כשאנו מתבוננים בדרכי הפעולה האלוקית בעולם אנו מוצאים שלוש דרכים ראשיות:
הדרך האחת, שהקב"ה פועל לבדו, ללא התערבות אנושית כלל. הדוגמה הבסיסית לכך היא בריאת העולם – "אדון עולם אשר מלך, בטרם כל יציר נברא, לעת נעשה בחפצו כל, אזי מלך שמו נקרא". השבת נועדה להזכיר סוג יצירה זה – זכר למעשה בראשית.
הדרך השנייה, שהקב"ה פועל לבדו, אלא שיש הודעה לישראל על הפעולות הצפויות, וישראל נדרשים להסכים לישועה. הדוגמה הבסיסית לכך היא יציאת מצרים: ביציאת מצרים לא הכל נעשה ע"י הקב"ה. עם ישראל נדרש למעשים שיביעו את אמונתו וביטחונו בה' ואת רצונו לצאת ממצרים (לדוגמא, קורבן הפסח; משיכת המזוזות בדם; ההליכה אחרי משה רבנו, וכו').
יש לכך כמה ביטויים, ונזכיר שניים מהם: האחד, כשהנביא ירמיהו משבח את עם ישראל על יציאת מצרים במילים הבאות: "הלוך וקראת באוזני ירושלים לאמר, כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" – השבח הוא בכך שהם הסכימו לצאת.
השני, העובדה שמשה רבנו, מנהיגם של ישראל, שמוביל כביכול את ישראל ביציאת מצרים, לא מוזכר כלל בהגדה של פסח. ואם הדבר לא הובן מאי ההזכרה, הרי שהוא מודגש על ידי בעל ההגדה בהביאו את דרשת חז"ל: "ועברתי בארץ מצרים – אני ולא מלאך, והכיתי כל בכור – אני ולא שרף, ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים – אני ולא השליח, אני ה' – אני הוא ולא אחר".
הדרך השלישית היא שהקב"ה רוצה שאנחנו ניזום, שאנחנו נוביל, והקב"ה שולח ברכה והצלחה במעשה ידינו. הדוגמאות הבסיסיות לכך הן חנוכה, פורים ויום העצמאות- מועדים בהם יזמנו ופעלנו, מתוך הכוח שה' אלוקינו נותן לנו.
[אולי כך אפשר להסביר מדוע חנוכה חל תמיד בפרשיות של יוסף הצדיק. יוסף פועל, עושה ויוזם, 'וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו'. יוסף עושה ופועל ויודע שכל מעשיו הם בסייעתא דשמיא, הוא עושה וה' מצליח, אך ההצלחה היא בידו, במעשה ידיו].
מכל מקום גם במועדים שהזכרנו אנו מבחינים בהבדלים בולטים, שככל שאנו מתקדמים בהיסטורי היוזמה הולכת ומתגברת. בפורים הייתה פעילות מינימלית, אסתר לובשת מלכות ונכנסת למלך, אך מעבר לכך, הכול בפעולה אלוקית. לעומת זאת בחנוכה וביום העצמאות יש יוזמה, יש תכנון, ויש מסירות נפש לפעול, לעשות וליזום.
הדבר בא לידי ביטוי גם בנוסח 'על הניסים': בפורים אנו אומרים "בימי מרדכי ואסתר" – זהו תיאור זמן, כאשר בתוכן מרדכי ואסתר לא מופיעים כלל – "ואתה ברחמיך הרבים, הפרת עצתו וקלקלת מחשבתו, והשבות לו גמולו בראשו, ותלו אותו ואת בניו על העץ…".
לעומת זאת בנוסח 'על הניסים' בחנוכה אנו אומרים "ואתה ברחמיך הרבים, עמדת להם בעת צרתם, רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם, מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך…ואחר כך באו בניך לדביר ביתך, ופינו את היכלך, וטיהרו את מקדשך, והדליקו נרות בחצרות קודשך וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול". כלומר, מוזכר שהתשועה הייתה בידם של החלשים, המעטים, הטהורים, הצדיקים ועוסקי תורתך, ואחר כך אנו מזכירים את סדרת הפעולות…
את ההבדל המשמעותי בין נס פורים לנס חנוכה, ושנס חנוכה מאוחר היסטורית לנס הפורים, ניתן להסביר בשלושה אופנים:
- כפי שכתבנו בעבר, ככל שהדורות מתקדמים עם ישראל סופג אליו את הרוח, את הקדושה, ואת נבואה שהסתלקה בעוונותינו. זוהי גם הזדמנות ומבחן לאומה, כאשר במקומם מופיעים רוח העם, היוזמה, והתורה שבעל פה.
- נס חנוכה הוא נס ארץ ישראלי. ובארץ ישראל אנו נדרשים למלוכה וממשלה, לקחת יוזמה ומנהיגות.
- שדווקא כשיש איום על הגוף הישראלי הקב"ה מציל ועוזר, אך כשיש איום על הרוח, על שם ה' שנקרא עלינו, אז עם ישראל נדרש לפעול. (שכמדומני שראיתי הסבר זה בספרו של הרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל). יש בכך עומק מופלא, שהקב"ה דואג ל'אינטרסים' שלנו, ואנו דואגים ל'אינטרסים' האלוקיים.
מתוך דברים אלו אנו למדים שחנוכה הוא חג היוזמה, החג לפעול עם א-ל, החג לגלות את אור ישראל. למרות שיש חושך ואין נבואה והדרכה אלוקית, הקב"ה בנס פך השמן אומר לנו: אתם התחלתם במסירות, אני אמשיך איתכם. אתם מצאתם פך של שמן, הדלקתם יום אחד, ואני ממשיך איתכם. אבל אתם תתחילו, אתם תקחו את היוזמה!
לסיום נעיר כי מי שיתבונן בפרשיות יוסף ובפרשתנו יראה באופן ברור כיצד יוסף לוקח אחריות. הדוגמא החריפה לכך היא שיוסף לוקח אחריות גם על כך שאחיו יחזרו בתשובה, שיתקנו את האחווה. כאשר כל המעשים המוזרים שהוא עושה להם, הם כדי לבדוק ולחזק את האחווה. לכן גם הוא מתגלה אליהם, בפרשה הבאה, רק שהוא שומע את המילים – 'כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר, אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים, ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעל עם אחיו, כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי' – אז הוא רואה את התיקון, את החזרה בתשובה, ומתגלה, זוהי אחריות לפעול עם אל.
יהי רצון שנצליח לכוון את היוזמות והרעיונות אליו יתברך, שנתאזר בגבורה, אומץ ועוצמה, ליזום וליצור, להילחם ולהיאבק, לבנות ולהבנות בארצנו.