שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

פרשת בלק – "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו"

תוכן עניינים

השבוע ליווינו למנוחת עולמים את סבי האהוב, סבא אריה. סבי היה מהדמויות המופלאות שעיצבו ומעצבות את עולמי הרוחני. סבא אריה היה כשמו – אריה. כאשר רצה בגיל צעיר ללמוד תורה, הוא עזב את ביתו ומשפחתו וגלה למקום תורה, עוד לפני בר המצווה, ותמיד היה מספר שבר המצווה שלו הייתה שהרב'ה מקרלין-סטולין הניח לו תפילין ושתה עימו כוס יי"ש. סבא אריה המשיך ללמוד בהתמדה גדולה בישיבתו של רבי אלחנן וסרמן, גדול תלמידי החפץ חיים, וכל כך התקרב אליו, שכאשר הרבנית נסעה לנופש סבי ישן בביתו של רבי אלחנן וסרמן ושימש אותו.

כשסבא אריה ראה ברכבת פולנים מתעמרים ביהודי ואומרים לו: "יהודי לך לפלסטינה", היה ישר וכנה, ושאל את עצמו – מדוע אכן לא נעלה לארצנו? ומאז פעל בכל כוחו לעלות לארץ, אך לא הספיק לעשות זאת לפני שגויס לצבא האדום, וגם שם, שמר על יהדותו, ולא בוש לומר שהוא יהודי. כשהסתיימה המלחמה וקיבל הצעות להמשיך בצבא האדום ולזכות לכבוד ומעמד, הוא ויתר על הכול, ואמר: אחרי שכל כך הרבה מבני עמנו הושמדו, עלינו החובה להעמיד את עם ישראל, ולכן אני רוצה רק דבר אחד לעלות לארץ ישראל, והוא עלה והקים משפחה שממשיכה את מסורת אבותינו, שמחברת אהבת תורה, אהבת הארץ ואהבת ישראל כולם.

לימים, כשהגיע לארץ וביקשו ממנו להחליף את פנקס החבר שלו בתנועה הדתית-לאומית, בפנקס של מפלגת הפועלים החילונית, כדי לקבל עבודה, הוא אמר: בצבא האדום, בסכנת המוות ובאנטישמיות לא היססתי להגיד שאני יהודי, וכאן בארץ ישראל אוותר על היותו יהודי דתי?! בשום אופן לא!

מתוך כך חשבתי לדבר על הפסוק: "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו", יהיו הדברים לעילוי נשמתו הטהורה.

חז"ל רצו לקבוע את ברכתו של בלעם יחד עם קריאת שמע, והגמרא שואלת מה הפסוק שחשיבותו כל כך גדולה שבגללו רצו שהאדם יגיד בוקר וערב את פרשת בלעם? ועונה הגמרא: "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". ויש לראות מדוע הפסוק הזה כל כך יסודי שחשוב שאדם יחזור עליו יום יום פעמיים?

ראיתי רבים שמביאים על פסוק זה את דברי חז"ל שהובאו ברש"י בפרשתנו: "כשהן עומדין משינתם שחרית הן מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצוות ללבוש טלית לקרוא את שמע ולהניח תפילין", וממילא מסבירים שפסוק זה מייצג את תמצית חייו של היהודי המסור והנאמן בכל ליבו למצוות ה', וזהו וודאי דבר יסוד חשוב, אך גם ברור שדבריהם בטעות יסודם, שהרי דרשה זו הובאה על פסוק אחר: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא…", שם הפסוק מדבר על הקימה, על הזריזות, על העשייה. אך הפסוק שהובא בגמרא שבשלו רצו לצרף את פרשת בלעם לקריאת שמע: "כרע שכב כארי, וכלביא מי יקימנו", ששם הדגש הוא הפוך – כאן מודגשת השכיבה, לא הקימה, ואכן הדבר תמוה, מה יש לשבח את השכיבה והכריעה?

ולדעתי כאן טמון הסוד הגדול. יש יתרון בזריזות, בפעלתנות, בהתקדמות המתמדת, בתסיסה הרוחנית, וההסתערות קדימה, אך יתרון הרבה יותר גדול וחשוב יש ביציבות, בשמירה על מסורת אבותינו, בקביעות!

לא להתפעל מההתקפות, ומהחידושים. לא לפחד. יש לנו אמת גדולה אלוקית, יש לנו את דרכנו, ואנו נלך בה, אנו לא מפחדים. מי שחש כך גם לא מרגיש צורך להסתגר ולתקוף אחרים כי הוא בטוח בדרכו, דרך גדולה שנמשכת דור אחר דור.

כשאני מתבונן בדמותו המופלאה של סבי, אני רואה לפני את 'כרע שכב כארי, וכלביא מי יקימנו', לא פורץ דרך היה, לא דברן גדול, לא נואם דגול, אבל בשקט ובעוצמה פנימית ידע מה דרכו והלך בה, לא לחם נגד אחרים, אלא פשוט הלך בדרך שהאמין בה, יום יום, עד גיל 93 – משכים ומעריב לביהכנ"ס, לומד דף יומי, עושה טוב ושמח בחלקו, ועד יומו האחרון קרוב לגיל 102, תמיד אומר ברוך ה'. זוהי העוצמה הגדולה: הקביעות, היציבות והביטחון המוחלט בדרך.

מה שאמרנו עד עתה היה במישור אישי. אך גם יש את המימד הלאומי, ועליו רש"י כותב: "יתיישבו בארצם בכוח ובגבורה", כלומר גדולתם של ישראל היא שהם באים לארצם ונאחזים בה, ושום כוח לא יכול להזיזם. אותו הכוח של הקביעות, של הנאמנות והמסירות, הוא הכוח שגורם להם לבוא ולהיאחז בארצם, בכוח ובגבורה עצומה. הוא הגורם לאנשים כמו סבי, אחרי שכל העולם שהכירו חרב, לא לרצות שום דבר אלא לעלות לארץ ישראל, ולהתיישב בה, ולהכריז שאחרי שהגענו לפה אין לנו שום סיבה לצאת!

העוצמה הזאת היא הדבר הגדול ביותר, היא המבטאת את נצחיות ישראל, כדברי הרב קוק: "…יסוד תורי (מיסודות התורה), חסנם ומעוזם ותקפם של ישראל…ומה שישראל הם חיים וקיימים ועומדים לעד, זה יוביל אל תכלית של אחדות ידיעת ה' בעולם. א"כ שייכת מאד לק"ש פרשת בלק, המדברת בנצחיותם של ישראל…", ונצחיות זו של ישראל מבוטאת בפסוק: 'כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו'.

מי יתן ונזכה להיות יהודים של 'כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו', יודעים בבטחה את דרכנו והולכים בה בהתמדה ובעוצמה פנימית!

אולי יעניין אותך

רביבים 1180 - קשר של קדושה: התפילין כאות וכמהות

קשר של קדושה: התפילין כאות וכמהות

התפילין הן אות לישראל, היינו סמל וסימן שמבטא את מהותם • פרשיות התפילין מבטאות את יסודות האמונה • אחד מהיסודות הללו הוא עניינה של ארץ ישראל, שנזכר פעמים רבות בתפילין • כמו מצוות יישוב הארץ, גם מצוות התפילין קושרת את הקדושה אל המציאות הגשמית • המצווה לקשור את התפילין על היד ועל הראש מבטאת את הקשר המוחלט שבין עם ישראל לה' ולתורתו • אפילו גידל אדם את שערו כנזיר עולם, אין שערו חוצץ
ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן