אחד הדברים שמאוד משפיעים בעולם הוא הכבוד. הרדיפה אחרי הכבוד יכולה לשעבד את כל חייו של האדם ולהוציאו מן העולם. הפגיעה בכבוד האדם יכולה לרסק את חייו, ומאידך, כשאדם זוכה לכבוד, הדבר מחזקו ומרוממו.
כשהתורה מדברת על ההתגלות האלוקית, אחד הביטויים הוא כבוד ה':
"וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים, ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן, ומראה כבוד ה' כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל"
הקב"ה ינחיל כבוד לאוהביו:
"מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחלם כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל"
המקדש והארון מכונים כבוד, ובנבואת חבקוק מוזכר שלעתיד לבוא כבוד ה' ימלא את הארץ:
"כי תמלא הארץ לדעת את כבוד ה' כמים יכסו על ים"
השמים מספרים כבוד אל, ואנו מצווים לכבד את ה', לכבד את הורינו ולכבד תלמידי חכמים.
גם במגילת אסתר סוגיית הכבוד תופסת מקום משמעותי מאוד, ונביא לכך מספר דוגמאות:
- בתחילת המגילה אחשוורוש מראה את כבודו: "בהראתו את עשר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו ימים רבים שמונים ומאת יום". כל סעודת אחשוורוש היא הכבוד העצום שיש לגויים לעומת השפלות היהודית בגולה, כבודם של ישראל המקדש איננו, ואחשוורוש משתמש בכלי המקדש לפאר את כבודו.
- בראש הדואגים לעניין הכבוד נמצא המן, שכבר על מעשיה של ושתי אומר: "כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן באמרם המלך אחשורוש אמר להביא את ושתי המלכה לפניו ולא באה…וכדי ביזיון וקצף" והוא דורש ש"כל הנשים יתנו יקר לבעליהן למגדול ועד קטן". ואז המן זוכה לכבוד הגדול ביותר: "אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי וינשאהו וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו".
- כשאסתר רוצה להתחיל לפעול למען עם ישראל היא חייבת להתאזר בכבוד, ולכן לובשת מלכות: "ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות …".
- כאשר נודדת שנת המלך, הוא מתבונן בספר הזכרונות ונזכר שמרדכי הצילו מבגתן ותרש הוא שואל: "ויאמר המלך מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה ויאמרו נערי המלך משרתיו לא נעשה עמו דבר".
- סוגיית הכבוד ומי זוכה בן מתחדדת כאשר המלך (כידוע כל "המלך" סתם רומז גם למלך מלכי המלכים הקב"ה), דן למי מגיע הכבוד: "ויבוא המן, ויאמר לו המלך מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו? ויאמר המן בלבו למי יחפץ המלך לעשות יקר יותר ממני, ויאמר המן אל המלך איש אשר המלך חפץ ביקרו, יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך ואשר נתן כתר מלכות בראשו, ונתון הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך הפרתמים והלבישו את האיש אשר המלך חפץ ביקרו והרכיבהו על הסוס ברחוב העיר וקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, ויאמר המלך להמן מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דברת ועשה כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך אל תפל דבר מכל אשר דברת, ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וילבש את מרדכי וירכיבהו ברחוב העיר ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, וישב מרדכי אל שער המלך והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש".
- והמגילה ממשיכה בכך שכבודו של המן ניתן למרדכי: "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן והעיר שושן צהלה ושמחה", וכל עם ישראל זוכים לכבוד מופלא: "ליהודים היתה אורה ושמחה וששן ויקר, ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם".
הרב אלישע אבינר, במאמרו 'מיהו עמלק ומה עניינו', בספר קבעוני לדורות (הוצאת ישיבת הר ברכה), כותב שעיקר חטאו של עמלק איננו בפגיעת הפיזית בעם ישראל אלא בפגיעה בכבודם של ישראל, וכמו שחז"ל אומרים שאחרי שעם ישראל זכה לניסים עצומים ביציאת מצרין וקריעת ים סוף, "אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד…תיפול עליהם אימתה ופחד…", הגיע עמלק וקירר את האבמטי הרותחת והוריד את כבודם ומעמדם של ישראל.
"כי יד על כס יה, מלחמה לה' בעמלק". עמלק מנסה לפגוע בכיסא, שגילוי כבוד ה' על ידי כבודם של ישראל והופעתם השלימה, כמו שמוזכר על בית המקדש: "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו". וכמו שמוזכר בתהילים פרק מז, אותו הפרק שנוהגים לומר לפני המלכת ה' וגילוי כבודו בתקיעת השופר בר"ה, יום המלכות, שגילוי הכבוד האלוקי הוא בכבודם והמלכתם של ישראל: "כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ, דבר עמים תחתינו ולאמים תחת רגלינו… מלך אלוקים על גוים אלוקים ישב על כסא קדשו".
לכן מובן שהמלחמה בעמלק היא רק אחר שאנו יושבים בבטחה בארצנו, ומולך עלינו מלך, ואז, כשכבודנו עומד, יש מצווה להילחם בעמלק הרוצה לפגוע בכבוד ה' (הוא כבוד ישראל). וכך למדו האבן עזרא והרמב"ן מהמילים "כי יד על כס יה": "…כי כאשר תהיה יד על כסא ה' תהיה מלחמה לה' בעמלק, וכן תהיה מדור לדור. והעניין, כי כאשר יהיה מלך בישראל יושב על כסא ה' ילחם בעמלק, והוא רמז לשאול המלך הראשון, וכן מדר דר, לאמר כי כל מלך בישראל חייב להלחם בהם עד שימחו. וגם זה מדרש הגמרא שאמרו (סנהדרין כ ב) כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דר, הרי להעמיד עליהם מלך תחלה, ואין כס יה אלא מלך, שנאמר (דהי"א כט כג) וישב שלמה, כדאיתא בפרק כהן גדול. ועל דרך הפשט נכון הוא".
מלחמה זו היא על הכבוד שמתגלה במלכות ישראל השלימה, וזה כסא ה', וכדברי הרב קוק: "מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון".
סוגיית הכבוד היא סוגיית יסוד: מה חשוב? מה בעל ערך ומה תופס משקל? אמור לי את מי אתה מעריך, את מי אתה מכבד, ואדע מי אתה. כמו שרבים פירשו על הפסוק: "מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו" – לפי מי שאתה מהלל נדע מי אתה.
לכן בגדי הכהונה הם לכבוד ותפארת, לכן סוגיית הכבוד היא אחת הסוגיות החשובות ביותר בעולם, ומי שמבזה ופוגע בכבודם של חכמים ובכבודה של תורה, מכונה אפיקורס ואין לו חלק לעולם הבא[1].
פורים זה זמן לראות מה באמת אנחנו מכבדים, מה באמת אנו מעריכים, ולתת לדברים הנכונים כבוד והדר, ולסדר את הכבוד. ובאווירה פורימית נסיים במילות השיר של דן אלמגור:
"כולם היו יודעים אז טוב מאוד
למי למי – יש יותר כבוד…"
[1] לאור דברינו ברור למה סוגיית הכבוד נמצאת עשרות פעמים במסכת מגילה: כבוד תורה עדיף –ג:, אין מועד בפני ת"ח…כבוד תורה ביחיד חמור – שם, למען יזמך כבוד ולא ידום – ד., שלבש בגדי כהונה…לכבוד ולתפארת – יב., משמת ר"ג בטל כבוד תורה – כא., רבי הוא דעבד ליה כבוד – כב., המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחילה מפני כבוד תורה – כג., ועוד רבים מאד.
