בזכות הדלקת הנרות ימי החנוכה נותרו לדורות

למרות החסרונות שבמלכות החשמונאים, היה ערך עצום לניצחונותיהם • בנס פך השמן נתגלתה סגולתה הנצחית של התורה • היסוד הלאומי המדיני הוא התשתית של חג החנוכה ונס פך השמן • מי שלא מבין את היסוד הלאומי, תורתו עלולה להביא לחורבן • חיילים שנמצאים בבתים בעזה פטורים ממצוות הדלקת נרות חנוכה הואיל ואינם בביתם

הרבה ימים טובים תיקנו חכמים לישראל בימי הבית השני, אולם כולם בטלו בחורבן בית המקדש, ורק ימי החנוכה נותרו על כנם ולא התבטלו. זאת משום שבחנוכה גם תיקנו חכמים מצווה להדליק נרות, שמבטאת את הצד הרוחני הנצחי של חנוכה. וכיוון שכך, ממשיכים גם במצווה להודות לה' על הניצחון הלאומי באמירת הלל ו"על הניסים" (ראש השנה יח, ב; פניני הלכה זמנים יא, א).

כלומר, למרות החסרונות שבמלכות החשמונאים, ככלל, היה ערך עצום לניצחונותיהם. בזכותם ארץ ישראל חזרה להיות המרכז הלאומי והרוחני של עם ישראל, בתי המדרש פרחו והתרחבו, והונחה התשתית ללימוד התורה שבעל פה, שעל ידה התעצמה הזהות היהודית של כל אחד ואחד, בבחינת "נר איש וביתו".

לכן אחר החורבן, נס פך השמן ומצוות הדלקת הנרות הם הימים הטובים שנותרו לנו מימי הגדולה של בית המקדש השני. כי למרות שנחרב, ועמו אבדו כל הישגיהם המדיניים של בית חשמונאי, מורשת התורה שבעל פה שהתפתחה והתעצמה באותם הימים נשארה לנצח. בנס פך השמן נתגלתה סגולתה הנצחית של התורה, שהיא מסוגלת להאיר את החושך מעבר לחוקי הטבע, ובזכותה עמדנו במחשכי הגלות הארוכה. לא זו בלבד אלא שבמשך השנים התברר שאור התורה שהודלק בימי בית המקדש השני פורר את האליליות והיוונות, ורעיונות יהודיים החלו לחדור לאומות העולם בדרכים ישרות ועקלקלות ולקדם אותם לאמונה פחות אלילית ולשאיפה ליותר מוסר.

ימי החנוכה הם היסוד ללאומיות הדתית

בגלות הארוכה נשכח במידה מסוימת היסוד הלאומי המדיני שהוא התשתית של חג החנוכה ונס פך השמן. אולם האמת שמצוות הדלקת הנרות היא על היסוד הרוחני, ואילו ימי ההודאה ואמירת ההלל הם על היסוד הלאומי, וכפי שכתב הרמב"ם (חנוכה ג, א), שבימי החנוכה מודים לה' על חזרת מלכות ישראל ליותר ממאתיים שנה, שזה כולל גם את הימים של המלכים הרשעים כדוגמת הורדוס. כי אחר הכול, מלכות ישראל מאפשרת להגשים את החזון הלאומי והרוחני. כפי שאף בימי מלכות הורדוס המשיכו בתי המדרש לשגשג (תקופת הלל ושמאי), ובית המקדש חודש ושוכלל לתפארת.

יתר על כן, כאשר שוכחים את היסוד הלאומי פוגעים בתורה ומחריבים אותה. וכפי שאמרו חכמים (נדרים פא, א; בבא מציעא פה, א) שבעקבות חורבן בית המקדש השני התעוררה שאלה גדולה: "על מה אבדה הארץ", הרי עסקו בתורה ודקדקו בהלכות? ודבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו. "עד שפירשו הקב"ה, דכתיב: ויאמר ה' על עוזבם את תורתי וגו'… שאין מברכין בתורה תחילה". ומהי עיקר הברכה בתורה? "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". מי שלא מבין את היסוד הלאומי, תורתו עלולה להביא לחורבן.

לדאבון ליבנו יש לומדי תורה, שמתוך שלא בירכו בתורה תורתם נהפכה להם לסם המוות, ולא זכו להבין את ערך קדושת מצוותם העצומה של חיילינו הגיבורים, שהם המקבים והחשמונאים של ימינו.

הדלקת נרות חנוכה לבחורי ישיבה

שאלה: האם בחורי ישיבה חייבים להדליק נרות חנוכה, או שהם יוצאים בהדלקה שבבית הוריהם?

תשובה: למנהג יוצאי אשכנז, שלפיו כל בני הבית מדליקים נרות, בחורי ישיבה צריכים להדליק נרות. ומקום הדלקתם בחדר שבו הם ישנים, שהוא המיוחד להם. ואם יש בחדרם חלון הפונה לרשות הרבים, ידליקו לידו כדי לפרסם את הנס. ואם אין שם חלון הפונה לרשות הרבים ידליקו בתוך חדרם, וטוב שידליקו בצד שמאל של הדלת, כדי שתהיה המזוזה מימין ונר חנוכה משמאל (פניני הלכה זמנים יג, 21).

מנהג יוצא ספרד

לגבי מנהג יוצאי ספרד התעורר ספק, שכן למנהג ספרד ההידור הוא שגדול הבית ידליק בשביל כל בני ביתו, ואם כן לדעת הרבה פוסקים בחור הישיבה, אף שהוא מתגורר בישיבה, ביתו הוא בית הוריו, שהרי לשם הוא חוזר תמיד, וגם בהיותו חולה הוא חוזר לבית הוריו. לכן הוא יוצא ידי חובה בהדלקת אביו. וכך הורו הרב עובדיה יוסף, הרב אליהו, הרב ישראלי ור' שלמה זלמן אוירבך. אולם מנגד, יש אומרים שהואיל ורוב השנה הבחור מתגורר בישיבה, הרי הוא נחשב כאדם עצמאי שיש לו בית בפני עצמו, וכשהוא בישיבה עליו להדליק נרות בברכה. וכך הורו הרב שלום משאש, הרב אברהם שפירא והרב אלישיב.

נראה למעשה שנערים ונערות בישיבות תיכוניות, בישיבות קטנות ובאולפנות אינם נחשבים עצמאים ונכון שיסמכו על הדלקת הוריהם. אולם בחורים ובחורות שלומדים במוסדות גבוהים שתלמידיהם בדרך כלל מעל גיל שמונה עשרה נחשבים עצמאיים, וגם למנהג יוצאי ספרד נכון שידליקו בעצמם בברכה. אומנם למנהג יוצאי ספרד אחד בלבד מדליק בכל חדר, ושאר החברים יהיו שותפים בנרות על ידי קניין או תשלום פרוטה.

יוצאי ספרד שמדליקים בברכה בחדרם שבישיבה, כשיחזרו לביתם אינם נחשבים כאורחים אלא כסמוכים לגמרי על שולחן הוריהם, ויוצאים בהדלקת אבי המשפחה מבלי שיצטרכו להשתתף בפרוטה (פניני הלכה זמנים יג, יג, 22).

דין חיילים

חייל רווק דינו כדין בחור ישיבה, שלמנהג אשכנז ידליק בחדרו, ולמנהג יוצאי ספרד נחלקו הפוסקים, וכפי שכתבתי לגבי בחורי ישיבה, אם אין שם חבר שמדליק בחדר, ידליק בחדרו בברכה. חייל נשוי שיצא למילואים אינו צריך להדליק נרות מפני שאשתו מדליקה בעבור שניהם בביתם, וישמע את הברכות מחייל אחר שידליק נרות בבית הכנסת או בחדר האוכל.

חיילים שנמצאים בבתים בעזה פטורים מהמצווה הואיל ואינם בביתם. אך אם הם מעוניינים לקיים אותה, כאשר אין שום חשש ביטחוני, יוכלו להדליק נרות בברכה בתוך הבית שבו הם נמצאים בלא שום ניסיון לפרסם את הנס כלפי חוץ.

אסור לבנות בית וכלים כצורת המקדש

מכיוון שבימים אלו אנו מציינים את חנוכת המקדש, נעסוק בהלכות הקשורות לכך.

משום כבוד המקדש ומוראו, אסרה התורה לבנות בית כצורת המקדש ולעשות כלים כצורת כלי המקדש, שנאמר: "לא תעשון איתי" (שמות כ, כ) – לא תעשו כדמות המקדש וכליו שנועדו לעבודת ה'. לפיכך לא יבנה אדם בית באורך וברוחב ובגובה של המקדש. ולא יעשה אכסדרה, היינו מקום שפתוח לאוויר, בגודל של האולם שהיה לפני המקדש. ולא יעשה חצר בגודל של חצר העזרה של בית המקדש. ולא יעשה שולחן או מנורה כצורתם במקדש (עבודה זרה מג, א; חינוך רנד; שולחן ערוך יורה דעה קמא, ח).

שלושה גדלים שונים היו למקדש: המשכן שבתורה (שמות פרק כו), בית ראשון (מלכים א' פרק ו) ובית שני (כמבואר במסכת מידות). ואין לעשות מבנה כצורת אחד משלושתם (בית אפרים אורח חיים י, הובא בפת"ש יו"ד קמא, יג). עברו ועשו מבנה או כלים כדוגמת המקדש, ואפילו עשו זאת נוכרים, אסור לישראל להשתמש בהם, משום שיש בשימוש בהם שלא במסגרת עבודת המקדש פגיעה בכבוד שמיים (רשב"א, רא"ה וריטב"א, משפטי עוזיאל חלק ב, יורה דעה יח).

דוגמה מוקטנת של מקדש

אבל אם ישנה במקצת מותר, שכן המידות של המקדש, האולם והחצר מדויקות, וכל ששינה במקצת אינו כשר למקדש, וממילא מותר לישראל לעשותו (רש"י, תוספות יומא נד, ב; ש"ך לג). וכן מותר לבנות דוגמאות מוקטנות של בית המקדש וכדומה, הואיל והם פסולים למקדש.

האם אדריכלים צריכים להיות מודעים לאיסור?

אדריכלים ועושי כלים אינם צריכים ללמוד את גודלו של המקדש וכליו כדי להיזהר מלעשות כדוגמתם. שכן הסיכוי שיעשו במקרה בית או אכסדרה בדיוק באורך וברוחב ובגובה של המקדש אפסי. וכן הסיכוי שיעשו חצר או שולחן בגודל של המקדש נמוך מאוד. לפיכך האיסור הוא ליקח את המידות המדויקות של המקדש או כליו ולבנות כדוגמתם.

אסור לעשות מנורת מתכת בת שבעה קנים

במנורה, עיקר עניינה לפי ההלכה שהיא ממתכת ויש לה שבעה קנים, שכן בשעת הדחק אפשר לקיים את מצוות המנורה במנורת מתכת פשוטה עם שבעה קנים. וכפי שעשו בימי חשמונאים כשעוד היו עניים ולא הייתה בידם אפשרות לעשות את המנורה מזהב עם כל העיטורים המבוארים בתורה (עבודה זרה מג, א). עשה אדם בטעות מנורת מתכת משבעה קנים, יפחית קנה אחד או יוסיף קנה אחד, אבל לא ישאיר אותה בשבעת קניה. אבל אם המנורה אינה ממתכת, כגון מעץ או מפלסטיק, מותר לעשותה גם בשבעה קנים (שולחן ערוך יורה דעה קמא, ח).

הדין כשאין לקנים כלי קיבול או שהנורות חשמליות

מותר לעשות מנורה ממתכת כאשר לחלק מהקנים אין בית קיבול לשמן, וקל וחומר כאשר יש בראשי קניה נורות חשמל, שכן ברור שמנורה כזאת פסולה למקדש (הרב צירלסון במערכי לב השמטות ג; הרב הרצוג פסקים וכתבים ד, מג; משפטי עוזיאל חלק ב, יורה דעה יח; חבלים בנעימים ג, נד).

אומנם יש מחמירים וסוברים שגם כאשר הכלי פסול למקדש, אם הוא דומה מאוד לכלי הכשר, יש להחמיר (בכור שור על פי מהרי"ק, הובא בפת"ש טו). אולם אפשר שגם הם יודו שמותר לעשות מנורה שאין לקניה כלי קיבול או שהיא חשמלית, הואיל ויש בה שינוי גדול ממנורה שבמקדש (אבן יקרה א, נט; יביע אומר א, יורה דעה יב).