חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מצה

שלום, בספר פסח, טז, כב מבואר שכזית הוא שליש מצת מכונה/עבודת יד. מה המקור לכך? אני שמעתי ממישהו שעובד באפיית מצות עבודת יד שכזית הוא חצי מצת עבודת יד. לגבי מצת מכונה רשום על הקופסא שכזית הוא מצה שלמה.

הרבה ספרים ופוסקים כתבו כך, אבל אין צורך במקור, שהרי כזית זה חצי ביצה של ימינו, וכאשר מודדים את כמות המצה שנכנסת בחצי ביצה, מגיעים לכל היותר לשליש מצה. אין צורך לעשות לשם כך מדידה מדויקת, אלא מספיק להעריך, כפי שמבואר בפניני הלכה ברכות בפרק העוסק בשיעור כזית לברכה אחרונה. ומה שרשום על הקופסה של מה שלמה, זה לדעת הסוברים שצריך להחמיר ולחשב את הכזית לפי משקל או לפי דעת הסוברים שצריך להכפיל את כמות הכזית בימינו לכביצה. אבל הלכה למעשה, כפי שכותב הרב, אין צורך להחמיר בזה, אלא שליש מצה זה כזית.

כך גם מבואר הלכה למעשה בספר הקיצור שיצא לאור ('קיצור הלכה') המביא את כל הפסקים המובאים בספרי פניני הלכה בספר אחד.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-16 15:24:33

ליל הסדר

בספר פסח, טז, יג, רשום שהאוכל אחרי הקידוש כזית יברך ברכה אחרונה. ואילו בהלכה טו, כתוב שהאוכל כזית כרפס לא יברך ברכה אחרונה. מה ההבדל?

אכילת המרור בסעודה היא המשך ישיר לאכילת הכרפס,  ממילא בברכת המזון מוציא גם את הכרפס, וכפי שמבואר בהערה בספר בדין כרפס. לכן דרך אגב, מי שנצרך לאכול לאחר הקידוש, עדיף שיעשה זאת לפני הכרפס, כפי שמבואר בהערה בספר בדין זה שאם יאכל לאחר הכרפס ויברך בורא נפשות על מה שאכל נכנס לספק.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-16 14:17:44

פסח

א. למדתי בפני הלכה פסח ד, יא: לגבי כלי האוכל והתנור, יש לנקותם לפני פסח מכל ממשות חמץ, שאם לא כן אחר הפסח יהיה צורך לנקותם כדי שלא לאכול חמץ שעבר עליו הפסח. מה זאת אומרת מכל ממשות חמץ? פירורים וכדו' או שצריך ניקוי יסודי עם חומר פוגם? ב. אנחנו יוצאים מביתנו כמה ימים לפני הפסח וצריכים לבדוק חמץ בלילה שקודם ליציאתנו, ומתעוררת שאלה, האם גם בבדיקה מוקדמת צריך לבדוק מיד בתחילת הלילה, ואסור לעשות דברים אחרים לפני הבדיקה? (אני שואל כי יש לי מפגש חשוב באותו ערב) כמו כן, בבדיקה בלילה תהיה לנו בעיה לבדוק את החדר שבו ישנה התינוקת שלנו. האם ניתן לדחות או להקדים את בדיקת אותו החדר לשעות יום?

א. ממשות חמץ במקרה הזה, הכוונה לחמץ שיש לו חשיבות, לא לפירורים, שהרי דין חמץ שעבר עליו הפסח לא שייך בפירורים שאין להם חשיבות, שהרי לא עבר עליהם בבל יראה ובל ימצא.

ב. דין בדיקה זו כדין בדיקה בליל י"ד. אבל אם יש לך פגישה חשובה שאינך יכול להקדימה, אתה יכול לאחר את הבדיקה.

ג. מקום שלא ניתן לבדוק בלילה, יבדוק ביום.

לידיעתך יצא כעת ספר חדש – קיצור הלכה – המביא את כל פסקי ההלכות שבספרי פניני הלכה בספר אחד.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-16 12:25:02

פסח

שלום וברכה 1. כל הדינים של מה לעשות אם חמץ שמוצאים בחג עצמו וכו זה דווקא אם לא עשה מכירת חמץ? ואם עשה צריך לשים בצד כי זה של הגוי? 2. בעניין הפופקורן לאשכנזים בפסח – אז אם מכין אותו עם שמן זית טהור ומקפיד שלא יהיה מים כלל בסיר וכו זה מותר?

  1. לכתחילה נכון שלא למכור סתם כך את כל החמץ שיש לו בבית, אלא למכור את המאכלים שנמצאים בארונות מאוד מסוימים. זאת כדי שהמכירה תהיה רצינית. במקרה כזה, אם מצא חמץ גמור בפסח, צריך לבערו, שהרי אינו מכור. אמנם מי שמכר את כל החמץ שיש לו בבית, אסור לו לבערו, שהרי הוא של הגוי, וישים אותו בארון שיש בו שאר דברים שמכר. ומי שקנה בטעות חמץ בפסח, כגון שקנה וופלים או ביסלי שחשב שהם כשרים לפסח, וגילה שלא, כיוון שלא מכרם, צריך לבערם.
    מה הדין של מאכלים שאינם חמץ אבל גם אינם כשרים לפסח, ולא מכרם? אם אין סבירות שיש ברכיבים שלהם חמץ, אין צורך לזורקם בפסח, אלא אפשר לשים אותם בארון סגור.הסבר– כיון שאין סיבה שיהיה במאכלים אלו חמץ, אזי מן הסתם גם אם יש שם חמץ הוא בטל בששים קודם פסח, ולדעת השו"ע גם אם החמץ יבש (פירור), אינו חוזר ונעור בפסח. וגם למנהג הרמ"א, אם המדובר בחמץ לח אינו חוזר ונעור, וגם אם מדובר על חמץ יבש, יש בזה סס"ס: אולי אין שם חמץ, וגם אם יש חמץ אולי הלכה כמא"ד שגם חמץ יבש שבטל בשישים לא חוזר ונעור, וגם אם הלכה כמא"ד שחוזר ונעור ביבש, י"א שרק אם יבשל התערובת בפסח אמרינן חוזר ונעור (א"ר,פמ"ג, עול"ש,נהר שלום. הביאם המ"ב תמז,לג ולא דחאם. בספר הלכות חג בחג הביא את המ"ב הזה למעשה, אך בפנה"ל סובר שאין הלכה כך, ומ"מ ברור שניתן לצרפם לספק בנד"ד. עוד יש לציין את המובא ברמ"א,ד ומ"ב שכשיש חשש שנשארו פרורי חמץ בתבשיל, אמנם אסור לאוכלו בפסח, אבל הוא מותר בהנאה, וכ"ש שמותר להשהותו. וכן מובא במ"ב תנג,כז שכאשר חשש החימוץ רחוק, אסור באכילה אך מותר להשהותו בלא למוכרו – "ואם עבר ולתת (את החיטים) אסור לאוכלן ולהנות מהן בימי הפסח. ומ"מ להשהות קמח החיטים הלתותים מותר בפסח אם שרן במים מעט וטחנן מיד אחר הלתיתה…".
  2. לכאורה לא, שהרי אם ההוראה לנהוג בקטניות כמו קמח, הרי מנהג האשכנזים להחמיר במצה עשירה שמא יש בנוזל מעט מים. סביר מאוד שבהרבה מסוגי שמני הזית שמים מעט מים (אין חובה לדווח על כך עד אחוז מסויים).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-16 10:44:11

אכילה אחרי כוס ראשונה בליל הסדר

שלום רב, בפניני הלכה פסח, כתוב שמותר בשעת הצורך לאכול מעט דברים אחרי קדש בליל הסדר. יש לי כמה שאלות בנוגע לזה: 1. אם צריכים לאכול, האם עדיף שזה יהיה מיד לאחר קדש ולפני כרפס? או שאפשר גם אחרי כרפס? 2. כתוב שאחרי האוכל לאחר קדש, יש לברך ברכה אחרונה. האם הכוונה בורא נפשות על האוכל? האם הברכה לא יפטור ככה גם את היין ולכן יש לברך מעין שלוש לפני בורא נפשות? או שמספיק לכוון לא להוציא את היין בכוס ראשונה בבורא נפשות? תודה

תחילה נביא את ההלכה למעשה כפי שהיא מובאת בספר שיצא כעת לאור – קיצור הלכה – המביא את כל פסקי ההלכות למעשה שבספרי פניני הלכה בספר אחד: "מי שרעב מאוד עד שקשה לו לומר את ההגדה בריכוז, יכול לאכול לאחר הקידוש מעט פרי, ירק או ביצה, ויברך ברכה ראשונה ואחרונה. ומשהתחיל לומר את ההגדה, אסור להפסיק בשתייה או אכילה (ויש מקילים)."

  1. לפי זה, ההיתר לאכול הוא עד תחילת המגיד. אמנם לכתחילה עדיף לאכול לפני הכרפס כדי שברכת בורא נפשות על המאכלים שאוכל לא תפטור את הכרפס.

2. יברך בורא נפשות, ואינה פותרת את היין, שהרי ברכתו מעין שלוש, ובברכת המזון פותרים את שתיית שתי הכוסות הראשונות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-14 14:34:49

יש לך שאלה?

פרשת כי תצא – תורה ותפילה וטעמי המצוות

פרשתנו מרובה במצוות, וכבר כתבנו בעבר על השמחה בעושר הגדול של המצוות, ועל אהבת ה' את ישראל שרצה לזכותם, לזככם, לרוממם ולקדשם ולפיכך הרבה להם תורה ומצוות.

אחת המצוות בפרשתנו היא צער בעלי חיים – אשר מתקשרת לסוגיית יסוד בעניין שאלת טעמי המצוות, שנדונה רבות על ידי ראשונים ואחרונים.

הרמב"ם במו"נ (ג מח) כותב את טעמה הפשוט של מצוות צער בעלי חיים:

"וכאשר הביא הכרח טוב המזון להריגת בעלי חיים כיוונה התורה לקלה שבמיתות ואסרה שיענה אותם בשחיטה רעה ולא בנחירה ולא יחתך מהם אבר כמו שבארנו, וכן אסר לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד, להישמר ולהרחיק לשחוט משניהם הבן לעיני האם, כי צער בעלי חיים בזה גדול מאד, אין הפרש בין צער האדם עליו וצער שאר ב"ח, כי אהבת האם ורחמיה על הולד אינו נמשך אחר השכל רק אחר פעל הכוח המדמה הנמצא ברוב בעלי חיים כמו שנמצא באדם…וזהו הטעם ג"כ בשלוח הקן, כי הביצים אשר שכבה האם עליהם והאפרוחים הצריכים לאמם על הרוב אינם ראויים לאכילה, וכשישלח האם ותלך לה לא תצטער בראות לקיחת הבנים, ועל הרוב יהיה סבה להניח הכול, כי מה שהיה לוקח ברוב הפעמים אינו ראוי לאכילה, ואם אלו הצערים הנפשיים חסה תורה עליהם בבהמות ובעופות כל שכן בבני אדם…".

כלומר, צריך להיזהר בצערם של בעלי החיים, במה שלא הכרחי לצורך האדם. ואולי אפשר להוסיף שאצל בעלי החיים, ובייחוד אצל הנקבות, עיקר פעולתם היא לשמור את המין ולקיימו. והאדם צריך להעריך תכונה נפלאה זו – תכונת האמהות-ההורות – ולא לפגוע בציפור נפשה של הציפור. יתר על כן, הצייד עלול לנצל את התכונה הטובה והיקרה הזאת לפגוע בציפור – שכן דווקא בגלל מסירות נפשה של האם על ילדיה היא לא תמלט, דווקא בשל רצונה לטפל ולדאוג לילדיה היא נמצאת במקום פגיע ובחוסר ריכוז – ואם הצייד ינצל את התכונה היקרה ללכוד את הציפור זהו דבר לא מוסרי ולא מתוקן. וגם בטעם זה צריך להזהיר כסיומת דברי הרמב"ם: "כל שכן בבני אדם…".

הרמב"ן מוסיף עוד טעם נפלא:

"שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין, אע"פ שהתיר השחיטה במין ההוא, והנה ההורג האם והבנים ביום אחד או לוקח אותם בהיות להם דרור לעוף כאלו יכרית המין ההוא"

כלומר, אמנם מותר לנו  להשתמש בבעלי חיים לטובתנו, אבל עלינו להיות עירניים שלא לפגוע במין כולו.

לכאורה, טעמים שהבנו סותרים את דברי המשנה בברכות (ה ג): "האומר 'על קן ציפור יגיעו רחמיך ועל הטוב ייזכר שמך…משתקים אותו". ומבארת הגמרא מדוע משתקין אותו? – "פליגי בה תרי אמוראי במערבא, רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא; חד אמר: מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית, וחד אמר: מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינן אלא גזרות".

על פי הטעם ש"עושה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינם אלא גזרות", אין לתת טעמים למצוות בכלל, ולמצוות צער בעלי חיים בפרט.

הרמב"ם מתייחס לשאלה זו ועונה:

"ולא תקשה עלי באמרם על קן צפור יגיעו רחמיך וגו', כי הוא לפי אחת משתי הדעות אשר זכרנום, ר"ל דעת מי שחושב שאין טעם לתורה אלא הרצון לבד, ואנחנו נמשכנו אחר הדעת השני".

אלא שיש קושיה גדולה על הרמב"ם שהוא בעצמו כותב בהלכותיו:

"מי שאמר בתחנונים מי שריחם על קן ציפור שלא ליקח האם על הבנים או שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד ירחם עלינו וכיוצא בענין זה משתקין אותו, מפני שמצות אלו גזרת הכתוב הן ואינן רחמים, שאילו היו מפני רחמים לא היה מתיר לנו שחיטה כל עיקר".

הרצי"ה מביא בשם הרב קוק הסבר מופלא לשאלה/סתירה זו:

"לימוד ערוך שנקבע לנו מפי קדשו של אאמו”ר הרב זצ”ל בחילוקי הגדרים שבין תורה ותפילה שכן הואיל באר את החלוק שבדברי קדשו של הרמב”ם במורה נבוכים, בטעם מצוות שילוח הקן שהוא משום צער בעלי חיים, לעומת סתם המשנה בפרק ה’ דברכות, שנפסקה להלכה בחיבורו הגדול בהלכות ברכות, שהאומר “על קן צפור יגיעו רחמיך” משתקין אותו. כי באמת אין המשנה פוסלת כלל את נתינת הטעם הזו למצווה, אלא פוסלת היא את הכנסתה לתוך מטבע התפילה. כי הטעם הזה כשהוא לעצמו בוודאי ניתן להיאמר בתורה הסברה אפשרית למצוות ה’, בכלל כל ריבוי פניה וטעמיה של תורה…אבל בתפילה אין מקום לסברות ודעות מסופקות ובלתי מוחלטות – “הוודאי שמו – כן תהילתו”.

יש הבדל בין תורה לתפילה. בתורה אנו מעלים רעיונות ומחשבות, ומצווה לברר בשכלנו ולהבין עד כמה שידינו מגעת. מצוות לימוד התורה היא להוריד את התורה אלינו, לבארה וללבנה. לעומת זאת בתפילה אנו מתעלים לעמוד לפני ה', לקבל מלכותו עלינו, ולכן לא שייך להכניס את הרעיונות והמחשבות שלנו, אלא לקבל את הגזירות האלוקיות, לקבל את מלכות ה' עלינו, ולייחל שיגזרו עלינו גזרות טובות.

אנו נצבים לפני ימים גורליים וחשובים, ימי דין. מחד, בחודש אלול חושבים מה טוב ומה ראוי, מה צריך לעשות ולתקן, באילו בחירות לבחור ופועלים לתיקון כהבנתנו. מאידך, אנו יודעים שבסופו של דבר הקב"ה הוא שיחליט מה טוב ומה נכון, ועל כך עומדים שעות בתפילה שיגזרו עלינו גזירות טובות. כך לקראת ראש השנה ויום הכיפורים, וכך לקראת הבחירות – מחשבות, החלטות ומאמצים, מחד, ותפילות וקבלת הדין, מאידך.

אסיים בדבריו הנפלאים  של הרב קשתיאל:

"מושג הרחמים בשפה האנושית מתפרש כויתור וכחולשה. מושג הרחמים במושג האנושי מתפרש כהכנעה, כהתקפלות רגשית בפני האמת. האמת עם כל כבודה אינה יכולה לעמוד כאשר הרגשות גואים. האמת אינה יכולה לומר את אמירתה כשיש משהו שהוא כל כך קורע לב, הרחמים האלו, הרחמים האנושיים עם כל היופי שבהם אינם שייכים כלפי מעלה. ריבונו של עולם אינו מתפעל מדבר ואינו מתרגש, ולא מוותר על אמיתתו ועל עקרונותיו בגלל אירוע מסעיר ככל שיהיה. וכשאנו בימים אלו פונים ומבקשים רחמים "אל מלא רחמים", "אל מלך יושב על כסא רחמים מתנהג בחסידות…" כשאנו בימים של ראש השנה נבקש "שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים" לא נדבר על רחמים אנושיים, אלא על מושג עליון של רחמים, רחמים שהם גזירה, הרחמים הא-לקיים. הדחיפה הא-לקית הענקית לחדש ולקדם את המציאות, להוביל אותה מעלה מעלה, להוליד אותה. רחמים מלשון "רחם", לשון לידה, צמיחה ופריחה. ריבונו של עולם מרחם על הארץ, מרחם על הבריות. דוחף את הארץ ואת הבריות, מוליד ומצמיח אותם. אנחנו מבקשים סיעתא דשמיא, עזרה ממרומים לנוע קדימה, להתחדש באמת בשנה החדשה. להוליד קומה חדשה של עבודת ד', של מידות, של שאיפות ורצונות.

שיש רחמים, שיש יכולת בעולמינו לשנות, לנוע, להתקדם, לבטל את הדין, לבטל מצב שלכאורה נראה סופי ובלתי ניתן לשינוי. ניתן לשנות, ניתן להתקדם ולנוע. "לירושלים עירך ברחמים תשוב…", התשובה והשיבה הן נשמת אפה של הרחמים.

לפי הירושלמי אדם שאומר "על קן ציפור יגיעו רחמיך"-משתיקים אותו, כיון שיש בזה מעין תרעומת "אתה מרחם על הציפורים ומה איתי"?! מעין תלונה של האדם – למה אתה לא מרחם עלי. כשהאדם משוה את עצמו לעולם החי ונהיה סביל , מחכה לרחמי שמיים שכביכול יחליפו את מאמציו – משתקים אותו. הרחמים לא באים למנוע מאיתנו מאמץ, תביעה והתקדמות, אלא אדרבה, להוביל אותנו קדימה לעלייה, תשובה וטיפוס.

יהי רצון שנזכה לפעול עם אל ושיגזרו עלינו גזירות טובות.

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן