הלכות יום הכיפורים

מותר למי שסובל מכאבי ראש עזים בגלל חסרון הקפה, ליטול גלולות שיש בהן קפאין או גלולות להפגת כאבי ראש בצום • חולה שיש בו סכנה ישאל רופא ירא שמיים שאפשר לסמוך עליו, שאינו חששן מדי ואינו מזלזל בחובת הצום, אם יוכל לצום • מעוברת חייבת לצום כיוון שהצום אינו מעלה את הסיכון להפלה, ואם באמצע הצום תרגיש שהיא נכנסת למצב של ספק סכנת חיים לה או לעוברה – תשתה ותאכל כפי צורכה בלא הגבלה

איסור אכילה ושתייה

כל האוכל או שותה אפילו כלשהו ביום הכיפורים עובר באיסור תורה, ואם אכל במזיד כשיעור תמר גדול ("כותבת הגסה") או שתה "כמלוא לוגמיו" – חייב כרת, ובשגגה חייב קורבן חטאת.

כיוון שכך, גם חולה שסובל מאוד – כל זמן שאין ספק סכנה בכך שיצום, אסור לו לאכול או לשתות, גם אם בשל כך יצטרך לשכב במיטתו כל היום. וישתדל להתפלל כפי יכולתו, ויקפיד לומר לפחות וידוי אחד.

נטילת תרופות

הנצרך ליטול גלולות מספר ימים ברצף, או החש בצער משמעותי שלא מחמת הצום, או החש בצער גדול מחמת הצום – מותר לבלוע גלולות לרפואתו או להקלת צערו, ובתנאי שאין בהן טעם טוב ושיבלע אותן בלא מים. מי שאינו יכול לבלוע את הגלולה בשלמותה, ילעס אותה ויבלע, או יערב במעט מים טיפת סבון שתפגום לגמרי את טעמם, ובעזרתם יבלע את הגלולה.

מותר למי שסובל מכאבי ראש עזים בגלל חסרון הקפה, ליטול גלולות שיש בהן קפאין או גלולות להפגת כאבי ראש. וכן מותר לסובלים ממיגרנה להקדים וליטול גלולות כדי למנוע התפרצות של כאבי ראש חזקים.

מותר ליטול לפני הצום גלולות שמקילות את הצום.

חולה שיש בו סכנה

חולה שהצום עלול לגרום למותו או להחליש את התמודדותו עם מחלה מסוכנת, חייב לאכול ולשתות בצום כדי צורכו. וגם אם ברור שלא נותרו לחולה ימים רבים לחיות, כל זמן שהצום עלול לקרב את מותו – יאכל וישתה כפי צורכו. הנמצא בספק סכנה ומחמיר על עצמו שלא לאכול ולשתות – חוטא.

על החולה לשאול בעניין זה רופא ירא שמיים שאפשר לסמוך עליו, שאינו חששן מדי ואינו מזלזל בחובת הצום. ואם חטא ולא התייעץ לפני יום הכיפורים עם רופא ירא שמיים, בלית ברירה יאכל וישתה על פי הוראת הרופא ששאל.

חולה שמרגיש שהוא נמצא בספק סכנה ועליו לאכול ולשתות בצום – גם אם הרופאים סוברים שאין במצבו סכנה, עליו לשתות ולאכול. וכן הדין לגבי בריא שנחלש מאוד ביום הכיפורים ומרגיש שהוא עומד לאבד את הכרתו. אלא שהואיל ולעיתים הצורך הוא פסיכולוגי בלבד, יטעם בתחילה מעט, ורק אם אינו מתאושש ימשיך לאכול ולשתות לשיעורין, כמבואר בהמשך. ואם גם בזה דעתו אינה מתיישבת, יאכל וישתה עד שתתיישב דעתו ויצא מכלל סכנה.

אימתי לשיעורין

אף שאכילה ושתייה אסורות מהתורה ביום הכיפורים אפילו בכלשהו, כאשר החולה המסוכן אינו חייב לשתות ולאכול בדחיפות כמות גדולה, כתבו כמה מגדולי הראשונים שעדיף שישתה ויאכל בהפסקות פחות משיעור האכילה והשתייה שמתחייבים עליו כרת, כדי למעט באיסור. כלומר, יאכל בכל פעם פחות מגודל של תמר גדול (שגודלו קצת יותר מחצי ביצה), וישתה בכל פעם פחות מכמות המשקה שנכנסת לחלל פיו כשלחי אחת מלאה (לכתחילה יש לבדוק זאת לפני כניסת הצום).

לכתחילה יאכל וישתה כמות מעטה זו פעם בתשע דקות, ואם צריך לאכול ולשתות יותר – פעם בשבע דקות. ובשתייה, אם צריך לשתות יותר, יסתפק בהפסקה של דקה.

אם יש חשש שהשתייה והאכילה לשיעורין תגרום להתרשלות כלשהי בחיזוקו של החולה המסוכן, עליו לשתות ולאכול כרגיל. לכן כאשר היולדת עייפה, מוטב שתשתה כרגיל, וכך תוכל לישון ברציפות ולא תצטרך להישאר ערה על מנת להספיק לשתות כפי צורכה לשיעורין.

גם חולי סוכרת שלא נמצא למצבם פתרון יציב צריכים להיזהר בזה מאוד, ואם יש חשש שבעקבות האכילה לשיעורין יתרשלו ולא יאכלו כפי צורכם – יאכלו ברציפות. ועדיף שיתפללו במניין בבית הכנסת ויאכלו כל כמה שעות יותר מכשיעור, מאשר שיהדרו באכילה לשיעורין ולא יבואו לבית הכנסת. ילדים שלא צמים יאכלו וישתו כרגיל.

מעוברת

מעוברת חייבת לצום ביום הכיפורים, כיוון שהצום אינו מעלה את הסיכון להפלה, ורק לעיתים נדירות הוא עלול לזרז לידה בחודש התשיעי, ואין בכך סכנת נפשות. גם לשיעורין אסור לה לאכול או לשתות.

ואם באמצע הצום תרגיש המעוברת שהיא נכנסת למצב של ספק סכנת חיים לה או לעוברה – תשתה ותאכל כפי צורכה בלא הגבלה. במקרים מיוחדים של היריון בסיכון, דוגמת מעוברת שכבר הפילה מחמת צום, וכן בשבועות הראשונים להיריון שנוצר על ידי מבחנה, על פי הוראת רופא ירא שמיים מותר למעוברת לשתות, ועדיף שתשתה לשיעורין.

מינקת

מינקת חייבת לצום ביום הכיפורים גם אם יש סיכוי סביר שבעקבות הצום חלבה ייפסק, הואיל ואין בכך סכנת נפשות. אומנם כאשר התינוק חלש מאוד, והרופא סבור שהוא נזקק באופן מיוחד לחלב אמו, ויש חשש סביר שבעקבות הצום חלבה ייפסק או יתמעט באופן משמעותי, על פי הוראה של רופא ירא שמיים תשתה לשיעורין.

יולדת

משעה שאחזו באישה חבלי לידה, או משעה שצריך להבהילה לבית החולים, היא נחשבת כחולה מסוכנת שצריכה לשתות ולאכול כפי צורכה. וכך הוא דינה עד שיעברו 72 שעות (כשלוש יממות) מרגע הלידה, ואם הן מסתיימות באמצע יום הכיפורים, תוכל לשתות ולאכול כפי צורכה עד לסיומן. ב־96 השעות הבאות (עד סוף היום השביעי ללידתה), אם ברור לה ולרופא שאין במצבה סכנה – תצום. וכל זמן שאין הדבר ברור, לא תצום, ואם הדבר אינו מכביד עליה, עדיף שתשתה לשיעורין.

רחיצה

כל רחיצה של תענוג אסורה ביום הכיפורים, אפילו מקצת גופו, ובכלל זה התזת בושם לתוספת ריח טוב. אבל רחיצה שאינה לשם תענוג מותרת, כגון התזת תרסיס נגד יתושים על העור, ושטיפת מאכלים וכלים בידיים כדי להאכיל את הילדים. וכן מי שהתלכלך או הזיע מאוד רשאי לרחוץ את המקום, ואם הלכלוך והזיעה אינם עוברים במים, אפשר להיעזר בסבון נוזלי.

מי שרגיש במיוחד ודעתו אינה מתיישבת בלא שישטוף את פניו בבוקר, רשאי לשוטפן, ואם יוכל להחמיר בזה תבוא עליו ברכה. מותר לכל אדם להעביר על הפנים מגבת לחה שאין בה לחות כזו שיכולה להרטיב את ידו באופן שידו תוכל להרטיב דבר אחר.

גם למצטער מאוד אסור לשטוף את חלל הפה מהריח שנודף מפיו בבוקר, שמא יבלע טיפת מים. אך מותר לצחצח שיניים במברשת יבשה, ואם הוא עדיין מצטער מאוד, יוכל לצחצח עם מים שיש בהם סבון.

לאחר הקימה מהשינה או יציאה מהשירותים נוטלים רק את האצבעות וקשרי האצבעות, ולא את כל כף היד. כך יעשה גם מי שנגע לפני התפילה במקום מכוסה שבגופו שיש בו מלמולי זיעה. הנוגע במקום מכוסה שבגופו או בנעליו לפני לימוד תורה, יעשה כפי שנוהג כל השנה – יש ששוטפים את שתי הידיים, ויש ששוטפים רק את היד שנגעה, ויש שמסתפקים בשפשוף היד בבגד. הכהנים נוטלים את כל כף היד לקראת ברכת כהנים.

סיכה

אסור לסוך אפילו מקום קטן שבגוף בשמן או במשחה לתענוג, וכן אסור להשתמש במוצרי קוסמטיקה כגון אבקות ומשחות לייפוי העור או לריח טוב. וכן כל סוגי האיפור שאסורים בשבת משום צובע או ממרח, אסורים ביום הכיפורים. אבל מותר למרוח שמן נוזלי לסדקים בשפתיים, ומשחה נוזלית נגד גירוד או יתושים. ואם מדובר בשמן או משחה רפואיים, הם מותרים רק למצטער ממש, וכדין רפואה בשבת.

נעילת הסנדל

אסור ללכת ביום הכיפורים בנעליים וסנדלים שרגילים ללכת בהם כל השנה, אף אם אינם עשויים מעור, אלא יש ללכת בנעלי בית פשוטות מבד או מגומי. אולם אין למחות ביד המקילים ללכת בנעליים או סנדלים שאינם מעור.

ההולך במקום שיש בו חשש סכנה מנחש ועקרב, או במקום רפש ובוץ, או חייל בשירות מבצעי, רשאי לנעול נעליים מעור. מותר ללכת עם מדרסים כדי למנוע כאבים.

קטנים

משעה שהקטנים מבינים את מצוות יום הכיפורים (סביב גיל שש), מחנכים אותם שלא לרחוץ לתענוג ולא לסוך ולא לנעול את הסנדל. אבל לפני גיל חינוך מותר לקטנים לעשות דברים אלו לצורך עצמם, ואסור לגדולים לעשות זאת עבורם לשם תענוג. שלא לשם תענוג, בשעת הצורך, מותר לרחוץ ולסוך אותם, וכן כאשר הקטן עלול להינזק בלא נעליים, מותר לנעול לו נעליים.

רבים נוהגים לעודד ילדים שהגיעו לגיל חינוך שלא יאכלו וישתו בלילה, ואם הילדים רוצים לצום גם קצת ביום, אין צריך למונעם, אבל אם הם מבקשים לאכול ולשתות, יש לתת להם גם בלילה.

מגיל תשע מחנכים ילדים בריאים לצום בלילה ומעט ביום יותר מהרגלם, ואם הם חלשים, מחנכים אותם לכך מגיל עשר.

מגיל אחת־עשרה מחנכים ילדים בריאים לצום יום שלם, ואם הם חלשים, יכולים להקל ולצום עד הצהריים. מגיל שתים־עשרה הבנות חייבות לצום מהתורה והבנים מדברי חכמים, ורק אם הבן חולה יכול לאכול ולשתות, וישתדל לצום עד הצהריים. מגיל שלוש־עשרה גם הבנים חייבים לצום מהתורה.