תמיכה במתווה גיור של השר כהנא

במצב שנוצר מצווה ללכת כדעת המקילים ולקבל גר שמתכוון לחיות כמסורתי – כל זמן שגישתו העקרונית לתורה ולמצוות היא חיובית • הרב אליעזר ולדמן זצ"ל הסכים לשתף פעולה עם הרפורמים למטרות כלל־ישראליות, אך עמד מולם על האמת בעניין הגיור והחשבתם כרבנים • הוא התנגד מאוד לחרמות, וטען כי הכרוזים של הרב קוק בעניין הר בית לא משפיעים על פסיקתנו כיום

לפני כשבוע התפרסמה עמדתי בסוגיית הגיור:

"הנני תומך ביוזמתו של שר הדתות מתן כהנא בהחזרת סמכות הגיור לרבנים מקומיים. כך היא ההלכה מימים ימימה, שכל רב מוסמך לגייר. וכך נהגו גם במדינת ישראל עד לפני כשלושים שנה. וכך ראוי ונכון כיום, כדי לפתוח את מרב הדלתות בפני העולים ממשפחות ישראל שאינם יהודים להתגייר כהלכה. הנני תקווה שיוזמה זו תוסיף תורה ומצוות בישראל, ובזכותה יותר עולים יחזרו לצור מחצבתם, ויותר יהודים מבני הארץ יתחזקו בשמירת המסורת, באהבת התורה ובקיום המצוות".

ארחיב מעט בביאור הסוגיה (על פי ספרי 'המסורת היהודית' יח, ו).

קבלת המצוות

יסוד הגיור הוא שהגר יקבל על עצמו את החזון הגדול של עם ישראל, שמתגשם על ידי התורה והמצוות. לפיכך, אם הגר יאמר שכעיקרון אינו מוכן לקיים מצווה מסוימת, אין מגיירים אותו (בכורות ל, ב). ואם בכל זאת גיירו אותו על דעת שאינו מסכים כעיקרון לקבל חלק מהמצוות – גיורו בטל. לכן גיור במסגרת רפורמית או קונסרבטיבית אינו גיור, הואיל ועמדתם העקרונית היא שאין צורך לקיים את כל המצוות כפי מסורת ישראל. ואם 'גר' זה התחתן עם יהודייה, ואחר כך עזב אותה – היא רשאית להינשא ליהודי בלי שתקבל ממנו גט כהלכה.

מנגד, כל שקיבל על עצמו את התורה והמצוות כמסורת ישראל, אף שאינו מכיר את רוב המצוות, כיוון שכעיקרון הוא מעוניין לקיים את המצוות, גיורו גיור. יתר על כן, גם אם בעת הגיור הוא חושש שלא יוכל לשמור חלק מהמצוות, כגון שבת, מפני שאולי יצרו יגבר עליו או מפני כורח הפרנסה – כיוון שכעיקרון הוא רוצה לקיים את המצוות, גיורו גיור.

השאלה היא, מה הדין כאשר הגר אינו מתכוון לחיות כאדם דתי אלא כמסורתי בלבד? האם לכתחילה יש לקבל אותו?

הדעה שאין לקבל גר שמתכוון להיות מסורתי

לדעת רבים אין לקבלו, שכן יש לקבל רק גר שמתכוון לקיים את כל המצוות כאדם דתי. אומנם אם הגר קיבל על עצמו לשמור את כל המצוות, ובית הדין החליט לגיירו, ולאחר הגיור הגר נחלש עד שהפסיק לשמור תורה ומצוות – דינו כיהודי. שכשם שיהודי שאינו שומר תורה ומצוות נשאר יהודי, כך גר שהתגייר כהלכה והפסיק לקיים מצוות נשאר יהודי.

הדעה שאפשר לקבל

ויש מקילים וסוברים שגם אם הגר מתכוון לחיות כמסורתי – כל זמן שגישתו העקרונית לתורה ולמצוות היא חיובית, יש לקבלו. ראשית, הואיל והוא מעוניין לקיים את המצוות, יש סיכוי שבמשך הזמן יקיים את כולן. שנית, גם המצוות שהוא מתכוון לקיים הן רבות מאוד ומצביעות על רצון אמיתי להצטרף לייעוד של עם ישראל: כל המצוות המרובות שבין אדם לחברו, שהן יסוד התורה כולה, וכן עוד מצוות רבות, ובכללן ברית מילה, נישואין, הלוויה, אבלות, אכילת מזון כשר. ואף אם אינו מתכוון לשמור את כל הלכות שבת, הוא מתכוון שלא לעבוד בשבת ולציין אותה בהדלקת נרות וקידוש, ולחגוג את כל החגים. ואם הוא מתגייס לצה"ל, הרי שהוא מקיים את כל המצוות הקשורות ליישוב הארץ ולהגנת ישראל, שאמרו חכמים שהן מצוות ששקולות כנגד כל המצוות.

למעשה, גם לדעה המחמירה, אם בית הדין החליט לנהוג כדעה המקילה וקיבל את הגר שמתכוון לחיות כמסורתי – גיורו גיור.

סיכום

בישראל חיים כיום מאות אלפי אנשים שלהלכה אינם יהודים, אבל הם צאצאי משפחות יהודיות וזהותם ישראלית ויהודית, והם מעוניינים לחזור לצור מחצבתם. מצד אחד, רובם רוצים להתגייר ולחיות כמסורתיים, ומנגד, אם לא יתגיירו, יקימו משפחות עם יהודים, שבכך יתרחקו אף הם ממסורת ישראל. במצב זה מצווה לפתוח בפני כל הרבנים הסוברים כדעת המקילים את האפשרות להקים בתי דין ולגיירם, ולהוסיף על ידי כך תורה ומצוות בישראל.

אחר הכול, העיקר הוא שכלל הציבור היהודי יתעלה בתורה ובמצוות, וממילא גם המתגיירים יתעלו יחד עם כלל ישראל.

מדברי הרב צבי יהודה על מפגש עם הרפורמים

בשבוע שעבר סיפרתי על אודות הרב אליעזר ולדמן זצ"ל. עתה אוסיף דברים שאמר לי ביחס לרפורמים: פעמים אחדות הוזמן לדבר עם קהילות רפורמיות ולהשתתף בפאנלים עם רבאיים רפורמים, ושאל את מו"ר הרב צבי יהודה אם להשתתף. הרב צבי יהודה השיב שאם הם רוצים לשמוע בוודאי שיש לדבר עמהם, והוסיף וציין בסיפוק שלאחר קום המדינה התנועה הרפורמית החלה לשנות כיוון: בתחילה הייתה בתהליך של התרחקות מעם ישראל וארץ ישראל, ועכשיו, לאחר השואה, הכיוון הכללי הוא חזרה לערכי העם והארץ. חלקם הצטרפו להסתדרות הציונית, וחלקם חזרו מעט לנוסח המסורתי המזכיר את ארץ ישראל (לצערנו, כיום יש גם מגמות הפוכות). כיוצא בזה אמרו גם הרב שפירא זצ"ל והרב אליהו זצ"ל.

עוד הוסיף הרב ולדמן: תמיד הבנתי מרבנו הרב צבי יהודה שגם בלי קשר לכך שהחלו להתחולל שינויים חיוביים של התקרבות לערכי העם והארץ, אפשר להשתתף איתם בעניינים כלל־ישראליים, כמו למען יהדות רוסיה ונגד אנטישמיות. הכוונה כמובן עם הרבאיים, שכן הרבאי מנהל את חיי הקהילה היהודית ומארגן את כל הפעילות החברתית גם מחוץ לעניינים הדתיים, ולכן הכול תלוי בו, ורק אם הוא יקרב אותם לפעילות – יתגייסו.

על שיחתו בלוס אנג'לס

הייתה קהילה רפורמית בלוס אנג'לס, שהייתה אז הגדולה ביותר באמריקה, וכיהן שם רבאי שכפי הנראה היה היחיד שתמך בעמדות הימין ביחס לארץ ישראל. לכן הזמין את הרב ולדמן לדבר עם הקהילה (לא בבית כנסת) על חברון ועל יהודה ושומרון. הרבאי אמר לו שהם בוודאי ישאלו שאלות קשות, וגם על הגיור, כי באותם ימים היו בכנסת דיונים על גיור כהלכה.

לאחר שסיים את שיחתו על ארץ ישראל קמה אישה שאמרה: "אני גיורת רפורמית! מה יש לך נגדי?!". השיב הרב ולדמן: "אין לי נגדך כלום, אני משער שאת רוצה באמת להיות שייכת לעם היהודי, אבל יש לי טענה נגד מי שגייר אותך. הוא היה צריך להגיד לך שאומנם יש אנשים שמגיירים בצורות שונות, אבל יש רק גיור אחד שעל ידו תתקבלי כיהודייה בכל עם ישראל, וזה גיור כהלכה".

אמירת אמת ברגישות

עוד סיפר: הוזמנתי להשתתף בפאנל במלון פלאזה בירושלים לפני ציבור אמריקני. המארגן ביקש שאקדים לבוא, כדי שהמשתתפים ידברו ביניהם ויכירו זה את זה. שמחתי על כך, כי רציתי לשאול לשמותיהם, כדי שבפאנל אוכל לקרוא להם בשמם בלא התואר "רב" או "רבאי" כמקובל באמריקה. אכן, כשהגיע תורי לדבר פתחתי ואמרתי שאני שמח להיות פה ולהשתתף יחד עם החברים פלוני ואלמוני, בלא להזכיר את תוארם רבאי. קפץ הרבאי הרפורמי ואמר לי: "תקרא לי רבאי! למה אתה לא קורא לי רבאי?". השבתי: "אם אתה רוצה שאקרא לך רבאי אני מוכן לקרוא לך רבאי, מפני שלדעתי צריך לקרוא לכל אדם בשם שהוא רוצה שיקראו לו. אבל לא אסתיר ממך שאני לא מכיר בך כרב מוסמך, מפני שיש קריטריונים לרב מוסמך".

הוא טען כנגדי: "אכן יש קריטריונים אינטלקטואליים, ואני עומד בהם, כי יש לי הידיעות המספיקות". אמרתי לו: "לא רק ידיעות צריך, אלא גם קריטריונים אתיים מוסריים, והם אמונה, קבלת עול מלכות שמיים, תורה מן השמיים, קיום מצוות וכו'".

לאחר הכול, כיוון שהרב ולדמן כיבד אותו ונענה לבקשתו לקרוא לו רבאי, סיימו בכבוד ובידידות.

הסבר על מצב הרפורמים

עוד הוסיף הרב ולדמן זצ"ל, שהציבור הרפורמי הולך לפי הרבאי שלו, ואם לא נכבד אותו – נפגע בכולם. בנוסף לכך, הציבור שמצטרף לקהילה רפורמית מצטרף מתוך כוונה ליצור קשר ליהדות, וזה כיוון חיובי. יש כאלה שאפילו לא יודעים שיש אפשרות אחרת. אבל גם אלה שיודעים שיש קהילות דתיות, ומעדיפים להצטרף לקהילה הרפורמית מפני הדרישות הקלות שלה – אחרי הכול הם רוצים קשר לעם היהודי, וזה טוב.

שאלתי את הרב ולדמן זצ"ל מה ישיב לאדם שישאל אם עדיף שיצטרף לקהילה רפורמית או יישאר בלא קהילה. השיב: "לצערנו הרב יש ציבור אמריקני גדול שאינו קשור לאף קהילה והוא מתנתק מהעם היהודי. לכן בוודאי עדיף שיהיה בקהילה רפורמית מאשר בלא שום קהילה".

אגב, שאלתי רבנים מחו"ל מה מקובל להשיב על כך בקרב כלל הרבנים בחו"ל מכל החוגים. הם השיבו כי רוב ככל הרבנים משיבים "עדיף שילך לקהילה רפורמית", אולם רבים מוסיפים "אבל אל תאמר זאת בשמי", וחלקם אף מוסיפים: "ואם תגיד את זה בשמי – אכחיש"…

על חרמות והר הבית

עוד הוסיף הרב ולדמן זצ"ל ואמר שכל עניין החרמות הוא דבר קשה ולא טוב. כאשר הרב קוק זצ"ל הקים את תלמוד התורה ביפו שבו שילבו לימודי מקצוע ושפות, וטענו כנגדו שרבנים מהדור הקודם הטילו על כך חרם, הגיב שקשה לו עם החרם הזה, ובמיוחד שהזמנים משתנים, ואין לטעון מעמדה שנאמרה בזמן ובמקום אחר לדורנו.

כיוצא בזה לגבי מדפיסי המודעות עם חתימת הרב קוק שאסור לעלות להר הבית. מה שייכים הדברים שנכתבו לפני כמאה שנה לימינו? רק יסוד אחד אפשר ללמוד מכך, שהלכה כרמב"ם ולא כראב"ד, היינו שיש קדושה בהר הבית גם אחרי החורבן. אבל אם עולים בקדושה במקומות המותרים, הרי זה טוב. עד כאן דבריו.