הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

יחסי אישות בתחילת הנישואין

בעזה"י אני מתחתן עוד מעט אחד הדברים שהכי היו קשים לי ברווקות היה נושא של שמירת נגיעה ברוך ה' עמדתי בו בהצלחה. אני רוצה לדעת האם מחמת זה שבביאה ראשונה הכלה נאסרת מותר להקל שהאישה תוציא לבעלה זרע ביד או כל דרך אחרת שלא תיגרום לנו להאיסר זה ממש יעציב אותי אם נצטרך על ההתחלה לשמור נגיעה

התשובה מובאת בפניני הלכה טהרת המשפחה פרק ח – יש אומרים שעדיף להזדרז בקיום בעילת המצווה, למרות שעל ידי כך הכלה תיטמא. אולם על פי הניסיון נראה שההדרכה הנכונה כיום היא לדחות את בעילת המצווה לסוף שבעת ימי המשתה, כדי שהחתן והכלה יוכלו להרבות בשמחת אהבתם. ובינתיים יקיימו חיבור על ידי מגע קל של האיבר באזור פתח הנרתיק, באופן שהזרע ייצא בלא שום לחץ של האיבר על הבתולים.

כדאי מאוד לחתן ולכלה ללמוד לפני החתונה ואחריה את שני ספרי פניני הלכה – טהרת המשפחה ושמחת הבית וברכתו. אם אין לכם את הספרים, אפשר לקרוא אותם דרך האתר של פניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-12-05 07:52:05

אישות

איך אפשר לקיים אישות לפי ההלכה אם הבעל משקל כבד ואשה אינה יכולה לסבול המשקל ?

שלוש אפשרויות: 1. שהבעל לא ישכב על אשתו, אלא יתמוך בגופו בעזרת שתי ידיו. 2. שהאישה תשכב מעל בעלה.  3. שהבעל יחדור לנרתיק מאחורי האישה כשהוא עומד.

בפניני הלכה שמחת הבית וברכתו סוף פרק ב מבואר שאמנם יש אומרים שנכון שהחיבור ייעשה באופן שהאיש למעלה והאישה למטה, פנים מול פנים. אמנם מצד הדין כל התנוחות מותרות, ובתנאי שהדבר ייעשה ברצון שניהם. ובחיבור שמקווים שממנו יהיה הריון, עדיף שיתחברו באופן המובחר. וכן כאשר אין רצון מצד אחד מבני הזוג לשנות, עדיף שלא לשנות. (אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-11-29 18:58:22

1. ספר תורה. 2. תנ"ך בשירותים

1. אספתי תרומות לכתיבת ספר תורה וכנראה אשאר עם עודף. מה אפשר לעשות ביתרה? 2. לאחרונה אני רואה פרסומים על תכשיטים שמשולב בהם רבוע קטן, בגודל כמה מ"מ שמודפס עליו כל התנ"ך. משהו כמו מיקרופילם. האם אפשר להכנס עם זה לשרותים? תודה

  1. או לעטר את ספר התורה בכתר יפה, או במשהו אחר. או לתת את התרומה לישיבה המתאימה לרוח התורמים.
  2. מצד הדין מותר להסתובב עם תכשיט כזה, אבל כיון שאסור להיכנס איתו לשרותים בלא שום כיסוי, כגון להכניסו מתחת החולצה, או לשים אותו בתוך התיק, ויש חשש סביר שההולכת עם תכשיט כזה תשכח לכסותו כל פעם כשנכנסת לשירותים, עדיף שלא ללכת איתו אם הכתב שעליו אינו מכוסה באופן קבוע. סיבה נוספת להחמיר בזה היא משום שיש אומרים שצריך שני כיסויים.

    סוגיה זו מבוארת בפניני הלכה ליקוטים א פרק ו סעיף ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה):

    ו – אין להיכנס לבית הכסא עם כתבי קודש

    מכבודו של ספר התורה המקודש, הכתוב בדיו על הקלף, שלא יכנסו עימו לבית הכסא או לבית המרחץ, ואפילו אם הוא עטוף בכמה כיסויים ונתון בתוך התיק שלו (שו"ע יו"ד רפב, ד).

    השאלה מה דין כתבי קודש מודפסים, האם מותר לאדם להיכנס לשירותים כאשר בכיסו סידור קטן או ספרון קודש או חידושי תורה שכתב על דף?

    תשובה: כיוון שדין סידורים וספרי קודש מודפסים אינו חמור כדין ספר תורה הכתוב בדיו על הקלף, מותר להיכנס עמהם לשירותים כשהם מכוסים בכיסוי אחד. וכיוון שהסידור מונח בכיס, הרי שהכיס מכסה אותו, ומותר להיכנס עמו לשירותים. וזאת בתנאי שהספר נכנס לתוך הכיס ואינו נראה כלפי חוץ.

    ויש מחמירים שרק אם הסידור או ספר הקודש עטוף בשני כיסויים מותר להיכנס עמו לשירותים. כלומר, יש להכניס את הסידור או ספר הקודש לתוך שקית ניילון או נייר, וכשהוא בשקית מניחים אותו בכיס, ועל ידי כך הוא מונח בתוך שני כיסויים. אמנם העיקר כדעה המקילה, הואיל ובנוסף לכך שלדעת רוב הפוסקים די בכיסוי אחד, יש סוברים שכריכת הסידור נחשבת לכיסוי, וממילא עם הכיס עצמו יש שני כיסויים.

    לגבי חידושי תורה שכתובים על נייר, גם החוששים לדעה המחמירה, רשאים להקל ולהיכנס עמהם לשירותים כשהם בכיס, מפני שאין בהם שמות קדושים, וגם הכתב שבו הם כתובים אינו ככתב אשורי שכותבים בו ספר תורה.

    ביאור הסוגיה:

    לגבי סידורים וחומשים ושאר ספרים שיש בהם שמות קדושים, רוב הפוסקים סוברים שדי לכסותם בכיסוי אחד כשנכנסים לשירותים, וכך דעת מ"א או"ח מג, יד, שאם הם בתוך כיס מותר להיכנס עימם לשירותים. וכ"כ הרדב"ז ח"ג תתקמ"ח, וכ"כ ברכי יוסף יו"ד רפב, ו, עפ"י שבות יעקב ח"א פב, שכמו שמותר להיכנס בקמיעים מכוסים בעור לשירותים, כך מותר אם הם מכוסים בבגד, וכתב שכך דעת מהריק"ש בשם הרדב"ז. וכ"כ ר"ש איגר בהגהתו שם. וק"ו אם הם כתובים באותיות רש"י או כתב אחר שאינו אשורי. גם המ"ב או"ח מג, כה, כתב כדעה עיקרית, שמותר להיכנס לשירותים עם כתבי קודש המכוסים בכיסוי אחד. אמנם הזכיר דעות מחמירים שצריך שני כיסויים. לפי זה, הרוצה להחמיר, כשלוקח בכיסו סידור או ספר קודש אחר, יכסנו בכיסוי אחד, וכיס הבגד יהיה הכיסוי השני.

    אמנם יש עוד צד להקל, שיש סוברים שכריכת הספרים נחשבת לכיסוי, וכ"כ בכף החיים או"ח מ, יד, בשם חסד לאלפים רמ, ח (בעניין תשמיש המיטה בחדר שיש שם ספרים, שצריך שני כיסויים). אמנם לדעת הפמ"ג מ, א"א ב, ושו"ת אהל יוסף ב, כריכת הספר אינה נחשבת לכיסוי, וצריך שני כיסויים אחרים. בנוסף לכך יש עוד סברה להקל, שכתב כה"ח או"ח מ, טז, שיש אומרים שספרים מודפסים אינם קדושים כל כך, ומספיק להם כיסוי אחד (לעניין תשמיש המיטה בחדר שהם נמצאים). הספק לעניין ספרים הנדפסים נובע משתי סיבות, א' שיש בהדפסתם פחות כוונה, ב' אותיות הדפוס שונות מהכתב האשורי שכותבים בו את ספר התורה. (עי' בפניני הלכה שמחת הבית וברכתו ב, יז).

    מכל מקום לעניינינו, אם יניח את הסידור או החומש בכיסו, לדעת כמה פוסקים ייחשב הדבר כשני כיסויים, האחד הכריכה, והשני כיס הבגד. (אם מעל הכיס לובשים סוודר או חליפה, הרי שזה כיסוי נוסף). וזאת בנוסף לדעת רוב הפוסקים שסוברים שדי בכיסוי אחד. ועוד, שיש סוברים שגם במקום שצריך שני כיסויים לספרי קודש, אם הם מודפסים די בכיסוי אחד. לכן מן הדין מותר להיכנס לשירותים עם סידור שיש לו כריכה והוא מונח בתוך כיס. ולעניין חידושי תורה הכתובים על נייר, גם המהדרים שרוצים לחשוש לדעת המחמירים רשאים להקל, מפני שאין בהם שמות קדושים, והכתב העגול שלנו שונה לחלוטין מכתב אשורי שכותבים בו ספר תורה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-12-02 16:15:41

שטיפת כלים בשבת

האם מותר בשבת בצהריים לשטוף כלים אחרי הארוחות? ביום יום אנחנו לא משאירים כלים בכיור וזה לא נעים לנו להשאיר ככה את הכלים.

אם נשאר עוד לפחות שעתיים עד צאת שבת – מותר. אם לא נשאר שעתיים – זה נראה כהכנה משבת לחול כדי להקל על השטיפה של מוצ"ש.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-12-01 13:49:49

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת בא – ענווים הגיע זמן גאולתכם!

היסוד של יציאת מצרים שמופיע כבר בפרשת וארא וחוזר שוב ושוב בפרשתנו הוא, שעל ידי ההתגלות האלוקית המופלאה והעצומה במצרים תתגלה מלכות ה', התגלה שאין ה' אלא אלוקי ישראל,

כאמור, כבר בפרשה הקודמת אומר ה' למשה:

"לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים וידעתם כי אני ה' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים", "וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים והוצאתי את בני ישראל מתוכם", "והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות שם ערב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ",

ואלה רק מקצת הפעמיים שיסוד זה מופיע, הדבר חוזר שוב ושוב בפרשתנו, כמו לדוגמה מיד בפתיחת הפרשה:

"ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתותי אלה בקרבו, ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'".

ההופעה האלוקית מתגלה הן כלפי ישראל והן כלפי מצריים, הגילוי האדיר הזה הוא החידוש של ספר שמות, עד עכשיו הגילוי האלוקי היה לאבות, באופן אישי ופרטי, לצרכם, ולעיתים כדרך אגב, אנשים ראו את הגילוי, אך כאן יש גילוי לשם הגילוי, הופעה של חוזק יד, של אותות ומופתים אדירים כדי להודיע את האלוקות בעולם.

והחידוש הזה נעשה דווקא במצרים, והשאלה היא מדוע דווקא במצרים?

מסביר זאת הרב חיים סבתו בצורה נפלאה, ביחזקאל מתואר פרעה כתנין –

"התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו אשר אמר לי יאורי ואני עשיתיני"

פרעה, כפי שחכמים דייקו, עשה את עצמו אלוה. האויב הגדול ביותר של האמונה היא הגאווה האנושית. כל המתגאה, כאילו עבד עבודה זרה, הגאווה גורמת לכך שהאנושות רואה את עצמה במרכז, כמי שיכולה לפתור בעצמה את כל הבעיות.

הנביא רומז לנו למה הסיפור מתרחש דווקא במצרים. זה נאמר במפורש בתורה, כאשר משה מתרה בעם ישראל ואומר:

"לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתן משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק"

משה עומד כאן על ההבדל בין ארץ ישראל למצרים – היאור.

הגאווה של מצרים נשענת על היאור, המספק להם את כל צרכיהם, וכן את ההרגשה שהם אינם תלויים באלוקים, וממילא יכולים לפתור בעצמם את כל בעיותיהם – וזאת עבודה זרה! המחשבה שאדם יכול להסתדר בעצמו בלבד, היא יסוד העבודה הזרה.

אבל בארץ ישראל – המצב הפוך לגמרי – "למטר השמים תשתה מים", זוהי תלות האדם באלוקים. לכן  ההתמודדות היא עם מצרים ועם פרעה. זהו שיא הופעת ה' בעולם – להראות את תלות האדם באל, ולשם כך היה צריך לשבור את הגאווה של מצרים.

לכן היאור לוקה, במכות הראשונות, הוא עומד במרכז המכות מפני שהוא הנותן למצרים את הגאווה שלהם – את הכח לכפור. זאת המלחמה בגאווה ובבטחון העצמי. כפי שהתורה נלחמת בכך:

"פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך ירבין וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה, ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים, המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים, המוציא לך מים מצור החלמיש, המאכלך מן במדבר אשר לא ידעון אבתיך,  למען ענותך ולמען נסותך להיטבך באחריתך, ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל…"

יש להיזהר מאותה גאווה ואותו בטחון עצמי של היאור. לכן המצה היא המסמלת את יציאת מצרים, כפי שמעידה התורה מעידה שהמצה מעידה על המהירות – החיפזון – אך מייצגת גם את הפשטות. המצה היא סמל הכניעה והפשטות, שהן הבסיס ליציאה ממצרים – מהעבדות.

"כי לי בני עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים"

לעבד אין כלום משל עצמו. הקדוש ברוך הוא קנה אותנו מעבדות מצרים לעבודתו יתברך. גם התפילין, שמניחים כל יום, משמשים גם כקולר של עבדות..

הזירה שנועדה לבטא את ההתמודדות של התגלות כבוד ה' בעולם היא דווקא מצרים. פרעה מול משה – גאווה מול ענווה – כפירה מול אמונה. ההכרה בתלותו של האדם באלוקים זהו היסוד הגדול של יציאת מצרים. יסוד זה אינו מובן מאליו וקל להבנה – טבע האדם נוטה, ברגע שיש קצת הרווחה, לשכוח את התלות שלו, ובטוח שיכול לפתור לעצמו את כל בעיותיו וחסרונותיו.

זו גאווה טבעית שיש לאדם, ואם הוא לא יזכיר לעצמו דבר זה תמיד – ישכח!

אנו נמצאים במגפת הקורונה שמשתוללת כבר כמה שנים בעולם, וטרם רואים את סופה, לענ"ד, מה שבאה מגיפה זו ללמדנו, זה ענווה, האדם עם כל ההתפתחות הטכנולוגית המופלאה, עם ההתפתחות שלא תאמן של המדע, עם הגעתו לחלל ועוד דברים שהיו אך לפני כמה שנים כדמיון רחוק, וחלום לא אפשרי, חש שכל העולם בידו, שהוא שולט בכל, והקב"ה רוצה ללמדנו את היסוד הגדול ביותר, כדי להיות עבדי ה', את הענווה, את התלות המוחלטת שלנו בו יתברך – שגם הדבר הפשוט והחשוב ביותר, שהוא החיים – חיים ברצונו.

יהי רצון שנזכה לקבל את השיעור הזה בענווה, בהכנעה, בהקשבה ודווקא מתוך המגיפה, תעמיק האמונה, תגדל הענווה והעולם כולו יתקרב יותר לתיקונו, שהוא "לתקן עולם", דווקא על ידי ההתגלות הברורה שיש רק מלכות אחת – "במלכות שדי!".

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן