקפקים כלל ביכולתו של הקב"ה לנצח את האויבים היושבים על אדמת ישראל. הם לא פחדו מעמי הארץ החזקים ומיכולת ההתגברות עליהם, שהרי כולם ראו "את מצרים מת על שפת הים". עם זאת, מטילים הם ספק ביכולת העם לשמר את מדרגתו הרוחנית בארץ ישראל, המרגלים חששו מעצם הצורך להקים צבא בכניסה לארץ – דבר שיוביל לביטול תורה עצום! החשש מפני "ארץ זבת חלב ודבש" נבע מהציווי "כי תבואו אל הארץ ונטעתם…" – אם נתחיל לבנות מדינה הכוללת מערכות של חקלאות, צבא, כלכלה, משטרה – תורה מה תהא עליה? מי יישאר ללמוד תורה? האם העוסקים ביישוב הארץ, יישארו באותה דרגת קדושה?

אך הטעות הנוראה היא שזה עיקר ייעודם של ישראל, לתקן את כל המציאות, את כל מערכות החיים להאיר את אור ה', את הערכים והאידאליים של התורה בכל המציאות כולה.

וממשיך השפת אמת וכותב:

וזהו שסמך הכתוב מצות חלה לנחמם שלא יקבלו תרעומת המרגלים כי בהיות שבמדבר היה להם לחם מן השמים ובארץ היה להם לחם הארץ עם כל זה כתיב 'והיה באכלכם כו' תרימו כו'. וזה החלק שחל עליו שם שמים מרים כל הלחם והוא חשיב לפניו ית'. וכתיב 'והיה' לשון שמחה כשמרימין לחם מן הארץ. דאיתא על ה' יתברך עשיר ושמח בחלקו. שזה רצונו יתברך בבני ישראל שבחר לחלקו מן התחתונים עם היות שנשמתן למעלה מן המלאכים היה שמחה לפניו בירידתן לעוה"ז ולהרים חלק הקדושה מתוך זה התערובות. ובכוח זה נצח משה רבנו ע"ה את המלאכים והוריד התורה לעוה"ז כדאיתא בגמ' מה כתיב בה לא תגנוב כו'. שזה כחן של ישראל שנשמתן גבוה מאוד ומתלבשין בגופות בעוה"ז וע"י מגביהין הכל. וסמיכות הפרשיות חלה ונסכים וציצית אחר פרשת מרגלים. כי היה להם במדבר ג' מתנות הטובות מן ובאר וענני כבוד. ולכן קשה להם לצאת מן המדבר. וניחם הקב"ה אותנו כי נשאר הארה מאלה הג' מתנות. וחלה ונסכים הוא זכר ממן ובאר. וציצית בחינת החסד ענני הכבוד…

המצוות שמגיעות בסופה של הפרשה מסביר השפת אמת, הם הגילוי שניתן לקדש את כל המציאות החומרית בארץ ישראל.

מצוות חלה, מגלה שלא צריך מן – לחם אלוקי – אלא מהלחם היוצא מן הארץ – תרימו חלה – תקדשו, תתנו לכוהנים מלמדי התורה ועובדי עבודת ה', ובזה כל הלחם, כל העבודה העצומה שעשיתם עד שהצלחתם להגיע ללחם הכול מתקדש ומקבל משמעות, ומדגיש השפת אמת – יש שמחה אלוקית בכל שאנו מקדשים את המציאות החומרית.

מצוות הנסכים, שאנו מביאים יין יחד עם הקורבנות, היא מגלה שלעומת המים הניסיים ששתינו בבארה של מרים, אנו מצליחים לקדש גם את היין, עם כל מורכבותו וסכנותיו, את היין שיש לו עוצמה של שמחה וחיוניות, אנו גם אותו מקדשים לעבודת ה', כביטוי לכך שאת כל עוצמות החיים והחיוניות אנו יכולים לכוון לשם שמיים.

הציצית היא התחליף לענני הכבוד שהקיפו אותנו, בארץ ישראל, שלובשים את הציצית הקב"ה מקיף כל אחד ואחד מאיתנו באהבה גדולה.

כלומר אם נרצה לחדד, שורש הטעות ע"פ השפת אמת היא שהתורה ניתנה לנו בכדי שמכוחה נקדש את כל המציאות, הקב"ה רצה שנחיה חיים לאומים שלמים, ונקדש את כל החיים ואת כל המציאות, "כי חשוב לפניו יתברך מה שמרוממין בחינת השפלות אליו… שבעבור זה היתה כל ירידת האדם מעולם העליון לעולם הזה", המרגלים חטאו דווקא בשל גדולתם הרוחנית, ורצונם העליון לא לוותר על הקדושה, אך הם טעו, כי כל מטרתו של עם ישראל, כל מגמת התורה היא לקדש את החיים והמציאות.

בשל התנגדותם הנחרצת גרמו רבני אותו הדור לעם ישראל להישאר בגלות, גזירה שהובילה למותו הטראגי של כל הדור ההוא במדבר…

לצערנו, חטא המרגלים עדיין קיים, בכל דור ודור, קמים גדולים אשר מנתקים את התורה מהמציאות. מתוך כוונות טובות וטהורות, מתוך פחדים אמיתיים וחששות, מתוך חוסר הבנה של מגמת התורה, מתעסקים הם רבות ב"לחם מן השמים" ושוכחים את ה"לחם מן הארץ". פרשת המרגלים להזכיר לנו מה מגמת התורה.

יהי רצון שנזכה לעמוד באתגר הגדול לקדש את כל המציאות ואת כל החיים.

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן