חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

הכשרת תבנית מלוכלכת

שלום, אם אני רוצה להכשיר תבנית אפיה (כמו שכתוב בציטוט למטה), האם זה בסדר שהתבנית מלוכלכת? כי יש לכלוכים ושומנים דבוקים שגם אם משרים בסבון ומשפשפים חזק לא יורדים. תודה רבה תנור אפייה: מנקים את התנור משיירי מאכלים, מפעילים אותו על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה, ובזה גוף התנור מוכשר. תבניות אין מכשירים, הואיל ולדעת רוב הפוסקים צריך להכשירן בליבון חמור, והוא עלול להזיק להן. במקום הפסד מרובה, כגון שאין דרך להשיג תבניות חדשות או שמחירן גבוה, ניתן להכשירן על ידי חימומן בתנור על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה (לעיל הלכה ז' והערה 8).

עקרונית בהכשרת ליבון קל של חום התנור צריך שהכלי יהיה נקי לגמרי, כי לא תמיד הוא שורף את שאריות המאכל. אבל למעשה, אם מנקים היטב ונשארים רק שאריות דבוקות, סביר שיישרפו בחום התנור, וכדאי במקרה כזה לשים יותר מחצי שעה כדי שבטוח יישרף.

הלכות כשרות המבוארות בפניני הלכה מסוכמות בקצרה הלכה למעשה, יחד עם שאר ההלכות המבוארות בפניני הלכה, בספר שהוצאנו כעת – 'קיצור הלכה' –  https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-21 10:04:20

הכשרת תנור

יש לנו תנור שלפני חצי שנה בערך בישלנו בו בשרי, ואנחנו רוצים להפוך אותו לפרווה, שיהיה אפשר לאכול עם החלות שנאפות בו חלבי, איך עושים את זה? אנחנו אשכנזים. תודה

להפעיל אותו על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה.

כך מובא בפניני הלכה כשרות, וכעת גם בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/), אביא לך את כל דיני תנור כפי שמופיעים בספר הקיצור:

תנור אפייה

כז. רבים נוהגים שלא להשתמש בתנור אחד לבשרי ולחלבי, אמנם הרוצה להשתמש בתנור אחד לשני המינים, רשאי, ובתנאי שתהיה תבנית לכל מין, ויקפיד להכשיר את התנור בין האפיות על ידי חימומו על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה מרגע הפעלתו, ונוהגים גם לנקותו לפני כן.

כח. לא הכשיר את התנור לפני האפייה של המין השני – המאכל כשר, והתנור צריך הכשרה. וגם אם בטעות אפה בשר על התבנית החלבית, אם היתה נקיה לגמרי – המאכל כשר, והתבנית צריכה הכשרה על ידי הפעלת התנור. וכן אם אפה בבת אחת מאכל בשרי ומאכל חלבי בתבניות שונות – המאכלים כשרים, והתנור והתבניות צריכים הכשרה.

כט. כאשר רוצים לאפות בתנור בשרי או חלבי מאכל פרווה שיהיה מותר לאוכלו עם שני המינים, רבים נוהגים להכשירו לפני כן. והרוצים להקל, רשאים לאפות את המאכל בלא הכשרת התנור, ולכתחילה ישתמשו בתבנית פרווה (לעיל, יד).

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-20 11:45:27

שמו"ת בשבת אחרי מנחה

האם מותר לי, אחרי הקריאה של הפרשה הבאה במנחה של שבת, לקרוא את כל השניים מקרא ואחד תרגום של כל הפרשה הבאה או שיש בעיה עם זה?

מותר, כפי שמופיע בפניני הלכה שבת, ובספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

שניים מקרא ואחד תרגום

יב. תיקנו חכמים לגברים לקרוא בכל שבוע פעמיים את כל פסוקי הפרשה שיקראו בשבת הקרובה, ופעם אחת את פירוש הפסוקים על פי תרגום אונקלוס (אם מבין אותו), או על פי פירוש רש"י, ואת הפסוקים שאין עליהם פירוש רש"י, יקרא שלוש פעמים.

יג. אפשר להתחיל לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום מזמן תפילת מנחה של שבת, שאז מתחילים לקרוא את פרשת השבוע הבא, ועד סעודת שחרית של השבת הבאה. ואם כבר אכל, ישלים את הקריאה עד תפילת מנחה של שבת. ואם לא הספיק, ישלים את הפרשה עד סוף יום שלישי. ואם גם את זה לא הספיק, יקפיד להשלימה עד סיום התורה בשמחת תורה.

יד. מעיקר הדין מותר לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום בשעת הקריאה בתורה של אותה פרשה, אך לא ראוי לעשות זאת כיוון שמצווה לשמוע את בעל הקורא. אמנם מותר לכתחילה לקרוא בשקט מילה במילה עם בעל הקורא, ויעלה לו לפעם אחת מקרא. ואם יש חשש שקריאתו תפריע לשכנו, יסתפק בהקשבה לבעל הקורא, ותעלה לו שמיעתו כקריאה אחת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-20 11:56:51

אבטחת גוי בשבת

שלום הרב רציתי לשאול האם מותר לאבטח גוי חשוב (הכוונה לשר או נשיא גוי) בשבת, האבטחה נעשית כחלק מצוות של ישראלים כך שבמקרה של אירוע יש שמירה אחד על השני. תודה הרב

ההיתר לחלל שבת עבור גוי הוא רק במקום שאין שם גוי אחר שיעשה זאת.

עיין בדברים בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/01-27-03/#_te01ftn27_2

ובספר הקיצור לפניני הלכה מובא כך: "מחללים שבת עבור גוי, שהואיל ואנו רוצים שגויים יצילו יהודים, גם אנו צריכים להציל אותם. אבל כשיש שם גוי אחר עדיף שהוא יציל, ולכן בבתי חולים עדיף לקבוע בשבת תורנות לרופאים ואחיות גויים שיטפלו בגויים."

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 08:43:39

בשר וחלב

שלום אשמח לקבל מידרג של גיל ושעות לילדים לשמירת בשר וחלב לדוג' עד גיל 6 שומרים כך שעות עד גיל 9 שומרים כך שעות

עניין זה מובא בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/17-26-07/

ובתמצות בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/) כך:

קטנים

ט. אסור להאכיל אפילו תינוק מאכלים אסורים, ובכלל זה נתינת המאכל בידו. ומשהגיע לגיל שלוש, על ההורים להתחיל לחנכו שלא לאכול מאכלים אסורים, כיוון שמגיל זה הוא מסוגל להתרגל לכך שהדבר אסור תמיד (ועי' הלכות שבת כד, א-ג). לפיכך אסור להאכיל תינוק בבשר וחלב יחד. אבל לגבי שהיית הזמן, הדבר תלוי בהבנתו ובמצבו הגופני והנפשי:

עד גיל שלוש בערך, הקטן לא מבין את ההבדל בין בשר לחלב, ולכן מותר להאכילו חלב אפילו מיד אחרי בשר, ובלבד שפיו וידיו נקיים משאריות בשר. מגיל שלוש עד חמש בערך, הקטן מבין את ההבדל שבין בשר לחלב, אבל עדיין לא מסוגל להבחין בין זמנים ארוכים לקצרים, ולכן נכון כשאפשר שימתין כשעה בין בשר לחלב. וכאשר יש צורך מיוחד לתת לו מאכל חלבי, אפשר לעשות זאת לאחר ניקוי פיו וידיו בלא להמתין שעה.

מגיל חמש עד תשע בערך, הילד מתחיל להבחין מעט בזמנים, ולכן מתחילים להרגילו להפסיק כשלוש שעות בין בשר לחלב. ומגיל תשע, הוא כבר יודע לחשב את השעות ומסוגל להמתין יותר זמן, ולכן נכון כשאפשר להרגילו להמתין כשש שעות. ובשעת הצורך, כגון כאשר הוא אוכל עם אחיו הקטנים, וקשה לתת לו אוכל אחר כך, אפשר שימתין רק שלוש שעות בין הסעודות. וכשנה לפני שיגיע למצוות, יתרגל להמתין שש שעות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 09:40:21

יש לך שאלה?

פרשת ויחי – ברכת השבטים

יעקב אבינו מברך את בניו לפני מותו, כפי שמסיימת התורה: "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם", ולכאורה יש לשאול, אלו הם ברכות? – "…פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה…שמעון ולוי אחים כלי חמס מכורותיהם, בסדם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחד כבודי כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור, ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה…", יתר על כן, רש"י אומר על פי המדרש שכל אחד זכה בברכות כל אחיו: "ברך אותם – לא היה לו לומר אלא איש אשר כברכתו ברך אותו, מה תלמוד לומר ברך אותם, לפי שנתן ליהודה גבורתו של אריה, ולבנימין חטיפתו של זאב, ולנפתלי קלותו של איל, יכול שלא כללן בכל הברכות, תלמוד לומר ברך אותם", איזה ברכה מקבלים מברכות ראובן, שמעון ולוי?

הרב חנן פורת זצ"ל מבאר את הדברים, ואביא את דבריו הנפלאים בקיצור:

"ראובן בכורי אתה… יתר שאת ויתר עז" (מ"ט, ג'), הרד"ק מביא בשם אביו פירוש מקורי נפלא: "ואדוני אבי פירש: 'יתר שאת' – עניין כפרה, שבירכו יעקב שתתגבר סליחתו על עוונו", ואכן המילה "שאת" ניתן לפרשה כסליחה, כדרך שנאמר לקין: "הלא אם תטיב – שאת" (ד', ז') ומתרגם שם אונקלוס: "אם תטיב עובדך – ישתבק לך" – היינו – ייסלח לך, לאור פירוש זה קורא יעקב לראובן להתאזר בגבורה ולשאת תפילה למען יסור עוונו וחטאתו תכופר.

בעקבות פירוש זה ניתן לצעוד צעד נוסף ולבאר ברוח זו את הפסוק הבא: "פחז כמים – אל תותר", ניתן לפרש גם ביטוי זה כברכה ודרישה: "פחז כמים – אל תותר!" היינו אל תוסיף להיות פחז כמים אלא חזור בתשובה על חילול יצועי אביך ואל תשוב לסורך. "אל תותר" – משמעותו אפוא אל תיוותר בפחזותך, אלא חזור בך. אכן במסורת חז"ל מצטייר ראובן כבעל תשובה השרוי בשקו ובתעניתו על חטא בלהה, ובסליחות לצום גדליה "הורית דרך תשובה לבת השובבה" נאמר במפורש – אגב נטילת ביטויים הלקוחים מפרשתנו: "מחלל יצועי אביו אשר פחז כמים, נטיו רגליו כמעט – לולא לב שפך כמים", זוהי ברכה גדולה שמברך יעקב את בנו ראובן שחטאתו תסלח, והיא גם ברכה לכל האחים שיקבלו את כוחה האדיר של התשובה.

ועתה נפנה לדברי יעקב לשמעון ולוי, את תוכחתו פותח יעקב במילה טעונה שניתן לפרשה לשבח ולגנאי: "שמעון ולוי אחים" (מ"ט, ה'). רש"י מפרש לגנאי: "אחים – בעצה אחת על שכם ועל יוסף, שנאמר: 'ויאמרו איש אל אחיו לכו ונהרגהו' (ל"ז, כ')". אך הרמב"ן לעומתו דורש ביטוי זה לזכות ביחס למעשה דינה: "אחים – בעלי אחווה כי יחם ליבם על אחותם. וילמד עליהם זכות כי בקנאתם על האחווה עשו מה שעשו". אכן בפרשת דינה נאמר: "ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו…" (ל"ד, כ"ה) ומציין מדרש רבה (פ', י'): "לפי שמסרו נפשם עליה נקראו אחיה".

אמנם אין ברגש האחווה ובמעשה מסירות הנפש כדי לבטל את חומרת מעשיהם של שמעון ולוי וכדי לשכך את כעסו של יעקב על מעשה הטבח בשכם, ולפיכך שופך הוא עליהם את זעמו במילים נוקבות:

"ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה

אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" (מ"ט, ז').

אך גם כאן מן הראוי שנטה אוזן לצלילים הנסתרים מאחרי המילים הקשות:

על הביטוי "ארור אפם כי עז" – מציין רש"י בעקבות מדרש רבה (צ"ט, ו'):

"אפילו בשעת תוכחה לא קילל אלא אפם (ולא אותם עצמם)".

וברוח דבריו יש להוסיף ולומר: אף את חרון אפם כשלעצמו לא קילל אלא את ההפרזה היתרה שבו:

"ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה". לאמור: גם אם היה מקום לחרון אף ועברה – לא היה ראוי לנקוט בענישה קולקטיבית ולהרוג עיר שלמה.

וכך באמת פירש הרמב"ן את דבריו החריפים של יעקב:

"כי יעקב קצף על שמעון ולוי בהרגם אנשי העיר, בעבור שעשו (שמעון ולוי) חמס.

כי הם (אנשי שכם) לא חטאו להם כלל… ולכן יקלל אפם ועברתם".

 

רובו – קשה ומיעוטו – יפה

על רקע אופיה של תוכחה זו, שאינה שוללת את עצם הקנאה אלא את התפרצותה ללא רסן, יובן גם הביטוי החותם את דברי יעקב:

"אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל".

הבה נשים לב: יעקב אינו מוציא את שמעון ולוי מכלל ישראל, אלא קובע כי יש לפזר כוחות אלה במינון נכון ובאיזון נכון בתוך עם ישראל, תוך הקפדה לבל ירוכזו במקום אחד (כגוש יישובים של קנאים, העלולים לעשות מעשים נמהרים בקנאתם לכבוד ישראל ולארץ ישראל, ולהמיט בכך אסון על האומה).

ברוח זו פירש הנצי"ב מוולוז'ין את דברי יעקב בספרו 'העמק דבר':

" 'אחלקם ביעקב' – נצרך לפעמים מעט אנשים כאלה, אבל רובם במקום אחד – קשה. על כן אחלקם ביעקב שיהיו מעט במקום אחד.

'ואפיצם בישראל' – שכן בקרב חסידי ישראל נדרש לפעמים איש כזה כמו שהיה פינחס במעשה זמרי, אבל רק מעט מעט יפה, על כן יהיו נפוצים בישראל".

דברים מעין אלה כותב הרש"ר הירש, תוך הדגשה כי קנאתם של שמעון ולוי נחוצה דווקא בעידן הגלות שבו נתונים ישראל לבוז ולמשיסה, וכה דבריו:

"…ואולם בגלות, כאשר לחץ הגורל מדכא את הכל והאומה מפוזרת, אז קרובה הסכנה שכל הכרה עצמית תאבד… ולפיכך 'אחלקם בישראל' – למען יוכל גם היהודי הנודד כרוכל, להביט בגאווה על הפרחח האירופאי…

צדקה עשה עמנו הקב"ה שבכל מקומות פזורינו היו בינינו גם שמעון ולוי. אלו החיו בנו את הכוח והעוז, את הגאווה היהודית האצילה…"

כמה יקרים דברים אלה דווקא כשהם יוצאים מפיו של הרש"ר הירש המקובל כשקול ומתון, ועם זאת מכיר בערך הקנאה והגאווה היהודית הנדרשת דווקא בגלות המרה.

מכל מקום נמצינו למדים, שגם בתוכחתו של יעקב לשמעון ולוי צפונה ברכה לכלל האומה, שיהיו בה 'שמעונים' ו'לויים', אשר יעמדו על כבוד ישראל ויתבעו את עלבון האח המוכה והאחות האנוסה.

לאור זאת, חוזרים ומאירים לנו הכתובים שבחתימת ברכת יעקב גם ביחס לשמעון ולוי:

"איש כברכתו – (של שמעון ולוי) – בירך אותם" את הבנים כולם – לפי שקנאתם נושאת עמה ברכה לכל שבטי י-ה.

…אבל למען השם, במלוא הזהירות: רק במקום הנכון, בזמן הנכון ובמידה הנכונה…

לבל תפרוץ ללא רסן אש ההפקרות והקנאה ותאכל ארץ ומלואה.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן