המשנה (אבות ה,י) אומרת:
"ארבע מידות באדם: האומר שלי שלי ושלך שלך- זו מידה בינונית, ויש אומרים: זו מידת סדום. שלי שלך ושלך שלי- עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך- חסיד. שלי שלי ושלך שלי- רשע".
ויש כמה קושיות שעולות ממשנה זו:
- מדוע מידות אלו מוזכרות כארבע מידות 'באדם', שהרי לכאורה אין אילו מידות באדם אלא מידות בגמילות חסדים? וכפי שהמשנה אחר כך מונה "ארבע מידות בדעות… ארבע מידות בתלמידים… ארבע מידות בנותני צדקה… ארבע מידות בהולכי לבית המדרש… וכו'"..
- לכאורה מידת סדום גרועה יותר ממידתו של רשע, ואם כן קשה איך יתכן שמי שאומר 'שלי שלי ושלך שלך' יש אומרים שזו מידת סדום, ואילו מי שאומר 'שלי שלי ושלך שלי' לכל הדעות הינו רק רשע?
- רבנו יונה מקשה היאך ייתכן לומר ש'שלי שלי ושלך שלך- זוהי מידה בינונית", שהרי ברור שזוהי מידת סדום? וזו לשונו: "יש לשאול, איך נחלקו החכמים במידות וכולם יודעים אותם, והם בהם, והנביא אומר בפירוש שמניעת הצדקה 'מידת סדום' היא, ובכמה מקומות קראוהו החכמים 'רשע גמור', וכמו שנאמר: 'הנה זה היה עוון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה'".
ונענה על השאלות מהסוף להתחלה.
בסדום לא עוזרים גם כשאין בזה חיסרון
הפרשנים נתנו כמה הסברים לקושיה השלישית. פירוש אחד בו צעדו חלק מהראשונים (המאירי, הרשב"ץ ועוד) אומר שכאשר אדם לא מהנה אחרים מנכסים מתוך אידיאולוגיה, והוא לא מהנה מנכסיו אפילו כשהוא לא חסר מכך- זוהי מידת סדום. אבל אדם שלא רוצה להנות אחרים מנכסיו כיוון שהוא מפסיד מכך, הרי שזוהי מידה בינונית.
תלוי במניע
לעומתם חלק מהאחרונים (מדרש שמואל ודרך החיים) פרשו שנקודת המחלוקת היא ממה נובעת האמירה 'שלך שלך'. אם היא נובעת מכך שהאדם לא רוצה לתת ולכן גם לא מעוניין לקבל, כדי שזה לא חייב אותו אחר כך להעניק משלו- זוהי מידת סדום, אך אם לא רוצה לקבל כי הוא סבור שלכל אחד מגיע רק מה ששלו כדין וכדת- הרי שזוהי מידה בינונית.
כלומר, אם נרצה לסכם את הדברים, הרי שברור לכולם שאדם שזוהי האידיאולוגיה שלו, ובפועל לא מוכן לתת מנכסיו לאחרים (ואפילו כשהוא לא חסר מכך כלום). ולא רק שהוא לא רוצה לתת מנכסיו אלא אפילו לא רוצה להנות מנכסיו (כפי שמבאר מחבר 'שפת אמת' את דעת ה'יש אומרים'")- אדם כזה שייך לסדום.
לרשע יש יותר סיכוי לשוב למוטב מסדומאי
ועל פי זה גם תתפרש השאלה השנייה שהקשנו. אדם שאומר 'שלי שלי ושלך שלי' הוא רשע שעוסק בגנבה, בגזל, ברמאות ועושק. אלא שהרשעים מלאי חרטות. החברה כולה וגם הוא עצמו מודעים לכך שמעשיהם מעשי עוול ורשעות, ולכן הרשעים מלאי חרטות.
אבל מידת 'שלי שלי ושלך שלך' היא, כפי שראינו, יכולה להיהפך לאידיאולוגיה, ואפשר אפילו לדרוש עליה דרשות גדולות ולטעון שזוהי האמונה האמיתית בקב"ה שהרי הקב"ה מזמן לכל אחד את מה שמגיע לו וראוי לו, ואל לנו להתערב בהנהגה האלוקית…
כאשר הרשעה הופכת להיות חוק, להיות אידיאולוגיה, הדבר הרבה יותר חמור, וזו הייתה בעייתה של סדום, שהרשעות נחקקה בה כחוק, היה אסור בה לתת צדקה לעניים. ומי שנתן להם צדקה נשפט על כך בחומרה רבה (וכפי שאנו מכירים את הסיפור המזעזע על ביתו של לוט).
חוקי הרשע
יש מכאן לימוד יסודי וחשוב מאוד, שרשעה שמתלבשת כחוק ומשפט, ולפעמים כ'בית המשפט הגבוה לצדק', היא חמורה לאין ערוך מפושעים קטנים שגונבים ואונסים, מתאכזרים ורוצחים.
וכפי שאמר קהלת ש"שמקום המשפט שמה הרשע, ומקום הצדק שמה הרשע".
וכמימרה הידועה שהפושעים הקטנים הם הגנבים, והפושעים היותר גדולים הם ראשי ארגוני הפשע ששולחים אותם. הפושעים הגדולים עוד יותר הם אלה המגנים עליהם מפני החוק, והפושעים הגדולים ביותר הם אלה הקובעים את החוקים המושחתים.
למה נולד האדם?
ומכאן גם תתבאר שאלתנו הראשונה. משנה זו אינה מתייחסת רק לנתינת הצדקה או לגמילות חסדים בגופו (כפי שכותבים חלק מהראשונים) אלא מתייחסת למגמת החיים הכללית של האדם, האם האדם חש שתפקידו בעולם הוא לתת ולתרום בכספו, בגופו, במעשיו, בעבודתו ובמשפחתו, או שהאדם חש שהוא חי לעצמו.
וכפי שכותב בנו של רבי חיים מוולוז'ין בשמו של רבי חיים, "שזה כל האדם, לא לעצמו נברא, רק להועיל לאחריני (=לאחרים), ככל אשר ימצא בכוחו לעשות".
סדום אם כן היא ההפך המוחלט של אברהם, שכל מגמתו ומחשבתו של האחרון היא לתיקון העולם, להעמדת אומה שעובדת את ה' ומרוממת את העולם כולו.
וכפי שמעיד הקב"ה שכל בחירתו של אברהם אבינו הייתה כדי שילמד את בניו לעשות צדק ומשפט "ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ, כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט…".
יהי רצון שנזכה להעמיד מדינה שחוקיה חוקי צדק, ומתוך שהמערכות, מערכות החוקים, מערכת המשפט, מערכת האכיפה, כולם מלאות בצדק ואמת. ושנזכה שכל אחד ואחד מבני ישראל יאמץ דרך זו בחייו, ועד אז אין לנו אלא להתפלל "השיבה שופטנו כבראשונה ויועצנו ובתחילה, והסר ממנו יגון ואנחה (היא מערכת המשפט הנוכחית) ומלוך עלינו אתה ה' לבדך בחסד וברחמים, בצדק ובמשפט" ולקיים בכל מערכות חיינו והמעגלים הנוגעים לנו חיים של צדקה ומשפט.
