חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

אבטחת גוי בשבת

שלום הרב רציתי לשאול האם מותר לאבטח גוי חשוב (הכוונה לשר או נשיא גוי) בשבת, האבטחה נעשית כחלק מצוות של ישראלים כך שבמקרה של אירוע יש שמירה אחד על השני. תודה הרב

ההיתר לחלל שבת עבור גוי הוא רק במקום שאין שם גוי אחר שיעשה זאת.

עיין בדברים בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/01-27-03/#_te01ftn27_2

ובספר הקיצור לפניני הלכה מובא כך: "מחללים שבת עבור גוי, שהואיל ואנו רוצים שגויים יצילו יהודים, גם אנו צריכים להציל אותם. אבל כשיש שם גוי אחר עדיף שהוא יציל, ולכן בבתי חולים עדיף לקבוע בשבת תורנות לרופאים ואחיות גויים שיטפלו בגויים."

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 08:43:39

בשר וחלב

שלום אשמח לקבל מידרג של גיל ושעות לילדים לשמירת בשר וחלב לדוג' עד גיל 6 שומרים כך שעות עד גיל 9 שומרים כך שעות

עניין זה מובא בפניני הלכה כאן: https://ph.yhb.org.il/17-26-07/

ובתמצות בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/) כך:

קטנים

ט. אסור להאכיל אפילו תינוק מאכלים אסורים, ובכלל זה נתינת המאכל בידו. ומשהגיע לגיל שלוש, על ההורים להתחיל לחנכו שלא לאכול מאכלים אסורים, כיוון שמגיל זה הוא מסוגל להתרגל לכך שהדבר אסור תמיד (ועי' הלכות שבת כד, א-ג). לפיכך אסור להאכיל תינוק בבשר וחלב יחד. אבל לגבי שהיית הזמן, הדבר תלוי בהבנתו ובמצבו הגופני והנפשי:

עד גיל שלוש בערך, הקטן לא מבין את ההבדל בין בשר לחלב, ולכן מותר להאכילו חלב אפילו מיד אחרי בשר, ובלבד שפיו וידיו נקיים משאריות בשר. מגיל שלוש עד חמש בערך, הקטן מבין את ההבדל שבין בשר לחלב, אבל עדיין לא מסוגל להבחין בין זמנים ארוכים לקצרים, ולכן נכון כשאפשר שימתין כשעה בין בשר לחלב. וכאשר יש צורך מיוחד לתת לו מאכל חלבי, אפשר לעשות זאת לאחר ניקוי פיו וידיו בלא להמתין שעה.

מגיל חמש עד תשע בערך, הילד מתחיל להבחין מעט בזמנים, ולכן מתחילים להרגילו להפסיק כשלוש שעות בין בשר לחלב. ומגיל תשע, הוא כבר יודע לחשב את השעות ומסוגל להמתין יותר זמן, ולכן נכון כשאפשר להרגילו להמתין כשש שעות. ובשעת הצורך, כגון כאשר הוא אוכל עם אחיו הקטנים, וקשה לתת לו אוכל אחר כך, אפשר שימתין רק שלוש שעות בין הסעודות. וכשנה לפני שיגיע למצוות, יתרגל להמתין שש שעות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 09:40:21

דיבור או הרהור?

1) האם האזנה לשיעור מוקלט עם אוזניות נחשבת דיבור בתורה או הרהור בתורה? 2) האם מותר להאזין לשיעור מוקלט עם אוזניות אם הוא רואה נשים לבושות לא צנוע? 3) האם מותר להאזין לשיעור מוקלט עם אוזניות בחדר רחצה שאין בו אסלה?

  1. מצב ביניים.
  2. לא. אמנם אם הוא עושה ריצה, ובדרכו הוא חולף על פני נשים לא צנועות, זה מסדר, משום שאינו מסתכל בהן, אלא רק רואה אותן וממשיך בדרכו.
  3. בזמן הרחצה עצמה נכון להחמיר בזה מפני כבוד התורה, אבל אם הוא רק עובר שם, כגון שהוא צריך משם משהו לרגע או שנכנס לשם תוך כדי שטיפת הבית, אינו צריך לסגור את השיעור בזמן שנכנס לחדר הרחצה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-19 06:44:30

נטילת ידיים אחר תרומת דם

האם יש דין של חובת נטילת ידיים אחר תרומת דם כמו הדין של נטילת ידיים אחר הקזת דם?

כיוון שנטילת הידיים היא פעולה פשוטה , נכון להחמיר, ואם שם נטלה, יסתפק בשטיפת הידיים. אין צורך להמנע מלשתות ולאכול לפני הנטילה, כל עוד הוא שוכב על המיטה כדי להחזיר לעצמו את הכוחות.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-18 18:42:20

נופש וטיול מישפחתי בימי בין המיצרים

אנחנו רוצים לעשות נופש מישפחתי, קשה לנו למצוא תאריך שמתאים לכולם. האם בסדר לצאת לנופש מישפחתי ( במיוחד השנה נחוץ כי רובינו היו מגוייסים ללחימה) בימים שבין יז תמוז לא' אב? האם יש דינים מיוחדים?

במקרה שלא מוצאים זמן אחר, אפשר להקל. דינים מיוחדים – הדינים הרגילים של שלושת השבועות, כגון לא לשמוע מוזיקה שמחה.

אביא לך את עקרי הדינים הנוגעים לעניין זה מתוך מפניני הלכה, כפי שהם מופיעים בספר הקיצור שיצא כעת לאור – 'קיצור הלכה' (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/)

ח – מנהגי שלושת השבועות

ימי בין המצרים

א. שלושת השבועות שמתחילים מליל י"ז בתמוז ונמשכים עד ט' באב, הם ימים של צער, שעליהם נאמר (איכה א, ג): "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". לכן נהגו ישראל להימנע בימים אלו מדברים משמחים, ושלוש מדרגות ישנן: מי"ז בתמוז עד ראש חודש אב, נמנעים מדברים חגיגיים ומשמחים במיוחד. מראש חודש אב, ממעטים בכל דבר שיש בו שמחה. ובשבוע שחל בו תשעה באב, ממעטים יותר בשמחה.

בילוי ונופש

ב. עד סוף חודש תמוז מותר לטייל ולנפוש במלון וללכת לבריכה. אבל טיול שיש בו משתתפים רבים, לכתחילה אם אפשר עדיף שלא לקיימו בימים אלו, כי יש בו שמחה יתרה.

ומשנכנס אב, יש להימנע מטיולים ובילויים שעיקרם לתענוג ושמחה, אמנם מותר לצאת לטיול או לנופש שנועדו בעיקר לצורך לימודי או בריאותי. וכן מי שמסיבות בריאותיות הורו לו לשחות, מותר לשחות בתשעת הימים. ומי ששוחה כחלק מאורח חיים בריא, או מי שנמצא באמצע לימוד שחייה, נכון שיעשה הפסקה בשבוע שחל בו תשעה באב.

שמחה של רשות

ג. בכל שלושת השבועות אסור לנגן ולשמוע כלי נגינה, ואסור לערוך אירועים שיש בהם שמחה יתרה. לפיכך אסור להשתתף במסיבות, ערבי שירה וחוגי ריקוד. וכן אסור להשתתף בקונצרט אפילו שמנגנים בו מוזיקה עצובה.

ד. כאשר מקיימים אירוע תרבותי, מותר להשמיע בו נגינה עצובה לזכר ירושלים אפילו בתשעת הימים. וכן מותר ללמוד נגינה עד שבוע שחל בו תשעה באב, הואיל ואין בזה שמחה, וטוב שילמדו ניגונים עצובים. וכן מותר לקיים חוג אירובי עד סוף חודש תמוז, מפני שעיקרו לצורך התעמלות, וישתדלו להתאים מוזיקה שאינה שמחה.

ה. מותר לשמוע שירים שאינם שמחים דרך מכשירים אלקטרוניים ביתיים עד סוף חודש תמוז, מפני שאין בשמיעה כזו חגיגיות כשאינה בקול רם. ומראש חודש אב מותר לשמוע רק שירים עצובים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-06-18 20:17:59

יש לך שאלה?

פרשת פנחס – התעלות של אומה

קורבנות הציבור וארץ ישראל

בפרשת השבוע אנחנו נפגשים בפירוט של קורבנות הציבור, ומיד עולה השאלה מדוע דווקא בפרשת פנחס? האם לא היה מתאים יותר שפירוט קורבנות הציבור יהיה יחד עם שאר ענייני הקורבנות בספר ויקרא?

כפי שכתבנו בעבר, וכפי שראינו בשבוע שעבר, חלקו האחרון של ספר במדבר הוא הכנה ברורה לקראת הכניסה לארץ. והדברים הולכים ומתקדמים בפרשתנו: מינוי יהושע, המניין לקראת חלוקת הנחלות, בירורי בנות צלפחד בעניין הנחלות ועוד.

קורבנות הציבור, הם קורבנות של האומה כולה, הם התקדשות והתעלות של כל הכלל, זו מציאות שלא שייכת במדבר (הרמב"ן, אביהם של ישראל, העולה לארץ ומייסד ביהכנ"ס הרמב"ן בירושלים, כותב שלא הוקרבו קורבנות ציבור במדבר. ואמנם ראשונים רבים חולקים, אבל נראה שגם לשיטתם זה היה רק הציבי לך ציונים, הכנה לקראת קורבנות הציבור בארץ ישראל. בכל מקרה, כהלכה לדורות אין קורבנות ציבור אלא בביהמ"ק בירושלים). כשמגיעים לארץ ישראל מתגלה הקומה הציבורית, ואז שייך לחוש את רוח העם, את הכוח של הציבור, את העוצמה של האומה.

הזהות המרכזית של כל אחד ואחד מאיתנו היא בן ישראל, חלק מהאומה. אחרי הזהות המרכזית הזאת, כל אחד ואחד מאיתנו יש לו את החלק שלו, את האות שלו, אבל זה מתחיל מהיותנו חלק מעם ישראל- זה הבסיס הרחב, הגדול והמשמעותי מאד שלנו. אני זוכר שכאשר הייתי בגיל העשרה הייתי מקפיד לשמוע תוכנית רדיו אחת ביום שישי: "זיקוקים של אדיר" של אדיר זיק זצ"ל, אשר היה מציג עצמו תמיד כ: יהודי מארץ ישראל!

אנחנו ישראלים בארץ ישראל, זו העוצמה שלנו, זה החלק הניצחי שבתוכנו, החלק שמעבר לכל המעשים והבחירות, מעבר לכל הנפילות והטעויות, וגם מעבר לכל ההצלחות והעליות. ישראלים בארץ ישראל!

ריח ניחוח האומה

קורבנות הציבור מייצרים ריח ניחוח. ריח הניחוח הוא האוירה הכללית, האור המקיף שמתוכו הכול צומח. קורבנות הציבור הם ההתקרבות הציבורית, ההתעלות של האומה. כל האומה מקריבה ומתקרבת. לכן אסור שקורבנות הציבור יהיו של יחיד או שותפים. אפילו אם כל אזרחי מדינת ישראל יתנו 10 אגורות ונקנה קורבן שיוגדר בשותפות של כל אחד ואחד, זה לא יכול להיות קורבן ציבור. קורבן ציבור הוא קורבן של האומה בכללה, ולא של פרטים בתוכה.

להיות שייכים לאומה כשזו צועדת ומתקדמת, שכל יחיד ויחיד נהנה מרוח גבית מקדמת ומקרבת, מעירה ומעוררת- כשזה הכיוון הכללי, קל מאד להתעלות. זו עוצמה עצומה של אומה שלימה שעובדת את אלוקיה, שמרוממת את העולם כולו. יום יום קורבן התמיד, וביתר שאת ויתר עוז במועדי הקודש ובראשם השבת.

השבוע שצמנו בי"ז תמוז התאבלנו על ביטול התמיד, כאבנו את ביטול התמיד, כי זה האובדן הגדול ביותר, זה אובדן המקדש, אובדן ההתעלות הכללית הגלויה, כמה היינו יכולים להאיר את העולם כאומה.. יש כאב אדיר על החסרון.

אני תמיד מדמיין, רחוב שההסתכלות עליו תרומם, תקשורת שמצמיחה ומגדלת – שפותחים את הרדיו, ורה"מ האיש עם העוצמה והכריזמה, מתחיל בדבר ה' לאומה, במילים עצומות של גודל ואמונה, רוממות וגודל, ואז פנאל פרשנים מגדולי חכמי ישראל דנים את דבריו, ובין לבין שירת קודש, וכך האומה מתגדלת, ומגיעה לשיאים של קרבת ה' ומוסריות, לשיאים של טוב וחסד.

אוי לנו כי חטאנו, ואיבדנו את הגודל והיופי הזה!

על זה אנחנו אבלים, על כך אנו כואבים, בשלושת השבועות הללו.

כמו מקדש מעט, ננסה לייצר בינתיים ציבור מעט. נבנה חברה, שהשיח שלה מחובר לאידאלים, לקב"ה, נבנה חברה אוהבת בטוחה וצודקת, חברה של חסד ותורה, אמונה ותפילה, חברה שמקדשת את ה', חברה שהילדים שלנו יצאו ויחזרו יותר חזקים, יותר טובים, זה אפשרי, חברה שבה מעשר כספים הוא נורמה, חברה שלימוד שש שעות בשבתות, ימים טובים וחולו של מועד הוא הבסיס, חברה שבה לשון הרע הוא בושה וחרפה, ומי שבטעות ידבר יסתכלו עליו בפליאה ותדהמה. נתחיל בתוכנו, בבית הכנסת שלנו, שקהילה, ביישוב ובמשפחה, ונזכה להדביק בטוב והטוהר הזה את עם ישראל.

קריאת הפרשה מעוררת אותנו לחלומות הללו: אומה מסודרת, איש על מקומו ותפקדיו ונחלתו, קורבנות הציבור בשבתות ומועדים, הנהגה מופלאה של 'איש אשר רוח בו'. יהי רצון שנזכה לכך במהרה!

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן