לאחר ההתקפה הקשה של חמאס על ישראל בשמחת תורה, התברר יותר עד כמה גדול הנזק שנגרם ממערכת משפט שמתנכרת לאתגר המיוחד של מדינת ישראל • מערכת המשפט הציבה כללים מגבילים לטיפול במחבלים ש"הפגינו" על הגדר, והקשתה על מערכת הביטחון כשאסרה חקירות צורך ונוהל שכן • גם לפגיעה בזהות היהודית של המדינה ובערך של יישוב הארץ יש חלק במשבר הנורא שאנו נמצאים בו • רק שיבה אל הערכים היהודים והלאומיים שלנו תחזיר אותנו לצמיחה
בפרשת השבוע התורה מצווה אותנו לקיים מערכת משפט ישראלית, שנאמר: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא, א). למדו חכמים: "אשר תשים לפניהם ולא לפני נוכרים" (גיטין פח, ב). כמובן מותר לנציגי הציבור לחוקק חוקים ולתקן תקנות, ובתנאי שהמחויבות הבסיסית לעקרונות התורה נותרת על כנה, אבל כאשר שיטת המשפט יונקת את תפיסותיה וערכיה ממקורות נוכריים, הרי שבתי המשפט נחשבים כ"ערכאות של גויים".
גם אם לטענת המשפטנים אין כיום למערכת המשפט התורנית מענה לכלכלה ולחברה המודרניות, לכל הפחות צריך שמערכת המשפט תפעל בהשראת ערכים יהודיים, כפי העיקרון שנזכר במגילת העצמאות, וקיבל תוקף בחוק 'יסודות המשפט' תש"מ. ואולם בפועל מערכת המשפט הפנתה עורף למורשת ישראל, ובמקומה אימצה ערכים של תרבויות אחרות, שעם כל מעלותיהם, אינם נותנים מענה לחזון הלאומי שלנו. לאחר ההתקפה הקשה של חמאס על ישראל בשמחת תורה, התברר יותר עד כמה גדול הנזק שנגרם ממערכת משפט שנגררת אחר משפטי נוכרים ומתנכרת לאתגר המיוחד של מדינת ישראל הנלחמת באויביה. נחזור ונסקור בקצרה את הנזקים של מערכת המשפט למצבנו הלאומי־ביטחוני.
פגיעה בביטחון ישראל
כאשר ארגוני שמאל עתרו נגד הוראות הפתיחה באש מול ה"מפגינים" העזתים בגדר, מערכת המשפט גיבתה את מערכת הביטחון, אבל הוסיפה הערות שבפועל קשרו את ידיה, ואפשרו ל"מפגינים" לערוך את כל ההכנות להתקפה. אומנם האשמה העיקרית מוטלת על מערכת הביטחון. לו היו מבינים את האויב והזירה, היו טוענים בתוקף שחובה לתת לחיילים הוראות פתיחה באש שמאפשרות להם לפגוע בכל חשוד שמתקרב לגדר. בפועל, אף להוראות הרופסות של הפתיחה באש מערכת המשפט בקושי העניקה גיבוי, ובעקבות זאת צה"ל הגביל את עצמו יותר, וגרם לכרסום נוסף ביכולות ההרתעה וההגנה. כך הגענו למצב שבו חיילים היססו ואף נמנעו מלירות על המחבלים ועוזריהם שפרצו לישראל, כי חשבו שהוראות הפתיחה באש מונעות זאת מהם.
נזכיר דוגמאות נוספות למכשולים שמערכת המשפט הניחה בפני מערכת הביטחון: א) בית המשפט אסר טלטול נחקרי שב"כ גם במצבים של "פצצה מתקתקת". ב) ביטל את "נוהל שכן", שיטה שהצילה חיי חיילים רבים. ג) הציב מגבלות חמורות על פגיעה במחבלים שעומדים לבצע פיגוע ונמצאים בסביבה אזרחית. ד) פסל חוק שנחקק בכנסת והתיר לעצור מחבלים "קשים" במשך שבועיים בלי לראות שופט, למרות הצורך הביטחוני להוציא מהם מידע. ה) בניגוד לעמדת מערכת הביטחון, במקומות רבים הורה על פירוק והזזת קטעים בגדר ההפרדה או בגדרות היישובים, וכן הורה לפתוח כבישים ולהסיר מחסומים, בידיעה שהדבר עלול לגרום לסיכון ביטחוני.
לעיתים עצם העובדה שבג"ץ מתחיל לדון בעתירות מסוימות גורמת למערכת השלטונית לסגת מתוכניתה. לדוגמה: בג"ץ קיים דיונים בעתירות השמאל נגד צמצום אספקת דלק, חשמל ומצרכים שונים לעזה, ובעקבות זאת היועץ המשפטי, מר מזוז, הורה לממשלה לסגת מתוכניתה. בכך איבדנו את אחד הכלים היעילים למאבק באויב העזתי.
דווקא כאשר היו צריכים לעמוד על הדין, ולמנוע שחרור של יותר מאלף מחבלים תמורת גלעד שליט, משכו את ידם והסכימו לוותר על יותר מאלף פסקי דין ששפטו את המחבלים למאסר בגין רצח ופעילות חבלה נגד ישראל.
די בסקירה תמציתית זו כדי להבין את החלק העיקרי של מערכת המשפט במחדל הביטחוני. למרבה הצער לא שמענו שום התבטאות של חשבון נפש.
פגיעה בזהותה היהודית של המדינה
גם לפגיעה בזהותה היהודית של מדינת ישראל חלק במשבר הנורא שבו אנו נמצאים, שכן החלטות שמתנכרות לזהותה היהודית של מדינת ישראל, פוגעות ביכולתה לגייס את מלא כוחותיה למלחמה באויביה שמסביבה ובתוכה.
נזכיר כמה החלטות של מערכת המשפט בתחום זה: א) פגיעה במעמדה של השפה העברית כשפת המדינה, תוך מתן מעמד כמעט שווה לשפה הערבית. ב) מניעת פסילתם של מפלגות ומועמדים שאינם מקבלים את זהותה היהודית של המדינה, בניגוד לעמדת ועדת הבחירות. ג) היועץ המשפטי מנע מהמדינה להתנגד לאיחוד משפחות ערביות בטענה דמוגרפית של שמירה על הרוב היהודי, אלא התיר להתנגד רק מטעמים ביטחוניים, ואף את זאת בג"ץ אישר ברוב שברירי כהוראת שעה. ד) כאשר נוכחו חברי הכנסת במצב המשפטי העגום, חוקקו את 'חוק הלאום', אולם בית המשפט רוקן אותו מתוכן, ובכך נכנסו לזירה הפוליטית וגרמו למחלוקת הקשה בעניין הרפורמה המשפטית בשנה הקודמת.
פגיעה בערך יישוב הארץ
כבר מאה וחמישים שנה מתחולל מאבק לאומי בין היהודים לערבים על ארץ ישראל. כדי לגאול את הארץ וליישבה הוקמה בתחילה הקרן הקיימת לישראל, ואחר כך זכינו להקמת המדינה שנועדה לכך. אולם בית המשפט העליון, בתהליך הדרגתי, פגע ביכולתה של מדינת ישראל להגשים את ייעודה: א) אסר על הממשלה להקצות קרקעות מדינה להתיישבות המיועדת ליהודים בלבד. ב) אסר לתת תמריצים ליישובים יהודיים בגליל ובנגב לצורך חיזוק האחיזה היהודית שם. ג) אפילו ביחס לקרקעות הקרן הקיימת לישראל, שנקנו בכספי יהודים בלבד, בעקבות דיוני בית המשפט העליון, הורה היועץ המשפטי שלא להעדיף יותר התיישבות יהודית. ד) בעקבות עתירות ארגוני שמאל, בית המשפט הזדרז להתערב ולדרוש פינוי שכונות ומאחזים של יהודים ביהודה ושומרון, תוך שבירת כללי הדיונים המחייבים הליכים משפטיים לבירור הבעלות על הקרקע בפני בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. ה) בית המשפט אסר על המדינה לרסס מן האוויר בקוטלי זרעים חלקות של בדואים בנגב שנזרעו שלא כחוק, אף שהוכח שזו שיטה יעילה לבלימת השתלטותם על אדמות המדינה. ו) בית המשפט אסר על ראש הממשלה נתניהו בשלהי כהונתו הראשונה לסגור את האוריינט האוס בטענה שממשלתו היא 'ממשלת מעבר', ולעומת זאת דחה עתירה זהה נגד שיחות טאבה בשלהי כהונתו של ברק. ולאחרונה אפשרו ללפיד, ראש ממשלת מעבר, לחתום הסכם בלתי הפיך על הגבול הימי עם לבנון, חמישה ימים לפני בחירות.
מעט מעט אגרשנו מפניך
מקובל לחשוב שהבעיה העיקרית שלנו עם אויבינו היא שלא לחמנו בהם כראוי, או שלא גירשנו אותם כשיכולנו, אולם מפרשת השבוע (משפטים) למדנו שהבעיה הבסיסית היא שלא היו די יהודים ליישב את הארץ, שנאמר: "לא אגרשנו מפניך בשנה אחת, פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חיית השדה. מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ, ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלישתים וממדבר עד הנהר, כי אתן בידכם את יושבי הארץ וגירשתמו מפניך" (שמות כג, כט-ל).
חטא המרגלים הכפול
נמצא שבעומק חטא המרגלים שבו פחדו ישראל לכבוש את הארץ היה טמון חטא נוסף, התרשלות במצוות פרו ורבו. במשך מאתיים ועשר שנים שהיו במצרים – התרבו משבעים נפש לשישים ריבוא גברים יוצאי צבא. ואילו במשך כל אותן ארבעים שנה במדבר, אם היינו ממשיכים לפרות ולרבות, היינו צריכים לגדול פי שניים ושלושה, ולא גדלנו כלל.
שתי מצוות אלו – יישוב הארץ ופרו ורבו – תלויות זו בזו. ברכת הארץ והמשפחה אחת היא, שנאמר: "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך" (בראשית כח, יג-יד).
חטא המרגלים של דורנו
לפני כמאה עשרים וחמש שנה, בעת הקמת התנועה הציונית, מנה העם היהודי כאחד עשר מיליון נפש. הערבים שהתגוררו בגבולות ארץ ישראל התנ"כיים, כולל לבנון, סוריה ועירק, מנו מעט יותר מ־5 מיליון איש. בשני עברי הירדן גרו מעט יותר מחצי מיליון ערבים. הייתה אז הזדמנות לעם היהודי לחזור לארץ וליישבה לאורכה ולרוחבה, ועל גלי המהפכה התעשייתית, הרחבת ייצור המזון ושיפור הרפואה – לפרות ולרבות בה. אולם רוב עמנו נשאר בגולה וסבל צרות נוראות, ובד בבד ההתבוללות גברה. כך בכל העולם ישנם כיום כחמישה עשר מיליון יהודים מוצהרים, ובארץ כשבעה מיליון יהודים. לעומת זאת, הערבים שבסביבות ארץ ישראל, מונים יותר מ־80 מיליון איש.
אשרי היהודים שבחרו לעלות לארץ ישראל וליישבה, בהם נמשכת החיוניות, והם נוחלים את הארץ ומתרבים, והם הבשורה לעתידו של העם כולו.
הארץ החלה לתת פריה ולא כולם באו
כאשר נגמרה תקופת הגלות שבה גם על הארץ נגזר שתהיה שוממה, והארץ התכוננה לבניה הקרבים לבוא – אם לא יעלו יהודים, תיתן פריה בינתיים לעם אחר. ואף שמתוך כך יתעוררו מלחמות, המצב שהארץ הטובה שוממה חמור יותר, ולכן בינתיים יחיו בה בני עם אחר. בתוך כך נפתחת הזדמנות לישראל לעשות תשובה, לפרות ולרבות, לעודד עלייה, לקלוט אותה כראוי ולהילחם על הארץ. גם לערבים נפתחה הזדמנות להצטרף ולעזור לישראל, או להיות אויבים ולהילחם בישראל ולהפסיד.
לחזור לשורשים ולצמוח
חסרונה של התשתית הערכית היהודית במערכת המשפט הוא בוטה וקיצוני, אולם הוא קיים בכל המערכות הציבוריות והפרטיות. במערכת הביטחון, החינוך, הכלכלה, העלייה וההתיישבות. ככל שנעמיק ונלמד יותר את מורשתנו הרוחנית, כך נחזק את זהותנו הלאומית והחברתית ונצמח לתפארת.
