חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת עקב – תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם

לפני כשבועיים (בי"ב באב) נפטר הרב חיים כהן זצ"ל. בחייו כך במותו, בענווה ובצניעות עלה לבית עולמו. לא זכיתי להכיר את הרב חיים כהן, המכונה 'החלבן', אך מתוך ספריו ניכרת גדולתו העצומה בכל מרחבי התורה, הנגלה והנסתר, וניכרות מידותיו ודרכו הרוחנית. ספריו טללי חיים (שנכתבו עם הרב ראובן ששון שליט"א) הם אוצר גדול ורחב של תורה והדרכה, ברכה גדולה ועצומה לדורנו. מי שמעוניין לצמוח ולגדול, להתקדם ולהתעלות, כדאי לו ללמוד ספרים נפלאים אלו. ונביא היום מהגיונותיו לפרשת עקב.

פרשיות ואתחנן – עקב, מקבילות לפרשיות יתרו – משפטים. פרשת ואתחנן מעמידה את העקרונות והאידיאלים הגדולים, שהביטוי המובהק לכך הוא פרשת 'שמע', ואילו פרשת עקב מבארת איך חיים את העקרונות הגדולים בחיי היום יום, איך ממשים את האידאלים במציאות. הביטוי המובהק לכך הוא פרשת 'והיה אם שמוע'. חז"ל הגדירו את פרשת 'שמע' כקבלת עול מלכות שמיים, ואילו את פרשת 'והיה אם שמוע' כקבלת עול מצוות.

מתוך הבנה כללית זו ננסה לבאר את המילים הפותחות את הפרשה: "והיה עקב תשמעון" עליהם אמרו חז"ל "אלו מצוות שהאדם דש בעקביו". יש כאן הוראה להקפיד על הדברים השיגרתיים, היום יומיים, הרגילים.

בדרך כלל אדם מקדיש מחשבה רבה, כוחות גדולים ומתעורר להתפעלות והתרגשות מפעולות שיוצאות מגדר הרגיל, פעולות שמגיעות אחת לשנה או שנים, ואילו המעשים השיגרתיים לא זוכים לתשומת לב, הם נעשים באופן אוטומטי, בדומה ליחס אל בן בית לעומת היחס לאורח.

הרגל מייצגת את הדברים שנעשים בלא תשומת לב, את ההרגלים שנעשים באופן אוטומטי. בתוך הרגל החלק שהכי פחות חש ומרגיש הוא העקב הקשה והמחוספס. לכן דרשו חז"ל שהמצוות היום יומיות, שאנו לא חשים ולא מרגישים בהם, הם כדוגמת העקב.

פרשה זו באה לעורר אותנו לטעות הגדולה שיש בחוסר היחס למצוות היום יומיות, ובכדי לבאר את העניין נתחיל בכלל הלכתי ידוע: 'תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם'. כלומר כאשר מזדמנות לאדם שתי מצוות איזה מהם יקדים? את התדיר, את המצוי יותר, את השיגרתי והיום יומי. כלל זה הוא עקרון יסוד בחיים, עקרון שמי שילך בו ישתנו חייו.

ונבאר את הדברים, מדוע באמת התדיר קודם? האם לא היה ראוי לתת את הבכורה למצווה המיוחדת ליום זה?  על כך עונה הרב החלבן:

"והנה האמת אפשר לומר, שעומק העניין תדיר קודם מלמד אותנו דווקא את מעלת המצוות הקבועות, שהן כדמיון אוויר לנשימה, היינו שהן חשובות כל כך, יסודיות כל כך, עד שאי אפשר להסתדר בלעדיהן אפילו יום אחד. מצוות קריאת שמע חשובה כל כך, היא אבן היסוד לחיים של כל איש ישראל, עד שאי אפשר להיפרד ממנה אף ליום אחד…כך גם התפילין והציצית. אי אפשר לנו לחיות ללא האור הגדול של מצוות יקרות אלו. לכן הם תדירות. דווקא מפאת חשיבותן הרבה, אי אפשר להפסיק לקיימן".

עשיית המצוות היקרות הללו ללא מוח ולב, בלא מחשבה ורגש, היא הפסד אדיר שהרי ייחודו של האדם איננו במעשיו הפיזיים, אלא במחשבתו ורגשותיו – שם עיקרו של האדם. וכאשר האדם לא עושה מצוות אלו עם עיקרו ומרכזו, דומה הדבר למלך גדול שבא לבקר בביתו של אדם, ומי שנשלח לקבלו הוא העוזר הזוטר ולא האדם בעצמו.

יתירה מכך, החיים של האדם הינם כפסיפס ענק מלא בהמון מעשים קטנים, ויופיו תלוי בטיב כל חלק וחלק, כל הדברים הגדולים בנויים מאין סוף פרטים קטנים:

"כך היא המידה – בעולם הזה המעלות העליונות אינן נבנות בהבזק, בדילוג ובפתאומיות. רק בעמל, ביזע, במסירות רבה, בזריזות ובהשקעה, פרט אחר פרט, מעשה אחר מעשה, מצווה אחר מצווה, דקה אחר דקה – רק כל נבנה בניין פאר, בניין של קדושה וטהרה, בניין שבו השכינה יכולה לשכון כבוד".

אם נדמה זאת למשל של האורח ובן הבית, ברור לכל שעיקר הצלחתו ושמחתו של האדם, היא ביחסיו התקינים עם בני ביתו, בנתינה והקשר עם בניו ובנותיו ועם בן/בת הזוג. מכך יצמח עיקר הפרי של חייו, ורק מעט יושפע מיחסיו עם האורחים. כך עיקר בניינו של האדם הוא מיום ועוד יום בשגרת חייו, ממצווה ועוד מצווה בסדר יומו הרגיל, ואם אדם ישקיע שם את כוחותיו אזי יבנה בניין גדול ונפלא.

התורה מצווה אותנו 'והיה עקב תשמעון' – תתחילו לשמוע אל העקב, להיות קשובים למעשים השגרתיים והיום יומיים, שכן שם טמון הסוד הגדול, האוצר הגדול של החיים והקדושה, של ההצלחה והברכה.

הבאנו רק מעט מזעיר משיחתו הנפלאה של החלבן על הפרשה, הדברים עוד  ארוכים, עמוקים, מתוקים ומחיים נפשות.

הדברים שופכים אור גם על ימי החופש הגדול שמתקרבים לסיומם. יש הורים שמשקיעים מאמצים וכוחות נפש עצומים למצוא לילדיהם אטרקציות ובילויים בימי החופש, אבל צריך לדעת שעיקר הבניין הוא בימי השגרה, ביום יום, ודווקא בימים אלו חשוב להשקיע מחשבה גדולה, איך לבנות יום יום נפלא, יום יום עם סדרים טובים וקדושים – איך לבנות שיחות וקשר יום יומי – כי הברכה הגדולה תגיע כאשר היום יום יהיה בנוי כראוי.

שלמה המלך, החכם מכל אדם אומר: " אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי". הלוואי שנזכה לבנות את היום יום כראוי.

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן