הדרך שלך להקיף את התורה!
יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת וארא – גבולות הבחירה

בפרשתנו משרטט הקב"ה לפני משה רבנו את התוכנית הגדולה המתוכננת לעם ישראל, ואז תוכנית מפורטת יותר על הדרך בה ייפסק השעבוד ובני ישראל יצאו ממצרים:

"ואתה תדבר את כל אשר אצווך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה ושלח את בני ישראל מארצו, ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותיי ואת מופתיי בארץ מצרים, ולא ישמע אלכם פרעה ונתתי את ידי במצרים והוצאתי את צבאותיי את עמי בני ישראל מארץ מצרים בשפטים גדולים, וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים והוצאתי את בני ישראל מתוכם"

והשאלה אותה שאלו ראשונים ואחרונים היא איך ייתכן לשלול את הבחירה של פרעה?

הרי הבחירה היא ייסוד כל עבודת האדם בעולם, בלעדיה אין משמעות כלל לקיום האדם, לעשייתו, לרצונותיו, אין משמעות לציווי האלוקי ולא לשכר ועונש, ולכן שלילת הבחירה היא דבר מאד מאד מורכב ובעייתי.

רש"י במקום כותב:

מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות עובדי עבודה זרה לתת לב שלם לשוב, טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו אתם את גבורותי. וכן מדתו של הקדוש ברוך הוא מביא פורענות על האומות עובדי עבודה זרה כדי שישמעו ישראל וייראו…

כך אומר גם הרמב"ן בהסברו השני:

אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם, רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות, לא לעשות רצון בוראו. ואז הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו למען ספר שמו, כענין שכתוב והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וגו'… וזה טעם ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותי, כלומר שאקשה לבו למען רבות מופתי בארץ מצרים…

כלומר, יש בחירה חופשית, אך הקב"ה בוחן את הבחירה, ואם הבחירה איננה מתוך מניעים טהורים, איננה לשם שמים, אלא רק להימלט מרעה או להרוויח איזה רווח, הקב"ה לא דן את האדם על פי מעשיו החיצוניים אלא על פי כוונותיו הפנימיות, במקרה זה הקב"ה גרם לפרעה לומר את האמת הפנימית שלו, ולא איפשר לו את תשובת הרמייה, כדי שיוכל להתקדש שם שמיים בעולם ותתגדל האמונה של עם ישראל.

וכפי שמחדד את הדברים הספורנו:

"ואין ספק שלולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלי ספק, לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך, שיתנחם מהיות מורד, אף על פי שהכיר גדלו וטובו, אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות… אבל אם היה פרעה חפץ להכנע לאל יתברך, ולשוב אליו בתשובה שלמה, לא היה לו מזה שום מונע".

יש מכאן לימוד חשוב, הבחירה איננה במעשים בלבד, אלא ברצונות והכוונות, הבחירה היא מה באמת חשוב לך, מה משמעותי לך, מה המדדים על פיהם אתה מנווט את חייך ובחירותיך.

הסבר נוסף, מופיע במדרש:

"ר' ישמעאל: פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה', מה המים הללו כשאתה נותנן בכלי אתה מטה אותן לכל צד שאתה רוצה, כך כשבשר ודם עולה למלוכה לבו נתון ביד הקדוש ברוך הוא:יש אם זכה העולם, הקדוש ברוך הוא מטה לבו של מלך לגזירות טובות; אבל אם נתחייב העולם, הקדוש ברוך הוא מטה לבו לגזירות רעות, וכל גזירה וגזירה שיוציא מפיו אינה יוצאה בתחלה, אלא מלפני הקדוש ברוך הוא, ולכך נאמר עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ

במילים אחרות, הבחירה החופשית היא לאדם הפרטי, אך המלך שצריך להוביל לא את העניינים הפרטיים אלא את ענייני הכלל, לא קיבל את זכות הבחירה, יש באמירה זו הרבה מאד יושר וצדק, כי איך ייתכן שיחיד ייקבע את ענייני הכלל, איך יכול להיות שהרבה מאד אנשים טובם ורעתם יהיה תלוי באדם בשר ודם ולא ביד ה', הצדק הוא שענייני הכלל יהיו נתונים למשפט הכללי-האלוקי, שישקול את מעשי הכלל, את המהלך הכללי בבריאה והעולם, ומתוך שיקולים כללים ייקבע מה יעלה בגורלו של כל עם ועם.

וכך ניתן למצוא בפירושו של הרלב"ג, המסביר כי לוּ נמסרו ענייני הכלל בידי המלך עצמו, היה עלול לצמוח מכך נזק עצום לעם:

כי אילו היה פועַל המלך באלו הדברים מסור לבחירתו בשלימות כדרך המסור לבחירתו פעולותיו בעצמו, היה זה הענין סכנה נפלאה אל העם אשר תחת המלך ההוא, ולזה לא עזב השם יתברך כל זאת ההנהגה למלך כי גבוה מעל גבוה שומר…

כך ניתן לראות לדוגמה במרד אבשלום, שאבשלום וכל ישראל בוחרים בעצת חושי על פני עצת אחיתופל, מגלה לנו הנביא:

"וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל טוֹבָה עֲצַת חוּשַׁי הָאַרְכִּי מֵעֲצַת אֲחִיתֹפֶל וַה' צִוָּה לְהָפֵר אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל הַטּוֹבָה לְבַעֲבוּר הָבִיא ה' אֶל אַבְשָׁלוֹם אֶת הָרָעָה"

אם נרחיב את הדברים אולי ניתן להסביר שהבחירה החופשית היא בדברים שנוגעים לאדם עצמו, אך ככל שמעשיו נוגעים ומשפיעים על יותר אנשים כך בחירתו יורדת, אפשר להסביר שהדבר נעשה בשני אופנים: שמדובר באדם כללי מאד כמלך בענייני המלוכה אין לו כלל בחירה, ושמדובר באדם פחות כללי, שהשפעתו פחותה יש לו בחירה על הרצון, אך מה יקרה בפועל בדברים הנוגעים לאחרים וכל שכן לרבים איננה בידיו, לדוגמה, יכול האדם לבחור לסייע לאדם מסויים אך ייתכן שמסיבות שאיננו יודעים אותן, הסיוע לא יצליח, האדם עשה טוב במאמץ וברצון, אך כיוון שזה נוגע לאדם אחר ייתכן שזה לא יצליח למעשה.

מכאן עלינו ללמוד לימוד חשוב, ככל שהדבר נוגע יותר לרבים יש בו יותר התערבות אלוקית, ככל שעוסקים יותר בעניינים כלליים כך פועלים עם א-ל, זה יכול להיות במובן השלילי של שלילת הבחירה, אבל זה יכול להופיע גם במובן החיובי, שמי שפועל לטובת הציבור, זכות הציבור מסייעתו, והקב"ה שולח לו ברכה והצלחה בפעולותיו הטובות למען הכלל.

עוד הסבר מצאנו במדרש:

כי אני הכבדתי את לבו. אמר רבי יוחנן מכאן פתחון פה למינין לומר: לא היתה ממנו שיעשה תשובה, שנאמר 'כי אני הכבדתי את לבו' (שמות י', א). אמר לו רבי שמעון בן לקיש יסתם פיהם של מינים אלא 'אם ללצים הוא יליץ' (משלי ג', לד) שהקדוש ברוך הוא מתרה בו באדם פעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא, אף כך פרעה הרשע, כיון ששיגר הקדוש ברוך הוא ה' פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך, הוי 'כי אני הכבדתי את לבו'…

הדבר מתחדד יותר במדרש על פרשת השבוע שכותב:
'ויחזק לב פרעה' – בחמש מכות הראשונות אין כתיב בהן אלא 'ויחזק לב פרעה', כיון שבאו חמש מכות ולא שלח, אמר הקדוש ברוך הוא: מכאן ואילך אם רצה לשלוח איני מקבל שכך כתיב בחמש מכות האחרונות: 'ויחזק ה' את לב פרעה'

בדרך זו הלכו מספר פרשנים, וביניהם הרמב"ן בהסברו הראשון על המלים "ואני אקשה את לב פרעה":

והנה פירשו בשאלה אשר ישאלו הכל, אם השם הקשה את לבו מה פשעו?… כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חנם, נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה, כאשר באו בזה פסוקים רבים בתורה ובכתובים, ולפי מעשיו הראשונים נדון

כך כתב גם הרמב"ם בהקדמה לפירושו למסכת אבות:

…אלא שפרעה וסיעתו מרו בבחירתם, מבלי כפיה ומבלי הכרח, ועשקו הגרים אשר היו ביניהם, ועשו להם עוול גמור… וזה המעשה היה מהם בבחירתם וברוע עצתם, ולא היה להם בזה הכרח. והיה עונש ה' להם על כך – למונעם מן התשובה, עד שיחול בהם מן העונש מה שחייב צדקו שהוא עונשם. ומניעתם מן התשובה היא שלא ישלחום.

הקב"ה נתן בחירה לאדם, אך יש רגע שבו האדם עובר ממציאות של בחירה למציאות של הכרח, דוגמא לדבר אדם שקפץ מן הגג, ובדרך מתחרט, כבר אין לו בחירה, האדם לעיתים כל כך פגם, שהוא עבר ממקום של בחירה למקום של עונש.

גם שלילת בחירה זו יכולה להופיע לטובה, ייתכן שאדם שבחר בטוב באופן עיקבי יזכה שהקב"ה ייתן לו רצון טוב, כעין מה שכתוב בירושלמי במסכת סוטה הדורש את הפסוק מתהילים: "כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי":

אברהם עשה יצר רע טוב. ומה טעמא? 'ומצאת את לבבו נאמן לפניך' (נחמיה ט', ח). אמר רבי אחא: והפשיר עמו, 'וכרות עמו הברית' (שם); אבל דוד לא היה יכול בו והרגו בלבבו. מה טעמא? ולבי חלל בקרבי

ניתן להסביר זאת במובן הסגולי, שהאדם שיבחר בטוב יזכה שהקב"ה בשלב מסוים יזכהו בכוחות של טוב, וברצון טוב, אך ייתכן להסביר זאת גם במובן ההגיוני, שהאדם שבחר בטוב פעם אחר פעם, קונה בנפשו עוצמות של טוב עד שכבר מבחינתו ישנם הרבה דברים שהם כבר לא בבחירה.

כפי שכותב הרב דסלר:

וזוהי עיקר עבודת האדם: לצאת מן החופשיות, מן הבחירה, מן המצב אשר האמת והשקר שוים לפניו, אל ההכרח, שיכיר בלבבו השתעבדותו אליו יתברך, וחיובו לישא העול הזה, כאמרו זכרונם לברכה 'המצוות אינן אלא גזירות'. אמנם יש מדרגה עוד גבוהה מזו; היינו שיכיר כל כך שהרע שקר הוא ואינו מציאות כלל, עד שלא יהיה לו שום רצון אליו, ויאהב את הטוב לבדו בכל לבבו.

וגם מהסבר זה ישנו לימוד יסודי וחשוב, שהאדם בתחילה בוחר, אך ככל שהוא בוחר שוב ושוב הוא מקבע בנפשו מצבים מסויימים שיהיה לו קשה מאד לצאת מהם, אם נבחר בהסבר ההגיוני, נבין שתמיד יש בחירה, אלא שככל שהאדם הרשיע יותר, יהיה לו מאד מאד קשה לשנות את הרגליו הרעים.

יהי רצון שנזכה לבחור בטוב באמת, לפעול עם אל למען הכלל ולהצליח להעמיק בבחירה עד הטוב יהיה אצלנו כטבע.

 

אולי יעניין אותך

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן