אחד הדברים שחוזרים בחייו של יעקב הוא האבנים:
יעקב מגיע ל'מקום' ולוקח מאבני ה'מקום'. לאחר מכן, כשהוא קם, "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו, וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה"; מיד לאחר מכן יעקב נודר נדר שאם ישוב בשלום אל בית אביו אזי ה' יהיה לו לאלוקים "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים".
כשיעקב מגיע לבאר בחרן, ממנה משקים את העדרים, ישנה שם "…אבן גדולה על פי הבאר. ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והישקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה". וכאשר יעקב רואה את רחל מגיעה עם הצאן- "ויגל את האבן מעל פי הבאר".
22 שנים אחר כך, כאשר לבן רודף אחרי יעקב ומשיגו, והם באים בדין ודברים, מציע לבן "ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינך". בתגובה יעקב לוקח אבן: "ויקח יעקב אבן וירימה מצבה. ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים. ויקחו אבנים ויעשו גל, ויאכלו שם על הגל". כלומר, לבן מציע ליעקב ברית, ויעקב שם אבן, ולא מסתפק בכך אלא קורא לכל בניו ואומר גם להם לקחת אבנים.
ננסה היום להבין מדוע האבנים מקבלות מקום משמעותי כל כך בחייו של יעקב אבינו, עד כי הוא מכונה "אבן ישראל" (בראשית מט, כד)? (שאלה זו נשאלה על ידינו שנה שעברה, אך הפעם אציג תשובה שונה).
הרצי"ה קוק זצ"ל בשיחותיו על פרשת השבוע מדגיש שיעקב אבינו היה מלא בסיבוכים. בלשוננו אפשר לומר שדרכו של יעקב אבינו הייתה מלאת קשיים, מחסומים ובעיות מורכבות. סיבוכיו של יעקב מתחילים עוד בבטן אימו כשהוא ואחיו מתרוצצים בקרבה, וממשיכים בקשריו עם עשו, עם יצחק אביו שרוצה לברך את עשו ולא אותו, עם לבן, עם רחל ולאה, עם דינה, עם יוסף ועוד. כל פעם שיעקב מבקש ליישב בשלווה, הוא נתקל בעוד קושי.
מצד שני, יעקב אבינו הוא הבחיר שבאבות, זוכה שאין בזרעו פסול, זוכה שצורתו חקוקה בכסא הכבוד ועוד.
ונראה שהדברים תלויים זה בזה, יעקב אבינו הוא 'מומחה' בלהפוך את הקשיים, הסיבוכים והמורכבות לצמיחה, פריצה והתעלות. יעקב אבינו יודע להפוך את האבנים שבדרך לאבני בניין. הוא מגיע למקום, והמקום מסולע ומלא באבנים: אפשר היה לראות את הקושי בדבר, אך יעקב אבינו רואה באבנים הזדמנות לסדר מצע להניח בו את ראשו, והאבנים הללו הופכות בהמשך לאבנים שהתקדשו לעבודת ה', למצבה, לבית אלוקים.
בהמשך יעקב מגיע לבאר עליה יש אבן גדולה ותור גדול של רועים… אפשר היה לראות את הבעיה והקושי, אבל יעקב אבינו מנצל זאת להראות את אהבתו הגדולה לרחל, לגול את האבן לבדו מעל פי הבאר, ולהשקות את הצאן ללא המתנה. אצל יעקב כל קושי הופך לעוד שלב בעלייה: החלפת רחל בלאה, מוליד בית מופלא, שבו: "…כרחל וכלאה שבנו שתיהן את בית ישראל". וכך בכל שלב ושלב.
דווקא הקשיים וההתמודדויות גורמים ליעקב להתעלות ולהתגדל, המאבקים מבררים את דרכו: היכולת לשמור על התום בסביבה שאין בא תום, היכולת להיות נאמן במקום של בגידה, להיות ישר במקום של מרמה, היא מפתחת את כוחות הטוב של יעקב.
כך כותב הזוהר: "אין אור כאור הבא מתוך החושך", "אין אור אלא אור הבא מתוך החושך", זוהי דרכו של יעקב אבינו בכל שלב ושלב בימי חייו. וכדברי הרב קוק זצ"ל: "כל נפילה היא מכשרת עלייה כפולה" ,"הדיכוי העמוק שבא על ידי ייסורים, מזכך את הרוח ואחר כך הוא מוכשר להתאמץ ולהישאר בטהרתו, בהיותו פועל בגבורה גדולות ונצורות".
יהי רצון שנזכה להפוך כל קושי לאבן בניין, כל מחסום להזדמנות להעמקה.
