חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

נשיאת הארון – לפרשת נשא

תפקידם של בני לוי

לאחר שפרשת במדבר הסתיימה בתפקידם של בני קהת, מתחילה פרשת נשא עם תפקידם של בני גרשון ומיד לאחר מכן עוברת לתפקידם של בני מררי.

נראה שמסדרי הפרשיות רצו להבדיל ולחלק בין בני קהת לבני גרשון ומררי. דבר זה מתבטא לא רק בחלוקת הפרשות שאיננו יודעים את מקורה אלא גם בחלוקת הפרשיות הפנימיות שהם הלכה למשה מסיני. מיד אחר תיאור תפקידם של בני קהת ישנה פרשיה פתוחה, היוצרת הבדל גדול, ואילו בין תיאור תפקידם של בני גרשון לתפקידם של בני מררי ישנה פרשיה סגורה.

הבדל נוסף שאנו מוצאים בין בני גרשון ומררי לבין בני קהת הוא בחלוקת העגלות. הנשיאים בפרשתנו מתנדבים ומביאים שש עגלות ומשה רבנו מחלק ונותן שתי עגלות לבני גרשון וארבע עגלות לבני מררי, ומסיימת התורה נושא זה וכותבת "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו".

תנו כבוד לתורה

בהקשר זה מביאה הגמרא (סוטה לה:) את הדברים הבאים: "דרש רבא מפני מה נענש דוד (רש"י: "שמת עוזא על ידו")? מפני שקרה לדברי תורה זמירות, שנאמר "זמירות היו לי חוקיך", אמר לו הקב"ה: דברי תורה שכתוב בהם 'התעיף עיניך בו ואיננו' אתה קורא אותן זמירות? הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב 'ולבני קהת לא נתן, כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו', ואיהו אתיה בעגלותיה".

החיוב לסחוב את הארון על הכתף הוא החיוב להתאמץ ולהתייגע בדברי התורה. העמל והיגיעה בדברי התורה אינם רק דרך הכרחית כדי לקנות את התורה אלא גם דרך להביע את ערכה של תורה. התורה איננה משהו שאנו לומדים או מבצעים כיוון שיש לנו רגש של חיבה. תורה היא מהותית לחיים, "כי הם חיינו ואורך ימינו". התורה אינה זמרה. זמר הוא רגש שיכול לעלות ולרדת, להשתנות ולהתחלף, אבל הקשר לתורה הוא קשר נצחי.

התורה נמשלה ללחם ולמים, "לכו לחמו בלחמי", "הוי כל צמא לכו למים". וכפי שהלחם והמים (=האוכל והשתייה) הינם צרכים בסיסיים לאדם ואם האדם ימנע מהם הרי שלא יוכל להמשיך לחיות, כך התורה היא הכרחית וחיונית לחייו הרוחניים והנפשיים של האיש הישראלי.

שירה לעומת זמרה

התורה מכונה שירה אבל לא זמרה. שירה היא הניגון הפנימי, העמוק, של נשמת האדם. לעומת זאת זמרה הינה רגש חיצוני וחולף. לכן דוד המלך שקרא לדברי התורה זמירות, נענש בכך ששכח שאת הארון צריך לקחת בכתף, שאת דברי התורה צריך להתאמץ ולהתייגע בכדי לקנות.

כשלא מבינים כמה חשובים ויסודיים דברי התורה עלולים לחשוב שהארון עלול ליפול ולא מבינים שהארון נושא את נושאיו, כלומר, שהארון הוא חיי החיים, הוא המחייה אותנו ולא אנו המחזיקים אותו.

התורה היא נשמת אפנו, אנו זקוקים לה בכדי לחיות. וזה הדבר שעוזא לא מבין, ולכן הוא שולח את ידו בכדי לאחוז בארון כשהוא חושש שזה נופל.

בכל דרכיך דעהו

אחרי ששמחנו בתורה שמחה גדולה בחג השבועות, הגיע הזמן להטות כתף ולהתאמץ להרים את התורה, להגביה אותה ולקחת אותה על כתפנו לכל מקום ומקום: לעבודה, למשפחה, לחברה, למדינה. צריך להתחבר לתורה באופן עמוק על ידי קביעות עיתים לתורה, על ידי לימוד של לפחות שש שעות בשבת, וכאשר נהיה מחוברים לתורה ממילא התורה תבוא אתנו לכל מקום.

יהי רצון שנזכה להאיר את אור התורה בכל אתר ואתר

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן