בשבת שעברה קראנו בפרשה על אירוע שלא היה שני לו במהלך ההיסטוריה, לאחר שהבורא התגלה בכבודו ובעצמו בעולם, והוריד את התורה לישראל. בעיון בפסוקים נגלה כי לפני מתן תורה, הנחה הקב"ה את משה לומר לבני ישראל את תמצית כל המהלך: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
משפט זה מצריך בירור:
- מה הכוונה להיות מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים? הרי עם ישראל מורכב משלוש מדרגות: כהנים, לויים.
- מה זה אומר להיות 'גוֹי קָדוֹשׁ?
הכהן כמתווך
תפקיד הכהן דומה במקצת לתפקיד מתווך המקשר בין שני צדדים. הכוהנים שנמצאים בבית המקדש משמשים שליחי ציבור המתווכים בין עם ישראל לבין עבודת הקודש. העבודה סביב הקרבת הקורבנות היא עבור העם ולמענו: לעזור לחוטא לכפר על חטאיו, ולאפשר ליולדת להודות לה' על לידתה ועוד. דרך נוספת של תיווך בין ישראל לעולם הקודש התבטאה בלימודם את ישראל את דרך ה' אשר צריך ללכת בה. לכן מובן, מדוע לכוהנים לא היה חלק ונחלה בארץ – 'כי ה' הוא נחלתם'. כלומר, משימתם היחידה היא בקישור לישראל לקב"ה, ואין להם צורך בקרקע לעבודת החקלאות.
מכאן ניתן להבין את הנמשל. עם ישראל הוא בבחינת כוהנים של אומות העולם. כשם שהכהן מתווך בין ישראל לקב"ה, כך עם ישראל צריך לקשר את האנושות כולה לבורא. קיומה של ממלכה ישראלית המיוסדת על אדני הקודש ועל עולם הרוח והמוסר, תהווה עדות לכל באי עולם על הימצאות הבורא ועל קיום צלם האלוקים שבאדם.
ישעיה הנביא התנבא על יחסם של אומות העולם בעקבות המדינה היהודית באחרית הימים:
" ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-ה' אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-ה' מִירוּשָׁלִָם. ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".
בין חזון למציאות
אם כן, לעם ישראל יש תפקיד בכיר בהובלת האנושות אל עבר ייעודה בגילוי אחדות הבורא. בפרשת משפטים, היינו מצפים להיפגש עם עקרונות מוסר ורוח כעין אלו שראינו בעשרת הדיברות בשבת שעברה, כיאה לעם בעל תעודה מוסרית כה גבוהה. אולם, הפתעה מרה מתגלה בתחילת הפרשה – דיני הלכות עבדים!!
- אדם שגנב ונתפס בחטאו, יחזיר את הגניבה. אם אין לו אפשרות לשלם, אז הוא יימכר כעבד עברי עד אשר ישלם בעבודתו את ערך הגניבה.
- אב משפחה, מסיבותיו שלו יכול למכור את בתו לשמש כאמה לאדם אחר.
והשאלה שזועקת עד השמים היא:
כיצד בכלל עם המיועד לתקן את העולם מכניס לקודקס ההלכתי שלו נושא הרחוק שנות אור מעולם ערכי ראוי?
לכאורה, עם שמאפשר לאבות למכור את בנותיהם לאמות – לא אמור להיות ראוי לתפקיד נשגב כל שהוא!
תיקון עולם
דבר זה אמור ללמד אותנו על אופן תיקון העולם.
אכן, ייעוד ישראל הוא נשגב וגדול. אולם, נקודת המפתח היא: מהלך. העולם צועד אל עבר גאולתו לא בקפיצת דרך אלא בעלייה מתונה. המטרה היא לא רק להגיע ליעד, אלא לרומם את כל המציאות. תיקון מהיר מדיי לא יוכל להשיג את המטרה הכוללת, כיון שהמציאות מצד עצמה אינה יכולה להכיל זאת. בשל כך, התורה מתחשבת במגבלות המציאות, ויוצרת קווים מוסריים שמתאימים לרמה הרוחנית של אותם דורות.
בימינו, חלפה לה תקופת העבדות בתרבות המודרנית, והתנ"ך שהופץ בעולם גם ע"י זרמים אחרים ובצורות שונות הצליח לפעול את פעולתו ולזכך את המוסר האנושי הרואה פסול גדול בעצם העבדות. אך, עד לפני כמאה שנים (!), העבדות היה דבר מקובל ומוסרי. אלפי שנים היו צריכים לעבור ולחלחל לתודעה האנושית עד שהחל השינוי. בקיצור הדרך, לא היינו מגיעים להבנה עמוקה בנושא.
'מהלך' מופיע בהרבה תחומים בחיים, כדוגמת אדם שרוצה לכופף חומר קשיח, והדרך הטובה ביותר היא לחמם אותו כראוי או לכופף אותו. אם ינסו לקצר את משך הכיפוף ולכופף אותו לפני הזמן, קרוב לוודאי שהוא יישבר. וכך גם אצל נפש האדם. אדם שעושה שינוי קיצוני באופן מיידי – לא יצליח להחזיק מעמד כראוי! הן בצד הגופני והן בצד הרוחני.
הארת הפרטים הקטנים
בנוסף, דווקא בהתייחסות התורה לצדדים הפחות מוסריים של האדם, על אף שהם ארעיים – ניתן להיווכח עד כה אור התיקון הוא גדול ואמיתי. אי אפשר לתקן עולם, מבלי לרדת לפרטי פרטים ולהאיר עליהם את אור התורה. כל התחומים המקיפים את האדם צריכים להיות מוארים ומודרכים ע"י החכמה האלוקית.
יהי רצון שנזכה לקיים את ייעודנו כבר מהפרטים הקטנים.
שבת שלום
