היום נתייחס לימים העמוסים והשמחים בהם אנו נמצאים כעת- ימי החופש הגדול.
אחת הסכנות הגדולות כאשר נכנסים לארץ ישראל וזוכים להופיע את הכוח הגדול של עם ישראל, בונים ויוצרים מדינה, וכל יחיד ויחיד זוכה לבטא את הכוח האלוקי שניתן לו בארץ חיינו – היא שהאדם עלול להגיע לשכחת ה', לחשוב שהוא עושה והוא פועל מעצמו. "ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך, המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים" – האדם עלול לשכוח מי נותן את הכוח, לשכוח מה המקור לכל.
הרב חרל"פ מעיר בנושא זה שתי הארות מאירות:
"אמר 'המוציאך' – ולא 'אשר הוציאך', שכן אף אם זוכרים בעבר 'אשר הוציאך', ואינם מרגישים שיציאת מצרים היא בלתי נפסקת והיא מתחדשת תמיד בכל רגע ורגע, הרי זו שכחת ה' שבאה לו מצד רום לבבו"
לא יצאנו ממצרים רק בעבר. אנחנו יוצאים כל הזמן, כיחידים וכאומה, ומתוך ההפרעות והמצוקות אנחנו הולכים ומופיעים. האדם צריך תמיד לזכור שה' מוציא אותו כל הזמן מהמייצרים וההגבלות, מרומם אותו מעל החומריות השוטפת ומגביה אותו מעל לכל מה שחוסם אותו מלגלות את נשמתו.
ועוד כותב הרב חרל"פ כי "עיקר ההקפדה על הגאווה הוא בזמן שהיא בשני לבבות, יצר הטוב ויצר הרע – 'ורם לבבך' – בשני יצריך (כדרשת חז"ל על 'ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך… – בשני יצריך, שתי לבבות, (ברכות נד.), אולם הגבהות של היצר הטוב היא טובה ומוכרחת: "ויגבה ליבו בדרכי ה'".
כלומר, גאוות היחידה, השמחה בהיותינו עובדי ה' צריכה למלא את ליבנו בשמחה ואושר גדול, וזוהי גאוותנו!
לעיתים אפשר למצוא דברים קצרים ועמוקים, שבכוחם להכנס ללב ולהעמיק את המחשבה. בעת שרותי בצבא, בו כידוע יש לעיתים זמנים ארוכים בהם לא מפעילים את המחשבה אלא את הגוף, תמיד היה עימי ספר 'אורות התשובה' בכיס, ומידי פעם הייתי חוטף פיסקה של דברי התורה המופלאים של מרן הרב קוק זצ"ל ומסתובב איתם שעות רבות.
גם דבריו הנ"ל של הרב חרל"פ הם מאותם הדברים שיכולים להאיר את מעשינו שעות וימים לאחר שקראנו אותם.
אנו בימים נפלאים בהם ניתן לזכור מה עיקר ומה טפל, להיזכר במגמת כל המעשים, הטרחה והעשייה, ולהנחיל לילדנו את גאוות היחידה, את הידעה שה' הוא המוציאנו רגע רגע מכל המיצרים, וזו שמחתנו הגדולה ביותר.
