חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

אבטחת גוי בשבת

שלום הרב רציתי לשאול האם מותר לאבטח גוי חשוב (הכוונה לשר או נשיא גוי) בשבת, האבטחה נעשית כחלק מצוות של ישראלים כך שבמקרה של אירוע יש שמירה אחד על השני. תודה הרב

ההיתר לחלל שבת עבור גוי הוא רק במקום שאין שם גוי אחר שיעשה זאת.

עיין בדברים בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/01-27-03/#_te01ftn27_2

ובספר הקיצור לפניני הלכה מובא כך: "מחללים שבת עבור גוי, שהואיל ואנו רוצים שגויים יצילו יהודים, גם אנו צריכים להציל אותם. אבל כשיש שם גוי אחר עדיף שהוא יציל, ולכן בבתי חולים עדיף לקבוע בשבת תורנות לרופאים ואחיות גויים שיטפלו בגויים."

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 08:43:39

בשר וחלב

שלום אשמח לקבל מידרג של גיל ושעות לילדים לשמירת בשר וחלב לדוג' עד גיל 6 שומרים כך שעות עד גיל 9 שומרים כך שעות

עניין זה מובא בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/17-26-07/

ובתמצות בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/) כך:

קטנים

ט. אסור להאכיל אפילו תינוק מאכלים אסורים, ובכלל זה נתינת המאכל בידו. ומשהגיע לגיל שלוש, על ההורים להתחיל לחנכו שלא לאכול מאכלים אסורים, כיוון שמגיל זה הוא מסוגל להתרגל לכך שהדבר אסור תמיד (ועי' הלכות שבת כד, א-ג). לפיכך אסור להאכיל תינוק בבשר וחלב יחד. אבל לגבי שהיית הזמן, הדבר תלוי בהבנתו ובמצבו הגופני והנפשי:

עד גיל שלוש בערך, הקטן לא מבין את ההבדל בין בשר לחלב, ולכן מותר להאכילו חלב אפילו מיד אחרי בשר, ובלבד שפיו וידיו נקיים משאריות בשר. מגיל שלוש עד חמש בערך, הקטן מבין את ההבדל שבין בשר לחלב, אבל עדיין לא מסוגל להבחין בין זמנים ארוכים לקצרים, ולכן נכון כשאפשר שימתין כשעה בין בשר לחלב. וכאשר יש צורך מיוחד לתת לו מאכל חלבי, אפשר לעשות זאת לאחר ניקוי פיו וידיו בלא להמתין שעה.

מגיל חמש עד תשע בערך, הילד מתחיל להבחין מעט בזמנים, ולכן מתחילים להרגילו להפסיק כשלוש שעות בין בשר לחלב. ומגיל תשע, הוא כבר יודע לחשב את השעות ומסוגל להמתין יותר זמן, ולכן נכון כשאפשר להרגילו להמתין כשש שעות. ובשעת הצורך, כגון כאשר הוא אוכל עם אחיו הקטנים, וקשה לתת לו אוכל אחר כך, אפשר שימתין רק שלוש שעות בין הסעודות. וכשנה לפני שיגיע למצוות, יתרגל להמתין שש שעות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 09:40:21

דיבור או הרהור?

1) האם האזנה לשיעור מוקלט עם אוזניות נחשבת דיבור בתורה או הרהור בתורה? 2) האם מותר להאזין לשיעור מוקלט עם אוזניות אם הוא רואה נשים לבושות לא צנוע? 3) האם מותר להאזין לשיעור מוקלט עם אוזניות בחדר רחצה שאין בו אסלה?

  1. מצב ביניים.
  2. לא. אמנם אם הוא עושה ריצה, ובדרכו הוא חולף על פני נשים לא צנועות, זה מסדר, משום שאינו מסתכל בהן, אלא רק רואה אותן וממשיך בדרכו.
  3. בזמן הרחצה עצמה נכון להחמיר בזה מפני כבוד התורה, אבל אם הוא רק עובר שם, כגון שהוא צריך משם משהו לרגע או שנכנס לשם תוך כדי שטיפת הבית, אינו צריך לסגור את השיעור בזמן שנכנס לחדר הרחצה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 06:44:30

נטילת ידיים אחר תרומת דם

האם יש דין של חובת נטילת ידיים אחר תרומת דם כמו הדין של נטילת ידיים אחר הקזת דם?

כיוון שנטילת הידיים היא פעולה פשוטה , נכון להחמיר, ואם שם נטלה, יסתפק בשטיפת הידיים. אין צורך להמנע מלשתות ולאכול לפני הנטילה, כל עוד הוא שוכב על המיטה כדי להחזיר לעצמו את הכוחות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-18 18:42:20

נופש וטיול מישפחתי בימי בין המיצרים

אנחנו רוצים לעשות נופש מישפחתי, קשה לנו למצוא תאריך שמתאים לכולם. האם בסדר לצאת לנופש מישפחתי ( במיוחד השנה נחוץ כי רובינו היו מגוייסים ללחימה) בימים שבין יז תמוז לא' אב? האם יש דינים מיוחדים?

במקרה שלא מוצאים זמן אחר, אפשר להקל. דינים מיוחדים – הדינים הרגילים של שלושת השבועות, כגון לא לשמוע מוזיקה שמחה.

אביא לך את עקרי הדינים הנוגעים לעניין זה מתוך מפניני הלכה, כפי שהם מופיעים בספר הקיצור שיצא כעת לאור – 'קיצור הלכה' (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

ח – מנהגי שלושת השבועות

ימי בין המצרים

א. שלושת השבועות שמתחילים מליל י"ז בתמוז ונמשכים עד ט' באב, הם ימים של צער, שעליהם נאמר (איכה א, ג): "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". לכן נהגו ישראל להימנע בימים אלו מדברים משמחים, ושלוש מדרגות ישנן: מי"ז בתמוז עד ראש חודש אב, נמנעים מדברים חגיגיים ומשמחים במיוחד. מראש חודש אב, ממעטים בכל דבר שיש בו שמחה. ובשבוע שחל בו תשעה באב, ממעטים יותר בשמחה.

בילוי ונופש

ב. עד סוף חודש תמוז מותר לטייל ולנפוש במלון וללכת לבריכה. אבל טיול שיש בו משתתפים רבים, לכתחילה אם אפשר עדיף שלא לקיימו בימים אלו, כי יש בו שמחה יתרה.

ומשנכנס אב, יש להימנע מטיולים ובילויים שעיקרם לתענוג ושמחה, אמנם מותר לצאת לטיול או לנופש שנועדו בעיקר לצורך לימודי או בריאותי. וכן מי שמסיבות בריאותיות הורו לו לשחות, מותר לשחות בתשעת הימים. ומי ששוחה כחלק מאורח חיים בריא, או מי שנמצא באמצע לימוד שחייה, נכון שיעשה הפסקה בשבוע שחל בו תשעה באב.

שמחה של רשות

ג. בכל שלושת השבועות אסור לנגן ולשמוע כלי נגינה, ואסור לערוך אירועים שיש בהם שמחה יתרה. לפיכך אסור להשתתף במסיבות, ערבי שירה וחוגי ריקוד. וכן אסור להשתתף בקונצרט אפילו שמנגנים בו מוזיקה עצובה.

ד. כאשר מקיימים אירוע תרבותי, מותר להשמיע בו נגינה עצובה לזכר ירושלים אפילו בתשעת הימים. וכן מותר ללמוד נגינה עד שבוע שחל בו תשעה באב, הואיל ואין בזה שמחה, וטוב שילמדו ניגונים עצובים. וכן מותר לקיים חוג אירובי עד סוף חודש תמוז, מפני שעיקרו לצורך התעמלות, וישתדלו להתאים מוזיקה שאינה שמחה.

ה. מותר לשמוע שירים שאינם שמחים דרך מכשירים אלקטרוניים ביתיים עד סוף חודש תמוז, מפני שאין בשמיעה כזו חגיגיות כשאינה בקול רם. ומראש חודש אב מותר לשמוע רק שירים עצובים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-18 20:17:59

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת וישב – היזמים בפרשה ובחנוכה

אחד הדברים המופלאים שאנו מוצאים אצל יעקב אבינו, הוא רצונו הגדול לתקן את העולם. יעקב אבינו אינו פסיבי, הוא יוזם ופועל בכל כוחו לתיקון העולם. הוא מגיע לחרן ורואה את הרועים, ובאופן מיידי פותח בנאום תוכחה נמרץ: "ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו". סביר להניח שרוב ככל האנשים, גם אם היו ערניים לשים לב לבטלה ולעצלות של הרועים, והיו חשים שאין זה הדבר הנכון והישר לעשות, היו שומרים מחשבות אלה לעצמם, ולא היו ממהרים להעיר ולדבר. אולם, יעקב אבינו לא מסוגל להישאר אדיש למציאות הלא מתוקנת הנגלית לעיניו, הוא חש צורך פנימי, המלווה באומץ וגבורה, לפעול לתיקון המציאות.

ניתן להבחין בתכונתו זו של יעקב עוד לפני כן. בדרך לחרן יעקב אבינו חולם חלום נבואי על סולם שרגליו מוצבות ארצה וראשו מגיע השמימה, ומלאכים עולים ויורדים בו. מיד כשקם יעקב בבוקר, הוא מציב מצבה, קורא את שם המקום בית-אל, ונודר נדרים. גם כאן סביר להניח שאנשים אחרים שהיו נתקלים בחלום מעין זה, היו מודים לה' על החלום ותו לא. לעומת זאת יעקב מתעורר, מכל מציאות, לפעול ולעשות.

גם בנו של יעקב, ממשיך דרכו, יוסף הצדיק, ממשיך באותה הדרך. כשיוסף רואה שבני לאה אינם מתייחסים כראוי לבני השפחות, הוא לא מהסס לפעול, הן בדוגמא אישית – "והוא נער את בני בילהה ואת בני זילפה", והן בהפניית תשומת ליבו של יעקב אבינו לעניין – "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם". ניתן לראות זאת גם כאשר יוסף חולם חלומות וחושב שיש ערך ומשמעות לסיפור החלום לאחיו – הוא לא מהסס ומודיעם על החלומות.

יוסף, בחוכמתו הרבה, יודע שייתכן והדבר יעורר קנאה ושנאה, כמו שסביר להניח שיעקב ידע שכאשר הוא מעיר לרועים, עלול הדבר לעורר כלפיו שנאה ורוגז. אלא שיעקב ויוסף הולכים עם האמת והטוב, ללא מורא ופחד, וללא היסוס.

נמרצות זו של יוסף מופיעה במהלך כל הפרשה, הן בהליכתו, בשליחות אביו, לשאול בשלום אחיו ובשלום הצאן, למרות שידע את הסכנה שבדבר; והן בפעולתו בבית פוטיפר, ובבית הסוהר, שם הוא פועל ללא הרף כדי לשפר ולתקן את המציאות.

רוח זו היא גם המופיעה בחג החנוכה. מתתיהו ובניו, וכל המצטרפים אליהם, החליטו שלא ניתן להמשיך להישאר במערות ובמיסתורין, אלא צריך לפעול בגבורה ובאומץ לתיקון המציאות. גם בתקופת החשמונאים היו רבים שלא שמחו בגזרותיו של אנטיוכוס, אך רק מתתיהו העביר את התחושות והמחשבות למעשה באומץ וגבורה.

חג החנוכה הוא חג הגבורה הישראלית, חג היוזמה והעצמאות, חג תורה שבעל-פה – שהרי לא נצטוונו מפי נביא לצאת ולהילחם. היוזמה והגבורה פרצו מתוך הלב הישראלי.

בחג החנוכה יש חביבות מיוחדת, כדברי הרמב"ם: "מצוות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאוד". חביבות זו כנראה נובעת מכך שחביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה. סיבת החביבות היא התחושה הפנימית של השייכות המתלווה לבנייה והעשייה שלנו. טוב לאדם בקב שלו מתשעה קבין של חברו.

גם בימינו אנו נדרשים ליוזמה המלווה בגבורה ואומץ. כשנעמוד מול נרות החנוכה עלינו לזכור שמי שמוכן לפעול וליזום בגבורה ובאומץ, להדליק את האור, להבעיר את האש – ה' יסייע בידו. וגם אם בכוחו להדליק אך ורק נר של יום אחד, הקב"ה יעזרהו שהנר ימשיך וידלוק – כפי שנרות החנוכה דולקים לא רק שמונה ימים אלא כבר 2181 שנים שהנרות הולכים ומתגברים, הולכים ומאירים את חיינו.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן