הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות אחרונות

קניית אקדח מכספי מעשרות

הוצאתי רישיון נשק בגלל המצב הביטחוני, האם ניתן לקנות אקדח מכספי מעשרות שאני נותן?

לא. כספי מעשר נועדו לעזרה לאנשים אחרים, שבראשם עניים ולומדי תורה. לא עבור צרכי האדם עצמו גם אם הם חשובים מאוד עד כדי שנועדו להצילו מסכנות. הלכות מעשר הובא בפניני הלכה ליקוטים ב' פרק ו. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2022-10-30 17:43:21

תפילת הדרך

שלום רציתי לדעת איך יודעים מתי צריך להגיד תפילת הדרך בנסיעה? האם לפי מרחק או לפי זמן נסיעה? והאם מרחובות לירושלים צריך להגיד תפילת הדרך?

הלכות תפילת הדרך מבוארים בפניני הלכה ברכות פרק יח. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וזהו קיצור הדברים:

יח – תפילת הדרך

הדרך

א. היוצא מחוץ למקום יישוב למרחק של יותר מפרסה (3.648 ק"מ), צריך לומר את 'תפילת הדרך' להצלחת דרכו והצלתו מסכנות. וכיום שסכנת תאונות הדרכים קיימת גם בתוך העיר, הנוסע בתוך העיר יותר משיעור פרסה, טוב שיאמר את תפילת הדרך בלא הזכרת ה' בסופה. ואם יוצא מהעיר לדרך של יותר מפרסה, נכון שיאמר את תפילת הדרך בהזכרת ה' מיד כשמתיישב במכוניתו בתוך העיר לקראת נסיעתו.

ב. שכח לומר את תפילת הדרך ועדיין רחוק יותר מפרסה מהכניסה למקום היישוב שנוסע אליו, יאמר אותה מיד כשנזכר. ואם נשאר פחות מפרסה, יאמר אותה בלא הזכרת ה' בסופה.

ג. בכבישים שנחשבים למסוכנים מחמת התנכלויות הערבים, יש לומר את תפילת הדרך גם בדרך של פחות מפרסה.

ד. הנוסע כמה נסיעות ביום, יאמר את תפילת הדרך בפעם הראשונה, ויכוון על כל הנסיעות שיעשה באותו היום. אבל אם תכנן רק נסיעה אחת, ולאחר מכן נמלך בדעתו והחליט לנסוע פעם נוספת, עליו לאומרה שוב. וכאשר הדרך נמשכת כמה ימים, בכל בוקר צריך לומר את תפילת הדרך.

הברכה

ה. הנוסח שתקנו חכמים לתפילת הדרך מתאים לכל סוגי הסכנות שבדרכים, ולכן אין חובה להוסיף בה את סכנת תאונות הדרכים, והרוצה להוסיף רשאי.

ו. כיון שתפילת הדרך אינה פותחת ב'ברוך', נכון אם אפשר להצמידה לברכה אחרת. לכן אם לפני שמברך את תפילת הדרך נזדמן לו לאכול או לשתות, יברך ברכה אחרונה ומיד אחר כך יאמר את תפילת הדרך.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2022-10-30 17:22:05

תפילת נשים

שלום רב, אם אני מתפללת 3 תפילות ביום (שחרית מנחה וערבית), באופן קבוע, האם אני צריכה להתפלל תשלומין אם פספסתי תפילה כמו הגברים? תודה!

כן.

פניני הלכה תפילת נשים פרק יג סעיף ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה) :

ו – סדר השלמת תפילה שנשכחה

הנוהגת להתפלל תפילה אחת בכל יום, ולא הספיקה להתפלל עד שהגיע חצות היום ונסתיים זמן תפילת שחרית (כמבואר לעיל ח, א), תמתין עד חצי שעה אחר חצות, ותתפלל מנחה. ואם לא הספיקה להתפלל מנחה ושקעה החמה, תתפלל תפילת ערבית.

ומי שנוהגת להתפלל בכל יום שחרית ומנחה, תקנת התשלומין חלה עליה. ואם שכחה להתפלל שחרית, תתפלל מנחה פעמיים, בפעם הראשונה לשם תפילת מנחה, ובפעם השנייה לתשלומי שחרית.

ואם שכחה להתפלל מנחה והיא רגילה להתפלל ערבית, תשלים את תפילת מנחה אחר תפילת ערבית. ואם אינה רגילה להתפלל ערבית, אם תרצה תוכל להתפלל ערבית ותתפלל אח"כ תפילה נוספת לתשלומי מנחה. אבל אינה חייבת בזה, הואיל ואין היא רגילה להתפלל ערבית, וכיוון שלא תתפלל ערבית ממילא גם לא תתפלל לתשלומי מנחה. ואחר תפילת שחרית, ברור שלא תוכל להשלים את תפילת המנחה, מפני שתקנו חכמים תשלומין לתפילה הסמוכה בלבד, אבל אחר שעבר זמן התפילה שאחריה, כבר אין לה תשלומין (פניני הלכה תפילה יח, ט).

ואם שכחה להתפלל מנחה בערב שבת, וברצונה להשלים את תפילתה אחר תפילת ערבית של שבת, גם את תפילת התשלומין תאמר בנוסח ערבית של שבת (ע' פניני הלכה תפילה יח, י).[1]

תפילת ההשלמה צריכה להיות אחר תפילת החובה, ואם התכוונה להתפלל את התפילה הראשונה כתשלומין ואת השנייה כתפילת החובה, לא יצאה בתפילתה הראשונה לשם תשלומין, ועליה לחזור להתפלל בשלישית לשם תשלומין (שם יח, ח).

יש להפסיק בין תפילת החובה לתפילת התשלומין כדי שיעור מהלך ארבע אמות. ובדיעבד, מי שהיתה צריכה להשלים את תפילת שחרית, ושכחה להתפלל תשלומין מיד אחר תפילת מנחה, כל זמן שלא עבר זמן תפילת מנחה, כלומר כל זמן שלא שקעה החמה, תתפלל תשלומין עבור תפילת שחרית (שם יח, ח).

לתפילת מוסף אין תשלומין, מפני שאין מקריבים את קרבנות המוספים אלא ביומם. וכן מי ששכחה להתפלל שחרית ביום שמתפללים בו מוסף, אינה יכולה להשלים את תפילת שחרית אחר מוסף, אלא אחר מנחה בלבד (שם יח, ט).

תשלומין נתקנו רק למי שלא התפללה באונס או שגגה, אבל מי שלא התפללה במזיד, אין לה תשלומין (שם יח, ט).

[1]. עניין השלמה לנשים מבואר במ"ב רסג, מג, וכה"ח רסג, סה. ושם נתבאר לעניין תשלומי מנחה של ערב שבת בערבית של שבת. ואף שבהליכות שלמה תפילה יג, הערה י, דייק מהמ"ב, שאפילו אשה שאינה רגילה להתפלל ערבית אם היא רגילה להתפלל מנחה, כאשר שכחה להתפלל מנחה, עליה להתפלל ערבית כדי להשלים אח"כ את תפילת המנחה. וכ"כ בהליכות ביתה ו, ח, ובהערה יג, ובפס"ת רלד, ד. מ"מ נראה יותר, שכוונת המ"ב להציע את הדרך הטובה ביותר, אבל אין בכך חובה. ואולי נשים רבות נהגו להתפלל ערבית בליל שבת, ולכן הציע המ"ב להשלים אחר ערבית את תפילת מנחה, אבל לא התכוון לחייב בכך נשים. (וע' בהליכות בת ישראל ב, כ, ובאש"י ל, הערה ו, שכתבו גם הם שאין בזה חובה, ותלו דבריהם בגרש"ז אויערבאך, שלא כפי שמובא בהליכות שלמה).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2022-10-18 16:45:13

יש לך שאלה?

תמיכה במתווה גיור של השר כהנא

במצב שנוצר מצווה ללכת כדעת המקילים ולקבל גר שמתכוון לחיות כמסורתי – כל זמן שגישתו העקרונית לתורה ולמצוות היא חיובית • הרב אליעזר ולדמן זצ"ל הסכים לשתף פעולה עם הרפורמים למטרות כלל־ישראליות, אך עמד מולם על האמת בעניין הגיור והחשבתם כרבנים • הוא התנגד מאוד לחרמות, וטען כי הכרוזים של הרב קוק בעניין הר בית לא משפיעים על פסיקתנו כיום

קפץ הרבאי הרפורמי ואמר לרב ולדמן: "תקרא לי רבאי! למה אתה לא קורא לי רבאי?". השיב לו: "אם אתה רוצה אני מוכן לקרוא לך רבאי, אבל לא אסתיר ממך שאני לא מכיר בך כרב מוסמך, מפני שיש קריטריונים לרב מוסמך. לא רק ידיעות צריך אלא גם קריטריונים אתיים מוסריים, והם אמונה, קבלת עול מלכות שמיים, תורה מן השמיים, קיום מצוות וכו'"

לפני כשבוע התפרסמה עמדתי בסוגיית הגיור:

"הנני תומך ביוזמתו של שר הדתות מתן כהנא בהחזרת סמכות הגיור לרבנים מקומיים. כך היא ההלכה מימים ימימה, שכל רב מוסמך לגייר. וכך נהגו גם במדינת ישראל עד לפני כשלושים שנה. וכך ראוי ונכון כיום, כדי לפתוח את מרב הדלתות בפני העולים ממשפחות ישראל שאינם יהודים להתגייר כהלכה. הנני תקווה שיוזמה זו תוסיף תורה ומצוות בישראל, ובזכותה יותר עולים יחזרו לצור מחצבתם, ויותר יהודים מבני הארץ יתחזקו בשמירת המסורת, באהבת התורה ובקיום המצוות".

ארחיב מעט בביאור הסוגיה (על פי ספרי 'המסורת היהודית' יח, ו).

קבלת המצוות

יסוד הגיור הוא שהגר יקבל על עצמו את החזון הגדול של עם ישראל, שמתגשם על ידי התורה והמצוות. לפיכך, אם הגר יאמר שכעיקרון אינו מוכן לקיים מצווה מסוימת, אין מגיירים אותו (בכורות ל, ב). ואם בכל זאת גיירו אותו על דעת שאינו מסכים כעיקרון לקבל חלק מהמצוות – גיורו בטל. לכן גיור במסגרת רפורמית או קונסרבטיבית אינו גיור, הואיל ועמדתם העקרונית היא שאין צורך לקיים את כל המצוות כפי מסורת ישראל. ואם 'גר' זה התחתן עם יהודייה, ואחר כך עזב אותה – היא רשאית להינשא ליהודי בלי שתקבל ממנו גט כהלכה.

מנגד, כל שקיבל על עצמו את התורה והמצוות כמסורת ישראל, אף שאינו מכיר את רוב המצוות, כיוון שכעיקרון הוא מעוניין לקיים את המצוות, גיורו גיור. יתר על כן, גם אם בעת הגיור הוא חושש שלא יוכל לשמור חלק מהמצוות, כגון שבת, מפני שאולי יצרו יגבר עליו או מפני כורח הפרנסה – כיוון שכעיקרון הוא רוצה לקיים את המצוות, גיורו גיור.

השאלה היא, מה הדין כאשר הגר אינו מתכוון לחיות כאדם דתי אלא כמסורתי בלבד? האם לכתחילה יש לקבל אותו?

הדעה שאין לקבל גר שמתכוון להיות מסורתי

לדעת רבים אין לקבלו, שכן יש לקבל רק גר שמתכוון לקיים את כל המצוות כאדם דתי. אומנם אם הגר קיבל על עצמו לשמור את כל המצוות, ובית הדין החליט לגיירו, ולאחר הגיור הגר נחלש עד שהפסיק לשמור תורה ומצוות – דינו כיהודי. שכשם שיהודי שאינו שומר תורה ומצוות נשאר יהודי, כך גר שהתגייר כהלכה והפסיק לקיים מצוות נשאר יהודי.

הדעה שאפשר לקבל

ויש מקילים וסוברים שגם אם הגר מתכוון לחיות כמסורתי – כל זמן שגישתו העקרונית לתורה ולמצוות היא חיובית, יש לקבלו. ראשית, הואיל והוא מעוניין לקיים את המצוות, יש סיכוי שבמשך הזמן יקיים את כולן. שנית, גם המצוות שהוא מתכוון לקיים הן רבות מאוד ומצביעות על רצון אמיתי להצטרף לייעוד של עם ישראל: כל המצוות המרובות שבין אדם לחברו, שהן יסוד התורה כולה, וכן עוד מצוות רבות, ובכללן ברית מילה, נישואין, הלוויה, אבלות, אכילת מזון כשר. ואף אם אינו מתכוון לשמור את כל הלכות שבת, הוא מתכוון שלא לעבוד בשבת ולציין אותה בהדלקת נרות וקידוש, ולחגוג את כל החגים. ואם הוא מתגייס לצה"ל, הרי שהוא מקיים את כל המצוות הקשורות ליישוב הארץ ולהגנת ישראל, שאמרו חכמים שהן מצוות ששקולות כנגד כל המצוות.

למעשה, גם לדעה המחמירה, אם בית הדין החליט לנהוג כדעה המקילה וקיבל את הגר שמתכוון לחיות כמסורתי – גיורו גיור.

סיכום

בישראל חיים כיום מאות אלפי אנשים שלהלכה אינם יהודים, אבל הם צאצאי משפחות יהודיות וזהותם ישראלית ויהודית, והם מעוניינים לחזור לצור מחצבתם. מצד אחד, רובם רוצים להתגייר ולחיות כמסורתיים, ומנגד, אם לא יתגיירו, יקימו משפחות עם יהודים, שבכך יתרחקו אף הם ממסורת ישראל. במצב זה מצווה לפתוח בפני כל הרבנים הסוברים כדעת המקילים את האפשרות להקים בתי דין ולגיירם, ולהוסיף על ידי כך תורה ומצוות בישראל.

אחר הכול, העיקר הוא שכלל הציבור היהודי יתעלה בתורה ובמצוות, וממילא גם המתגיירים יתעלו יחד עם כלל ישראל.


מדברי הרב צבי יהודה על מפגש עם הרפורמים

בשבוע שעבר סיפרתי על אודות הרב אליעזר ולדמן זצ"ל. עתה אוסיף דברים שאמר לי ביחס לרפורמים: פעמים אחדות הוזמן לדבר עם קהילות רפורמיות ולהשתתף בפאנלים עם רבאיים רפורמים, ושאל את מו"ר הרב צבי יהודה אם להשתתף. הרב צבי יהודה השיב שאם הם רוצים לשמוע בוודאי שיש לדבר עמהם, והוסיף וציין בסיפוק שלאחר קום המדינה התנועה הרפורמית החלה לשנות כיוון: בתחילה הייתה בתהליך של התרחקות מעם ישראל וארץ ישראל, ועכשיו, לאחר השואה, הכיוון הכללי הוא חזרה לערכי העם והארץ. חלקם הצטרפו להסתדרות הציונית, וחלקם חזרו מעט לנוסח המסורתי המזכיר את ארץ ישראל (לצערנו, כיום יש גם מגמות הפוכות). כיוצא בזה אמרו גם הרב שפירא זצ"ל והרב אליהו זצ"ל.

עוד הוסיף הרב ולדמן: תמיד הבנתי מרבנו הרב צבי יהודה שגם בלי קשר לכך שהחלו להתחולל שינויים חיוביים של התקרבות לערכי העם והארץ, אפשר להשתתף איתם בעניינים כלל־ישראליים, כמו למען יהדות רוסיה ונגד אנטישמיות. הכוונה כמובן עם הרבאיים, שכן הרבאי מנהל את חיי הקהילה היהודית ומארגן את כל הפעילות החברתית גם מחוץ לעניינים הדתיים, ולכן הכול תלוי בו, ורק אם הוא יקרב אותם לפעילות – יתגייסו.

על שיחתו בלוס אנג'לס

הייתה קהילה רפורמית בלוס אנג'לס, שהייתה אז הגדולה ביותר באמריקה, וכיהן שם רבאי שכפי הנראה היה היחיד שתמך בעמדות הימין ביחס לארץ ישראל. לכן הזמין את הרב ולדמן לדבר עם הקהילה (לא בבית כנסת) על חברון ועל יהודה ושומרון. הרבאי אמר לו שהם בוודאי ישאלו שאלות קשות, וגם על הגיור, כי באותם ימים היו בכנסת דיונים על גיור כהלכה.

לאחר שסיים את שיחתו על ארץ ישראל קמה אישה שאמרה: "אני גיורת רפורמית! מה יש לך נגדי?!". השיב הרב ולדמן: "אין לי נגדך כלום, אני משער שאת רוצה באמת להיות שייכת לעם היהודי, אבל יש לי טענה נגד מי שגייר אותך. הוא היה צריך להגיד לך שאומנם יש אנשים שמגיירים בצורות שונות, אבל יש רק גיור אחד שעל ידו תתקבלי כיהודייה בכל עם ישראל, וזה גיור כהלכה".

אמירת אמת ברגישות

עוד סיפר: הוזמנתי להשתתף בפאנל במלון פלאזה בירושלים לפני ציבור אמריקני. המארגן ביקש שאקדים לבוא, כדי שהמשתתפים ידברו ביניהם ויכירו זה את זה. שמחתי על כך, כי רציתי לשאול לשמותיהם, כדי שבפאנל אוכל לקרוא להם בשמם בלא התואר "רב" או "רבאי" כמקובל באמריקה. אכן, כשהגיע תורי לדבר פתחתי ואמרתי שאני שמח להיות פה ולהשתתף יחד עם החברים פלוני ואלמוני, בלא להזכיר את תוארם רבאי. קפץ הרבאי הרפורמי ואמר לי: "תקרא לי רבאי! למה אתה לא קורא לי רבאי?". השבתי: "אם אתה רוצה שאקרא לך רבאי אני מוכן לקרוא לך רבאי, מפני שלדעתי צריך לקרוא לכל אדם בשם שהוא רוצה שיקראו לו. אבל לא אסתיר ממך שאני לא מכיר בך כרב מוסמך, מפני שיש קריטריונים לרב מוסמך".

הוא טען כנגדי: "אכן יש קריטריונים אינטלקטואליים, ואני עומד בהם, כי יש לי הידיעות המספיקות". אמרתי לו: "לא רק ידיעות צריך, אלא גם קריטריונים אתיים מוסריים, והם אמונה, קבלת עול מלכות שמיים, תורה מן השמיים, קיום מצוות וכו'".

לאחר הכול, כיוון שהרב ולדמן כיבד אותו ונענה לבקשתו לקרוא לו רבאי, סיימו בכבוד ובידידות.

הסבר על מצב הרפורמים

עוד הוסיף הרב ולדמן זצ"ל, שהציבור הרפורמי הולך לפי הרבאי שלו, ואם לא נכבד אותו – נפגע בכולם. בנוסף לכך, הציבור שמצטרף לקהילה רפורמית מצטרף מתוך כוונה ליצור קשר ליהדות, וזה כיוון חיובי. יש כאלה שאפילו לא יודעים שיש אפשרות אחרת. אבל גם אלה שיודעים שיש קהילות דתיות, ומעדיפים להצטרף לקהילה הרפורמית מפני הדרישות הקלות שלה – אחרי הכול הם רוצים קשר לעם היהודי, וזה טוב.

שאלתי את הרב ולדמן זצ"ל מה ישיב לאדם שישאל אם עדיף שיצטרף לקהילה רפורמית או יישאר בלא קהילה. השיב: "לצערנו הרב יש ציבור אמריקני גדול שאינו קשור לאף קהילה והוא מתנתק מהעם היהודי. לכן בוודאי עדיף שיהיה בקהילה רפורמית מאשר בלא שום קהילה".

אגב, שאלתי רבנים מחו"ל מה מקובל להשיב על כך בקרב כלל הרבנים בחו"ל מכל החוגים. הם השיבו כי רוב ככל הרבנים משיבים "עדיף שילך לקהילה רפורמית", אולם רבים מוסיפים "אבל אל תאמר זאת בשמי", וחלקם אף מוסיפים: "ואם תגיד את זה בשמי – אכחיש"…

על חרמות והר הבית

עוד הוסיף הרב ולדמן זצ"ל ואמר שכל עניין החרמות הוא דבר קשה ולא טוב. כאשר הרב קוק זצ"ל הקים את תלמוד התורה ביפו שבו שילבו לימודי מקצוע ושפות, וטענו כנגדו שרבנים מהדור הקודם הטילו על כך חרם, הגיב שקשה לו עם החרם הזה, ובמיוחד שהזמנים משתנים, ואין לטעון מעמדה שנאמרה בזמן ובמקום אחר לדורנו.

כיוצא בזה לגבי מדפיסי המודעות עם חתימת הרב קוק שאסור לעלות להר הבית. מה שייכים הדברים שנכתבו לפני כמאה שנה לימינו? רק יסוד אחד אפשר ללמוד מכך, שהלכה כרמב"ם ולא כראב"ד, היינו שיש קדושה בהר הבית גם אחרי החורבן. אבל אם עולים בקדושה במקומות המותרים, הרי זה טוב. עד כאן דבריו.

One Response

  1. בס"ד
    אני אדם פשוט ואיני מבין בכל פרטי הפרטים, ואף יש רבנים המתנגדים ל"מתווה הגיור" ויש רבנים התומכים.
    אך מה שברור לי, גם כאדם פשוט, שבכל דבר ועניין הילכתי, (גיור, כשרות, וכל עניין הלכתי שהוא) הוא עניין שידונו ויכריעו בו אך ורק הרבנים. ולא יעלה על הדעת שפוליטיקאים יתערבו בעניינים הילכתיים. ושדבר ועניין הילכתי יעמוד להצבעה בכנסת, או להחלטת ממשלה. וזאת אף אם היו כל חברי הכנסת יהודים שומרי תורה ומצוות. ועאכ"ו שיש בכנסת גויים ויהודים פורקי עול תורה ומצוות.
    וכאדם שומר תורה ומצוות, לא יעלה על הדעת שאופן ההשגחה על כשרות מה שאני אוכל, יקבע ע"י פוליטיקאים, ע"י הצבעה בכנסת או ע"י החלטת ממשלה.
    אני לא בקיא בכל הלכות הכשרות, והאסמכתא היחידה עבורי לכשרותו של מה שאני אוכל הוא חותמת ההכשר על אריזת המוצר.
    וזכותי שכל השיקולים למתן או אי מתן ההכשר וכן סדרי ההשגחה , יקבעו אך ורק ע"י אנשי ההלכה.
    וכל הנ"ל אמור לגבי כל דבר ועניין הלכתי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תלמידות_גיור_עמי

הטור השבועי בדוא''ל

עוד ברביבים

דילוג לתוכן