חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

יומטוביאן

האם יש ב פניני הלכה שבת ה תיחסות לשאלה, האם באיזה אופן פיקוח נפש של בעלי חיים דוחה איסורי שבת? לא מצאתי בפרק על בעלי חיים. תודה רבה

יש רק היתרים ספציפיים של טלטול וחליבה, לא יותר מזה.

טלטול

בעלי חיים שאין הדרך להרימם לשעשוע הם 'מוקצה', כיוון שאין כל שימוש בגופם. אך כדי למנוע מהם צער, מותר לגרור אותם, וכשאין פתרון אחר מותר אף להרימם. לכן דג שקפץ מהאקווריום, מותר להחזירו כדי שלא ימות. וכן כשאחד מהדגים שבאקווריום מת, ויש חשש שידביק את שאר הדגים במחלתו, מותר להוציאו מן האקווריום כדי להצילם.

חליבה

אסור לחלוב בשבת פרה וכל בהמה ('מפרק' – 'דש'), אמנם כיוון שבלא לחלוב את הפרות יום שלם יסבלו מאוד, מותר לעשות זאת באיסור מדברי חכמים, כגון לחלוב לאיבוד על הארץ או לתוך כלי שיש בו חומר מפגל, או לומר לגוי לחלוב רגיל, או שיחלוב ישראל בעזרת מכונות שאיבה שמופעלות על ידי שעון שבת בדרך 'גרמא'.

וראה גם כאן – https://www.toraland.org.il/25499

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-07 07:23:46

שקית חימום בשבת

שלום וברכה, אנחנו לוחמים בשהייה מבצעית ארוכה בשטח. האם מותר להשתמש בשקיות חימום בשבת? תודה רבה

במקום מצווה, צורך גדול, או צער משמעותי שאדם חש בגופו, מותר לעשות שני איסורי חכמים. דרבנן אחד זה הפעלת השקית, ודרבנן שני זה הפעלתה בשינוי או על ידי שניים, ואם יש אתכם גוי, לכתחילה עדיף לבקש ממנו לעשות זאת, ואזי אין צורך בשינוי.

אם אין אפשרות להפעיל בדרבנן נוסף, אזי כשהקור משמעותי ניתן להחשיבכם כחולה שאין בו סכנה, שהתירו עבורו לעשות איסורי חכמים גם כאשר לא ניתן לעשותם בשינוי וכדומה. ואם הדבר נצרך לשם ערנות מבצעית, אזי יש בזה משום פיקוח נפש, ובוודאי מותר.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-06 10:28:26

תרומות ומעשרות

יש לי גינה שיש בה צמחי מרפא לחליטות ולבשמים לשבתות איך מעשר מה אומר כל פעם שלוקח ענף .. יש גם זעתר קורנית טימין שלעיתים מתבל מזון בהם

צמחים שנועדו למרפא או לריח או לצבע ונוי, פטורים מתרומות ומעשרות. וכן דין עלי גת. גם המגדל זרעים שאינם ראויים לאכילה כדי להצמיח ירקות, כדוגמת זרעי בצל, פטורים מתרומות ומעשרות.

גם מיני תבלינים שאינם נאכלים בפני עצמם, אלא משמשים לנתינת טעם, כדוגמת פלפל שחור, קינמון, כמון, פולי קפה ועלי תה – פטורים מתרו"מ. אבל עלי פטרוזיליה וכוסברה שרגילים לערב בסלט – חייבים בתרו"מ, הואיל והם ניכרים כצורתם בסלט וממילא נחשבים כנאכלים בפני עצמם.

עלי נענע שרבים נוהגים להטעים בהם משקה, ויש שגם אוכלים אותם כחלק מהסלט: אם שתלם לאכילה – חייבים בתרו"מ, ואם להטעמה בלבד – פטורים, ובספק יפריש בלא ברכה.

אם הגינה מחוץ לבית צריך להפריש תרומות ומעשרות כרגיל בכל פעם שאתה קוטף. אביא לך את נוסח ההפרשה עם הסבר:

סדר ההפרשה

א. את התרומות והמעשרות צריך להפריש כסדר:

תחילה מפרישים לתרומה גדולה כלשהו מהפירות (בנוסח להלן – "החלק הנוסף על אחד ממאה").

לאחר מכן מפרישים מעשר ראשון עבור הלוי (10% מכלל הפירות. בנוסח – "אחד ממאה עם עוד תשעה חלקים כמוהו").

מתוך המעשר הראשון מפריש כיום בעל הפירות במקום הלוי תרומת מעשר (10% מהמעשר הראשון, שהוא 1% מכלל הפירות. בנוסח – "אחד ממאה". נמצא שנשאר ללוי 9% מכלל הפירות).

בסוף מפרישים מעשר שני או מעשר עני, לפי שנת הפרי (בנוסח – "מעשר ממה שנותר". כיוון שנשארו לאחר הפרשת המעשר הראשון 90% מכלל הפירות שהיו בתחילה, מעשר זה הוא 9% מהפירות).

ב. את שתי התרומות (אחוז ומשהו) מוציאים בפועל מתוך הפירות, וכיוון שיש בהן קדושה, עוטפים אותן ומניחים בפח. ואילו את המעשר ללוי ולעני לא מוציאים בפועל בשעת ההפרשה, אלא מייחדים להם מקום באחד הצדדים של הפירות, ולאחר מכן ייתן אותם או את שוויים ללוי ולעני (עי' לעיל ט, יח). גם לפירות המעשר השני מייחדים מקום בשעת ההפרשה, ולאחר מכן פודים אותם על פרוטה.

נוסח ההפרשה עם פירוש

ג. מברכים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להפריש תרומות ומעשרות". כאשר לא ברור שצריך להפריש תרו"מ מהפירות, לא מברכים.

נוטלים מעט יותר מאחוז אחד מהפירות המיועד לתרומה גדולה ותרומת מעשר, מפרידים אותו משאר הפירות, ואומרים: "החלק הנוסף על אחד ממאה ממה שהפרשתי שנמצא בצד ימין שלי, יהיה 'תרומה גדולה' (בכך מייחדים מקום לחלק הנוסף על האחוז בצד ימין של כלל הפירות המיועדים לתרומות).

האחד ממאה שנשאר כאן (הוא האחוז שהפרדנו מכלל הפירות המיועד לתרומת מעשר שתופרש להלן מתוך המעשר הראשון) עם עוד תשעה חלקים כמוהו (היינו 9% המיועדים למעשר ראשון) בצד ימין של הפירות הללו (היינו כלל הפירות המיועדים לאכילה) יהיו 'מעשר ראשון' (בכך מייחדים מקום לפירות המיועדים למעשר ראשון, שאותם או את שוויים ייתן אח"כ ללוי).

אותו אחד ממאה שעשיתיו מעשר ראשון ומונח מופרד מהפירות (הוא האחוז שהופרד מתחילה מכלל הפירות, ועדיין נחשב בכלל המעשר הראשון), הרי הוא 'תרומת מעשר' (ובכך הפרשנו תרומת מעשר מהמעשר הראשון. אחר כך עוטפים את התרומות ומניחים אותן בפח).

מעשר ממה שנותר (10% ממה שנותר לאחר מה שכבר הפרשנו. וכיוון שהפרשנו מעשר ללוי, נותרו 90% מכלל הפירות שהיו בתחילה, ומעשר מהם הינו 9%) בצד השמאלי של הפירות יהיה 'מעשר שני' (בכך מייחדים מקום למעשר שני בשנים א' ב' ד' ה') / 'מעשר עני' (בשנים ג' ו'). (כאשר יש ספק לאיזו שנה שייכים הפירות, יאמר לאחר הפרשת מעשר שני – "ואם הם חייבים במעשר עני, הרי הם מעשר עני". להלן, ו).

ד. בשנים של מעשר עני, מסיימים כאן את ההפרשה, וייתן אחר כך את הפירות או את שוויים לעני. ובשנים של מעשר שני, יש לפדות את הפירות כדי להוציאם לחולין:

אם ההפרשה נעשית מפירות שוודאי אינם מעושרים, וברור שהם משנה שמפרישים בה 'מעשר שני', יש לברך תחילה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לפדות מעשר שני". ואם יש ספק בדבר, פודים בלא ברכה. ואומרים: "מעשר שני זה (הכוונה לפירות שייחדנו להם מקום בצד שמאל של כלל הפירות), הוא וחומשו (מצוות התורה להוסיף חומש בעת הפדיון), יהיה מחולל על פרוטה אחת מן המטבע שייחדתי לפדיון מעשר שני" (עי' לעיל ט, לא-לז. אם פודהו על מאכל, יאמר: "יהיה מחולל על מאכל זה").

ה. כאשר אדם פודה את המעשר השני על מטבע של חברו, או כאשר פירות המעשר השני שווים יותר מפרוטה אחת אבל פחות מארבע פרוטות (פרוטה שווה בין חמש לעשר אגורות. הערך משתנה מעט מתקופה לתקופה), לא מוסיפים חומש, ולכן יאמר: "מעשר שני זה יהיה מחולל על פרוטה מן המטבע שייחדתי/שפלוני ייחד לפדיון מעשר שני". ואם הוסיף בטעות "הוא וחומשו" – יצא.

ו. שנות השמיטה הבאות הן תשפ"ט, תשצ"ו וכן הלאה. המסופק האם הפירות שלפניו שייכים לשנת מעשר שני או מעשר עני, יפריש מספק את שני המעשרות. את המעשר שני יפדה על פרוטה, ואת המעשר עני ייתן לעני. והרוצה להקל, רשאי להפריש מעשר שני בלבד.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-05 18:17:56

פדיון מעשר שני

שלום, בהמשך לתשובה שאלה טובה. אותה שאלה אפשר לשאול על עצם פדיון מעשר שני על פרוטה – כיצד ניתן לפדות מעשר מן הפירות שלפני, שבדרך כלל שוויים הרבה יותר מפרוטה, על פרוטה אחת? התשובה לכך נמצאת בפרק ט סעיף יב בהסבר עניינו של מעשר שני – "כיוון שכיום דמי פדיונם הולכים לאיבוד, לכתחילה אפשר לפדותם בפרוטה אחת, וכך הם אכן שווים, הואיל ואי אפשר ליהנות מהם (רמב"ם ב, ב; ד, יח)." רציתי לשאול בכל זאת, הרי להחליט שמעשר שני היום שווה רק פרוטה זה דבר אחד, אבל להגיד שמה שכבר החלטתי ששווה עשר פרוטות למשל ולהגיד שעכשיו הוא שווה פרוטה זה כבר לא הגיוני לכאורה! תודה מראש כבוד הרב

כסף שלא ניתן להשתמש בו, לא שווה יותר מפרוטה. לכן אין הבדל בין המקרים, שכן כמו שבגלל שהמעשר השני הולך לאבדון, הוא כבר לא שווה יותר מפרוטה, כך גם הפרוטות שיש במטבע פדיון המעשר – שמכיוון שאיננו יכולים להשתמש בפרוטות אלו, אינם שווים יותר מפרוטה, ולכן פעמיים בשנה מחללים אותן על מאכל בשווי פרוטה ומאבדים אותו. וכשם שניתן לחללן על מאכל בשווי פרוטה, כי כך הוא שוויין משום שאין אפשרות לממש את השווי העקרוני שלהם, כך ניתן לחללן על פרוטה שבטבע אחר.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-09 10:00:03

פדיון מעשר שני

שלום כבוד הרב! בפניני הלכה כשרות א' נכתב: "יכול אדם להרשות לבני משפחתו וידידיו לפדות פירות 'מעשר שני' שיהיו להם על המטבע שייחד לכך, ובתנאי שיעריך שלא יעברו את מספר הפרוטות שהמטבע שלו שווה. ואם יש לו ספק, יוכל לייחד לכך שני מטבעות, אחת של עשרה שקלים ואחת של חמישה שקלים (וטוב להדביקם יחד כדי לסמנם), וייתן רשות לכולם לחלל על פרוטה שבמטבע הגדול, ובכל תקופה, לפי הצורך, יחלל את כל הפרוטות שבמטבע הגדול על פרוטה אחת שבמטבע הקטן. וכך יעשה עד אשר יגיע זמן 'ביעור מעשרות', שאז יחלל את כל הפרוטות שבמטבע הגדול והקטן על חתיכת פרי או יין או שמן בשווי של פרוטה". לא הצלחתי להבין איך אפשר לפדות כמה פרוטות על פרוטה אחת? למה זה הגיוני? תודה מראש!

שאלה טובה. אותה שאלה אפשר לשאול על עצם פדיון מעשר שני על פרוטה – כיצד ניתן לפדות מעשר מן הפירות שלפני, שבדרך כלל שוויים הרבה יותר מפרוטה, על פרוטה אחת?

התשובה לכך נמצאת בפרק ט סעיף יב בהסבר עניינו של מעשר שני – "כיוון שכיום דמי פדיונם הולכים לאיבוד, לכתחילה אפשר לפדותם בפרוטה אחת, וכך הם אכן שווים, הואיל ואי אפשר ליהנות מהם (רמב"ם ב, ב; ד, יח)."

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-02-08 14:39:42

יש לך שאלה?

פרשת חיי שרה – שרה אמנו

פרשת חיי שרה

בפרשת השבוע אנו נתקלים לראשונה בהתייחסות למוות. עד עתה, מעבר לדיווח ולהודעה האלוקית על מות האדם, לא מצאנו שום יחס מיוחד למוות, ואילו בפרשתנו התורה מרחיבה על מות שרה. "ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען, ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. ויקום אברהם מעל פני מתו"

רואים שהתורה מתייחסת למקום פטירתה, להספד של אברהם עליה ולבכיו, וכן מספרת לנו שאברהם 'ישב' על שרה, ועל קימתו מישיבה זו. בנוסף, גם המשך הפרשיה, המספר על המשא ומתן של אברהם עם אנשי חברון, הוא סביב מקום קבורתה של שרה.

ומני אז אנו מוצאים התייחסות לזמן המיתה, למקום הקבורה וכו'.

עוד יש להוסיף שהפרשה כולה נקראת 'חיי שרה', ובאופן פשוט מגמתם של חז"ל בשם זה הוא להדגיש את חשיבות הלימוד וההתבוננות בחייה של שרה.

הביטו אל צור חוצבתם

ישעיהו הנביא (נא,א-ב) אומר שיש מצווה גדולה להתבונן במעשי האבות. "שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה' הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם, הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו".

כלומר, הנביא פונה אל כל מי שרוצה לעשות צדק, אל כל מי שרוצה להתקרב ולהידבק בה', ואומר להם שהצורה בה הם ידעו מהי הדרך האמיתית להשיג את מבוקשם, היא על ידי התבוננות באבות והאמהות בכלל, ובאברהם ושרה בפרט. שהרי, מתוך ההתבוננות בדרכם ובמעשיהם, באמונתם ובמסירותם, מקיים האדם 'שימושה של תורה' (הגדול מלימודה), ומפתח רצון ויכולת להידבק בדרכם הגדולה והישרה.

וישעיה ממשיך ואומר שבזכות אותה התבוננות יזכו לגאולה שלימה, וכפי שאומר הפסוק העוקב "כי ניחם ה' ציון ניחם כל חרבותיה, וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה".

ממילא מובן מדוע התורה מדגישה את מקום הפטירה, את הקבורה, את השבעה ואת ההספד, שכן התורה רוצה שדמות זו, למרות היעלמותה הפיזית, תמשיך להופיע חיינו ולהאיר את דרכנו.

אחרי מות – קדושים

ומכאן אפשר גם להבין דבר נוסף: האדם נחשף ומתגלה במותו יותר מאשר בחייו. לענ"ד דבר זה הינו מציאות שכולנו נתקלים בה. כמעט כולנו מכירים ומוקירים, מעריכים ומעריצים היום את הרב שפירא זצ"ל והרב אליהו זצ"ל יותר מאשר בחייהם. אפילו אנשים שהיו איתם בקשר בחייהם אמרו לי שרק היום, לאחר מותם, עמדו היקף דמותם וגדולתם.

לכן, במידה מסוימת, דווקא במיתתו של אדם הוא הופך להיות יותר חי, ועל כן שמה של פרשתנו הוא 'חיי שרה', (למרות שמיד בתחילת הפרשה אנו מבושרים על פטירתה).

רבי צדוק הכהן מלובלין מבאר שכל זמן שאדם חי הוא מופיע כאישיות פרטית על במת ההיסטוריה, אך כאשר גופו מסתלק מזה העולם, נשמתו הופכת להיות חלק מכלל ישראל, וממילא במופיעה אצל כל יהודי ויהודי.

אחד ההסברים לכך שדווקא אחרי מותו של אדם ניתן לעמוד על דמותו השלמה הוא שכל עוד האדם חי העשייה והיצירה הן בהתהוות מתמדת, ובדרך כלל ההתמקדות היא באופן בו אנו פוגשים את האדם בשלב זה של חייו. אך לאחר מותו, היצירה מסתיימת, וניתן להתבונן במבט כולל, מקיף ושלם על האדם.

הספד אברהם אבינו לשרה

גבורתה של שרה

וננסה להתבונן מעט בהספדו של אברהם אבינו על שרה, על פי דברי חז"ל במדרש תנחומא.

"אשת חיל זו שרה, שנאמר 'הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את'"- השבח הראשון שאברהם משבח את שרה הוא לכאורה על היופי, אך מהתבוננות נוספת יש להקשות מה הקשר בין 'אשת חיל' ליופי?

ונראה להסביר שכוונתו של אברהם הייתה על המעשה בו שרה עמדה בגבורה ואמרה שאברהם אבינו הוא אחיה, למרות שעל ידי כך נלקחה לבית פרעה ולבית אבימלך, שהרי פשט המילים 'איש חיל', כפי שמפרשים רוב הראשונים, הינו אדם בעל גבורה ועוצמה, שלא מפחד ולא מתיירא. וממילא השבח הראשון בו משבח אברהם את שרה הוא על גבורתה ועוצמתה.

שרה ואסתר המלכה

על פי זה ניתן להבין את המדרש הידוע שמספר על "רבי עקיבא היה יושב ודורש והציבור מתנמנם. ביקש לעוררן. אמר: מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינה? אלא תבוא אסתר שהיא בת בתה של שרה שחיתה מאה וכ"ז ותמלוך על קכ"ז מדינות".

ולכאורה אין קשר בין שרה לבין מלוכתה של אסתר…? אלא שחז"ל מבארים שהכפילות בפסוק "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים ושבע שנים שני חיי שרה" שכולן שווים לטובה- כלומר, אין יום או שנה שלא נוצלה כראוי.

שרה אמנו אינה נגררת אחרי הזמן אלא שולטת בו. וכפי שכותב רבי יהודה הלוי "עבדי הזמן עבדי עבדים הם, ועבד ה' הוא לבד חופשי".

רבי עקיבא פונה לציבור המתנמנם ואומר להם שהכוח של אסתר למלוך על המדינות הוא מכוחה של שרה שמלכה על הזמן, 'וגם אתם שבאתם לשמוע דברי תורה בודאי שלא באתם להתנמנם, וראוי לכם שתמלכו על הזמן, על העייפות ותתעוררו לשמוע דברי תורה'.

שרה יפה, אז מה?

בנוסף, ניתן לראות שהדברים הם כפשוטם, ואברהם אבינו מכנה את שרה 'אשת חיל' על שם יופייה, שהרי כבר מצאנו בחז"ל (כפי שמביא רש"י) שבח גדול מאוד ליופייה של שרה "לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך, שכל אחד נדרש לעצמו, בת ק' כבת כ' לחטא… ובת כ' כבת ז' ליופי".

ולכאורה, כפי שהקשנו, מה יש לשבח על יופי שהוא דבר טבעי שלא תלוי במידותיו של האדם? אלא שחז"ל משבחים את שרה ששלטה בלא מייצרים בחייה. בנוהג שבעולם, כשאדם עובר לימי הבגרות הוא מתנתק מימי הילדות ומוותר על התום, החיוך והזרימה הילדותית. וכשהאדם עובר לימי הזקנה הוא מוותר על ימי הבגרות, בהם יש את המרד, המרץ והיושר, ועובר לימים של חוכמה, יישוב דעת וניסיון חיים.

ושרה ידעה לקחת איתה את היופי הטהור של הילדות, את הנקיות המוסרית של הבגרות, עם החוכמה ויישוב הדעת של הזקנה, ועל כך משבח אותה אברהם.

רעיון זה מתבטא גם בדברי המדרש שמביא על הפסוק "יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה'- כשהם שהן תמימים כך שנותם תמימים- בת כ' כבת ז' לנוי, בת ק' כבת כ' שנה לחטא. דבר אחר 'יודע ה' ימי תמימי'- זו שרה שהיתה תמימה במעשיה…"

כלומר, חז"ל מביאים את השבח של בת ק' כבת כ' ובת כ' כבת ז', לתמימות, לשלמות ולאחדות בהם מתאחדים כל ימיהם של הצדיקים. וכפי שהסברנו, היכולת לחבר את כל התקופות וכל הזמנים, להשתמש בכל הכוחות, זהו כוחם של הצדיקים בכלל ושל שרה אמנו בפרט.

יהי רצון שנזכה לדבוק בדרכיה של שרה אמנו ולנצל כל שנה, כל יום וכל שעה, לחיות חיים עשירים, מלאי יופי, תום וחוכמה.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן