חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

אכילה אחרי כוס ראשונה בליל הסדר

שלום רב, בפניני הלכה פסח, כתוב שמותר בשעת הצורך לאכול מעט דברים אחרי קדש בליל הסדר. יש לי כמה שאלות בנוגע לזה: 1. אם צריכים לאכול, האם עדיף שזה יהיה מיד לאחר קדש ולפני כרפס? או שאפשר גם אחרי כרפס? 2. כתוב שאחרי האוכל לאחר קדש, יש לברך ברכה אחרונה. האם הכוונה בורא נפשות על האוכל? האם הברכה לא יפטור ככה גם את היין ולכן יש לברך מעין שלוש לפני בורא נפשות? או שמספיק לכוון לא להוציא את היין בכוס ראשונה בבורא נפשות? תודה

תחילה נביא את ההלכה למעשה כפי שהיא מובאת בספר שיצא כעת לאור – קיצור הלכה – המביא את כל פסקי ההלכות למעשה שבספרי פניני הלכה בספר אחד: "מי שרעב מאוד עד שקשה לו לומר את ההגדה בריכוז, יכול לאכול לאחר הקידוש מעט פרי, ירק או ביצה, ויברך ברכה ראשונה ואחרונה. ומשהתחיל לומר את ההגדה, אסור להפסיק בשתייה או אכילה (ויש מקילים)."

  1. לפי זה, ההיתר לאכול הוא עד תחילת המגיד. אמנם לכתחילה עדיף לאכול לפני הכרפס כדי שברכת בורא נפשות על המאכלים שאוכל לא תפטור את הכרפס.

2. יברך בורא נפשות, ואינה פותרת את היין, שהרי ברכתו מעין שלוש, ובברכת המזון פותרים את שתיית שתי הכוסות הראשונות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-14 14:34:49

אוכל לחתולים בפסח

שלום, האם אוכל לחתולים צריך הכשר לפסח או לא?

דין זה מובא בפניני הלכה פסח פרק ב, ובספר הקיצור לכל ספרי פניני הלכה שיצא כעת –

"חמץ שכבר מתחילה לא היה ראוי למאכל אדם כלל, אף שראוי למאכל כלב, לא חל עליו איסור חמץ. אמנם חמץ המצוי במאכלים שמכינים לכלבים וחתולים, ראוי מתחילתו למאכל אדם בשעת הדחק, ולכן חובה לבערם לפני פסח."

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-15 08:20:22

אורז בפסח

שלום, יש לי חבילת אורז סגורה מלפני פסח, שלא רשום עליה כשל"פ, האם מותר לבשל ולאכול אותה בפסח?

מותר על ידי ברירה טובה. אבל כיוון שאורז זה דבר שנשמר היטב, עדיף להתרגל לקנות לפסח רק דברים שכתוב עליהם שהם כשרים לפסח, כדי לא להסתבך, כי סביר שהמפעל מקפיד יותר בייצור לפסח מכל חשש חמץ.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-15 08:16:18

שתיית 4 כוסות

לאשתי יש ריפלוקס, ומיץ ענבים חריף לה. שנה שעברה שתתה בקושי את מיץ הענבים בליל הסדר. האם יש עליה חובה לשתות מיץ ענבים בליל הסדר? תודה!

מה רע ביין יבש ובריא? אפשר כמובן להוסיף לו מים כדי שלא יהיה חזק, ולשתות את המינימום הנדרש, כלומר 50 מ"ל.

ואם גם זה לא עוזר, אנו חוזרים לשאלה האם אדם שקשה לו מאוד לשתות יין, או אדם שהיין גורם לו לתחושה לא טובה, פטור מארבע כוסות בליל הסדר ?

תשובה – פניני הלכה פסח טז, ז (ובספר הקיצור לפניני הלכה – טז, לה) – גם מי שהיין לא טעים לו או ששתייתו גורמת לו לכאבי ראש, חייב לשתות ארבע כוסות. וכן מסופר על רבי יהודה בר' אלעאי, שהיה צריך לכרוך סוּדר על ראשו מפסח עד חג השבועות, מחמת כאב הראש שנגרם לו משתיית ארבע כוסות. ורק מי שהיין יגרום לו לחלות וליפול למשכב, פטור מהמצווה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-14 16:34:16

יש לך שאלה?

פרשת כי תבוא – להאמין בחייך!

בפרשת השבוע אנו קוראים את הברכות והקללות, פירוט ארוך של קללות נוראיות, שלצערנו בשנות הגלות הארוכות חווינו על בשרנו את כולן, ובכל זאת כששואלים בזוהר הקדוש מהי הקללה הנוראה ביותר עונה רבי שמעון, שהקללה הנוראה והקשה ביותר היא –

"והיו חייך תלאים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך"

מדוע זו הקללה הנוראה ביותר? – נראה לומר שברגע שהאדם לא מאמין בחייו, ברגע שאדם לא חש שיש בו טוב, שיש בו נשמה אלוקית עליונה, שיש לו כוחות, ממילא הוא נתון לכוחות חיצוניים שיפעלו עליו, הוא נסחף על ידי זרמי התרבות, זרמי היצרים הגופניים שלו, ללא יכולת לתקן, לצמוח ולהתקדם.

אדם שלא מאמין בחייו, הוא בעצם לא נמצא כאן, חוסר האמון של האדם בעצמו, משאיר אותו תלוש ותלוי, ללא עמוד שדרה, ללא מנהיגות עצמית, ואין קללה גדולה מזו, כל זמן שהאדם סובל ייסורים קשים, צרות רבות ורעות, אך הוא איננו נשבר, רוחו איתנה, יש תקווה לגאולה וישועה, אך כשרוחו נשברת, כשנפשו מתרסקת – אפסה התקווה.

כפי שמבאר זאת ר' צדוק בפרשתנו:
"…וזה גם כן מה שנאמר בהתוכחה ולא תאמין בחייך שלא יאמין בעצמו שיש לו חיות של הקדושה אבל באמת שחיות של הקדושה ישנו בעצם בכל נפשות ישראל ומעולם לא יופסק איך שיהיה".

וכמו שכותב בספרו צדקת הצדיק (קנד):

"כשם שצריך אדם להאמין בה' יתברך כך צריך אחר כך להאמין בעצמו. רצה לומר שיש לה' יתברך עסק עמו ושאיננו פועל בטל שבין לילה וגו' (יונה ד' י') וכחיתו שדה שלאחר מיתתם נאבדו ואינם. רק צריך להאמין כי נפשו ממקור החיים יתברך שמו והשם יתברך מתענג ומשתעשע בה כשעושה רצונו".

וכמו שכותב הרב קוק (אורות התורה יא ב):

"האדם הישר צריך להאמין בחייו. כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה. התורה צריכה שתהיה נר לרגלו, שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה, שלפעמים תתע הנפש בתהו לא דרך. אבל המעמד התמידי צריך להיות הבטחון הנפשי. האיש הישראלי מחויב להאמין, שנשמה אלהית שרויה בקרבו, שעצמותו כולה היא אות אחת מן התורה. ואות מן התורה היא עולם מלא…"

בדברים אלה של ר' צדוק והרב קוק, מונחת גם התשובה לשאלה הגדולה, איך יגיע האדם לאמון בחייו, לאמונה בכוחותיו וביכולתו? – התשובה היא אמונה בה' יתברך.

האמונה בשתי רמות הרמה האחת, נשמתי היא חלק אלוה ממעל, אני מחובר לקדושה עליונה, נשגבה ואין סופית.

השנייה, הקב"ה הביא אותי לעולם לשליחות וברור שהוא נותן לי כל מה שאני זקוק כדי למלא את שליחותי בצורה שלימה, כדברי הרב סולובייציק:

"האדם נברא בתור שליח, עצם היצירה, הלידה, מכילה בתוכה בהכרח את דבר מינוי השליחות…את העובדה שמישהו חי בזמן מסוים, בתקופה מיוחדת ובמקום מוגדר, ולא נולד בתקופה אחרת ובנסיבות אחרות, נוכל להבין אך ורק אם נקבל את עצם הרעיון בדבר שליחותו של האדם. ההשגחה יודעת היכן וכיצד יכול הפרט היחיד על חסרונותיו וכוחות הנפש האצורים בו, לקיים את שליחותו, באילו נסיבות ותנאים ובאיזו חברה יהא בכוחו של אדם למלא את שליחותו. בורא עולם פועל בהתאם להלכה האומרת, כי לא ייתכן למנות שליח כדי לבצע תפקיד, שהוא למעלה מכוחותיו של השליח. זוהי שליחות, שאי אפשר לקיימה, והיא מחוסרת כל ערך, מאחר שאם ממנים אדם למלא שליחות, מן הראוי ליתן לו את היכולת לפעול כשליח. משום כך נברא האדם היחיד בתקופה ובמקום, שבהם יוכל לקיים את פעולתו לשם קיום שליחותו. שליחותו של הקב"ה לאדם היא בבחינת דבר שאינו קצוב בזמן- היא שליחות מתמדת. מזמן לזמן מקבל האדם תפקידים ומעשים חדשים. זוהי שליחות לכל החיים, והיא מסתיימת עם המוות".

ולכן הזוהר אומר שבפסוק הזה יש לא רק את הקללה הנוראה מכול, אלא בעומקו מסתתרת ישועה וגאולה:

'אמר ליה ר' שמעון, באן אתר אתגלייא פירקנא דישראל בהני קללות. אמר, אשגח ודייק, דוכתא בישא מכלהו, תמן הוי: אשגח ודייק ואשכח, דכתיב, והיו חייך תלויים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך. ואע"ג דידעי חבריא זמן, אינון חיים, תלוין קמן וספיקן. ועיקרא איהו ויציבן מלין.' [פירוש הסולם: אמר ליה ר' שמעון, באיזה מקום נתגלתה גאולת ישראל בקללות האלו. אמר לו אליהו, הסתכל והבט במקום הרע ביותר מכל הקללות, שם הוא גילוי עת הגאולה. הסתכל והביט ומצא. שכתוב, והיו חייך תלוים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך. שפירושו, אע"פ שהחברים יודעים זמן הקץ, החיים האלו, דהיינו הגאולה, תלויים שם, ועם כל זה הוא בספק. שז"ס ולא תאמין בחייך. אבל מה שהחברים יודעים הוא עיקר, והדברים נכונים').

באותו פסוק עצמו נמצא גם שורש התשובה. שלוש פעמים באותו פסוק אומרת התורה שמדובר בחיים שלך. חייך, לך, ושוב חייך. ובאמת, בחיים האנושיים האלו אפשר לאבד אמון.

אך מתוך ההבנה שהחיים שלך, מקורם ושרשם אלוקי, יש אמונה ויש אמון.

אחד מרמזי חודש אלול הוא פסוק מפרק כ"ז בתהילים עליו אנו חוזרים שוב ושוב, לדוד ה' אורי וישעי: "לולא (אותיות אלול) האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים", זהו סוד התשובה, דוד המלך אומר שאם לא הייתי מאמין לא הייתי יכול לקוות לישועה וגאולה, לא הייתי יכול למצוא כוחות להתפלל שוב ושוב, לנסות לעשות תשובה ולתקן.

לולא – הוא ההיפך מאלול, כי אלול זה להתמלא אמונה בכך שיש לי את הכוח לשנות ולקדם, יש לי את היכולת לפעול ולשנות, כי אני מאמין בטוב ה'.

זהו הווידוי שאנו אומרים כל כך הרבה פעמיים בימים אלו: אשמנו – ניתן לראות מילה זו כמילה מחלישה, אך באמת אין מחזקת ממנה, המילה אשמנו אומרת אני אחראי, אני לוקח אחריות מליאה, ובתוך המילה הזאת טמון גם יש לי את היכולת לא לחטוא, יש לי את היכולת לתקן, לשוב בתשובה שלימה, כי אם אני לא חושב כך איך אני יכול לקחת אשמה, הרי אני באמת לא יכול.

רק מי שיאמין בכוחות הטובים שבו, בעוצמות החיים שלו, בכוח האלוקי שמופיע דרכו ועל ידו, יוכל לפעול לתקן, לשפר ולרומם.

יהי רצון שנזכה להאמין בחיינו, להאמין בכוח שהקב"ה נתן לנו, ומתוך כל לפעול ולעשות בשמחה גדולה.

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן