חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

לב לשמוע – פרשת משפטים

הרב גור גלון

החוש הנעלה

ישנה מחלוקת בין חכמינו הראשונים איזהו החוש החשוב ביותר לאדם כדי להתבונן ולהבין, להתרשם ולהפנים.

יש אומרים שחוש הראיה הוא החוש החשוב ביותר, ובלשון העם: 'תמונה אחת שווה אלף מילים', וכמו שכותב האבן עזרא (שמות ג,ו): "ושער העין משער השמים, כי ברגע אחד יראה תמונות רבות רחוקות עם קרובות, ואין ככה שער האוזניים והאף והחיך והיד…".

ויש האומרים שהחוש החשוב ביותר הוא דווקא השמיעה המאפשרת להתבונן יותר לעומק, ללא החיצוניות שמושכת ומבלבלת והריבוי הגדול שלא מאפשר לקלוט את עומק הדברים. היתרון הגדול של חוש הראות, היכולת לראות הרבה ומהר, הוא חסרונו. כדי להעמיק במשמעויות הפנימיות ולחוש את נשמת הדבר, יש צורך בקליטה הדרגתית, ואכן חכמי המוסר הכריעו שהחוש החשוב ביותר הוא חוש השמיעה: "העין אבר נכבד מאוד ונכבדה ממנו האוזן" (רבנו יונה גירונדי "שערי תשובה שער שני, יב) , "הראשון הוא כח השמיעה השני הוא כח הראות" ("אורחות צדיקים", הקדמה).

הדבר ניכר גם בדיני נזיקין: "סימא את עינו –  נותן לו דמי עינו… חירשו נותן לו דמי כולו"(בב"ק פה,ב), ומבאר רש"י במקום: "שאין ראוי לכלום", ואף בצווי התורה חרש פטור, אך סומא לא פטור מן המצוות.

היכולת לשמוע באמת, לפתח הקשבה ולהגיע לידי התבוננות, היא יכולת יסודית וחשובה מאד, כל יום ויום אנו מצווים לומר בשכבנו ובקומנו: שמע ישראל…", יום יום פעמיים מן התורה ופעמיים מדברי חכמים אנו מצווים לפתח ולפתוח את חוש השמע.

שמיעה רוחנית

אמרו במדרש :'הלכה, אדם מישראל שהיה חושש באזנו, מהו שיהא מותר לרפאותו בשבת? כך שנו חכמים כל שספק נפשות דוחה את השבת וזו מכת האוזן אם סכנה היא מרפאים אותה בשבת", חז"ל למדו מכאן קל וחומר על שמיעת הלב, אם אין לאדם לב שומע הוא בסכנת נפשות רוחנית, ואם יש לו אוזן שומעת תורה ומוסר – זוכה לחיים, וז"ל:

"רבנן אמרי מבקש אתה שלא לחוש באוזניך ולא אחד מאיבריך הטה אוזנך לתורה ואת נוחל חיים מנין שנא' (ישעי' נה) 'הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם', א"ר חנינא בר פפא: כל מי שמסיר אזנו משמוע תורה תפלתו נמאסת שנאמר: 'מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה', רבי לוי אמר: האוזן לגוף כקינקל לכלים שכן הקינקל כמה כלים ניתנין עליו ואת נותן מוגמר תחתיו וכולם מתעשנים כך מאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם הזה על ידי האוזן כולן חיין מניין שנא' 'שמעו ותחי נפשכם".

והוסיפו שהמטה אוזנו לשמוע נעשה בעצמו משפיע ואחרים מקשיבים לו:

"אמר הקב"ה אם הטית אוזנך לתורה כשתבוא לפתוח בד"ת הכול משתתקים לפנים ושומעים דבריך כשם שהטית אוזנך לשמוע ד"ת ומהיכן את למד ממשה רבינו שע"י שהטה אזנו לתורה בשעה שבא לפתוח בד"ת נשתתקו העליונים ותחתונים והאזינו דבריו מנין ממה שקרינו בענין 'האזינו השמים ואדברה…"

החירות להאזין

אדם שרוצה להיות עבד איבד יכולות השמיעה. חז"ל מתבטאים באופן חריף מאד כלפיו, ועונשו בתורה הוא חמור מאד: "…ורצע אדוניו את אוזנו במרצע ועבדו לעולם…", יש באדם יצר להסיר מעליו את האחריות, להיות עבד. רצון להסתתר תחת כנפי האדון-הבוס-החברה, ולא לקחת אחריות אישית. התורה דורשת מהאדם להיות בן חורין, אך צריך אוזניים כדי לשמוע את דבר ה', שהרי לא כתוב בתורה במפורש 'לא תהיה עבד!', חז"ל בשמיעתם החודרת משמיעים לנו שלהיות עבד לבשר ודם, נוגד את קולה העמוק של התורה: 'אוזן ששמעה על הר סיני 'לא יהיה לך אלוהים אחרים', והלך זה ופרק מעליו עול מלכות שמים, וקיבל עליו עול בשר ודם, ירצע'.

חז"ל מלאי התפעלות מדברי עם ישראל לא רק לעשות אלא גם לשמוע:"…כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע", נהיה קשובים כל הזמן אל דבר ה'.

איכות השמיעה קובעת את איכות חייו של האדם, כמה אתה קשוב לאשתך, באמת, כמה אתה קשוב לילדיך, להוריך, לחברך, לסביבתך, וכמובן כמה אתה קשוב לדבר ה'.

יהי רצון שנזכה להיות קשובים למהות ומשמעות התורה ולעומק שבמצוותיה, ולפנימיות האנשים הנפלאים שסביבנו.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן