חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשות ניצבים-וילך

"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם… לעוברך בברית ה' אלוקיך ובאלתו אשר ה' אלוקיך כורת עימך היום". ומופיע בספרים הקדושים שכל מקום שכתוב 'היום' הכוונה היא ליום ראש השנה, "היום הרת עולם". וכפי שאנו גם מכירים את התפילה הנאמרת בסוף חזרת הש"ץ של מוסף שמדגישה את המילה 'היום', 'היום תאמצנו, היום תגדלנו וכו'.

ביום ראש השנה אנחנו מתייצבים, דהיינו, מופיעים במלוא קומתנו וכוחותינו, לפני ה' אלוקינו ומחדשים את הברית בין עם ישראל לקב"ה ובין האדם לאלוקיו.

כאשר כורתים ברית, ממילא ישנה בדיקה כיצד קוימה הברית במהלך השנה שהחלפה, ועל פי נאמנותו של האדם לברית הוא מקבל כוחות להמשיך ולהופיע את ברית זו בעולם. והבחינה היא כפולה, מה נעשה עד היום ואולי יותר חשוב מכך, מה מתכנן האדם לעשות במהלך השנה הבאה, ועל פי בחינה מדוקדקת של גודל הכוונות, של רצינות ההצהרות, של ההכנות המעשיות לקיום הברית, מקבל האדם כוחות לשנה הבאה.

הברית היא שהאדם תפקידו להופיע שם ה' בעולם, לעורר ולהגדיל כבוד ה', שהרי כל מה שברא לכבודו ברא. והדין איננו חשבונאות קטנונית אלא בחינה אמתית להיכן יש להזרים כוחות, עוצמות ומשאבים, כדי לקדם את העולם לגאולתו, כדי לחבר את העולם לאלוקיו ולתקנו במלכות שד-י.

לכן יש שמחה עצומה בראש השנה, שהרי כל העולם, על כל פרטיו, מתקרב לבוראו ונבחן מהי מידת התאמתו והתדמותו לבוראו. אין שמחה גדולה מהתקרבות לבורא, אין תענוג גדול יותר מההדבקות בקב"ה ואין אושר גדול יותר מלקבל כלים וכוחות בכדי להמשיך ולהתענג על ה'.

בהמשך הפסוקים, "ולמען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלוקים", וכדברי רש"י הנפלאים:

"כל כך הוא נכנס לטרוח למען קיים אותך לפניו כעם, לפי שדיבר לך ונשבע לאבותיך שלא להחליף את זרעם באומה אחרת, לכך הוא אוסר אתכם בשבועות הללו שלא תקניטוהו אחר שאינו יכול להיבדל מכם".

כלומר, הקב"ה כביכול חסר ברירה אלא לעשות הכול, הן את הטוב והן את מה שנראה בעיננו כרע, כדי לקרבנו אליו.

אנו מצידנו, כל תפילתנו ובקשתנו הם "השיבנו ה' אליך ונשובה", "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו". כל מחשבתנו ורצונותינו בראש השנה מרוכזים בעניין אחד בלבד, רצוננו לעשות רצונך. שאיפתנו היא לקדש שם שמים בעולם ולעשות נחת רוח לה'.

לכן אנו מתחננים שתיתן לנו בינה, חכמה ודעת, תן לנו כוח ויכולת כדי להידבק בך. והשאיפה הזאת, האין סופית, היא היא יסוד כל התפילות והמעשים שאנו עושים בכל ימי חיינו בכלל ובראש השנה בפרט.

הגמרא בסנהדרין עו: דורשת את הפסוק מפרשתנו "למען ספות הרווה את הצמאה" ש"המחזיר אבידה לכותי עליו הכתוב אומר 'למען ספות הרווה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח לו". ומבאר רש"י

"השווה וחיבר כותי לישראל ומראה בעצמו שהשבת אבידה אינה חשובה לו מצוות בוראו, שאף לכותי הוא עושה כן, שלא נצטווה עליהם".

הדבר מופלא, שגם מצוות השבת אבידה שהיא מצווה מוסרית- שכלית, אין אנו מקיימים אלא כדי להתקרב לקב"ה, לקיים מצוותו, וכאשר אדם עושה דבר שלא נצטווה עליו מראה הוא שמגמתו איננה לעשות רצון ה' אלא מגמה נמוכה יותר של מוסר אנושי, תרבותי, נימוסי, ועל כך נאמר "לא יאבה ה' סלוח לו".

אפשר להסביר יותר, על פי ראשית דברינו, שכל ממון שבא לידינו, כל כוח שנמצא בנו, מגמתו אחת, לקדש את שמו בעולם, ולכן אדם שנותן כוח שבא לידו, שמבזבז משאבים שה' שולח לו ולא מנצל אותם כדי להתקרב לבוראו, 'לא יאבה ה' סלוח לו'.

לכן החזרת אבידה לכותי במקום להשאיר אותה לישראל יש בכך פגיעה נוראה, שהרי רש"י שם ממשיך ומבאר מה פירוש המילים 'למען ספות הרווה את הצמאה' ואיך לומדים מהם דין זה. וזה לשונו: "רווה- עובדי כוכבים ששבעים ואינם מצמאים ליוצרם. צמאה- זו כנסת ישראל שצמאה ותאבה ליראת יוצרה ולקיים מצוותיו".

דהיינו, חטאו של האדם הוא בחיבור והוספת הרווה, שהם אומות העולם, יחד עם הצמאה, שהרי העולם כולו נברא ומקבל כוחות, שפע וברכה בשביל הצמאה בלבד, בשביל אלה שצמאים כמים לעשות רצון יוצרם. "כאייל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוקים". "צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי, כארץ צייה ועייף בלי מים".

יהי רצון שנתמלא בצימאון עצום לאל חי ואז נהיה בטוחים שהקב"ה, בראש השנה, ירווה צימאוננו.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן