חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

אבטחת גוי בשבת

שלום הרב רציתי לשאול האם מותר לאבטח גוי חשוב (הכוונה לשר או נשיא גוי) בשבת, האבטחה נעשית כחלק מצוות של ישראלים כך שבמקרה של אירוע יש שמירה אחד על השני. תודה הרב

ההיתר לחלל שבת עבור גוי הוא רק במקום שאין שם גוי אחר שיעשה זאת.

עיין בדברים בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/01-27-03/#_te01ftn27_2

ובספר הקיצור לפניני הלכה מובא כך: "מחללים שבת עבור גוי, שהואיל ואנו רוצים שגויים יצילו יהודים, גם אנו צריכים להציל אותם. אבל כשיש שם גוי אחר עדיף שהוא יציל, ולכן בבתי חולים עדיף לקבוע בשבת תורנות לרופאים ואחיות גויים שיטפלו בגויים."

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 08:43:39

בשר וחלב

שלום אשמח לקבל מידרג של גיל ושעות לילדים לשמירת בשר וחלב לדוג' עד גיל 6 שומרים כך שעות עד גיל 9 שומרים כך שעות

עניין זה מובא בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/17-26-07/

ובתמצות בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/) כך:

קטנים

ט. אסור להאכיל אפילו תינוק מאכלים אסורים, ובכלל זה נתינת המאכל בידו. ומשהגיע לגיל שלוש, על ההורים להתחיל לחנכו שלא לאכול מאכלים אסורים, כיוון שמגיל זה הוא מסוגל להתרגל לכך שהדבר אסור תמיד (ועי' הלכות שבת כד, א-ג). לפיכך אסור להאכיל תינוק בבשר וחלב יחד. אבל לגבי שהיית הזמן, הדבר תלוי בהבנתו ובמצבו הגופני והנפשי:

עד גיל שלוש בערך, הקטן לא מבין את ההבדל בין בשר לחלב, ולכן מותר להאכילו חלב אפילו מיד אחרי בשר, ובלבד שפיו וידיו נקיים משאריות בשר. מגיל שלוש עד חמש בערך, הקטן מבין את ההבדל שבין בשר לחלב, אבל עדיין לא מסוגל להבחין בין זמנים ארוכים לקצרים, ולכן נכון כשאפשר שימתין כשעה בין בשר לחלב. וכאשר יש צורך מיוחד לתת לו מאכל חלבי, אפשר לעשות זאת לאחר ניקוי פיו וידיו בלא להמתין שעה.

מגיל חמש עד תשע בערך, הילד מתחיל להבחין מעט בזמנים, ולכן מתחילים להרגילו להפסיק כשלוש שעות בין בשר לחלב. ומגיל תשע, הוא כבר יודע לחשב את השעות ומסוגל להמתין יותר זמן, ולכן נכון כשאפשר להרגילו להמתין כשש שעות. ובשעת הצורך, כגון כאשר הוא אוכל עם אחיו הקטנים, וקשה לתת לו אוכל אחר כך, אפשר שימתין רק שלוש שעות בין הסעודות. וכשנה לפני שיגיע למצוות, יתרגל להמתין שש שעות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 09:40:21

דיבור או הרהור?

1) האם האזנה לשיעור מוקלט עם אוזניות נחשבת דיבור בתורה או הרהור בתורה? 2) האם מותר להאזין לשיעור מוקלט עם אוזניות אם הוא רואה נשים לבושות לא צנוע? 3) האם מותר להאזין לשיעור מוקלט עם אוזניות בחדר רחצה שאין בו אסלה?

  1. מצב ביניים.
  2. לא. אמנם אם הוא עושה ריצה, ובדרכו הוא חולף על פני נשים לא צנועות, זה מסדר, משום שאינו מסתכל בהן, אלא רק רואה אותן וממשיך בדרכו.
  3. בזמן הרחצה עצמה נכון להחמיר בזה מפני כבוד התורה, אבל אם הוא רק עובר שם, כגון שהוא צריך משם משהו לרגע או שנכנס לשם תוך כדי שטיפת הבית, אינו צריך לסגור את השיעור בזמן שנכנס לחדר הרחצה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 06:44:30

נטילת ידיים אחר תרומת דם

האם יש דין של חובת נטילת ידיים אחר תרומת דם כמו הדין של נטילת ידיים אחר הקזת דם?

כיוון שנטילת הידיים היא פעולה פשוטה , נכון להחמיר, ואם שם נטלה, יסתפק בשטיפת הידיים. אין צורך להמנע מלשתות ולאכול לפני הנטילה, כל עוד הוא שוכב על המיטה כדי להחזיר לעצמו את הכוחות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-18 18:42:20

נופש וטיול מישפחתי בימי בין המיצרים

אנחנו רוצים לעשות נופש מישפחתי, קשה לנו למצוא תאריך שמתאים לכולם. האם בסדר לצאת לנופש מישפחתי ( במיוחד השנה נחוץ כי רובינו היו מגוייסים ללחימה) בימים שבין יז תמוז לא' אב? האם יש דינים מיוחדים?

במקרה שלא מוצאים זמן אחר, אפשר להקל. דינים מיוחדים – הדינים הרגילים של שלושת השבועות, כגון לא לשמוע מוזיקה שמחה.

אביא לך את עקרי הדינים הנוגעים לעניין זה מתוך מפניני הלכה, כפי שהם מופיעים בספר הקיצור שיצא כעת לאור – 'קיצור הלכה' (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

ח – מנהגי שלושת השבועות

ימי בין המצרים

א. שלושת השבועות שמתחילים מליל י"ז בתמוז ונמשכים עד ט' באב, הם ימים של צער, שעליהם נאמר (איכה א, ג): "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". לכן נהגו ישראל להימנע בימים אלו מדברים משמחים, ושלוש מדרגות ישנן: מי"ז בתמוז עד ראש חודש אב, נמנעים מדברים חגיגיים ומשמחים במיוחד. מראש חודש אב, ממעטים בכל דבר שיש בו שמחה. ובשבוע שחל בו תשעה באב, ממעטים יותר בשמחה.

בילוי ונופש

ב. עד סוף חודש תמוז מותר לטייל ולנפוש במלון וללכת לבריכה. אבל טיול שיש בו משתתפים רבים, לכתחילה אם אפשר עדיף שלא לקיימו בימים אלו, כי יש בו שמחה יתרה.

ומשנכנס אב, יש להימנע מטיולים ובילויים שעיקרם לתענוג ושמחה, אמנם מותר לצאת לטיול או לנופש שנועדו בעיקר לצורך לימודי או בריאותי. וכן מי שמסיבות בריאותיות הורו לו לשחות, מותר לשחות בתשעת הימים. ומי ששוחה כחלק מאורח חיים בריא, או מי שנמצא באמצע לימוד שחייה, נכון שיעשה הפסקה בשבוע שחל בו תשעה באב.

שמחה של רשות

ג. בכל שלושת השבועות אסור לנגן ולשמוע כלי נגינה, ואסור לערוך אירועים שיש בהם שמחה יתרה. לפיכך אסור להשתתף במסיבות, ערבי שירה וחוגי ריקוד. וכן אסור להשתתף בקונצרט אפילו שמנגנים בו מוזיקה עצובה.

ד. כאשר מקיימים אירוע תרבותי, מותר להשמיע בו נגינה עצובה לזכר ירושלים אפילו בתשעת הימים. וכן מותר ללמוד נגינה עד שבוע שחל בו תשעה באב, הואיל ואין בזה שמחה, וטוב שילמדו ניגונים עצובים. וכן מותר לקיים חוג אירובי עד סוף חודש תמוז, מפני שעיקרו לצורך התעמלות, וישתדלו להתאים מוזיקה שאינה שמחה.

ה. מותר לשמוע שירים שאינם שמחים דרך מכשירים אלקטרוניים ביתיים עד סוף חודש תמוז, מפני שאין בשמיעה כזו חגיגיות כשאינה בקול רם. ומראש חודש אב מותר לשמוע רק שירים עצובים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-18 20:17:59

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת שופטים – תורה אחת תהיה לכם!

מקובל לומר שאם נשאלת שאלה בהלכה, ואינך יודע את התשובה, אתה יכול לענות שיש מחלוקת בדבר, וכנראה שתהיה צודק…

המציאות הזאת היא לא המציאות המתוקנת, המציאות המתוקנת היא שיש תורה אחת והלכה אחת.

כדברי הרמב"ם בהקדמתו למשנה:

וכאשר מת  (משה רבנו) ע"ה וכבר מסר ליהושע הפירושים שניתנו לו, ועסקו בהם יהושע ואנשי דורו, וכל מה שקבל ממנו הוא או אחד הזקנים אין בו משא ומתן ולא נפלה בו מחלוקת, ומה שלא שמעו מן הנביא ע"ה יש בסעיפיו משא ומתן, ונלמד בו הדין בדרכי העיון בשלש עשרה המידות שניתנו לו בסיני, והן י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. ומאותם הדברים שלמדו יש עניינים שלא נפלה בהם מחלוקת אלא הסכימו כולם עליהם. ומהם שנפלה בהם מחלוקת בין שתי דעות, זה דן בדין ונתחזק אצלו וזה דן בדין ונתחזק אצלו, לפי שדרכי ההיקש הויכוחיים יקרו בתוצאותם המקרים האלה, וכשנופלת בהם המחלוקת הזו הולכים אחרי רבים כמאמר הכתוב אחרי רבים להטות.

כלומר, אם ישנה מחלוקת או ויכוח ישנה הכרעה, ובסופו של דבר ההלכה היא אחת!

כפי שמבאר את הדברים באופן נפלא הרב שילת בפירושו להקדמת הרמב"ם:

עקרון השלימות או הסגירות של המערכתהתשובה לכל שאלה הלכתית מצויה בתוך ההלכה. אין בהלכה למעשה שאלות פתוחות. גן במצבים של ספק וחוסר הכרעה גן כאשר ההלכה התיאורטית אינה ידועה לנו לפי שעה יש בהלכה הוראה מעשית ברורה.

לכל שאלה יש הכרעה על ידי הרוב.

וכפי שמבואר בפרשתנו:

כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו, ובאת אל הכוהנים הלווים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט, ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך, על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמע אל הכהן העומד לשרת שם את ה' אלוקיך או אל השופט ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל, וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד.

שיש מחלוקת או אי הסכמה בין פוסקי ההלכה, עולים לסנהדרין, לבית הדין הגדול, השוכן במקום השראת השכינה, ומשם יוצאת הוראה אחת לכלל ישראל: ישנו מוסד מרכזי אחד בו נפסקת הלכה לכל כלל ישראל. בכך מתאחדת האומה הישראלית סביב הלכה אחת, ואין התורה נעשית כשתי תורות, וכפי שדורשים חז"ל על המילים: 'תורה אחת תהיה לכם'.

שעם ישראל גולה, התורה עצמה מתפזרת ומתפרדת, ובתהליך של שנים, נוצרים מנהגים שונים, דרכי פסיקה והלכה שונות, וכך נוצר מצב לא נורמלי ולא טוב של מחלוקות רבות בהלכה.

יש בגיוון העצום, גם ברכה גדולה, עושר גדול, של מנגינות ומנהגים, גוונים וצבעים שמעשירים את העולם הרוחני של עם ישראל, אבל שני חסרונות גדולים ישנם:

החיסרון הראשון, הנוסחים השונים, המנגינות והמנהגים עלולים לגרום לפירוד, עלולים לגרום לכך שלא נוכל להיות בבית הכנסת אחד, שלא נוכל להיות בקהילה אחת.

חיסרון זה יכול לבוא לידי תיקון, בכמה אופנים, ברמה הקהילתית על ידי הקמת מניינים משלבים, הקמת שיעורי תורה מאוחדים אחרי מניינים בנוסחים שונים, וברמה האישית, שכל אחד יכיר את הנוסחים השונים וירגיש חופשי לבחור לו את המניין המתאים לו, לאו דווקא בנוסח אבותיו, באופן אישי, אני משתדל להיות לעיתים במניין אשכנזי ולעיתים במניין ספרדי, ומאד אוהב את המניינים המשולבים.

לא צריך לומר שהמנהג המגונה והמכוער שנמנעים מלהתחתן אלו עם אלו, הוא מנהג שראוי לגנותו ולפעול לכך שלא יהיה.

החיסרון השני הוא שיש הלכה שונה, וכאן כבר יש בעיה קשה ומורכבת יותר, שאתה מלמד תורה לציבור חילוני משכיל, קשה להם לשמוע את החילוק הזה, זו ההלכה לספרדים וזו ההלכה לאשכנזים, זה נשמע להם לא רלוונטי, ולענ"ד הצדק איתם ברמה העקרונית, אנחנו עם אחד. עם תורה אחת. העובדה שזה לא כך, פוגעת בנו מאד.

הדבר גם מרחיק אנשים משמירת התורה, בשל העובדה כי ריבוי המחלוקות והמנהגים אינו מאפשר עוד לדבר על תורה המאחדת את האומה, כי אם היא מהווה את אחד הגורמים המפצלים את האומה- אפילו בקהל שומרי המצוות ונאמני האמונה.

יש חילול ה' נורא, בכך שיש שתי מפלגות חרדיות, מפלגה ספרדית ומפלגה אשכנזית, כאלו יש שתי תורות שונות.

הבעיה הולכת ומחריפה בשל עולם החומרות. חלק בלתי נפרד מדמות קיומה של תורה הוא ההחמרה העצמית, המבטאת אהבת ה' וזהירות שלא לפגוע בהלכה. רבים מבקשים להביע את דביקותם בתורה על ידי קבלה עצמית, וזהירות מדברים שהתורה התירה אותם, אך נפש האדם חוששת להם. ברם, לחומרות אלה גם מחיר כבד.

לעיתים מביאות חומרות אלו לכך שאין אדם אוכל אצל חבירו, ולפילוג ולפיצול הולכים וגוברים, בניגוד למגמתה של תורה, שלא תהא נעשית כשתי תורות.

לא ניתן לפתור את הבעיה בבת אחת, וגם אין ראוי לעשות כן, בשל חשיבותם של מנהגי אבות. ברם, ציווי התורה על בית דין גדול אחד מלמד על המגמה. אנו צריכים להיות שותפים בכל מגמה שתביא לידי אחדות ההלכה בישראל וגיבוש האומה הישראלית כולה סביבה.

המגמה צריכה להיות אחדות, למעט כמה שיותר את המחלוקות, להדגיש את המאחד והמגבש,

מורי ורבי, מגדולי פוסקי ההלכה בדורנו הרב אליעזר מלמד נוקט בכל פסיקותיו, בקו המאחד, ספריו פניני הלכה, הם לכל העדות, כך שכולם יכולים ללמוד בספר אחד.

ונביא מעט מדבריו בעניין:

בכל מקום שיש הבדלי מנהגים בין העדות, כתבתי את המנהגים השונים. כאן המקום לציין, כי עיקר מה שהדריכו חכמינו לשמור על המנהגים, הכוונה במנהגים ששגורים אצל כל בני אותו מקום או אותה עדה, ולא במה שצריכים לשאול מביני דבר כיצד נהגו במקום פלוני. וק"ו שאין הכוונה למה שכתבו רבנים שחיו באותו מקום. אלא בכל הדינים שאין לגביהם מנהג ברור ומפורסם, יש לילך לפי כללי הפסיקה המקובלים, שהלכה כדעת הרוב וספק ברכות להקל. ובאותם הדינים יש להתחשב בכל הפוסקים מכל העדות. ואמנם בעבר, מתוך הריחוק בין הגלויות, התחשבו הרבנים בעיקר בפוסקים שחיו בסביבתם בדורם או בדורות שלפניהם. אולם כיום כשאנו חיים יחד ולומדים יחד כל שבטי ישראל, יש להתחשב בכל הפוסקים מכל העדות.

לעיתים פוסקי הדורות הקודמים התייחסו בעיקר למסורות מקומם ולדעות הרבנים מבני עדתם, ופחות למסורות ולפוסקים מעדות שונות וממקומות רחוקים. עתה כשזכינו לקיבוץ גלויות של מיליוני יהודים מארבע כנפות תבל, והשבטים מתחתנים זה בזה, חובה עלינו ללמוד את מנהגי כל העדות והפוסקים יחד, לעמוד על היסוד ההלכתי המשותף לכולם, ותוך שמירת המסורות השונות להשתדל לקרב את הענפים ההלכתיים זה לזה, כדרך תלמידי חכמים של ארץ ישראל שמנעימים זה לזה בהלכה.

כאשר לומדי התורה יתרגלו לראות ולהדגיש את המאחד ולהתחשב במכלול הדעות והגוונים, גם בציבוריות הישראלית המשוועת לאחדות וחיבור, יתרגלו לראות את המאחד והמגבש, ומתוך כך בע"ה תרבה האחדות ויתקדש שם שמיים.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן