לקחים מחנוכה לימינו

כדי שהניצחון על אויבינו יהיה שלם, צריך דרך מעשית מפורטת להגשמתו • גם אנחנו צריכים לעשות תשובה ולהשתחרר מהקונספציה שלפיה די לדבוק ברעיונות כלליים • צריך להכין תוכנית מפורטת לפתרון סכסוכים בעזרת עידוד הגירה • חיילי צה"ל מקיימים במסירות נפש שתי מצוות ששקולות כנגד כל התורה: הצלת העם ויישוב הארץ • מתוך מסירות נפשם על זהותם הלאומית התעלו פפוס ולוליוס למעלת צדיקים וקדושים

כידוע, כל הימים הטובים שתיקנו חכמים על ניצחונות והישגים שהיו לעם ישראל בימי בית המקדש השני בטלו בעקבות חורבן הבית, ורק ימי החנוכה נשארו לנו. זאת משום שהיו בחנוכה שני יסודות שהשלימו זה את זה. האחד, הודאה על נס הניצחון על היוונים ושחרור המקדש, ולשם כך תיקנו לומר בשמונת ימי החנוכה הלל שלם בברכה ו"על הניסים". השני, נס פך השמן שלצורך פרסומו תיקנו חכמים להדליק נרות שמונה ימים. אילולי המצווה הקבועה להדליק נרות, גם חג החנוכה היה מתבטל (ראש השנה יח, ב; פניני הלכה זמנים יא, א).

כך כל דבר, כדי שיתקיים צריך שיהיה גם רעיון גדול של הודאה באמירת הלל על עזרת ה' לישראל, וצריך שהרעיון הגדול גם יבוא לידי ביטוי בפרט מעשי של הדלקת הנרות.

כיוצא בזה לימינו, כדי שהניצחון על אויבינו יהיה שלם צריך שיהיו לנו גם רעיון גדול וגם דרך מעשית מפורטת להגשמתו, וכל עוד חסר צד אחד איננו יכולים להגשים כראוי את מטרתנו.

על הקונספציה של השמאל ושל הימין

רבים מאיתנו מתרעמים בצדק על אישים מהשמאל שנותרו שבויים בקונספציה, השקפת עולם, שלפיה ניתן להגיע לפשרה עם ערביי ארץ ישראל באמצעות ויתורים. אולם מאידך, גם אישים מהימין נכשלים בקונספציה שלפיה די בהבעת עמדה עקרונית שעם ישראל צריך לנחול את כל ארצו ולהתייחס לכל מי שמפריע לכך כאל אויב שמוכרחים לנצחו. אולם עמדה זו, שהיא נכונה, אינה יכולה להתגשם בלא תוכנית ריאלית שעוסקת באופן מפורט ומדוקדק בכל הסוגיות הכבדות הכרוכות בכך. כדוגמת מצוות הדלקת הנרות שקובעת באופן מדויק אימתי והיכן להדליקם. וכדרך התורה כולה, שמדריכה אותנו כיצד להגשים רעיונות גדולים בתוך המציאות.

לשם כך גם אנחנו צריכים לעשות תשובה, להשתחרר מהקונספציה שלפיה די לדבוק ברעיונות כלליים, ולעודד מומחים מתחומי המשפט, הכלכלה ויחסים בין־לאומיים להכין תוכניות ריאליות מפורטות להגשמת הרעיונות הללו.

דוגמה מעידוד הגירה

לדוגמה, מוסכם על רוב ככל היהודים הציוניים שהיה עדיף שהערבים שעוינים את מדינת ישראל יהגרו לארצות אחרות. זו הדרך הטובה ביותר למעט את המלחמות, למנוע שפיכות דמים וליישב את הארץ. אולם כדי שמטרה זו תוכל להתגשם, אין די בהבעת משאלה או בפעולות מתפרצות הנובעות מהרגש. צריך להכין תוכנית מפורטת שמבוססת תחילה על איסוף כל העובדות מהעת החדשה על פתרון סכסוכים בעזרת עידוד הגירה. לבדוק כיצד הדבר התאפשר מבחינה משפטית, האם בארגון כולל של הגירה או בעידוד של המעוניינים בכך. במקביל יש להתמודד עם הזווית הכלכלית. לחשב את כל ההשקעות האדירות של מדינות העולם במשך שבעים שנים בעזרה ל"פליטים הפלשתינים", ולברר כמה יעלה ליישב את המעוניינים בכך במקום אחר. לבדוק אילו מדינות יוכלו לתמוך בכך ואילו יתנגדו. לקיים על כך ימי עיון כדי ללבן ולזקק את הרעיונות ולקדמם בציבור.

כל זמן שלא עושים זאת, מצד אחד יש מאמינים שכך צריך להיות ומתפלאים מדוע המדינאים אינם פועלים לעידוד הגירה. ומאידך, המדינאים אינם מעלים בדעתם לקדם זאת מפני שהרעיון נראה להם מאוד לא מעשי.

הנה שוב, בלא שילוב של הרעיון הכללי עם הדרך המפורטת המעשית להגשמתו הוא אינו יכול להתקיים.

שלטון הגויים טימא את הבנת הקודש והתורה

ביאר מרן הרב קוק: "הגויים טימאו את היהדות הגלויה במגעם, נגעו בשמנים הקדושים ושיקצו אותם, אבני מזבח הקודש נתפגלו" (אורות התחיה סג). כלומר, לא רק הצדדים החיצוניים נטמאו אלא גם השמנים הקדושים, אבני המזבח וביטויי התורה.

לדוגמה, מושג הקדושה נתפס בנצרות כקשור לסיגופים, למוות ולפרישות מהחיים. עד שכאשר יהודים מנסים כיום להסביר ולדמיין מהו אדם צדיק, מחמת טומאה זו עולות בעיני רוחם דמויות שרחוקות מאבותינו הקדושים המתוארים בתנ"ך ובדברי חכמים כגיבורי חיל, אנשי מעשה שבונים את העולם ומקדשים את החיים. כך גם חיילי צה"ל שממשיכים בגבורתם את חיילי דוד המלך ויהודה המכבי נתפסים כגיבורים במובן הלאומי בלבד, אבל לא כצדיקים בקדושת התורה, אולם האמת היא שהם מקיימים במסירות נפש שתי מצוות ששקולות כנגד כל התורה: הצלת העם ויישוב הארץ. וכל זמן שאין מכירים בכך, הבנת התורה חסרה וקיום שאר המצוות לקוי.

כיצד מטהרים את המקדש

אולם פך אחד של שמן חתום בחותמו של הכהן הגדול נותר בטהרתו. משמעות הדבר, כפי שכתב מרן הרב, ש"פנימיות הסודות שהם עלומים וחתומים ממגע זר" נותרה בקדושתה. פנימיות זו היא שורש הנשמה של ישראל, שאותה אי אפשר לשנות ולטמא, והיא היסוד שמכוחו נמצא השמן הטהור שממנו צמחה הישועה. "כל זמן שהקישור לכללות האומה ולצביונה חי בקרבו, כל זמן שהוא חפץ בכלל באושר והצלחת האומה הישראלית, אף על פי שאינו יודע לקרוא בשם ולפרש את צפונותיו, ואפילו אם הוא טועה במעשיו ודעותיו – תוכו קודש קודשים הוא".

קדושת הלאומיות הישראלית

השאיפה הלאומית שחפצה להגדיל את כבוד ישראל וברכתו בארץ החיים נובעת מהסגולה שמתבטאת בשמן הטהור. ואם נשאל, וכי הלאומיות הישראלית היא מבטאת את שורש הקודש? נשיב, אכן כך, כי בלאומיות זו טמונה השאיפה העמוקה לדרוש צדק ואמת ולהוסיף טובה וברכה לכל העולם.

וזה הייעוד היסודי ביותר של עם ישראל. וכפי שנאמר לאברהם אבינו לעלות לארץ ישראל ולהקים עם גדול שיגלה את דבר ה' וברכתו, וממנו תימשך ברכה לכל העמים, שנאמר: "ויאמר ה' אל אברם: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה. ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית יב, א-ג).

אם נתבונן בקבוצות השונות בעם היהודי, דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים, נמצא שעם הייעוד הזה מזדהים רבים מאוד מכל החוגים. מי שמבין שהחזון הגדול של תיקון העולם תלוי בעם ישראל – קשור לפך השמן הטהור, שממנו צומחת הגאולה לישראל ולעולם.

מסירות הנפש של הרוגי לוד, פפוס ולוליוס

דוגמה לקדושת הלאומיות הישראלית למדנו מהרוגי לוד. אמרו חכמים: "פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה. אמר לו: עקיבא, אי אתה מתיירא מפני מלכות?" (ברכות סא, ב). השיב לו רבי עקיבא במשל מהשועל והדגים, שאין לנו קיום בלא התורה, והמשיך ללמוד. "לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסוהו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו. אמר לו (רבי עקיבא): פפוס! מי הביאך לכאן? אמר לו (פפוס): אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים…"

מהמאסר ההוא פפוס כנראה השתחרר, אולם לימים גם פפוס התקדש במסירות נפש. מעשה היה ונמצאה בת השליט הרומאי בלוד הרוגה, וגזרו על יהודי לוד שאם לא יסגירו את הרוצח יהרגו את כולם. התנדבו שני האחים לוליינוס ופפוס ואמרו אנחנו הרגנו אותה, ויצאו הם להורג והצילו את כל אחיהם (רש"י לבבא בתרא י, ב).

עוד סיפרו עליהם חכמים (ירושלמי סנהדרין ג, ה) שנתנו להם מים בכוס צבועה באדום, כדי שייראה כאילו הם שותים יין של גויים באיסור. וכדי שלא לחלל שם שמיים – לא הסכימו לשתות אותו, ועל כך הוציאום להורג (תוספות שבת עב, ב, "רבא"; ר"ן פסחים נ, א).

כפי הנראה שני המקרים היו בהם: לאחר שהודו שהרגו את בת השליט הציעו להם להינצל אם יבגדו ביהדותם וישתו יין של גויים, או לפחות מים בכוס אדומה, ולא הסכימו ונהרגו (באמרי נעם לגר"א ברכות סא, ב מבואר שמדובר באותו פפוס, ויש דעות נוספות).

אין אדם יכול לעמוד במחיצתם

אף שפפוס ולוליוס לא נודעו כתלמידי חכמים או צדיקים, אמרו חכמים על הרוגי לוד: "הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתם" (פסחים נ, א), מפני שמסרו את נפשם על כבודם הלאומי והדתי ועל הצלת אחיהם. הנה לנו דוגמה של יהודים שמתוך מסירות נפשם על זהותם הלאומית התקשרו לפך השמן הטהור, ומתוך כך התעלו למעלת צדיקים וקדושים.

ואף לפני מותם ידעו לומר דברי אמונה גדולים לשליט, וכפי שאמרו חכמים: "כשביקש טוריינוס להרוג את לוליינוס ופפוס אחיו בלודקיא, אמר להם (בלעג): אם מעמו של חנניה מישאל ועזריה אתם – יבוא אלוהיכם ויציל אתכם מידי כדרך שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר. אמרו לו: חנניה מישאל ועזריה צדיקים גמורים היו, וראויים היו להיעשות להם נס, ונבוכדנצר מלך הגון היה, וראוי לעשות נס על ידו. ואותו רשע (טוריינוס) הדיוט הוא, ואינו ראוי לעשות נס על ידו. ואנו נתחייבנו כליה למקום, ואם אין אתה הורגנו – הרבה הורגים יש לו למקום, והרבה דובים ואריות יש לו למקום בעולמו שפוגעים בנו והורגים אותנו. אלא לא מסרנו הקדוש ברוך הוא בידך אלא שעתיד ליפרע דמנו מידך. אף על פי כן הרגם מיד. אמרו: לא זזו משם עד שבאו דיופלי (שני שרים) מרומי ופצעו את מוחו (של טוריינוס) בגיזרים (מקלות)" (תענית יח, ב).