חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

שימוש בתנור ביום טוב

הרב, שלום. ברשותי תנור שאין מצב "שבת", דהיינו הוא עובד על תרמוסטט. האם מותר להשתמש בתנור ביום טוב ?

מותר להשתמש בו על ידי שעון שבת, ומותר לפתוח אותו כדי לראות את מצב התבשיל רק כאשר נורת החימום דולקת. יש להכינו מראש על רמת החום הנדרשת מבלי לגעת בכך בחג.

הלכות יום טוב מובאות באופן קצר ובהיר בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-11 06:09:29

סיכון חיים למען הצלת גופת שבוי

האם מותר לחייל לסכן את חייו ולהיכנס לתוך איזור תחת אש ועם מטענים רבים על מנת לחלץ גופת ישראל מהשבי? (בהנחה שלאותה משימה שהוא נשלח אליה ודאי שיש שם רק גופות ולא אנשים חיים). בהסתכלות הלכתית נטו, האם זה מותר? (כי הרי ודאי שחייל הוא חלק ממערכת שלמה ויש לו פקודות והוא חייב לבצע אותן ויש פה גם ערך מדינתי וחיזוק הרוח וכו'… אין לי ספק שיש פה עוד שיקולים גדולים ביותר… אך אני שואל בבחינת ההלכה נטו)

כן. שהרי במצב מלחמה השיקולים אינם פרטיים – אדם מול אדם, אלא השיקול הוא ניצחון המלחמה, כאשר כל הצלחה שלנו היא כשלון לצד השני, ובנוסף לכך הדבר מגביר את מורל החיילים והעם.

פניני הלכה שבת כז, יב: "…נפילת הגופות פוגעת במורל החיילים, והחברה הישראלית מוכנה לשחרר מחבלים עבור החזרתם, הרי שיש בהצלת גופות משום פיקוח נפש."

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-06 23:41:18

יש לך שאלה?

פרשת נח

הפרשה פותחת ב"אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלוקים התהלך נוח" – אך התורה לא מספרת לנו מהי צדיקותו של נח, ומדוע זכה נח להיות מציל האנושות. וננסה להתבונן מעט בדבר.

הפגישה הראשונה עם נח היא בסוף פרשת בראשית:

"ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'…ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת".

רש"י מביא, על פי המדרש:

"זה ינחמנו – ינח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם, והייתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו, ינח ממנו".

נח יוצר שינוי: הוא מפסיק את הקללה, וזאת על ידי המצאת המחרישה. כלומר, כדי לצאת מהקללה מה שנדרש היה למצוא דרכים טובות ויעילות לעבודה האדמה, במילים אחרות, כדי לצאת מהקללה צריך עמל ועבודה, מחשבה יצירתית ומאמץ . ויש להבין מה הביא את נוח להמציא מה שלא המציאו בכל השנים לפניו?

לעניות דעתי היסוד לכך מונח בשני דברים: אמונה ואכפתיות. כשנח נולד אביו למך אומר: "זה ינחמנו" ובכך נטע בנח אמונה. למך האמין שמבנו תבוא הנחמה, והאמון שהאב נתן בבנו גדל וצמח, והבן האמין בכך שהקב"ה ייתן לו את הכוחות – "את האלוקים התהלך נוח" – נח נשען על הקב"ה ומאמין, ומתוך אמונתו הגדולה מתאמץ בכל כוחו למצוא פתרון, למצוא דרך להוציא את הטוב מן האדמה. ואכן הוא ממציא את המחרישה.

כוחה הגדול של המחרישה שהיא מוציאה את החלק החיצוני של האדמה, שוברת אותו, וחושפת את החלק הפנימי. מי שיש לו אמונה יודע לשבור את החלק החיצוני, ולמצוא את הטוב הטמון.

אך אמונה לבד לא מספיקה. לנח יש גם טוב-לב. נוח לא בא לפעול לעצמו – 'והוא הכין להם'. אם האדם בא רק לדאוג לעצמו אין לו מספיק עוצמה לפעול, אך מי שדואג לכלל – יש לו עוצמות שכן זכות הציבור מסייעתו. ויש לכך הסבר רציונאלי, שכשאדם מגיע לפעול בשם הציבור הוא מקבל כוחות מגודל האידאל, הערך, מהמשמעות והחשיבות, ומקבל מוטיבציה ועוצמות.

שאלנו מדוע נוח הוא צדיק תמים ומוצא חן בעיני ה', התשובה הראשונה היא כי הוא מאמין בטוב ורוצה בכל כוחו להטיב כמה שיותר, וזוהי צדיקות, הצדיקות הגדולה היא הרצון להטיב.

כשהתורה מספרת את השתלשלות הדורות עד לנוח היא מזכירה תמיד בן אחד בלבד לכל אבא, למרות שהיו להם עוד ילדים (כפי שכתוב 'ויולד בנים ובנות'). נח הוא היחיד שהתורה מציינת את השמות של כל שלושת בניו, והתורה חוזרת על כך שוב ושוב. הסיבה לכך היא שנוח רואה בכל אחד מבניו עולם מלא, נוח מטפח כל אחד ואחד מילדיו, הוא מאמין בהם, ואכן זכה שכל בניו זוכים להינצל מן המבול, ולהיות שותפים בבניין העולם.

רש"י כותב:

"אלה תולדות נח, נח איש צדיק' – הואיל והזכירו ספר בשבחו, שנאמר 'זכר צדיק לברכה'. דבר אחר ללמדך, שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים"

נוח איש צדיק תמים, פועל ללא לאות לעשיית הטוב, לחינוך בניו, לבניין העולם. זה עיקר חייו, וזה הציר הסובב את חייו.

"…צדיק תמים היה בדורותיו" – בעולם שכולו ניצול, בעולם שכל אחד רק רוצה לקחת עוד ועוד ללא גבולות, נח מצליח להיות תמים, להאמין בטוב, לפעול טוב, ולרצות לעשות טוב לכל.

אמנם אנו מכירים את דברי רש"י: "בדורותיו" – יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום". אבל אם נדייק יש מרבותינו שדורשים לשבח, ויש שדורשים… אבל הם לא רבותינו… רבותינו דרשו את נוח שמצא חן בעיניי ה', שהתורה מעידה כי צדיק תמים היה, לשבח – אפילו בדורותיו הקשיים מחזיק בתומתו וצדקתו.

ובכל זאת הדורשים לגנאי אומרים: אילו היה בדורו של אברהם לאש היה נחשב לכלום. מה הם באו ללמדנו? – נראה שרצו ללמדנו דבר מופלא: אילו היה בדורו של אברהם לא נחשב כלום – זה רק אילו, אך למעשה הוא נחשב מאד. כל אחד צריך לפעול לפי יכולתו, על פי דורו; ו\ ככל שהדור יותר קשה כך כל דבר קטן יחסית הוא גדול. בדורנו שהפיתויים כל כך זמינים, שהמסכים כל כך ממכרים ומזמינים, כל דבר קטן, כל לימוד, כל שיעור, כל שעה שאדם עוזב את המסך, ופועל טוב, משוחח עם אשתו וילדיו, עושה חסד ולומד תורה, זה דבר גדול לאור אתגרי הדור. כי האדם נשפט לפי דורו, ולפי דורו נח היה צדיק והציל את העולם!

פרשת נח היא הפרשה להתחזק מאד בעשיית הטוב, באמונה בטוב ובהבנה שכל מי שמתגבר על אתגרי דורו נקרא צדוק תמים ומציל את העולם.

יהי רצון שנזכה לכך.

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן