חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

פאת הראש

שלום האם מותר לגלח את השערות שכנגד מקום הפאות אבל לא במקום עיקר הפאה כגון שערות אחדות הגדלות על הלחי?

כן. מותר להתגלח במכונת גילוח בכל מקום בפנים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-17 11:40:27

מדבקות לחצ'קונים בשבת

האם מותר להדביק מדבקות נגד חצ'קונים בשבת?

פניני הלכה שבת פרק כח (אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה)

ט – פלסטר, תחבושות וטיפול בפצעים

מותר להדביק פלסטר על הגוף, כדי להגן על פצע או מקום רגיש, שלא יתחכך בבגד או בחפצים אחרים. והיתר זה הוא גם כאשר מדובר במיחוש בלבד, הואיל והפלסטר אינו מרפא אלא רק מגן (שו"ע שכח, כג). ואף שאסור להדביק פלסטר על נייר וכיוצא בזה משום מלאכת 'תופר', בהדבקה על הגוף אין איסור, כי אין תפירה על גוף האדם, ובנוסף לכך ההדבקה לזמן קצר.

 

לידיעתך יצא כעת ספר קיצור לפניני הלכה, המביא את כל הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-18 18:37:11

חתונה אזרחית

שלום הרב, רציתי לשאול האם מותר לי להשתתף בטקס חתונה אזרחית? תודה רבה .

אסור להשתתף בטקס נישואין שמנוגד להלכה.

https://www.tzohar.org.il/wp-content/uploads/39_05.pdf

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-16 05:44:24

צעידת הצעדים אחורה של החזן

ערב טוב הרב: א. בשל הדין שבו חזן עושה את שלושת הצעדים אחורה שמכוונות לתפילתו בקדיש שלם- אמנם מותר לו לעקור רגליו לצורכי תפילה: האם הוא חייב לחזור ולעמוד בבימה של החזן?(לצורך העניין אחרי הולכת הספר תורה מהארון לבימה) האם הוא צריך להצמיד רגליו? ב. מה הדין אם החזנים מתחלפים באשרי(לחיוב או סתם החלפה)- האם הצעדים של החזן השני אחורה בקדיש עולים לחזן הראשון? האם החזן הראשון צריך להתכוון מראש בדרך כזאת או אחרת לצאת ידי חובת מישהו אחר?

א. הוא לא צריך לחזור למקום שהיה בתפילת עמידה, ורק לפני שמתחיל את הקדיש יצמיד רגליו.

ב. מכיוון שתפילת חזרת הש"ץ היא תפילה עבור הציבור, וכן הקדיש הוא עברו הציבור, יכול החזן השני, שגם הוא חלק מהציבור, לצעוד במקומו, והחזן הראשון לא צריך לכוון לכך. ויש חזנים שמדקדקים במקרה כזה לצעוד מיד בסוף תפילת חזרת הש"ץ.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-15 20:52:19

יש לך שאלה?

יחד עם אלוהים – לפרשת שלח לך

חטא המרגלים

פרשתנו עוסקת בחטא הנורא, חטא המרגלים, החטא עליו קיבלו בני ישראל את העונש החמור ביותר, כל הדור ההוא מתו במדבר, כניסת עם ישראל לארצו נדחתה בארבעים שנה, משה רבנו לא הנחיל את הארץ, וחז"ל מוסרים לנו שכל הגלויות הן תוצאה של חטא המרגלים, כי לו נכנס משה רבנו לארץ הייתה כניסתם כניסה עולמית, ללא הפסק, כמו כל דבר שעשה משה רבנו. כל החורבנות נגררים מחטא המרגלים, כדברי חז"ל: "אתם בכיתם בכייה של חינם ולכן תבכו בכייה לדורות".

מה כל כך חמור בחטא המרגלים?

מה כל כך חמור בחטא המרגלים? מדוע חטא זה הוא משמעותי כל כך?

אפשר לסנגר ולומר שעם ישראל מפחד, עם ישראל שומע על בני הענק, על הרים בצורות בשמיים, ונתקף חרדה. נכון היה ראוי שיהיה בטחון, שתהיה אמונה, אבל מדוע זה כל כך נורא? בסך הכול זה אנושי, זה מובן ומתקבל על הדעת. אמנם בשיר – 'מי שמאמין לא מפחד', אבל במציאות יש לנו רגשות אנושיים, ואנחנו מפחדים ומתפחדים, מדוע זה חטא חמור ונורא, עד כדי: ”יום לשנה", עד "במדבר הזה יפלו פגריכם"?

למה לבכות כל-כך?

השאלה היא המובילה לתשובה, כי ברור שיש כאן משהו חמור מאד, ונראה שהחומרה הגדולה נובעת מהעמדה הנפשית שיוצרת ומחוללת את התגובה שהיא הפחד, הבכי, חוסר המוכנות להיכנס לארץ, והיא העמדה הנפשית שקובעת שארץ ישראל וכיבושה תלוי בכוחנו, בזכותנו, וממילא זה נותן לנו את המחשבה שאנו יכולים להחליט, לבחור ולקבוע, זה נותן לנו את האחריות ויחד עמה את הפחד.

נכנסים יחד לארץ

זו טעות חמורה, ארץ ישראל היא של עם ישראל, כי הקב"ה נותן לנו את הארץ! כשם שהקב"ה נתן את התורה בכפייה, לומר לך, תורה היא קיום העולם ולא שייך כלל שהתורה לא תינתן. כך גם ירושת ארץ ישראל, אלא שבכיבוש ארץ ישראל ניתנת לעם ישראל הזכות והחובה, לפעול עם אל, בלי לאבד את הידיעה הברורה שלא בצדקתנו וביושר לבבנו הקב"ה מנחיל לנו את הארץ, וזו המורכבות הגדולה, להיות ולא להיות, לפעול ולדעת כי 'ה' אלוקיך הוא הנותן לך כוח לעשות חיל', עמדת האמונה, עמדת הביטול, היא עמדה קשה מאד, כאשר יחד איתה צריך לפעול ולעשות.

צריך ענווה אדירה לרשת את הארץ 'וענווים ירשו ארץ', כפי שכותב תרגום יונתן בן עוזיאל, שכאשר ראה משה ענוותנותו של הושע בן נון, הוסיף לו יו"ד לשמו, י-ה יושיעך מעצת המרגלים, אתה ראוי להיות מנוחלי ארצנו.

התגובה של בני ישראל לדברי המרגלים היא בכי, שהוא תחושת איבוד החיים. הם אומרים אם נכנס לארץ בכוח אלוקי שהוא לא כוחנו אז מי אנחנו? מה חיינו? אז בשביל מה צריך ארץ?! – נשאר כבר במדבר!

אז מגיעה פרשיית הנסכים, שהיא השמחה שבהקרבת הקורבן, היין שבתוך הקורבן, האדם מקריב ונותן אבל חש בכך שהוא חי ומאושר. פרשיית הנסכים אומרת לנו שעם מסירות הנפש שמביעה הבאת הקורבן יש שמחה שמייצגים הנסכים.

היכולת מצד אחד להיות מסור בלב ונפש לרצון ה', עד מסירות נפש, ומאידך להרגיש שבכך אתה לא מאבד את מקומך אלא קונה אותו, זה הדבר הנדרש מבני ישראל בכניסתם לארץ, להיות בארץ ולהתאמץ, למסור את הנפש, לעבוד – אבל לדעת שזה לא שלנו אלא ה' הוא הנותן לך כוח, זה האתגר – לחיות חיים של מסירות נפש שמחה.

יהי רצון שנזכה להבנה הזאת בחיינו, הפרטיים והכלליים!

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן