האלטרנטיבה להצעת החוק: הנהגת רבני הקהילות

בהמשך לטור משבוע שעבר: תשובה לגבי ההשוואה בין כהנים ולוויים למלמדי התורה • במקום מינוי רבני ערים על ידי שר הדתות, נכון להנהיג מודל של רבני קהילות מקומיים שייבחרו על ידי הציבור ומעמדם יועצם • עיקר עבודת הרב תהיה הוספת לימוד תורה, הוראת יסודות התורה והעצמת הטוב בקרב בני הקהילה • החלטות בנושאים עקרוניים תתקבלנה על ידי הגבאים והציבור, וכך לא יחששו ממינוי רב שיכפה את עמדותיו

שאלה על עמדתי שבני המקום בלבד צריכים לבחור את הרב

בשבוע שעבר כתבתי שבני הקהילה צריכים לבחור את רבם, ולכן החוק שמעניק לשר הדתות השפעה על בחירת הרב מנוגד להדרכת התורה. כמקור לדבריי הבאתי את מצוות תרומות ומעשרות, וכתבתי שהכהנים והלוויים כמוהם כרבנים ומחנכים, וציוותה התורה שכל אדם יבחר לאיזה כהן ייתן את תרומותיו ולאיזה לוי ייתן את מעשרותיו, שנאמר (במדבר ה, י): "ואיש את קודשיו לו יהיו, איש אשר ייתן לכהן לו יהיה". זכות זו יצרה קשר אישי בין הישראלים לכהנים והלוויים, ודרבנה את הכהנים והלוויים להיות מסורים לעבודת הקודש בקרב בני קהילותיהם, כדי שאלה ירצו מצידם להעניק להם את מתנותיהם. מי שהתאמץ ללמד תורה לילדים ולמבוגרים, ונהנו ממנו עצה ותושייה, זכה שיעדיפו לתת לו את המתנות. ומנגד, מי שהתנכר לבני קהילתו, או התנשא עליהם, או התעצל ולא לימד תורה, קיבל יחס דומה בעת חלוקת המתנות.

יש שתהו מה הקשר בין התרומות והמעשרות לתפקיד ההוראה והחינוך, שהרי עצם היותם כהנים ולויים ומשמשים במקדש מחייב את הציבור לתת להם תרומות ומעשרות, ודבריי הם כעין 'טעמא דקרא' שאין פוסקים הלכה לפיו.

ואולם המעיין בהלכה יראה שמגמת התרומות והמעשרות לסייע לכהנים וללוויים בתפקידם הרוחני להורות הלכה וללמד תורה, וכפי שמבואר בגמרא: "אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מנין שאין נותנין מתנה לכהן עם הארץ? שנאמר (דברי הימים ב' לא, ד): ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת לכהנים וללוים למען יחזקו בתורת ה' – כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת, ושאינו מחזיק בתורת ה' – אין לו מנת" (חולין קל, ב). הרי מפורש שהמצווה לתת את התרומות והמעשרות דווקא לכהנים ולוויים תלמידי חכמים, שלומדים ומלמדים תורה.

האם מותר לתת תרומות ומעשרות למי שאינם מלמדים תורה?

לא זו בלבד אלא שלדעת ר"ש ורא"ש אסור לתת מתנות כהונה לכהנים ולוויים עמי הארץ, משמע גם כשאין שם כהנים ולוויים תלמידי חכמים אין נותנים אותן לעמי הארץ.

מנגד, לרמב"ם מותר לתת מתנות לכהן ולוי עם הארץ, אלא שראוי לתת לתלמידי חכמים.

והלכה כדעת רוב הראשונים, שהולכים בדרך האמצע, לפיה מצווה לתת את מתנות הכהונה לכהן וללוי תלמידי חכמים דווקא, ורק אם אין שם תלמידי חכמים נותנים לעם הארץ, ואין צורך לטרוח כדי להביאם לתלמידי חכמים (כך כתבו תוס', רמב"ן, רשב"א, ר"ן, ריטב"א ומאירי לחולין קל, ב. וכן נפסק בשולחן ערוך יו"ד סא, ז; פניני הלכה כשרות ז, ג, 1).

ונראה שהטעם לנתינה לכהנים ולוויים עמי הארץ כאשר אין שם תלמידי חכמים הוא שכלל השבט נועד לתורה וחינוך, וגם אם לזמן מסוים אינם ממלאים את תפקידם, יש להמשיך לתת להם תרומות ומעשרות כדי שלא נתרגל להתרשל במצוות. וכך מיד כאשר יהיה אפשר לתת את התרומות והמעשרות לתלמידי חכמים, יחזרו לתת להם כפי הראוי.

רב בית כנסת

כיוון שלא מסתבר שמשרד הדתות ידאג לבחירת רבנים ראויים ומקובלים על הציבור, הצעתי לתקן את העיוות מלמטה, שכל בית כנסת יבחר לעצמו רב. החיסרון שמצוי בעובדה שהרב אינו ממונה רשמי ואינו מקבל משכורת, יוכל בדיעבד להפוך ליתרון.

עיקר תפקידו של הרב ללמד תורה, והעיקר בלימוד התורה להדגיש את הכללים שמהם נובעים הפרטים, ואת היסודות שעליהם הבניין עומד, שכן את הלימוד הרגיל רוב האנשים מסוגלים ללמוד לבד, ועיקר התועלת בלימוד מרב הוא בהבחנה שבין עיקר לטפל. לשם כך אין צורך שהרב יעסוק בענייני גבאות וסכסוכים, העיקר שילמד בשיעוריו את יסודות התורה, מהכללים אל הפרטים. מיסודות האמונה שמתגלים בשבתות ובחגים אל כל המצוות שמקדשות את ישראל, כתפילה וברכות וכל הלכות כשרות. מקדושת המשפחה אל החינוך לכל המידות הטובות. ממצוות ואהבת לרעך כמוך ומה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, לכל המצוות והדינים שבין אדם לחברו. ממצוות יישוב הארץ אל מצוות השירות בצבא ועיסוק ביישובו של עולם, ובכלל זה ערכי המדע והעבודה, היושר והחריצות. מלימוד ייעודו של עם ישראל להביא ברכה לכל משפחות האדמה, אל הייעוד המיוחד של כל אדם לתרום לתיקון העולם כפי יכולתו, ומתוך כך לחנך את הבנים והבנות לפתח את כישרונותיהם, בתורה ובמדע ובאומנות, במידות ובמעשים טובים, ולבחור את המקצוע שבו יוכלו לתרום לעולם.

כשישתתף במסיבות בר מצווה, שבתות חתן, שבע ברכות, ידבר הרב על היסודות הללו, וידע לשבח כל אחד מהקהילה במה שהוא טוב בעבודה, בחינוך, במדע, בהתנדבות, ולהעצים אותו ככל האפשר.

ככלל, תפקידו יהיה מהותי יותר, לבטא את התורה ולא לנהל את בית הכנסת. בכך יסירו מהרב את רוב הבעיות שעלולות לסבך אותו, ובה בעת יעצימו את כבודו ואת כבוד התורה, ומתוך כך יזכו לקבל ממנו תעצומות נפש לכל המעשים הגדולים שבני הקהילה עושים בעבודתם ובמעשי התנדבותם.

שאלת הפרנסה

אכן שאלת הפרנסה קשה. מאז שבטלו תרומות ומעשרות, אין מסגרת מסודרת להחזקת רבנים, וסוגיה כאובה זו לא ירדה מסדר היום של הקהילות. מכיוון שהצורך לקבל משכורת השפיל את מעמד הרב, הרמב"ם סבר שאסור ללומדי תורה להטיל את עצמם על הציבור. עם זאת לא היה ניתן לקיים את הרבנות בלא משכורת, וכך התנהלו הרבנים והקהילות בדוחק. ואולם באשר לרבני בתי כנסת, הבעיה כיום פחתה מאוד, שכן בעבר הרבנים היו אחראיים על כל ענייני הדת בקהילה – שחיטה, טרפות, סת"ם, עירובין, נישואין, גירושין, וכל סוגי המשפטים והבוררויות. כיום לעומת זאת רוב העיסוקים הללו מוטלים על רבנים מיוחדים שזה מקצועם, כדוגמת נישואין, גירושין ובוררויות, שנעשים על ידי דיינים. אם כן בחסדי ה' תפקיד הרב הצטמצם לדבר החשוב והנעלה ביותר, ללמוד תורה וללמדה, שזה המבוע לכל הטוב.

וכשם שבכל רחבי הארץ ישנם מורים שמצליחים להתפרנס, כך רבני בתי הכנסת והקהילות יוכלו לשמש מורים לתורה, הלכה ואמונה בבתי הספר שבסביבתם, ובשעות הערב יוכלו להתנדב בתפקיד רבנים. ואם רב אחד לא יספיק ללמד את כל השיעורים המתבקשים, כפי שצפוי שיקרה אחר שיצליח להגדיל תורה בקהילתו, ימנה עם הקהילה עוד רב או שניים, שאף הם ייחשבו לרבנים בקהילה. כך מעמד הרבנות בקהילה יעלה, ועיקר העיקרים, לא יהיו בעלי מחלוקת, אלא יתמקדו בהגדלת התורה והאדרתה.

אם בני הקהילה ירצו שהרב יתמסר יותר לקהילתו, אזי יהיה טוב מאוד שימצאו דרך לשלם לו, ובלבד שהדבר ייעשה בדרך של התנדבות ולא כחובה שתרחיק אפילו מתפלל אחד מבית הכנסת. ואם לא ימצאו את הדרך לשלם בדרך כבוד, ימלא את תפקידו כפי יכולתו במסגרת הזמן הפנוי שיש לו. והעיקר שישב במזרח, וידרוש מעת לעת על התורה והמצוות ואהבת ישראל, על יישוב הארץ ומצוות השירות בצבא, על העיסוק ביישובו של עולם ועל הבאת ברכה לכל משפחות האדמה. כך ירוממו את כבוד התורה לתפארת הקהילה.

עוד על שאלת הפרנסה

ראוי להוסיף שבפועל, בערי המרכז, גם כאשר בתי הכנסת דואגים למשכורת לרב בית הכנסת, מדובר בדרך כלל בתשלום של כמה אלפים, רחוק מאוד ממשכורת שניתן לקיים בה משפחה. ברוב המקרים, סכום זה אין בו די לשכר דירה או למשכנתה במרכז ובערים הגדולות. ובדרך כלל הם חיים שם בזכות ירושת הדירה ועזרה מההורים, ואולי גם הודות לעבודה מוצלחת במיוחד של הרבנית. ואין בכך חידוש, שכן מדורי דורות משפחות עשירות התחתנו עם רבנים והחזיקו אותם. אגב, גם רבני השכונות הממוסדים אינם מרוויחים יותר ממורים, ואם במקום לעסוק בפיקוח על מסעדות או עירובין – ילמד רב בית הכנסת הלכה בבית הספר או בתיכון, בפועל רמתו התורנית תהיה גבוהה יותר מרמתו של רב השכונה, וגם משכורתו תהיה גבוהה יותר.

החשש מרב בית כנסת

אומנם רבים מבני הציבור הדתי־לאומי חוששים למנות רב בית כנסת שמא יתנשא ויגזור עליהם גזרות קשות. וגם כאשר ממנים רב, משתדלים שלא ישב במזרח, שמא חס וחלילה יעורר מחלוקות. וגם כאשר מדובר ברב צדיק שאין חשש שיעורר מחלוקות, מחשש שהרב שיבוא אחריו יעורר מחלוקות, מעדיפים שמקום הרב יהיה בתוך הקהל.

כדי להתגבר על הבעיה, צריך להגדיר מראש שתפקיד הרב הוא ללמד תורה ולהשיב לשאלות. ובכל מה שקשור לענייני הציבור, יחליטו הגבאים בהתייעצות עם הציבור. לדוגמה, האם עזרת נשים תהיה מאחור או בצד? האם יתנו למבקשי צדקה לדבר בפני המתפללים? האם אישה תוכל לדרוש בבר מצווה או לא? האם לשלוח צבא לעזרת אוקראינה או מדינות אחרות באפריקה? האם ייתנו לפוליטיקאים מהזרם החרד"לי או הליברלי לדבר בפני הקהילה? וכיצד ישלבו מנהגי עדות שונות? בכל הדברים הללו, הציבור והגבאים יחליטו לפי מה שמתאים לקהילה. כמו כן, רב בית הכנסת אינו צריך להתערב בוויכוחים על פתיחת תלמודי תורה או בתי ספר ליברליים יותר. לכל גוון יש ערך, והרב צריך לראות את הטוב שבכל הגוונים.

יש לחשוש שיהיו רבנים שיאמרו: אם אין לי כוח לפעול למען תלמוד תורה, לשלוח צבא לאוקראינה, לקדם פמיניזם או להתריע בפני הניאו־רפורמים, אז מה תועלת יש לי ברבנות?! אכן, אלה אינם מתאימים לתפקיד הרבנות. מקום פעילותם בזירה הציבורית הפוליטית.

רבנים שילמדו תורה ויעצימו את האמת והטוב, ראוי לכבדם ולהושיבם במזרח, וזה יעניק להם כוח להוסיף טובה וברכה. וככל שיכבדו יותר רבנים כאלה, גם בלא משכורת, מעמד התורה יעלה, ובסופו של דבר גם הרבנים הרשמיים יצטרכו ללכת בדרכם.