חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

סירוס כלב

שלום הרב הייתי השבוע אצל הוטרינר ושאלתי אותו למה הכלב שלי לא רגוע הוא כבר בן כמעט שנתיים ועדיין הורס את הבית מלא באנרגיות וכדו' הוטרינר אמר לי לסרס אותו ואמר שבשלב מסויים בחיים הכלב גם יהפוך להיות תוקפני כלפי כלבים אחרים ויכול להיות גם כלפינו בגלל שהוא לא מסורס בנוסף אם יראה כלבה מיוחמת ויהיה עוד כלב שיריח את הטוטסטרון שלו ( כשמסרסים כבר אין ריח כזה ) הכלב השני יתקוף אותו והשניהם יפגעו במיוחד הכלב שלי שהוא קטן האם אפשר להקל ולסרס את הכלב ( מדובר בזכר ) ? ואם כן באיזה אופן ( סירוס כימי הוא בעייתי גם יותר צער בעלי חיים וגם יקר מאוד וצריך לעשות אותו פעם בחצי שנה ) ? תודה מראש

יש כמה פתרונות למצב כזה שהוא שעת הדחק :

  1. ברבנות של מועצה אזורית שומרון, ניתן למכור את הכלב לגוי, והוא נותן אותו לוטרינר גוי כדי לסרסו. צריך ליצור איתם קשר ולהביא אליהם את הכלב.
  2. אם אין הדבר באפשרותך, אתה יכול בעצמך למכור את הכלב לגוי כמו שמוכרים חמץ או כלי שצריך טבילה ולא ניתן להטבילו. צריך היינו להעביר את הכלב לידיים של הגוי, תוך הסבר שהוא קונה אותו בכך, ואתה לוקח אותו אחר כך בהשאלה בלבד, ואז אתה בעצם נותן את הכלב של הגוי לוטרינר גוי שיסרס אותו.
  3. אם אין לך גוי למכור לו את הכלב, אפשר לסרסו על ידי וטרינר גוי בגרמא, כלומר לא בהתעסקות עם איבר הרביה, אלא על ידי זריקה וכדומה.
  4. אם אין וטרינר גוי, אזי אם אכן מדובר על שעת הדחק, מותר על ידי וטרינר יהודי שיעשה סירוס זמני על ידי כדורים או שבב.
  5. אם גם זה לא אפשרי, יעשה סירוס קבוע בגרמא. אם אין גוי ואין אפשרות לסרס בגרמא – אסור.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-21 19:28:07

בין בשר לחלב

אם סיימתי לאכול ארוחה עם בשר. עברו 6 שעות מסיום אכילת הבשר, אך לא בירכתי ברכת המזון. מותר אז לאכול חלב?

מונים שש שעות מסיום אכילת הבשר ולא מברכה אחרונה, כמו כן צריך לברך ברכה אחרונה על הארוחה הבשרית לפני שאוכלים מאכל חלבי.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-23 12:15:20

התרת נדר בלימוד תורה

שלום, בערך בכיתה ו' התחלתי ב"ה ללמוד כל יום פרק אחד בתנ"ך. ב"ה זכיתי לעבור על התנ"ך כמה פעמים, ועכשיו אני עומד לסיים שוב ומרגיש שאני לא רוצה להמשיך את הלימוד הספציפי הזה עוד, משום שכבר ביצעתי אותו הרבה מאוד שנים, ואולי אעבור ללימוד בספר אחר או אמשיך ללמוד לפעמים אבל לא בתור חובה או פעם ביום. כשקיבלתי על עצמי, זה היה לפני הרבה מאוד זמן, ואני לא זוכר בוודאות שאמרתי שזה בלי נדר. האם זה נחשב לי כנדר? אם כן, איך מתירים? תודה רבה!

לפני ראש והשנה ולפני יום כיפור, אנו עושים התרת נדרים על כל השנה, ומודיעים שבכל השנה הקרובה מה שנעשה יהיה בלי נדר. לכן זה לא נחשב לך לנדר. יחד עם זאת, כיון שמדובר על לימוד תורה, מן הראוי שהזמן שהקדשת ללימוד בכל יום, ימשיך להיות מוקדש ללימוד (כל לימוד תורה), שכן הראת במשך השנים שאתה מסוגל ללמוד זמן מסוים בכל יום, ולכן נכון להמשיך בזה.

עלה והצלח

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-25 17:31:36

יש לך שאלה?

פרשת ויגש – יסודה של פרשיית עגלה ערופה

"ויעלו ממצרים ויבאו ארץ כנען אל יעקב אביהם, ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ויפג לבו כי לא האמין להם, וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם".

על פסוקים אלה דורשים חז"ל את הדברים הבאים:

"ר' לוי בשם ר' יוחנן בר שאול אמר להם אם יאמין לכם הרי מוטב ואם לאו אתם אומרים לו בשעה שפרשתי ממך לא בפרשת עגלה ערופה הייתי עוסק, הה"ד 'וירא את העגלות ותחי רוח', 'ויאמר ישראל רב', רב כוחו של יוסף בני שכמה צרות הגיעוהו ועדיין הוא עומד בצדקו הרבה ממני…"

ויש להבין מדוע דווקא פרשת עגלה ערופה נבחרה מכל פרשיות התורה להיות זו שבה נפרדים יעקב ובנו האהוב יוסף, ומדוע דווקא בה הם מתחברים? האם תחיית רוחו של יעקב היא מכך שאומתה השמועה? או שיש משהו מהותי בפרשייה זו? מדוע יעקב כל כך מתפעל מיוסף? והיכן רואים שהוא עומד בצדקו?

יסודה של פרשיית עגלה ערופה הוא באחריות הגדולה שצריכה להיות לאדם על משפחתו, על סביבתו, על עמו ועל העולם כולו.

שזקני העיר, האחראים על העיר אומרים "ידינו לא שפכה את הדם הזה", אין הכוונה שלא שפכנו את הדם בידיים, וכי זקני העיר נחשדים כשופכי דמים?! אלא הכוונה היא כפי שאומרים חז"ל: "ידנו לא שפכה את הדם' – שלא פטרנוהו בלא מזונות, 'ועיננו לא ראו' – שלא פטרנוהו בלא לוויה". זקני העיר יודעים את אחריותם לדאוג לכל מי שנמצא סביבם, לחזקו גשמית ורוחנית (מזונות ולוויה), לתת לו יחס, עידוד ותמיכה.

יוסף רומז לאביו, שהוא יודע את שליחותו ואחריותו ושכל מה שהוא פעל ועשה היה מתוך האחריות הזו, שכל הסיפורים המוזרים שיעקב שמע על מה שהתרחש במצרים היה האחריות הגדולה לאחד ולחזק את בית ישראל, שבית יעקב יהיה אחד, לעורר את האחים לתשובה; שלא נקמה ושנאה יש כאן אלא אחריות – אחריות על החלום שכל האחים יתקבצו ויתאחדו סביבו.

בזהירות רבה ורק לשם לימוד ניתן להציע שאולי כאשר יעקב אבינו אומר: "רב כוחו של יוסף בני שכמה צרות הגיעוהו ועדיין עומד בצדקו יותר ממני…", הוא מתכוון לומר: מרגע ששמעתי על היעלמותו של יוסף שקעתי באבל, מיאנתי להינחם. ואכן אנו לא רואים את יעקב פועל בכל אותם השנים הרבות שבין היעלמותו של יוסף ועד לשובו. חז"ל אומרים שגם לא שרתה עליו השכינה, ודבר ה' וההדרכה האלוקית לא הגיעו אליו – כי הוא היה בצער, ודבר ה' עניינו לפעול לתיקון כל המציאות, ומי ששרוי בתוך צערו לא יכול להיות פתוח להמשיך לפעול לתיקון ובניין.

ויוסף, עם כל הקושי והכאב, עם כל הצער, ממשיך לפעול בכל בכוח לקיום שליחותו-אחריותו.

יהי רצון שנזכה להיות אנשים שלוקחים אחריות, אנשים של כלל, שכל פועלם וחייהם למען הכלל!

 

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן