פרשת נח וחודש מרחשוון
הקב"ה ברא את העולם בצורה לא מונוטונית, אין רצף אחד ואחיד אלא הזמן, וממילא הפגישה שלנו עם העולם היא באופן משתנה, יש בו שיגרה וימי חג, שבת וחול, יום ולילה, קיץ וחורף וכיוצא בזה.
עובדה זו כל כך יסודית שכבר ביום הראשון לבריאת העולם נוצרה האפשרות של בוקר וערב, "וירא אלוקים את האור כי טוב ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך ויקרא אלוקים לאור יום ולחושך קרא לילה (ומתוך כך נוצרה גם האפשרות של) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", כך גם ביום הרביעי, בו נבראו המאורות שעיקר מגמתם היא להראות על תחלופת הזמנים, "ויאמר אלוקים יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים".
עניינו של החסד הגדול של יצירת העולם, באופן שבו הוא מתחדש מזמן לזמן, הינו לאפשר לאדם תשובה, תיקון והתחדשות מתמדת, שממילא גם מאפשרת לעולם התעלות באופן הדרגתי עד שיגיע לגאולתו.
אנחנו נמצאים כעת בתקופת אחרי החגים, כולנו מרגישים באופן טבעי ונורמאלי את הירידה מהאווירה וההתקדשות של הימים הנוראים, מן השמחה והחדווה שבסוכות ומהדבקות בה' ובתורתו של שמיני עצרת, ובעצם באופן רשמי אנו נכנסים לתקופת החורף של חודש מרחשוון.
וצריך להבין מהי העבודה המיוחדת לתקופה זו, שהרי כל תקופה המתחדשת בעולם יש לה מגמה ועניין מיוחד בעבודת ה', שהרי כל מה שברא- לכבודו ברא, אלא שצריך להיות מודעים מהי עבודת ה' המיוחדת לחורף, לתקופת 'השגרה' חסרת החגים והמועדים (שהרי מדאורייתא אין ולו חג אחד בכל תקופת החורף).
ויש ללמוד את העבודה המיוחדת לחורף, לזמן הגשם, מפרשתנו שעוסקת במבול (שהתחיל ע"פ רבי אליעזר בי"ז במרחשוון). העבודה המיוחדת שהייתה לנח הייתה, כפי שגם שמו מעיד עליו (שעניינו מנוחה, דהיינו שאיבת כוחות מבפנים ולא פעולה החוצה), להסתגר, לתקן את הכוחות בפנים, כדי להכשירם ולהביאם למצב בו יוכלו אחר כך לצאת ולהשפיע בעולם.
החורף, הקור והשגרה, מזמינות את האדם להתמקד בנפשו פנימה, להתמקד במשפחתו ובביתו, כדי שאח"כ ומתוך כך יוכל באופן שלם ומתוקן יותר להשפיע על העולם.
וכך מלמדנו הרב קוק זצ"ל בספרו 'מוסר אביך', שתהליך התיקון של האדם כולל התכנסות אל תוך הנקודה הפנימית, טיהור כל הכוחות והתאמתם לנשמת האדם הטהורה, ומתוך כך שחרור איטי וזהיר של הכוחות עד ש
"במלאות ימי מספר וכוחות נפשו יורגלו בדרכים טובים, וממאסרם ישלחו ידם לשלוט על הנהגת החומר, עד שגם הוא יורגל באורחות יושר, וחלקיו ורוחו יהיו כלים נאים לחפץ ה', אז לחופשי יצאו ממאסרם כלי כוחותיו, אשר בנקודתם צפנם, ויוכלו להגדיל ממשלתם בגוף, ובקל ישמעו לעצת השכל הקדוש וירוצו ולא יכשלו".
כלומר, כל שנה צריך האדם זמן של התכנסות פנימית, זמן של תיקון פנימי, זמן של גילוי נשמתו, וכפי שכותב הרב קוק ב'מגד ירחים' על חודש מרחשוון ש"כשהנשמה מאירה- גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים". דהיינו, תקופת החורף, תקופה בה השמים עוטי ערפל, היא הזמן למצוא את ההארה הפנימית של האדם שנמצאת בתוך נשמתו, היא הזמן בו אין להיות תלויים בעשייה חיצונית בימי המועד והחג בכדי להגיע לשמחה והתעלות, אלא היא תקופה בה יש לחפש את כוחות החיים בתוכנו ומתוכם להתעלות ולהתקדש, לשמוח ולשמח. ובמקום שהעולם, המצוות והזמן יאירו לנו, אנו נאיר, נקדש ונעורר את הזמן והעולם.
יהי רצון שנזכה להגיע לפנימיות, להעמקה,לגודל ולעומק שבתוכנו ומתוכם להאיר את העולם כולו, ושימי החורף הבאים עלינו לטובה יתנו ברכה שתאפשר צמיחה וגידול במהלך השנה כולה.