חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

יומטוביאן

האם יש ב פניני הלכה שבת ה תיחסות לשאלה, האם באיזה אופן פיקוח נפש של בעלי חיים דוחה איסורי שבת? לא מצאתי בפרק על בעלי חיים. תודה רבה

יש רק היתרים ספציפיים של טלטול וחליבה, לא יותר מזה.

טלטול

בעלי חיים שאין הדרך להרימם לשעשוע הם 'מוקצה', כיוון שאין כל שימוש בגופם. אך כדי למנוע מהם צער, מותר לגרור אותם, וכשאין פתרון אחר מותר אף להרימם. לכן דג שקפץ מהאקווריום, מותר להחזירו כדי שלא ימות. וכן כשאחד מהדגים שבאקווריום מת, ויש חשש שידביק את שאר הדגים במחלתו, מותר להוציאו מן האקווריום כדי להצילם.

חליבה

אסור לחלוב בשבת פרה וכל בהמה ('מפרק' – 'דש'), אמנם כיוון שבלא לחלוב את הפרות יום שלם יסבלו מאוד, מותר לעשות זאת באיסור מדברי חכמים, כגון לחלוב לאיבוד על הארץ או לתוך כלי שיש בו חומר מפגל, או לומר לגוי לחלוב רגיל, או שיחלוב ישראל בעזרת מכונות שאיבה שמופעלות על ידי שעון שבת בדרך 'גרמא'.

וראה גם כאן – https://www.toraland.org.il/25499

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-07 07:23:46

שקית חימום בשבת

שלום וברכה, אנחנו לוחמים בשהייה מבצעית ארוכה בשטח. האם מותר להשתמש בשקיות חימום בשבת? תודה רבה

במקום מצווה, צורך גדול, או צער משמעותי שאדם חש בגופו, מותר לעשות שני איסורי חכמים. דרבנן אחד זה הפעלת השקית, ודרבנן שני זה הפעלתה בשינוי או על ידי שניים, ואם יש אתכם גוי, לכתחילה עדיף לבקש ממנו לעשות זאת, ואזי אין צורך בשינוי.

אם אין אפשרות להפעיל בדרבנן נוסף, אזי כשהקור משמעותי ניתן להחשיבכם כחולה שאין בו סכנה, שהתירו עבורו לעשות איסורי חכמים גם כאשר לא ניתן לעשותם בשינוי וכדומה. ואם הדבר נצרך לשם ערנות מבצעית, אזי יש בזה משום פיקוח נפש, ובוודאי מותר.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-06 10:28:26

תרומות ומעשרות

יש לי גינה שיש בה צמחי מרפא לחליטות ולבשמים לשבתות איך מעשר מה אומר כל פעם שלוקח ענף .. יש גם זעתר קורנית טימין שלעיתים מתבל מזון בהם

צמחים שנועדו למרפא או לריח או לצבע ונוי, פטורים מתרומות ומעשרות. וכן דין עלי גת. גם המגדל זרעים שאינם ראויים לאכילה כדי להצמיח ירקות, כדוגמת זרעי בצל, פטורים מתרומות ומעשרות.

גם מיני תבלינים שאינם נאכלים בפני עצמם, אלא משמשים לנתינת טעם, כדוגמת פלפל שחור, קינמון, כמון, פולי קפה ועלי תה – פטורים מתרו"מ. אבל עלי פטרוזיליה וכוסברה שרגילים לערב בסלט – חייבים בתרו"מ, הואיל והם ניכרים כצורתם בסלט וממילא נחשבים כנאכלים בפני עצמם.

עלי נענע שרבים נוהגים להטעים בהם משקה, ויש שגם אוכלים אותם כחלק מהסלט: אם שתלם לאכילה – חייבים בתרו"מ, ואם להטעמה בלבד – פטורים, ובספק יפריש בלא ברכה.

אם הגינה מחוץ לבית צריך להפריש תרומות ומעשרות כרגיל בכל פעם שאתה קוטף. אביא לך את נוסח ההפרשה עם הסבר:

סדר ההפרשה

א. את התרומות והמעשרות צריך להפריש כסדר:

תחילה מפרישים לתרומה גדולה כלשהו מהפירות (בנוסח להלן – "החלק הנוסף על אחד ממאה").

לאחר מכן מפרישים מעשר ראשון עבור הלוי (10% מכלל הפירות. בנוסח – "אחד ממאה עם עוד תשעה חלקים כמוהו").

מתוך המעשר הראשון מפריש כיום בעל הפירות במקום הלוי תרומת מעשר (10% מהמעשר הראשון, שהוא 1% מכלל הפירות. בנוסח – "אחד ממאה". נמצא שנשאר ללוי 9% מכלל הפירות).

בסוף מפרישים מעשר שני או מעשר עני, לפי שנת הפרי (בנוסח – "מעשר ממה שנותר". כיוון שנשארו לאחר הפרשת המעשר הראשון 90% מכלל הפירות שהיו בתחילה, מעשר זה הוא 9% מהפירות).

ב. את שתי התרומות (אחוז ומשהו) מוציאים בפועל מתוך הפירות, וכיוון שיש בהן קדושה, עוטפים אותן ומניחים בפח. ואילו את המעשר ללוי ולעני לא מוציאים בפועל בשעת ההפרשה, אלא מייחדים להם מקום באחד הצדדים של הפירות, ולאחר מכן ייתן אותם או את שוויים ללוי ולעני (עי' לעיל ט, יח). גם לפירות המעשר השני מייחדים מקום בשעת ההפרשה, ולאחר מכן פודים אותם על פרוטה.

נוסח ההפרשה עם פירוש

ג. מברכים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להפריש תרומות ומעשרות". כאשר לא ברור שצריך להפריש תרו"מ מהפירות, לא מברכים.

נוטלים מעט יותר מאחוז אחד מהפירות המיועד לתרומה גדולה ותרומת מעשר, מפרידים אותו משאר הפירות, ואומרים: "החלק הנוסף על אחד ממאה ממה שהפרשתי שנמצא בצד ימין שלי, יהיה 'תרומה גדולה' (בכך מייחדים מקום לחלק הנוסף על האחוז בצד ימין של כלל הפירות המיועדים לתרומות).

האחד ממאה שנשאר כאן (הוא האחוז שהפרדנו מכלל הפירות המיועד לתרומת מעשר שתופרש להלן מתוך המעשר הראשון) עם עוד תשעה חלקים כמוהו (היינו 9% המיועדים למעשר ראשון) בצד ימין של הפירות הללו (היינו כלל הפירות המיועדים לאכילה) יהיו 'מעשר ראשון' (בכך מייחדים מקום לפירות המיועדים למעשר ראשון, שאותם או את שוויים ייתן אח"כ ללוי).

אותו אחד ממאה שעשיתיו מעשר ראשון ומונח מופרד מהפירות (הוא האחוז שהופרד מתחילה מכלל הפירות, ועדיין נחשב בכלל המעשר הראשון), הרי הוא 'תרומת מעשר' (ובכך הפרשנו תרומת מעשר מהמעשר הראשון. אחר כך עוטפים את התרומות ומניחים אותן בפח).

מעשר ממה שנותר (10% ממה שנותר לאחר מה שכבר הפרשנו. וכיוון שהפרשנו מעשר ללוי, נותרו 90% מכלל הפירות שהיו בתחילה, ומעשר מהם הינו 9%) בצד השמאלי של הפירות יהיה 'מעשר שני' (בכך מייחדים מקום למעשר שני בשנים א' ב' ד' ה') / 'מעשר עני' (בשנים ג' ו'). (כאשר יש ספק לאיזו שנה שייכים הפירות, יאמר לאחר הפרשת מעשר שני – "ואם הם חייבים במעשר עני, הרי הם מעשר עני". להלן, ו).

ד. בשנים של מעשר עני, מסיימים כאן את ההפרשה, וייתן אחר כך את הפירות או את שוויים לעני. ובשנים של מעשר שני, יש לפדות את הפירות כדי להוציאם לחולין:

אם ההפרשה נעשית מפירות שוודאי אינם מעושרים, וברור שהם משנה שמפרישים בה 'מעשר שני', יש לברך תחילה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לפדות מעשר שני". ואם יש ספק בדבר, פודים בלא ברכה. ואומרים: "מעשר שני זה (הכוונה לפירות שייחדנו להם מקום בצד שמאל של כלל הפירות), הוא וחומשו (מצוות התורה להוסיף חומש בעת הפדיון), יהיה מחולל על פרוטה אחת מן המטבע שייחדתי לפדיון מעשר שני" (עי' לעיל ט, לא-לז. אם פודהו על מאכל, יאמר: "יהיה מחולל על מאכל זה").

ה. כאשר אדם פודה את המעשר השני על מטבע של חברו, או כאשר פירות המעשר השני שווים יותר מפרוטה אחת אבל פחות מארבע פרוטות (פרוטה שווה בין חמש לעשר אגורות. הערך משתנה מעט מתקופה לתקופה), לא מוסיפים חומש, ולכן יאמר: "מעשר שני זה יהיה מחולל על פרוטה מן המטבע שייחדתי/שפלוני ייחד לפדיון מעשר שני". ואם הוסיף בטעות "הוא וחומשו" – יצא.

ו. שנות השמיטה הבאות הן תשפ"ט, תשצ"ו וכן הלאה. המסופק האם הפירות שלפניו שייכים לשנת מעשר שני או מעשר עני, יפריש מספק את שני המעשרות. את המעשר שני יפדה על פרוטה, ואת המעשר עני ייתן לעני. והרוצה להקל, רשאי להפריש מעשר שני בלבד.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-05 18:17:56

פדיון מעשר שני

שלום, בהמשך לתשובה שאלה טובה. אותה שאלה אפשר לשאול על עצם פדיון מעשר שני על פרוטה – כיצד ניתן לפדות מעשר מן הפירות שלפני, שבדרך כלל שוויים הרבה יותר מפרוטה, על פרוטה אחת? התשובה לכך נמצאת בפרק ט סעיף יב בהסבר עניינו של מעשר שני – "כיוון שכיום דמי פדיונם הולכים לאיבוד, לכתחילה אפשר לפדותם בפרוטה אחת, וכך הם אכן שווים, הואיל ואי אפשר ליהנות מהם (רמב"ם ב, ב; ד, יח)." רציתי לשאול בכל זאת, הרי להחליט שמעשר שני היום שווה רק פרוטה זה דבר אחד, אבל להגיד שמה שכבר החלטתי ששווה עשר פרוטות למשל ולהגיד שעכשיו הוא שווה פרוטה זה כבר לא הגיוני לכאורה! תודה מראש כבוד הרב

כסף שלא ניתן להשתמש בו, לא שווה יותר מפרוטה. לכן אין הבדל בין המקרים, שכן כמו שבגלל שהמעשר השני הולך לאבדון, הוא כבר לא שווה יותר מפרוטה, כך גם הפרוטות שיש במטבע פדיון המעשר – שמכיוון שאיננו יכולים להשתמש בפרוטות אלו, אינם שווים יותר מפרוטה, ולכן פעמיים בשנה מחללים אותן על מאכל בשווי פרוטה ומאבדים אותו. וכשם שניתן לחללן על מאכל בשווי פרוטה, כי כך הוא שוויין משום שאין אפשרות לממש את השווי העקרוני שלהם, כך ניתן לחללן על פרוטה שבטבע אחר.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-09 10:00:03

פדיון מעשר שני

שלום כבוד הרב! בפניני הלכה כשרות א' נכתב: "יכול אדם להרשות לבני משפחתו וידידיו לפדות פירות 'מעשר שני' שיהיו להם על המטבע שייחד לכך, ובתנאי שיעריך שלא יעברו את מספר הפרוטות שהמטבע שלו שווה. ואם יש לו ספק, יוכל לייחד לכך שני מטבעות, אחת של עשרה שקלים ואחת של חמישה שקלים (וטוב להדביקם יחד כדי לסמנם), וייתן רשות לכולם לחלל על פרוטה שבמטבע הגדול, ובכל תקופה, לפי הצורך, יחלל את כל הפרוטות שבמטבע הגדול על פרוטה אחת שבמטבע הקטן. וכך יעשה עד אשר יגיע זמן 'ביעור מעשרות', שאז יחלל את כל הפרוטות שבמטבע הגדול והקטן על חתיכת פרי או יין או שמן בשווי של פרוטה". לא הצלחתי להבין איך אפשר לפדות כמה פרוטות על פרוטה אחת? למה זה הגיוני? תודה מראש!

שאלה טובה. אותה שאלה אפשר לשאול על עצם פדיון מעשר שני על פרוטה – כיצד ניתן לפדות מעשר מן הפירות שלפני, שבדרך כלל שוויים הרבה יותר מפרוטה, על פרוטה אחת?

התשובה לכך נמצאת בפרק ט סעיף יב בהסבר עניינו של מעשר שני – "כיוון שכיום דמי פדיונם הולכים לאיבוד, לכתחילה אפשר לפדותם בפרוטה אחת, וכך הם אכן שווים, הואיל ואי אפשר ליהנות מהם (רמב"ם ב, ב; ד, יח)."

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-08 14:39:42

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת וארא – גבולות הבחירה

בפרשתנו משרטט הקב"ה לפני משה רבנו את התוכנית הגדולה המתוכננת לעם ישראל, ואז תוכנית מפורטת יותר על הדרך בה ייפסק השעבוד ובני ישראל יצאו ממצרים:

"ואתה תדבר את כל אשר אצווך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה ושלח את בני ישראל מארצו, ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותיי ואת מופתיי בארץ מצרים, ולא ישמע אלכם פרעה ונתתי את ידי במצרים והוצאתי את צבאותיי את עמי בני ישראל מארץ מצרים בשפטים גדולים, וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים והוצאתי את בני ישראל מתוכם"

והשאלה אותה שאלו ראשונים ואחרונים היא איך ייתכן לשלול את הבחירה של פרעה?

הרי הבחירה היא ייסוד כל עבודת האדם בעולם, בלעדיה אין משמעות כלל לקיום האדם, לעשייתו, לרצונותיו, אין משמעות לציווי האלוקי ולא לשכר ועונש, ולכן שלילת הבחירה היא דבר מאד מאד מורכב ובעייתי.

רש"י במקום כותב:

מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות עובדי עבודה זרה לתת לב שלם לשוב, טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו אתם את גבורותי. וכן מדתו של הקדוש ברוך הוא מביא פורענות על האומות עובדי עבודה זרה כדי שישמעו ישראל וייראו…

כך אומר גם הרמב"ן בהסברו השני:

אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם, רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות, לא לעשות רצון בוראו. ואז הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו למען ספר שמו, כענין שכתוב והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וגו'… וזה טעם ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותי, כלומר שאקשה לבו למען רבות מופתי בארץ מצרים…

כלומר, יש בחירה חופשית, אך הקב"ה בוחן את הבחירה, ואם הבחירה איננה מתוך מניעים טהורים, איננה לשם שמים, אלא רק להימלט מרעה או להרוויח איזה רווח, הקב"ה לא דן את האדם על פי מעשיו החיצוניים אלא על פי כוונותיו הפנימיות, במקרה זה הקב"ה גרם לפרעה לומר את האמת הפנימית שלו, ולא איפשר לו את תשובת הרמייה, כדי שיוכל להתקדש שם שמיים בעולם ותתגדל האמונה של עם ישראל.

וכפי שמחדד את הדברים הספורנו:

"ואין ספק שלולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלי ספק, לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך, שיתנחם מהיות מורד, אף על פי שהכיר גדלו וטובו, אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות… אבל אם היה פרעה חפץ להכנע לאל יתברך, ולשוב אליו בתשובה שלמה, לא היה לו מזה שום מונע".

יש מכאן לימוד חשוב, הבחירה איננה במעשים בלבד, אלא ברצונות והכוונות, הבחירה היא מה באמת חשוב לך, מה משמעותי לך, מה המדדים על פיהם אתה מנווט את חייך ובחירותיך.

הסבר נוסף, מופיע במדרש:

"ר' ישמעאל: פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה', מה המים הללו כשאתה נותנן בכלי אתה מטה אותן לכל צד שאתה רוצה, כך כשבשר ודם עולה למלוכה לבו נתון ביד הקדוש ברוך הוא:יש אם זכה העולם, הקדוש ברוך הוא מטה לבו של מלך לגזירות טובות; אבל אם נתחייב העולם, הקדוש ברוך הוא מטה לבו לגזירות רעות, וכל גזירה וגזירה שיוציא מפיו אינה יוצאה בתחלה, אלא מלפני הקדוש ברוך הוא, ולכך נאמר עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ

במילים אחרות, הבחירה החופשית היא לאדם הפרטי, אך המלך שצריך להוביל לא את העניינים הפרטיים אלא את ענייני הכלל, לא קיבל את זכות הבחירה, יש באמירה זו הרבה מאד יושר וצדק, כי איך ייתכן שיחיד ייקבע את ענייני הכלל, איך יכול להיות שהרבה מאד אנשים טובם ורעתם יהיה תלוי באדם בשר ודם ולא ביד ה', הצדק הוא שענייני הכלל יהיו נתונים למשפט הכללי-האלוקי, שישקול את מעשי הכלל, את המהלך הכללי בבריאה והעולם, ומתוך שיקולים כללים ייקבע מה יעלה בגורלו של כל עם ועם.

וכך ניתן למצוא בפירושו של הרלב"ג, המסביר כי לוּ נמסרו ענייני הכלל בידי המלך עצמו, היה עלול לצמוח מכך נזק עצום לעם:

כי אילו היה פועַל המלך באלו הדברים מסור לבחירתו בשלימות כדרך המסור לבחירתו פעולותיו בעצמו, היה זה הענין סכנה נפלאה אל העם אשר תחת המלך ההוא, ולזה לא עזב השם יתברך כל זאת ההנהגה למלך כי גבוה מעל גבוה שומר…

כך ניתן לראות לדוגמה במרד אבשלום, שאבשלום וכל ישראל בוחרים בעצת חושי על פני עצת אחיתופל, מגלה לנו הנביא:

"וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל טוֹבָה עֲצַת חוּשַׁי הָאַרְכִּי מֵעֲצַת אֲחִיתֹפֶל וַה' צִוָּה לְהָפֵר אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל הַטּוֹבָה לְבַעֲבוּר הָבִיא ה' אֶל אַבְשָׁלוֹם אֶת הָרָעָה"

אם נרחיב את הדברים אולי ניתן להסביר שהבחירה החופשית היא בדברים שנוגעים לאדם עצמו, אך ככל שמעשיו נוגעים ומשפיעים על יותר אנשים כך בחירתו יורדת, אפשר להסביר שהדבר נעשה בשני אופנים: שמדובר באדם כללי מאד כמלך בענייני המלוכה אין לו כלל בחירה, ושמדובר באדם פחות כללי, שהשפעתו פחותה יש לו בחירה על הרצון, אך מה יקרה בפועל בדברים הנוגעים לאחרים וכל שכן לרבים איננה בידיו, לדוגמה, יכול האדם לבחור לסייע לאדם מסויים אך ייתכן שמסיבות שאיננו יודעים אותן, הסיוע לא יצליח, האדם עשה טוב במאמץ וברצון, אך כיוון שזה נוגע לאדם אחר ייתכן שזה לא יצליח למעשה.

מכאן עלינו ללמוד לימוד חשוב, ככל שהדבר נוגע יותר לרבים יש בו יותר התערבות אלוקית, ככל שעוסקים יותר בעניינים כלליים כך פועלים עם א-ל, זה יכול להיות במובן השלילי של שלילת הבחירה, אבל זה יכול להופיע גם במובן החיובי, שמי שפועל לטובת הציבור, זכות הציבור מסייעתו, והקב"ה שולח לו ברכה והצלחה בפעולותיו הטובות למען הכלל.

עוד הסבר מצאנו במדרש:

כי אני הכבדתי את לבו. אמר רבי יוחנן מכאן פתחון פה למינין לומר: לא היתה ממנו שיעשה תשובה, שנאמר 'כי אני הכבדתי את לבו' (שמות י', א). אמר לו רבי שמעון בן לקיש יסתם פיהם של מינים אלא 'אם ללצים הוא יליץ' (משלי ג', לד) שהקדוש ברוך הוא מתרה בו באדם פעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא, אף כך פרעה הרשע, כיון ששיגר הקדוש ברוך הוא ה' פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך, הוי 'כי אני הכבדתי את לבו'…

הדבר מתחדד יותר במדרש על פרשת השבוע שכותב:
'ויחזק לב פרעה' – בחמש מכות הראשונות אין כתיב בהן אלא 'ויחזק לב פרעה', כיון שבאו חמש מכות ולא שלח, אמר הקדוש ברוך הוא: מכאן ואילך אם רצה לשלוח איני מקבל שכך כתיב בחמש מכות האחרונות: 'ויחזק ה' את לב פרעה'

בדרך זו הלכו מספר פרשנים, וביניהם הרמב"ן בהסברו הראשון על המלים "ואני אקשה את לב פרעה":

והנה פירשו בשאלה אשר ישאלו הכל, אם השם הקשה את לבו מה פשעו?… כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חנם, נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה, כאשר באו בזה פסוקים רבים בתורה ובכתובים, ולפי מעשיו הראשונים נדון

כך כתב גם הרמב"ם בהקדמה לפירושו למסכת אבות:

…אלא שפרעה וסיעתו מרו בבחירתם, מבלי כפיה ומבלי הכרח, ועשקו הגרים אשר היו ביניהם, ועשו להם עוול גמור… וזה המעשה היה מהם בבחירתם וברוע עצתם, ולא היה להם בזה הכרח. והיה עונש ה' להם על כך – למונעם מן התשובה, עד שיחול בהם מן העונש מה שחייב צדקו שהוא עונשם. ומניעתם מן התשובה היא שלא ישלחום.

הקב"ה נתן בחירה לאדם, אך יש רגע שבו האדם עובר ממציאות של בחירה למציאות של הכרח, דוגמא לדבר אדם שקפץ מן הגג, ובדרך מתחרט, כבר אין לו בחירה, האדם לעיתים כל כך פגם, שהוא עבר ממקום של בחירה למקום של עונש.

גם שלילת בחירה זו יכולה להופיע לטובה, ייתכן שאדם שבחר בטוב באופן עיקבי יזכה שהקב"ה ייתן לו רצון טוב, כעין מה שכתוב בירושלמי במסכת סוטה הדורש את הפסוק מתהילים: "כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי":

אברהם עשה יצר רע טוב. ומה טעמא? 'ומצאת את לבבו נאמן לפניך' (נחמיה ט', ח). אמר רבי אחא: והפשיר עמו, 'וכרות עמו הברית' (שם); אבל דוד לא היה יכול בו והרגו בלבבו. מה טעמא? ולבי חלל בקרבי

ניתן להסביר זאת במובן הסגולי, שהאדם שיבחר בטוב יזכה שהקב"ה בשלב מסוים יזכהו בכוחות של טוב, וברצון טוב, אך ייתכן להסביר זאת גם במובן ההגיוני, שהאדם שבחר בטוב פעם אחר פעם, קונה בנפשו עוצמות של טוב עד שכבר מבחינתו ישנם הרבה דברים שהם כבר לא בבחירה.

כפי שכותב הרב דסלר:

וזוהי עיקר עבודת האדם: לצאת מן החופשיות, מן הבחירה, מן המצב אשר האמת והשקר שוים לפניו, אל ההכרח, שיכיר בלבבו השתעבדותו אליו יתברך, וחיובו לישא העול הזה, כאמרו זכרונם לברכה 'המצוות אינן אלא גזירות'. אמנם יש מדרגה עוד גבוהה מזו; היינו שיכיר כל כך שהרע שקר הוא ואינו מציאות כלל, עד שלא יהיה לו שום רצון אליו, ויאהב את הטוב לבדו בכל לבבו.

וגם מהסבר זה ישנו לימוד יסודי וחשוב, שהאדם בתחילה בוחר, אך ככל שהוא בוחר שוב ושוב הוא מקבע בנפשו מצבים מסויימים שיהיה לו קשה מאד לצאת מהם, אם נבחר בהסבר ההגיוני, נבין שתמיד יש בחירה, אלא שככל שהאדם הרשיע יותר, יהיה לו מאד מאד קשה לשנות את הרגליו הרעים.

יהי רצון שנזכה לבחור בטוב באמת, לפעול עם אל למען הכלל ולהצליח להעמיק בבחירה עד הטוב יהיה אצלנו כטבע.

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן