דיני עשירי באב והמשך חקיקת הרפורמה המשפטית

בעשירי באב נשרף רוב המקדש, ועל כן נהגו להמשיך בו את מנהגי האבלות • המחלוקות לגבי המשך מנהגי האבלות אינן בין ספרדים לאשכנזים, ולכן בני כל העדות צריכים להחמיר עד חצות היום, ובשעת הדחק יכולים להקל • המנהג המשובח – להתכנס לקידוש לבנה במוצאי הצום, אחרי אכילה ורחיצה כראוי • למרות האיומים והתגובות הקשות משמאל, יש להמשיך ולהשלים את חקיקת הרפורמה המשפטית

ביום השביעי לחודש אב כבשו הבבלים את בית המקדש, ובתשעה באב לפנות ערב הציתו בו אש, והיה נשרף במשך כל יום י' באב. אמר רבי יוחנן, שאם היה חי באותו הדור, היה קובע את הצום ליום י' באב, מפני שרובו של היכל נשרף בו. והיו אמוראים שנהגו להחמיר על עצמם להתענות בתשיעי ובעשירי באב. ואולם הנביאים והחכמים קבעו את התענית בט' באב, מפני שהכול הולך אחר ההתחלה, והתחלת הפורענות הייתה בט' באב (תענית כט, א; ירושלמי פרק ד הלכה ו).

הנוהגים שלא לאכול בשר ויין בי' אב

הואיל ולמעשה רובו של בית המקדש נשרף בעשירי, נהגו ברוב קהילות ישראל שלא לאכול בשר ולא לשתות יין גם בעשירי באב.

למנהג חלק מיוצאי ספרד האיסור נמשך כל היום (שולחן ערוך תקנח, א; כף החיים י), ולמנהג יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד עד חצות היום בלבד (רמ"א שם, וכן מנהג טורקיה וחלק מקהילות מרוקו).

מנגד, יש מקילים מיד במוצאי הצום לאכול בשר ולשתות יין (מנהג תימן, ג'רבה ולוב).

כמו כן, נוהגים שלא לברך 'שהחיינו' ביום עשירי באב, כדין שלושת השבועות (חיד"א, כף החיים תקנח, ח).

כיבוס, תספורת ושמיעת שירים בי' אב

בקהילות שנהגו קצת מנהגי אבלות בי' אב, נחלקו לגבי כיבוס, תספורת ושמיעת שירים.

לדעת רוב האחרונים, עד חצות יש להחמיר בזה. ויש מקילים וסוברים שרק מבשר ויין צריכים להימנע ביום העשירי, אבל מותר להסתפר ולכבס בלא הגבלה.

אין מדובר במחלוקת ספרדים ואשכנזים

נפוץ בציבור כי יוצאי אשכנז מחמירים בי' באב בכיבוס ובתספורת, ויוצאי ספרד מקילים, אולם לא כן מבואר באחרונים. בין פוסקי הספרדים רבים מחמירים גם בכיבוס ותספורת, ומהם: החיד"א, רבי חיים פלאג'י וכף החיים תקנח, ו. מנגד, בכנסת הגדולה ויחווה דעת ה, מא, הקלו. ובעל המשנה ברורה כתב (בביאור הלכה) שבשעת הדחק אפשר לסמוך על המקילים, וכך דעת רוב הפוסקים. והרב אליהו (הל' חגים כט, ג-ד) כתב שיש להחמיר עד חצות, ומי שמחמיר כל היום העשירי, הרי זה משובח. וכך כתב בכף החיים תקנח, י.

לכן למעשה, לבני כל העדות, לכתחילה יש לנהוג כמחמירים, ובשעת הדחק אפשר להקל.

כיבוס ותספורת בי' באב שחל ביום שישי

כאשר חל י' באב ביום שישי, כבר בבוקר י' באב מותר להתכונן לשבת בתספורת וכביסה. ואם השעה דחוקה, מותר לערוך את ההכנות מיד במוצאי תשעה באב (משנה ברורה תקנח, ג, ערוך השולחן ב).

ברכת הלבנה

נוהגים לדחות את ברכת הלבנה עד לאחר הצום, מפני שצריך לאומרה בשמחה, ובתשעת הימים ממעטים בשמחה. יש אומרים שנכון לדחות אותה ליום אחר, ואם תשעה באב חל ביום חמישי, ידחו את קידוש הלבנה למוצאי שבת (רמ"א תכו, ב).

אבל רוב האחרונים כתבו שאין לדחות את המצווה, אלא מיד במוצאי תשעה באב צריך לקדש את הלבנה (כנסת הגדולה, פירוש רבנו חננאל, חיד"א, ח"א, משנה ברורה תכו, יא). ויש שהוסיפו טעם, שיש גם קצת שמחה במוצאי ט' באב, על משיח בן דוד שנולד בט' באב, ועל כן ראוי לקדש הלבנה.

למעשה, רבים נוהגים לאומרה מיד אחר תפילת ערבית שבסיום הצום, אבל לכתחילה אין ראוי לנהוג כן, מפני שקשה להיות אז בשמחה, שעדיין לא הספיקו לשתות ולאכול ולרחוץ פנים וידיים ולנעול נעליים. לכן נכון לקבוע את זמן ברכת הלבנה כשעה או שעתיים אחר צאת הצום, ובינתיים יאכלו ויתרחצו מעט, וכך יוכלו לומר את ברכת הלבנה בשמחה. ובמקום שחוששים שאם ידחו את ברכת הלבנה יהיו שישכחו לאומרה, אפשר לאומרה מיד אחר הצום, וטוב שישתו וירחצו את הפנים לפני כן (משנה ברורה תכו, יא).

שהחיינו על תיק בית ספר

שאלה: ילד שעולה לכיתה א' וקיבל ילקוט חדש, האם מצווה שיברך עליו 'שהחיינו', ומתי?

תשובה: מן הסתם הילד שמח בכך מאוד, ואם כן מצווה שיברך עליו. אפשר שיברך מיד שיקבל את הילקוט, ואפשר שיברך בעת שילך איתו לראשונה לבית הספר.

גם ילד גדול שקיבל ילקוט חדש, אם הוא שמח בו, יברך עליו 'שהחיינו'.

שהחיינו על קבלת פרס – ספר קודש

מנהגנו ביישוב שכל ילד או ילדה, נער או נערה, שמסיימים ספר מסדרת 'פניני הלכה', מקבלים ממני בבית הכנסת, בתוך הדרשה שבין קבלת שבת לערבית – ספר חדש שאותו ילמדו, וכשיסיימוהו יקבלו עוד ספר עד סוף הסדרה. האירוע המכובד מתרחש בערך אחת לחודש, ומשתתפים בו יותר מעשרים מסיימים. לקראת שבת חזון, אולי בעקבות ריבוי הלומדים בחופש, הצטברו מסיימים רבים, והתעוררה השאלה אם לקיים את הטקס גם בשבת חזון. העניין תלוי בשאלה נוספת – האם הילדים צריכים לברך 'שהחיינו' על הספר, שכן עדיף להימנע מברכת 'שהחיינו' בשבת חזון.

לשם כך ביררתי עם ילדים אם הם שמחים בספר החדש כמו בחולצה יפה או במשחק מעניין וכדומה. והתברר שהם ממש שמחים בספר, הן מצד שוויו והן מצד הערך הנוסף שלו, שהוא ניתן כאות כבוד על השקעתם. ועוד שבימינו, שילדים של יהודים רבים אינם לומדים תורה, יש לשמוח בכל ילד שלומד שמחה יתרה.

לפיכך דחינו את חלוקת הספרים למסיימים לשבת נחמו.

האם מברכים 'שהחיינו' על ספרי קודש

אומנם יש סוברים שאין מברכים 'שהחיינו' על ספרי קודש, כי הם נועדו למצווה, ומצוות לאו ליהנות נתנו (מגן אברהם רכג, ה, מחזיק ברכה ועוד). אולם לדעת רוב הפוסקים מברכים 'שהחיינו' גם על ספרי קודש, ומהם: רדב"ז (ג, תיב), מור וקציעה רכג, שולחן מלכים רכג, יב; מגן גיבורים ב; בני ציון ח"ג רכג, ה, ועוד (וראו בפניני הלכה ברכות יז, ט).

לפיכך, מי שאכן שמח בספר הקודש שקיבל או קנה, נכון שיברך עליו 'שהחיינו'.

על השינויים הנדרשים במערכת המשפט

בחודשים אחרונים פנו אליי אישים שונים בבקשה לקרוא לאחדות ולפשרה בין הקואליציה ובין האופוזיציה, אולם נמנעתי מכך. אבאר מעט את עמדתי.

כמו רבים וטובים מנאמני העם והארץ, גם אני סבור שיש צורך דחוף לשינויים במערכת המשפט. למרות הכוונות הטובות, מערכת המשפט היא המוסד הפוגע ביותר בזהותה היהודית של מדינת ישראל, בביטחונה וביכולתה ליישב את הארץ. פסיקות מסוימות אף מסוכנות לעתיד המדינה, כמו הפסיקות שמנעו מהממשלה להתנגד לאיחוד משפחות ערביות מתוך דאגה לזהותה היהודית של המדינה, והפסיקות שפסלו חוקים שנועדו לאפשר למדינה לעודד מסתננים ושוהים בלתי חוקיים לעזוב את הארץ ובמידת הצורך לגרש אותם. וכן בענייני ביטחון והתיישבות.

חברי הקואליציה הם שליחי ציבור, ועליהם למלא את שליחותם בתיקון מערכת המשפט. אם ניתן לבצע את התיקונים מתוך הסכמה, ראוי לוותר ולהתפשר לשם כך על חלק מהתיקונים הנדרשים, ובלבד שהפשרה תהיה הדדית, והבעיות העיקריות תיפתרנה.

ואולם עד כה לא שמענו מצד נציגי האופוזיציה או מערכת המשפט הבנה לטענות הקשות כלפי מערכת המשפט, ושום הצעה מעשית שמתחשבת בטענות הקשות כלפי מערכת המשפט, שנטענות יותר מעשרים שנה.

מצער מאוד שציבור חשוב ואיכותי אינו מוכן להבין את הצד השני, אבל באין נכונות להציע פשרה ממשית (הסכמה לדיון אינה הצעה), חובתם הציבורית של חברי הקואליציה להמשיך במילוי שליחותם לערוך שינויים במערכת המשפט, כפי הנדרש לשמירת זהותה של מדינת ישראל.

החששות והתקוות

האיומים הקשים של אישי השמאל, וההד המוגזם שהם מקבלים בכלי התקשורת, פוגעים במדינת ישראל. אולם לטווח ארוך וכנראה אף הבינוני, גם אם כל האיומים יתממשו, לשם קיומה של מדינת ישראל ולשגשוגה עדיף לערוך את הרפורמה במערכת המשפט.

האם כדאי להתערב

אומנם רבנים חשובים וצדיקים מפרסמים קריאות שונות לאחדות ופשרה, אולם אני נמנע מכך, משום שכדי להתערב בסוגיות אלה, צריך להכיר את הסוגיות עצמן מבחינה מקצועית, וכן את המציאות הסבוכה, וגם את כל המניפולציות הפוליטיות, שאם לא כן בקלות נהיה מנוצלים על ידי צד זה או אחר. ילעיטו אותנו ב"עובדות" שקריות, ויפעילו אותנו למען מטרות שלא העלנו על דעתנו.

ככלל אני סבור שנציגי הציבור הנבחרים הם ברובם אנשים אחראיים, שטובת הציבור לנגד עיניהם, ואפשר לסמוך עליהם שלא ידרדרו את מדינת ישראל למקומות מסוכנים. אומנם התקשורת ומערכת המשפט מרבות לבקרם ואף לבוז להם כדי לערער את אמינותם בעיני הבוחרים ולצמצם את סמכותם לפעול לטובת המדינה. אולם מהות המשטר הדמוקרטי היא שאנו מפקידים בידי הנציגים הנבחרים את הסמכות והאחריות לניהול המדינה. זכותנו להחליף אותם בבחירות הבאות. מה שאין כן מערכת המשפט, שאינה נבחרת, וכשהיא נוטלת לעצמה סמכויות, היא עלולה להוביל את הציבור למחלוקות קשות, כפי שהעריך נכונה נשיא בית המשפט העליון לשעבר משה לנדוי ז"ל.

האחריות של הרבנים

עם זאת, התפקיד המוטל על הרבנים והמחנכים לא פחות חשוב – לחנך לערכי האמת והטוב, לתורה, עבודה ומדע, לאהבת העם והארץ ולשמירה עליהם. גם בנושא האחדות יש לנו תפקיד חשוב ביותר. ראוי לנציגי הציבור לחתור לפשרה מכובדת, אך בין יצליחו בכך ובין לאו, עלינו ללמוד וללמד שצריך לכבד כל דעה רצינית, להקשיב לה בתשומת לב ולנסות להעמיק ולראות כיצד ניתן לשלב את מכלול הערכים החשובים. כמו כן צריך להעמיק ולהבין את הביקורת החריפה העניינית שמוטחת במחנה הלאומי, הדתי והחרדי, ולנסות לתקן את הראוי. כך יהיה ניתן לבסס אחדות אמיתית, שנשענת על מתן מקום מכובד ואמיתי לכל הדעות ונציגיהן.