פרשות הלויים
אחד הדברים הבולטים בספר במדבר הוא המקום הגדול שתופסים הלויים. כך בפרשת במדבר שם ישנה הדגשה "אך את מטה לוי לא תפקוד ואת ראשם לא תישא בתוך בני ישראל, ואתה הפקד את הלויים על משכן העדות ועל כל כליו ועל כל אשר לו", ובהמשך "והלוים יחנו סביב למשכן העדות ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל ושמרו הלוים את משמרת משכן העדות". לאחר מכן חוזרת התורה ואומרת "הקרב את מטה לוי והעמדת אותו לפני אהרן הכוהן ושרתו אותו", ובהמשך מציינת התורה שהלויים באים במקום כל בכור פטר רחם מבני ישראל, ובסוף הפרשה מגיעים למפקד הלויים ולקיחת הלויים תחת כל בכור.
וכן בפרשת נשא מודגש מאוד עניינם של הלויים. הפרשה פותחת במניינם ותפקידם של משפחות גרשון ומררי, וממשיכה בנדבת הנשיאים שחלק מרכזי ממנה הוא העגלות הניתנות ללויים.
גם בפרשתנו, פרשת בהעלותך, מיד אחר הציווי על המנורה (עליו כתבנו בשנים האחרונות) מתואר הטקס והסדר של הכנסת הלויים לתפקידם, ורק לאחר מכן מתחילה תנועת בני ישראל. וכן בהמשך ספר במדבר ישנה התייחסות ללויים, לתפקידם ומעמדם, ואולי המקום הבולט ביותר הוא בפרשת קורח, שם משה פונה ללויים ואומר להם "רב לכם בני לוי".
אם כן, יש מקום לברר מהו תפקידם המיוחד של הלויים ומדוע דווקא בספר במדבר הם מקבלים מקום חשוב כל כך? וכדי שהדברים יובנו היטב ננסה להראות את ההבדל שבין תפקידם של הכהנים לזה של הלויים.
מה בין כהן ללוי?
הכהנים הם העובדים למעשה את עבודת הקודש, הם האנשים המרוממים הנמצאים בתוככי המקדש ומשמשים כדמויות המופת של עם ישראל. כאשר חז"ל רוצים לתאר ממי מקבלים תורה הם אומרים שאם הרב דומה בעיניך כמלאך ה' צבאו-ת אז תקבל תורה מפיו ואם לאו אז אל תקבל תורה מפיו. ובכדי להוכיח זאת מביאים חז"ל את הפסוק "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאו-ת הוא".
הכהן דומה בעיננו כמלאך ה', ויש לנו יתרון גדול ביכולתנו לקבל תורה מפיהו ובהתפעלות העצומה שמופיעה בפגישתנו עימו. אולם יש בכך גם חיסרון, שהקשר והחיבור שבין אדם למלאך הינו קשר בעייתי וצריך גורם מקשר בין העם לכהנים, וזהו בדיוק תפקידו של שבט לוי.
ביום לידתו של לוי בן יעקב, אומרת אימו לאה: "עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלושה בנים, על כן קרא שמו לוי". ללוי יש יכולת חיבור ודיבוק. לכן הלויים היו מלמדי התורה בעם ישראל. נראה שגדולי התורה, מאורי הדור, היו מן הכהנים, אך מלמדי התורה שבכל אתר ואתר היו הלויים.
התורה נותנת ללויים שלוש עבודות מרכזיות:
- נשיאת המשכן וכליו.
- שמירת המשכן והמקדש, כשוערים ושומרים.
- משוררים- עבודת השירה המלווה את הקורבנות, הן בקול והן בכלי נגינה.
שוערים
וניתן לבאר את שלושת התפקידים כמקשרים ומחברים את העם אל הקודש. ונתחיל בביאור שני התפקידים הקבועים: בתפקידו של הלוי כשוער הוא מקבל את פני הבאים אל המקדש. אדם מישראל מגיע מעבודתו ונחלתו, משדהו ובהמתו, אל הקודש, אל מקדש ה'. מי שמקבל את פניו ועוזר לו להיכנס לאווירה הנכונה ולמחשבות הקדושות, הוא הלוי.
יחד עם זאת תפקיד הלוי הוא לשמור שלא יהיה טשטוש בין החול לקודש, לשמור שלא יכנסו דברים שאסור שיכנסו. לא לחינם אחר חטא העגל כשמשה רבנו שואל "מי לה' אליי" מתייצבים הלויים כשומרי משמרת הקודש.
משוררים
גם כמשוררים תפקידם של הלויים הוא להכניס את ישראל לאווירה הקדושה, לחבר ולחבק את הנמצאים לעבודת הקודש, שכידוע אין דבר המחבר את האדם כשירים ומנגינות. נפשו של האדם ורגשותיו מתעוררים ומתעלים כאשר הוא שומע שירי קודש, (כפי שכל אחד מאיתנו מכיר זאת בימים הנוראים).
נושאי המשכן
גם בתפקידם הזמני של הלויים כנושאי המשכן יש ביטוי עמוק לתפקידם, שהרי כאשר הולכים בדרך עלולים לשכוח ולהזניח את הקודש, ותפקיד הלויים הוא לשאת את המשכן בתוך בני ישראל, ובכך להזכיר כל הזמן את המשכן ועניינו. זו גם הסיבה לכך שדווקא בספר במדבר – ספר התנועה והדרך – הלויים תופסים מקום מרכזי כל כך, כי דווקא בדרך, כאשר נעים והדברים אינם מסודרים ומעוצבים כפי שקורה בחניה (שם כולם מסודרים סביב למשכן) יש צורך גדול בלויים לחבר ולקשר את העם אל הקודש.
יהי רצון שנזכה לתלמידי חכמים כלויים אשר יוכלו מצד אחד לקבל את הבאים אל הקודש ולהכניסם לעבודת ה', לרומם את רוחם ונפשם בשירת הקודש, ומאידך לשמור מכל משמר על טהרת הקודש, שכן דווקא מי שתפקידו לחבר את העם לקודש, עלול לחטוא בכך שבמקום להעלות את העם אל הקודש הוא ישפיל ויוריד את הקודש אל העם, וזהו מבחנם הגדול של הלויים.
