חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מצה

שלום, בספר פסח, טז, כב מבואר שכזית הוא שליש מצת מכונה/עבודת יד. מה המקור לכך? אני שמעתי ממישהו שעובד באפיית מצות עבודת יד שכזית הוא חצי מצת עבודת יד. לגבי מצת מכונה רשום על הקופסא שכזית הוא מצה שלמה.

הרבה ספרים ופוסקים כתבו כך, אבל אין צורך במקור, שהרי כזית זה חצי ביצה של ימינו, וכאשר מודדים את כמות המצה שנכנסת בחצי ביצה, מגיעים לכל היותר לשליש מצה. אין צורך לעשות לשם כך מדידה מדויקת, אלא מספיק להעריך, כפי שמבואר בפניני הלכה ברכות בפרק העוסק בשיעור כזית לברכה אחרונה. ומה שרשום על הקופסה של מה שלמה, זה לדעת הסוברים שצריך להחמיר ולחשב את הכזית לפי משקל או לפי דעת הסוברים שצריך להכפיל את כמות הכזית בימינו לכביצה. אבל הלכה למעשה, כפי שכותב הרב, אין צורך להחמיר בזה, אלא שליש מצה זה כזית.

כך גם מבואר הלכה למעשה בספר הקיצור שיצא לאור ('קיצור הלכה') המביא את כל הפסקים המובאים בספרי פניני הלכה בספר אחד.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-16 15:24:33

ליל הסדר

בספר פסח, טז, יג, רשום שהאוכל אחרי הקידוש כזית יברך ברכה אחרונה. ואילו בהלכה טו, כתוב שהאוכל כזית כרפס לא יברך ברכה אחרונה. מה ההבדל?

אכילת המרור בסעודה היא המשך ישיר לאכילת הכרפס,  ממילא בברכת המזון מוציא גם את הכרפס, וכפי שמבואר בהערה בספר בדין כרפס. לכן דרך אגב, מי שנצרך לאכול לאחר הקידוש, עדיף שיעשה זאת לפני הכרפס, כפי שמבואר בהערה בספר בדין זה שאם יאכל לאחר הכרפס ויברך בורא נפשות על מה שאכל נכנס לספק.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-16 14:17:44

פסח

א. למדתי בפני הלכה פסח ד, יא: לגבי כלי האוכל והתנור, יש לנקותם לפני פסח מכל ממשות חמץ, שאם לא כן אחר הפסח יהיה צורך לנקותם כדי שלא לאכול חמץ שעבר עליו הפסח. מה זאת אומרת מכל ממשות חמץ? פירורים וכדו' או שצריך ניקוי יסודי עם חומר פוגם? ב. אנחנו יוצאים מביתנו כמה ימים לפני הפסח וצריכים לבדוק חמץ בלילה שקודם ליציאתנו, ומתעוררת שאלה, האם גם בבדיקה מוקדמת צריך לבדוק מיד בתחילת הלילה, ואסור לעשות דברים אחרים לפני הבדיקה? (אני שואל כי יש לי מפגש חשוב באותו ערב) כמו כן, בבדיקה בלילה תהיה לנו בעיה לבדוק את החדר שבו ישנה התינוקת שלנו. האם ניתן לדחות או להקדים את בדיקת אותו החדר לשעות יום?

א. ממשות חמץ במקרה הזה, הכוונה לחמץ שיש לו חשיבות, לא לפירורים, שהרי דין חמץ שעבר עליו הפסח לא שייך בפירורים שאין להם חשיבות, שהרי לא עבר עליהם בבל יראה ובל ימצא.

ב. דין בדיקה זו כדין בדיקה בליל י"ד. אבל אם יש לך פגישה חשובה שאינך יכול להקדימה, אתה יכול לאחר את הבדיקה.

ג. מקום שלא ניתן לבדוק בלילה, יבדוק ביום.

לידיעתך יצא כעת ספר חדש – קיצור הלכה – המביא את כל פסקי ההלכות שבספרי פניני הלכה בספר אחד.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-16 12:25:02

פסח

שלום וברכה 1. כל הדינים של מה לעשות אם חמץ שמוצאים בחג עצמו וכו זה דווקא אם לא עשה מכירת חמץ? ואם עשה צריך לשים בצד כי זה של הגוי? 2. בעניין הפופקורן לאשכנזים בפסח – אז אם מכין אותו עם שמן זית טהור ומקפיד שלא יהיה מים כלל בסיר וכו זה מותר?

  1. לכתחילה נכון שלא למכור סתם כך את כל החמץ שיש לו בבית, אלא למכור את המאכלים שנמצאים בארונות מאוד מסוימים. זאת כדי שהמכירה תהיה רצינית. במקרה כזה, אם מצא חמץ גמור בפסח, צריך לבערו, שהרי אינו מכור. אמנם מי שמכר את כל החמץ שיש לו בבית, אסור לו לבערו, שהרי הוא של הגוי, וישים אותו בארון שיש בו שאר דברים שמכר. ומי שקנה בטעות חמץ בפסח, כגון שקנה וופלים או ביסלי שחשב שהם כשרים לפסח, וגילה שלא, כיוון שלא מכרם, צריך לבערם.
    מה הדין של מאכלים שאינם חמץ אבל גם אינם כשרים לפסח, ולא מכרם? אם אין סבירות שיש ברכיבים שלהם חמץ, אין צורך לזורקם בפסח, אלא אפשר לשים אותם בארון סגור.הסבר– כיון שאין סיבה שיהיה במאכלים אלו חמץ, אזי מן הסתם גם אם יש שם חמץ הוא בטל בששים קודם פסח, ולדעת השו"ע גם אם החמץ יבש (פירור), אינו חוזר ונעור בפסח. וגם למנהג הרמ"א, אם המדובר בחמץ לח אינו חוזר ונעור, וגם אם מדובר על חמץ יבש, יש בזה סס"ס: אולי אין שם חמץ, וגם אם יש חמץ אולי הלכה כמא"ד שגם חמץ יבש שבטל בשישים לא חוזר ונעור, וגם אם הלכה כמא"ד שחוזר ונעור ביבש, י"א שרק אם יבשל התערובת בפסח אמרינן חוזר ונעור (א"ר,פמ"ג, עול"ש,נהר שלום. הביאם המ"ב תמז,לג ולא דחאם. בספר הלכות חג בחג הביא את המ"ב הזה למעשה, אך בפנה"ל סובר שאין הלכה כך, ומ"מ ברור שניתן לצרפם לספק בנד"ד. עוד יש לציין את המובא ברמ"א,ד ומ"ב שכשיש חשש שנשארו פרורי חמץ בתבשיל, אמנם אסור לאוכלו בפסח, אבל הוא מותר בהנאה, וכ"ש שמותר להשהותו. וכן מובא במ"ב תנג,כז שכאשר חשש החימוץ רחוק, אסור באכילה אך מותר להשהותו בלא למוכרו – "ואם עבר ולתת (את החיטים) אסור לאוכלן ולהנות מהן בימי הפסח. ומ"מ להשהות קמח החיטים הלתותים מותר בפסח אם שרן במים מעט וטחנן מיד אחר הלתיתה…".
  2. לכאורה לא, שהרי אם ההוראה לנהוג בקטניות כמו קמח, הרי מנהג האשכנזים להחמיר במצה עשירה שמא יש בנוזל מעט מים. סביר מאוד שבהרבה מסוגי שמני הזית שמים מעט מים (אין חובה לדווח על כך עד אחוז מסויים).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-16 10:44:11

אכילה אחרי כוס ראשונה בליל הסדר

שלום רב, בפניני הלכה פסח, כתוב שמותר בשעת הצורך לאכול מעט דברים אחרי קדש בליל הסדר. יש לי כמה שאלות בנוגע לזה: 1. אם צריכים לאכול, האם עדיף שזה יהיה מיד לאחר קדש ולפני כרפס? או שאפשר גם אחרי כרפס? 2. כתוב שאחרי האוכל לאחר קדש, יש לברך ברכה אחרונה. האם הכוונה בורא נפשות על האוכל? האם הברכה לא יפטור ככה גם את היין ולכן יש לברך מעין שלוש לפני בורא נפשות? או שמספיק לכוון לא להוציא את היין בכוס ראשונה בבורא נפשות? תודה

תחילה נביא את ההלכה למעשה כפי שהיא מובאת בספר שיצא כעת לאור – קיצור הלכה – המביא את כל פסקי ההלכות למעשה שבספרי פניני הלכה בספר אחד: "מי שרעב מאוד עד שקשה לו לומר את ההגדה בריכוז, יכול לאכול לאחר הקידוש מעט פרי, ירק או ביצה, ויברך ברכה ראשונה ואחרונה. ומשהתחיל לומר את ההגדה, אסור להפסיק בשתייה או אכילה (ויש מקילים)."

  1. לפי זה, ההיתר לאכול הוא עד תחילת המגיד. אמנם לכתחילה עדיף לאכול לפני הכרפס כדי שברכת בורא נפשות על המאכלים שאוכל לא תפטור את הכרפס.

2. יברך בורא נפשות, ואינה פותרת את היין, שהרי ברכתו מעין שלוש, ובברכת המזון פותרים את שתיית שתי הכוסות הראשונות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-14 14:34:49

יש לך שאלה?

פרשת ואתחנן וט"ו באב

המשנה בסוף מסכת תענית כותבת כי "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן… ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך…".

רבים מכנים את ט"ו באב "חג האהבה" אך אם נדייק במקורות נראה כי הדגש ביום זה אינו על האהבה כי אם על הבחירה, כפי שמודגש בלשון המשנה "בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר…".

הבחירה היא היכולת האנושית העליונה ביותר. חלק מהראשונים מבארים את מאמר התורה שהאדם נברא בצלם, שהכוונה היא שהאדם נברא עם יכולת בחירה. אלא שלגודל היכולת העצומה הזו יש גם שמפקפקים בה- הן מהכיוון המדעי והן מבחינה האמונית.

מהכיוון המדעי יש הטוענים שהאדם מקבל את החלטותיו על פי מכלול הגורמים שמשפיעים עליו: החברה, גנטיקה, גורמים חיצוניים ועוד. וכי ברגע שנוכל לדעת את כל הנתונים ואת משקלם, נוכל לצפות בוודאות מוחלטת מה תהיה בחירתו של האדם בכל רגע נתון.

ויש הטוענים מהכיוון האמוני, שכיוון שהקב"ה יודע הכל, ואצל הקב"ה אין מושג של זמן, הרי שהכל צפוי וידוע, ואזי לכאורה אין מקום לבחירה האנושית. (לא לחינם שאלת הידיעה והבחירה היא אולי השאלה המורכבת ביותר איתה מתמודד האדם המאמין).

מצד שני היסוד של הבחירה הוא היסוד לכל חיינו, שהרי אם אין בחירה אזי אין מקום למאמצים והתמודדויות, אין מקום לצוות ולהזהיר, ובוודאי שלא מקום לשכר ועונש. מבחינה מסוימת ניתן לומר שעיקרון הבחירה הינו העיקרון הקודם לכל העקרונות של התורה.

גם ברמה הנפשית- אדם שלא בוחר הוא חרב (לא לחינם אותיות 'בחר' הם אותיות 'חרב'). אדם שנסחף עם הזרם, שלא עומד על עצמיותו ועצמאותו מאבד את אשיותו ואת האמירה שבא לומר לעולם, וממילא הוא נחרב. התחושה הנפשית שאופפת כל מי שלא בוחר ולא מכריע היא תחושה נפשית קשה של תבוסתנות, היגררות וחוסר תוחלת.

זו אולי גם הסיבה שהחג הראשון שאנו חוגגים הוא חג החירות, והמצווה הראשונה שנצטוו ישראל היא קידוש החודש שעניינה הוא לקדש את הזמנים ולא להיות נתון בתוך כבלי הזמן.

דווקא הבחירה היא זו שמאפשרת גם חורבן, עד כדי כך שכביכול הקב"ה מתפלא על הבחירה הישראלית, כפי שקראנו במגילת איכה: "ותרד פלאים אין מנחם לה", וכפי שנקרא בשבוע הבא בפרשת עקב: "כה אמר ה' צבאו-ת כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיניי ייפלא נאום ה' צבאו-ת".

המקום שבו מתבטאת הבחירה יותר מכל הוא בית המקדש בפרט, וארץ ישראל בכלל, שהרי כאשר אנו נמצאים בגלות אנו נמצאים בכפייה, כעונש על בחירתנו הרעה בזמן שישבנו בארץ ישראל. וכאשר אנו יושבים בארץ ישראל אנחנו בוחרים האם לקדש את הארץ או לטמא אותה, ועל פי בחירתנו יוכרע האם נשאר בארץ, או חלילה נגלה ממנה.

לכן לא מפתיע שגם המושגים של בחירה אצל הקב"ה מופיעים בעיקרם כלפי בחירת עם ישראל, ארץ ישראל והמקדש. כפי שנקרא בפרשת ראה שכאשר התורה מתייחסת לירושלים ובית המקדש היא משתמשת בביטוי "המקום אשר יבחר ה'", וכפי שאנו אומרים בכל יום בפסוקי דזמרה "כי בחר ה' בציון איווה למושב, כי יעקב בחר לו י-ה ישראל לסגולתו".

רובד נוסף בעניין זה הינו שכדי לעשות דברים שליליים אין צורך לבחור. ברירת המחדל שלנו היא להימשך אחר החומר. כדי לפנות לאפיקים טובים ובונים, לדברים קדושים ועליונים יש צורך בבחירה. ככל שהארץ נבנית יותר והגאולה מתקדמת כך עולה הבחירה שלנו. (לא לחינם עיקרון היסוד של מאה השנים האחרונות הוא החופש והעצמאות).

דבר זה מעמיד אותנו בבחירות קשות. יש כאן הזדמנות לצמיחה וגדילה, אך מנגד אפשרות לנפילה. אחת מתופעות הלוואי השליליות של התגברות הבחירה היא הרווקות המאוחרת, שנובעת באופן ישיר מהקושי לבחור.

ביום ט"ו באב יצאו הבחורים לבחור. זו היתה המשימה- להכריע, לקבל החלטות טובות. כפי שמפרטת הברייתא בסוף מסכת תענית שיש הרבה מניעים לבחירה, (כשהמניע העליון הוא "קחו מקחכם לשם שמים").

התפקיד שלנו ביום זה הוא לבחור מחדש בקודש ובטוב, לחשוב על חיינו ולבחור כיצד אנו רוצים להוביל אותם. כפי שאומרים חז"ל על יום זה "מכאן ואילך דמוסיף יוסיף ולא מוסיף יאסף". ומסביר שם רש"י כי "מחמישה עשר באב ואילך דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה יוסיף חיים על חייו". כלומר, הזמן הפשוט בו האדם חי את חייו הוא ביום- זהו הזמן לעשות את המטלות שצריך. מחמישה עשר באב מתחילים הימים להתקצר והלילות להיות ארוכים יותר, ואז ישנו זמן פנוי בו אין דברים ש'צריך' לעשות ואז מתגלה כוח הבחירה- מה האדם יבחר לעשות בשעות הפנאי. יש לו אפשרות להוסיף חיים, לבחור לעסוק יותר בתורה, או לחילופין לבטל את זמנו ולכלות את ימיו.

יהיה רצון שנזכה לבחור בחירות טובות ברמה האישית וברמה הציבורית, ומתוך כך לזכות לבניין בית הבחירה במהרה בימינו, אמן.

 

נ.ב.

בשנים האחרונות אני עוסק בהעצמת יכולת הבחירה של אנשים- היכולת לממש, לבחור, להגשים ולשנות. בשנה הבאה נפתח קורס (בבית ספר למאמנים) להכשרת מאמנים לחתונה, שעניינו ללוות רווקים ורווקות כדי להצליח לבחור. מצ"ב קישור למי שמתעניין.

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן