חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת ויחי – ברכות השבטים – דבר תורה לפרשת השבוע

פרשת ויחי היא פרשת הסיום של ספר בראשית, וכפי שהתורה מסתיימת בברכה כך גם ספר בראשית, תקופת האבות, מסתיימת בברכה.

פרשתנו מתחילה בברכת אפרים ומנשה, מרכזה בברכת י"ב השבטים, וסיומה בברכת יוסף לאחיו "ואלוהים… פקוד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב".

היסוד הפשוט שעולה מסיום תקופת האבות, מהסתלקותם של יעקב ויוסף, בברכה, הוא ההבנה העמוקה שהאדם לא מסיים את תפקידו וייעודו בהסתלקותו מן העולם, אלא רוצה וצריך להמשיך ולפעול מכוח זרעו וזרע זרעו עד עולם, ולכן הוא מאציל עליהם ברכה, בכדי לכוונם ולתת להם כוחות להמשיך ולפעול.

יעקב, יוסף, משה וכל מנהיגי ישראל, מעולם לא ראו עצמם כנפרדים מעם ישראל אלא כחלק מהכלל כולו. ולכן הם מאצילים ברכה בטרם ילכו להמשיך לפעול את פעולתם בשמי מרומים.

דבר זה מלמד את כולנו את ההסתכלות הנכונה על תפקידנו ויעודנו. האדם לא לעצמו נברא אלא כדי להיות חלק מאותו היעוד הגדול של עם ישראל. כשהאדם רואה עצמו כך ממילא גם ברור שאין מקום לחולשה, ייאוש או עצב, שהרי האדם מחובר לכוח ולעצמה הגדולה בעולם.

מי שמסתכל במבט כזה מתמלא בכוחות אדירים לפעול ולעשות וגם מצליח להסתכל במבט רחב שרואה מסוף העולם ועד סופו את התחומים בהם צריך לעסוק ולהשקיע. אלא שבתוך הכלל הזה, בתוך העם הזה, ישנם שבטים שונים ואנשים שונים, כשכל אחד ואחד צריך, מתוך המבט הכללי, לדעת מה ברכתו, מה פעולתו ולעשות אותה במסירות נפש.

כך מסיימת התורה את ברכותיו של יעקב "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם". ורצתה התורה להדגיש בפסוק זה כמה עניינים:

הכל מתוך הכלל

"כל אלה שבטי ישראל שנים עשר"- יש כאן הדגשה גדולה שהשבטיות היא מתוך הכלל, כולם הם שבטי ישראל. ויותר מכך, ניתן להסביר שרק מתוך ההכרה שכולם שייכים לשבטי ישראל כל אחד זוכה לברכתו, ומי שלא מכיר בכך שכל הגוונים והציבוריים שייכים לכלל ישראל ובונים את בית ישראל לא יוכל להביא את ברכתו המיוחדת לכלל.

לא לחינם מדגיש הנצי"ב בהקדמתו לביאורו על התורה, 'העמק דבר', שחוסר הישרות הגדול ביותר שיכול ליפול בצדיקים הוא הראיה והמחשבה שכל מי שאינו סובר כמותם הינו אפיקורס ומין.

כך מופיע בסיפור הידוע על רבי דוד מלעלוב, כפי שמביא אותו הרב שלמה קרליבך בסיפרו, "יום אחד, בשעה חמש אחר הצהריים, מתהלך היה ר' דוד מלעלוב בבית המדרש, כשטליתו מקופלת ומונחת לו על כתפו, מהלך אנה ואנה. הוא היה עדיין לפני התפילה… מסיבות השמורות עימו. פתאום נכנס 'מתנגד'. אמר לו המתנגד: 'אני לא מאמין למראה עיני, מה קורה איתך? אני קמתי היום בחמש בבוקר, והספקתי כבר ללמוד במשך עשר שעות, ואתה עדיין לא התפללת?!' ענה לו ר' דוד: 'שמע ידידי, אם למדת תורה 'בשם כל ישראל', יוצא שגם אני למדתי יחד איתך. ואם למדת רק לעצמך- מי צריך תורה כזאת?".

לכל אחד יש את מקומו

כל אחד ואחד מקבל כבירכתו, "איש אשר כבירכתו ברך אותם". כל אחד חייב לדעת את תפקידו ומקומו ולפעול בו, לא להתקנא בתפקידו של חברו (ולא להתגאות על חברו) ולדעת להעריך ולשמוח בתפקידו. וכך מביא המדרש (תנחומא טז) "וזאת אשר דיבר להם אביהם, 'ברך אותו' אין כתיב כאן אלא 'ברך אותם', למה? לפי שנתן ליהודה גבורתו של ארי וליוסף גבורתו של שור ולנפתלי קלות איל ולדן נשיכתו של נחש, תאמר שזה גדול מזה? הרי כללן כולם באחרונה, "איש אשר כבירכתו ברך אותם".

כולם קיבלו את כל הברכות

רש"י, בשם המדרש, מחדש לנו עוד חידוש מופלא, שאף על פי שיש לאדם כוח אחד דומיננטי ובולט, בעצם בכל אחד יש את הכול. וממילא דבר זה מאפשר שבשעת הצורך אדם יוכל לסייע לחברו ולהתחבר עימו, או אפילו למלא את תפקידו של חברו, כשזהו צורך כלל ישראל. וכפי שראינו בחנוכה שגם הכוהנים, בשעת הצורך, יכולים להיות מלכים (וביקורתו של הרמב"ן (בראשית מט,י) היא שאחר שמילאת את תפקידו של חברך- עליך לדעת, בענווה, להחזיר לו את תפקידו).

וזה לשון רש"י, "בירך אותם'- לא היה לו לומר אלא 'איש אשר כברכתו ברך אותו' מה תלמוד לומר 'ברך אותם' … יכול שלא כללן כולם בכל הברכות? תלמוד לומר 'ברך אותם"- שכל אחד קיבל את הברכות כולם.

יהי רצון שנזכה לראות בעין טובה, מעריכה ומכבדת את השבטים השונים על תפקידיהם המיוחדים ושנזכה, מתוך אותה ראייה כללית והבנה שכל אחד נברא כדי להוסיף ולקדם את כלל ישראל, למצוא, כציבור וכיחידים, את תפקידנו ולעשותו במסירות נפש.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן